חלקת מחוקק על אבן העזר לח
סעיף א
[עריכה](א) ואם לאו אינה מקודשת: ואף על פי שמחמת אונס לא קיים תנאו. אפ"ה אינה מקודשת דאונסה כמאן דלא עבד וכר' יוחנן בירו' (הביאו הר"ן בקידושין פרק האומר דף תרמ"ח ע"ב והטעם מבואר שם בהר"ן לחלק בין גירושין לקדושין דאונס שייך כשאדם מחייב את עצמו דבר א' ואם אירעו אונס יכול לומר אדעת' דהכי לא נתחייבתי אבל כאן הא תלי בדעת חבירו ואם אירע אונס לא' ע"ד משל לאיש תאמר האשה מה לי לאונסך אני לא נתחייבתי להיות אשתך רק ע"ד שיקוים התנאי וכל זמן שלא נתקיים התנאי אף שמחמת אונס לא נתקיים אינה מתרצה בקדושין וכן להיפך אם לא קיימה האשה תנאי שלה מחמת אונס:
סעיף ב
[עריכה](ב) הוי תנאי כאלו הזכיר הן קודם ללאו: דין זה הוא גמרא ערוכה בגיטין דף ע"ה אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ולא היה צריך לכתוב דין זה בשם הר"ן ובאמת המעיין בר"ן (פרק מי שאחזו דף תק"ץ ע"ב) יראה מלשונו כי יש להוציא דין אחר מדבריו כי הוא כתב שם בזה הלשון ונ"ל דמאי דבעינן הן קודם ללאו היינו שלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דבריו אדם מתפיס ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל הלכך אף על גב דמקדימין לאו להן כי היכא דלא לקדים פורענותא לנפשיה כיון שגומר דבריו בלאו סגי עכ"ל נמצא אתה למד מדבריו כי אם הקדים לאו להן ואח"כ הן ללאו ואחר כך לאו להן אינה מקודשת מאחר דסיים דבריו בהן ואין קפידא על שמתחיל דבריו בלאו רק שלא יסיים בהן:
סעיף ג
[עריכה](ג) רק אמר סתם שמתנה כתנאי בני גד ובני ראובן: ראיתי בהג"ה במיימון לא החליט הדבר רק כתב בזה הל' אמר ר"י כי שמא אם אדם אומר סתם שיהא תנאי זה כתנאי בגו"ר יכול להיות שמועיל בלא כפילת תנאי מלשון זה משמע שהיה מסתפק בדבר ועכ"פ צ"ל תנאי קודם למעשה דאם אמר הרי את מקודשת אם תתן לי מאתי' זוז כתנאי בגו"ר לא מהני דהא חזינן שלא התנה כתנאי בגו"ר שהם הקדימו התנאי למעשה רק לכפול דבריו אפשר דא"צ כשאומר כתנאי בגו"ר:
סעיף ד
[עריכה](ד) ולא היכא דאתי מנייהו קולא: כלומר דאף דאין כאן כל הד' דברים הוי ספק קידושין וספק גירושין ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם וע' בדברי הרא"ש פ' יש נוחלין בסעי' מ"ח:
(ה) אם הכל הוא בדבר א': בטור כתב אם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהיה מקודשת ואם לאו לא תהיה מקודשת זה נקרא תנאי ומעשה בדבר א' כי התנאי סותר המעשה דאין הקדושין חלין רק אחר שיתקיים התנאי ואז הקדושין שלו ולא נתן לה כלום הא אם אמר ע"מ שתחזיר לי הדינר תהיה מקודשת וק"ל ע"מ הוי כמעכשיו ומכ"ש אם אמר בפי' מעכשיו תהיה מקודשת אם תחזיר לי הקדושין אז לא נקרא תנאי ומעשה בדבר א' וכן כתב התו' בגיטין דף ע"ה ובב"ב דף קל"ז ומיהו בקדושין בלאו הכי מתנה ע"מ להחזיר לא הוי נתינה כמבואר ריש סי' כ"ט ועמ"ש שם ומיהו בקדושי שטר משמע בסוף סי' ל"ב דאם אמר ע"מ שתחזיר לי הנייר דהוי מקודשת וכן