באר היטב על אבן העזר לח
סעיף א
[עריכה](א) תנאי: עיין מה שנסתפק הכנה"ג דף ס"ח ע"א. ומתוך כתבו ניכר שנעלם מעיניו דברי הר"ן ורמ"א שהביאו בסי' מ' סעיף א' ע"ש.
(ב) אינה מקודשת: אפילו נאנס ולא קיים התנאי לא הוי קידושין הר"ן בשם הירושלמי בפרק האומר. אבל בסוף פרק כל הגט כתב הר"ן שכתב בעל העיטור דאתשל קמיה ראש כלה אם יש טענת אונס בקדושין ולא איפשטא וכן הביא הרב המגיד בפ"ט מה"ג. והרלנ"ח סי' ק"כ העלה דאין טענת אונס בקדושין ואפילו למי שירצה להחמיר אם התנה הארוס בשעת הקדושין שלא יוכל לטעון שום טענת אונס בעולם וע"ז התנאי קבלה הקדושין ואין אונס בקדושין ועיין כנה"ג דף ס"ט ע"א ועיין בה"י.
סעיף ב
[עריכה](ג) למעשה: הראב"ד והטור והרשב"א והר"ן הרמ"ך ס"ל דאפי' באמירה צריך להקדים התנאי ולא כהרמב"ם שכתב הקדים המעשה היינו שעושה המעשה ועיין בב"י וכתב הפרישה והב"ח הביאו בק"א. אם נתן הדינר בידה ולא אמר הרי את מקודשת לי ואח"כ אמר אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תתני וכו' ה"ז תנאי גמור וצריך לקיימו אבל אם אמר בעת הנתינה הרי את מקודשת ואח"כ אפי' תכ"ד אמר על תנאי כך וכך לא הוי תנאי עכ"ל. וה"ה בעלמא מי שנותן מתנה לא' ואחר הנתינה אפילו תכ"ד אומר ע"מ כך וכך לא מהני התנאי כיון שקודם לזה זכה בסתם ט"ז וכל התנאים שמתנה עם השליח אפילו לא כפל התנאי והמעשה קודם לתנאי קיים שלא תתרצה את עצמו אלא בתנאי זה ב"י בשם הר"ן. וכנה"ג הביא בשם ספר חוקות הדיינים דאפילו בתנאי הנעשה ע"י שליח צריך שיהא קודם למעשה ע"ש.
(ד) לקיימו: גם צ"ל שיוכל לקיימו ע"י שליח עיין ב"י ועיין תוס' גיטין דף פ"ד ע"א ד"ה ע"מ שתעלה לרקיע כתבו שם בשם ר"א דלא בעי אלא שהמעשה יוכל לעשות ע"י שליח אבל תנאי אין לחוש אם לא יוכל לעשות ע"י שליח ע"ש ועיין כנה"ג דף ס"ט ע"א.
(ה) ללאו: הא דבעינן הן קודם ללאו כדי שלא יסיים דבריו בהן דבגמר דבריו אדם מתפיס ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל. מש"ה אם הקדים לאו להן ואע"כ הן ללאו ואח"כ לאו להן אינה כלום מאחר דסיים דבריו בהן תופסין לשון אחרון והתנאי בטל ח"מ.
סעיף ג
[עריכה](ו) מעכשיו: וכל קנין הרי הוא כמעכשיו וכל שיש בו זמן הרי הוא כמעכשיו הרשב"א וב"י הביאו בחושן משפט סי' נ"ו.
(ז) על מנת: אבל האומר ע"מ כך וכך אינו כאומר ע"מ ב"י בחושן משפט סי' ר"ז.
(ח) למעשה: ה"ה תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר נמי א"צ כשאומר מעכשיו או ע"מ. מיהו הן קודם ללאו צריך לעולם ב"ש.
(ט) גמור: דין זה הואיל הוא בהגמי"י פ"ו מה"א ושם לא החליט הדבר רק שכתב בלשון יוכל להיות שמועיל בלא כפילת תנאי ע"ש. רק בד"מ כתב בז"ל ובחושן משפט סי' רמ"א כתב תשובת הרא"ש דבכה"ג הוי תנאי מעליא ע"ש ועיין בה"י וכנה"ג דף ס"ט ע"ב.
סעיף ד
[עריכה](י) קולא: כלומר דאף דאין כאן כל הד' דברים הוי ס"ק וספק גירושין. וב"ש כתב תנאי קודם למעשה ואפשר לקיים ע"י שליח צריך ע"ש.
(יא) אחר: עיין מ"ש הדרישה וב"ש ודו"ק. ובהרדב"ז ח"א סי' רכ"א.
(יב) יתרצה לה: וכתב בדרישה דה"ה למותר לה נמי לא ישמע לה כי מיד שנתקיים התנאי נעשה היא א"א. וב"ח בק"א חולק עליו דיוכל לקיים התנאי אחר מותו ע"ש וכ"כ תוס' בגיטין דף פ"ג ועיין ח"מ וב"ש.
סעיף ה
[עריכה](יג) קיים: דוקא באומר ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות אבל אם אמר ע"מ שאין בו בקדושין שאר וכסות לא מהני התנאי בה"י.
(יד) בטל: ואם מתנה שתפטרנו מן העונה הוי תנאי ב"ש.
(טו) רבנן: עיין ח"מ ב"ש בה"י.
סעיף ו
[עריכה](טז) מנה: ואם נתן לה חפצים יותר מהמנה כדי שכר טורח המכירה בריוח מקודשת מספק הרלנ"ח סי' קל"ד. וכ"ש אם אמר ע"מ שאתן לך מנה ממטבע פלוני דלא קיים התנאי אם נתן לה חפצים דמי שווים הר"ם אלשקר סימן ל"ב. אבל ארוס שאמר לארוסה על מנת שאתן לך סך מה ויש אומדנא שלא נתן לה אלא לקנות תכשיטיה ומלבושיה ונתן לה תכשיטים קיים תנאו מהר"י בי רב סימן ל"ב. והר"ם אלשקאר סימן ל"ב והרלנ"ח סי' קל"ד חלקו על זה. התנה לתת לה כלי או חפצים ונתן לה דמי שווין הכלי או החפצים אינה מקודשת. רלנ"ח שם והר"ם אלשקאר שם בשם מהר"י בי רב אבל הוא חולק וכתב דהוי מקודשת. אבל אם נתן לה דמי שוויה הכלי ועוד מעט יותר כדי שכר טורח הקניה בריוח הוי ס"ק לכ"ע. נתן לה המנה ולא רצתה לקבלם ונתנם בע"כ עיין כנה"ג דף ס"ח ע"ב.
סעיף ח
[עריכה](יז) אבי כו': עיין בקדושין דף ס"ג ע"ב וברמב"ם פ"ז מה"א עם הראב"ד והמגיד והכ"מ ודו"ק. ואני אומר לפרש דברי הרמב"ם. דעל פי שיטת רש"י קשה למה לא מוקמי רישא ומציעתא בחד טעמא דהיינו בע"מ שישתוק וסיפא בחד טעמא בע"מ שלא ימחה וכן הקשה הר"ן. והואיל ואמר רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא למד הרמב"ם הפשט גמרא הוא דרישא בחד טעמא בע"מ שאמר אין. ומציעתא וסיפא בחד טעמא בע"מ שלא ימחה ודו"ק. ועיין אחרונים. ועיין בכ"מ שכתב וה"ה נמי בלא ימחה דבשעת שמיעה הדבר תלוי שאם שמע ולא מיחה הרי היא מקודשת ושוב אינו יוכל למחות להרמב"ם ע"ש והובא ג"כ בב"י ע"ש. ותמה אנכי דלפ"ז קשה דלמה לא אוקמי כולי מתני' בחד טעמא ורישא נמי בע"מ שלא ימחה ורצה האב ר"ל שלא מיחה לאלתר ודו"ק ועיין בה"י מ"ש מסוגיא פרק המדיר דף ע"ג ע"ש. דבריו הם דברי בעל המחבר מגדול עוז אשר סביב להרמב"ם ע"ש. ועיין ב"ש ס"ק י"ח.
סעיף ט
[עריכה](יח) שישתוק: וקי"ל לחומרא האומר ע"מ שירצה יש להחמיר כדברי כולם ע"מ שיאמר הן. ע"מ שלא ימחה. ע"מ שישתוק רי"ו.
סעיף י
[עריכה](יט) התנאי: כ"כ הטור בשם הרמ"ה. וא"ל לפ"ז למה דחה הש"ס שם שאין לפרש ע"מ שאמר אבא אין קאמר. מכח המציעתא עדיפא ה"ל למידחא מכח הרישא גופא דתני אם רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת הלא אף אם לא רצה מקודשת מספק שמא יאמר הן אח"כ. י"ל דאה"נ קאמר דאינה מקודשת בודאי ולעולם היא בספק עד שימות האב.
(כ) בביתו: הח"מ כתב דיש לדחות ע"ש.
(כא) למחות: א"ל א"כ לאוקמי כולי מתני' בע"מ שלא ימחה ורישא דאמר אין. עיין בהרא"ש ויתורץ הכל.
סעיף יב
[עריכה](כב) לשלטון: אם הם דברים ידועים מה שיש לו לדבר עליה צריך לדבר דוקא אותם דברים ואם אין הדברים ידועים אז כל מה שדיבר לשלטון לטובתה נתקיים התנאי ח"מ ב"ש.
סעיף יג
[עריכה](כג) עמך: עיין מ"ש ב"ש.
סעיף טו
[עריכה](כד) מנה: היינו כשאין אנו רואין מנה בידו אבל אם אנו רואין מנה בידו אנן סהדי דיש לו דכל שבידו חזקה שהם שלו וכ"כ הר"ן ומ"ש ב"י דהטור חולק על הר"ן לא דק ב"ח ע"ש. אבל בתשובת ב"י סי' י"א הוכיח שהטור חולק על הר"ן אפילו אם המנה בידו. ועיין בה"י ואם עדים מעידים דידוע להם שלא היה לו מעולם מנה אינה מקודשת. ואם שניהם מודים שאין לו לא מהני ח"מ ב"ש.
(כה) בידי: אפי' הוא והיא אומרים ג"כ שאין לו אצלו כלום הוי ס"ק רי"ו בשם הרמ"ה. ואם א"י בעדים שיש לו אצלו ופלוני אמר שיש לו אצלו אינו אלא ס"ק. ואם היא ג"כ אומרת שיש אצלו הוי כאלו שניהם אומרים שנתקיים התנאי ב"ש.
סעיף טז
[עריכה](כו) בידי: היינו שיש לו בשעת קדושין דוקא. ולא בשעת האמירה. ומזה נראה אם אמר ע"מ שיש לי ביד פלוני לא מהני הודאת פלוני כי אעפ"י דמהני הודאתו לחייב א"ע מכאן ולהבא מ"מ א"י אם היה לו אצלו בשעת הודאתו ב"ש.
סעיף יח
[עריכה](כז) חלקו: לשון הר"ן אינו כן. וז"ל כיון שלא הגיע זמן העסק רווחא לעסק משתעבד נשמע אם הגיע זמן החלוקה הוי כאלו היה בידו ח"מ ב"ש.
(כח) לבע"ח: היינו כשלא אמר מעכשיו רי"ו.
סעיף כד
[עריכה](כט) בן כרך: ע"ל סי' מ"ה ס"ק ו' ובה"י.
(ל) של דבש: אף שהדבש יותר יוקר בה"י ומבואר בש"ס אם אמר התקדש בדינר של כסף ונמצא של זהב יש קפידא ב"ח בה"י ב"ש. אם אמר תתקדש לי בדינר א' ונמצא שני דינרים מקודשת דבכלל שנים יש א' ואין כאן שינוי ש"ג ב"ח בה"י ב"ש כנה"ג.
(לא) ונמצא יין: כצ"ל בה"י.
(לב) הכירה בו: דאם הכירה אז סברה וקבלה וכן אם נתן לה כוס ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת מ"מ נכון לקדש אותה מחדש שלא יבא לידי קלקול הרשב"א ח"מ ב"ש.
(לג) בפירוש: כלומר שהשיבה לו אף אם לא יהיה כך כמו שאמרת אני מרוצה והוא שותק ולא אמר לה לא כי אלא בתנאי כך וכך.
(לד) הטעתו אינן קדושין אא"כ אמר בפירוש: כצ"ל ח"מ.
סעיף כו
[עריכה](לה) המשנה: ודינו כמו בע"מ שאני יודע לקרות דא"צ לידע כל התורה לדעת הי"א שמביא הרמ"א. א"כ ה"נ א"צ לידע כל המשניות ב"ש. וח"מ מסופק בזה.
(לו) מקודשת: כלומר הדרשות שדורש בתלמוד מפסוקי התורה. וב"ח הגיה שא"צ מדרשי התורה.
סעיף כז
[עריכה](לז) החג: בש"ס איתא אפי' במסכת כלה. עיין תוס' במסכת שבת דף קי"ד ע"א. ובאורח חיים סי' קל"ז ועיין בה"י.
סעיף כח
[עריכה](לח) חכם: נמצא יש חילוק בין תלמיד לחכם. עי' תוס' תענית דף יו"ד ובאורח חיים סי' תקע"ה עיין בה"י.
(לט) ואומרה: אפילו אינו בדברי תורה אלא בדברי חכמים או במילי דסחורה כ"כ המחבר נחלת צבי ומדברי שאר פוסקים לא משמע כן.
סעיף לא
[עריכה](מ) בלבו: אעפ"י שאנו רואין הגזילה עדיין בידו ולא מיקרי בעל תשובה עד שישליך השרץ מידו מ"מ כיון שהסכים בדעתו להשיב נקרא ג"כ צדיק ומידי ס"ק לא נפקא. ועיין מ"ש הבה"י.
סעיף לג
[עריכה](מא) אלא יוסף: וה"ה אם אמר בלשונו אלא דינר א' ונמצא מאתיים אינה מקודשת הואיל ודקדק בלשונו שאמר אלא א' בה"י ע"ש.
סעיף לד
[עריכה](מב) מקודשת: ב"י ריש סימן קל"ד הביא תשובת הר"ן דהיא מקודשת בודאי. ורשב"ם ס"פ יש נוחלין כתב דהוי קדושין מדרבנן.
סעיף לה
[עריכה](מג) בינו לבינה: משום מחמת ביטול זה חלין קדושי הראשונים שהיה לפני עדים לכן א"צ עדים עכשיו והיינו כששניהם מודים. ואם הם מכחישים זא"ז עיין ס"ס. וב"ח כתב אם האיש אומר שנמחל התנאי והיא אומרת שלא נמחל הוי ס"ק. עיין ב"ש.
(מד) סתם: עיין ב"ח בח"א ועיין ב"ש.
סעיף לו
[עריכה](מה) כל יב"ח: הקשו אחרונים דלעיל סעי' י"ח בהג"ה מביא דלא חיישינן דלמא מראה לה בתר הכי למהוי ס"ק ע"ש והפרישה מתרץ דחילוק יש בין תנאי שאראה לך. ובין תנאי שאתן לך ע"ש. ועיין ב"ש.
(מו) המקדש: כ"כ הטור. ובד"מ כתב בשם רי"ו אפי' אחר מיתה מהני מחילה. ונמצא שהיא מקודשת למפרע.
(מז) לחופה: עיין ב"ש ועיין בר"ן שכתב כל התנאים שהוא חייב וכנס תוך הזמן אז אמרינן אף שלא נתקיים בזמן הוי קדושין מ"מ המעות שנתחייב הוא בתנאי נעשה עליו מלוה וצריך לקיים ואם טוען פרעתי נאמן.
סעיף לז
[עריכה](מח) הזמן: בט"ז הקשה ממ"ש ביורה דעה סי' רכ"ח סעיף ל"ט בנשבע לשלם בזמן פלוני אינו יוכל להרחיב הזמן.
סעיף לח
[עריכה](מט) יתן: היינו כל זמן שלא מחלה. ואם כנס אמרי' בודאי מחלה כיון שידוע לה שלא נתקיים התנאי ב"ש.
סעיף לט
[עריכה](נ) מספק: כ"כ הרמב"ם פ"ז מה"א. מיהו לדעת תוס' פרק האומר והר"ן אינה מקודשת כלל ב"ש.
(נא) או לא: דין זה נחלק לד' אופנים. א' אם שניהם אומרים נתקיים התנאי. ב' אם שניהם אומרים לא נתקיים התנאי. ג' אם מכחישים זא"ז. ד' אם אחד אומר נתקיים והשני אומר אינו יודע. אם התנאי הוא בקום עשה. אם שניהם אומרים נתקיים נאמנים לא יהא אם ירצו ימחלו זה לזה ואם שניהם אומרים לא נתקיים כי היכי דיבטלו הקדושין ג"כ נאמנים. ואם הוא אומר נתקיים והיא אומרת איני יודע. הוי ס"ק. ואם היא מכחישו בברי שלא נתקיים לכ"ע הקדושין בטילין. והאומר נתקיים התנאי הוי כאומר קדשתיך ואסור בקרוביה. ואם הוא אמר שלא נתקיים אפילו אם היא אומרת ברי שנתקיים אינה נאמנת בלא ראיה. מ"מ היא אסורה בקרוביו. ואם התנאי שב ואל תעשה. אם שניהם אומרים נתקיים ולא עברו וה"ה אם הוא אמר נתקיים ולא עבר והיא אומרת א"י נאמן. ואם היא מכחישו ואמרה דלא נתקיים משמע מר"ן נמי דא"י להכחישו בלא עדים דלא חיישינן שעבר בפועל. ואם שניהם אומרים לא נתקיים אלא עברו בפועל נמי אינם נאמנים דלא חיישינן דעברו התנאי בפועל ועיין ב"ש ודו"ק ועיין בה"י.