בגיטין מבואר לקמן סי' קמ"ג דע"מ שתתן לי הנייר הוי תנאי ולא מקרי תנאי ומעשה בדבר א' מטעם שכתבתי דע"מ הוי כמעכשיו ואין תנאי זה סותר המעשה ומ"מ צריך לפרש מה שפסק כאן בקידושין דיש לחוש לחומר' אם התנאי ומעשה הוי בדבר אחד היינו בקידושי שטר אבל בקידושי כסף כבר פסק לעיל דאפילו ע"מ לא מהני מטעם דדומה לחליפין וגם צריך לדקדק דבגט אם אמר הרי זה גיטך והנייר שלי אינו גט כלל א"כ ה"ה אם אמר בגט וקידושי שטר אם תחזיר לי הנייר תהיה מקודשת או מגורשת דלאו מידי יהיב לה ולמה פסק כאן דלחומר' מקרי תנאי וכי עדיף ל' תנאי מאלו אמר סתם בלא שום תנאי בתורה דלא מהני כלל:
(ו) התנה עמה שתאכל חזיר: ואין כאן מתנה על מ"ש בתורה דלא תאכל ולא תתקדש:
(ז) אבל התנה עמה שתבעל לאסור לה: אבל אם תבעל למותר לה אף שיש כאן קצת איסור זנות פנויה מ"מ אין זה דבר שא"א שהרבה פרוצים תמצ' לעבור על איסור פנויה, ועכ"פ צריך שיאמר בזה הל' אם תבעלי לפלוני אז תהיה מקודשת לי אבל אם אמר בל' ע"מ שהוא כמעכשיו א"כ למפרע תהיה א"א וע' לקמן סי' קמ"ג סעיף י"ח וא"כ הוא ג"כ דבר שא"א שאין בידה שפלוני יעבור על א"א ומיהו אפשר לה לעבור שלא תגיד לו שבביאה זו תהיה מקודשת למפרע ולפ"ז גם לאבא אפשר שתבעל לו אם אינו יודע שבביאה זו נעשית כלתו למפרע ואין הפרש בין שתבעל לאבא או לפלוני בקידושין והרמב"ם (פ"ז מה"א דין י"א) דקדק בלשונו וכתב שתבעל לאביה ולאחיה או לבנה ועיין בב"ח בקונטרס אחרון שכתב ע"מ שתבעל לפלוני אפשר לקיים התנאי לאחר מיתת הבעל:
סעיף ה
[עריכה](ח) דכל מאי דתקון רבנן: דל' זה משמע דאיסור דרבנן בדבר שאינו ממון הוי כשל תורה ואסור להתנות אבל בהגהת מרדכי כתב בדבר תקנה דרבנן אפילו בממון תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:
סעיף ח
[עריכה](ט) רצה האב מקודשת: כלומר שאמר הן דע"מ שירצה פירושו שנדע שהוא רוצה וצריך שיגלה רצונו וזה הוא דעת הרמב"ם דע"מ שירצה כאלו אמר ע"מ שיאמר הן וכמו שיתבאר בסמוך סעיף י':
(י) לא רצה או ששתק או שמת: ולא בחדא מחת' מחתינהו דבמת האב בטלי הקידושין מיד דא"א שיאמר עוד הן אבל בלא רצה שאמר לא או שתק אינם יוצאים מידי ספק קידושין כל זמן שהאב חי דאולי יאמר האב הן אחר שאמר בתחלה לא או שתק כמ"ש בסמוך ס"י:
סעיף ט
[עריכה](יא) לא מיחה או שמת: גם כאן לאו בחד' מחת' נינהו דבמת מקודשת ודאי ובלא מיחה כל ימי חיי האב הוא בספק שמא ימחה ואפילו נתרצה פעם אחד אם אח"כ מוחה נתבטלו הקידושין כמ"ש בסעיף שאחר זה ועל כן השיגו הראב"ד במ"ש מת הבן ואח"כ שמע האב דאילו שמע קודם שמת הבן מלמדין אותו בכך ומדברי המ"מ נתיישב זה דע"מ שלא ימחה דקאמר הרמב"ם כולל ג"כ ע"מ שישתוק ובשתיקה מיד נתקיים התנאי ע"כ כתב שמע אחר שמת וכמו שאכתוב בסעיף י"א:
(יב) מלמדין את האב שיאמר איני רוצה: אבל בסעיף שלפני זה בע"מ שירצה אם מת הבן אינו מועיל ללמד האב דאף דלא יאמר הן כשמת בנו מ"מ יש לחוש דאיך תנשא לשוק דאולי יאמר לאחר זמן הן כדי לקלקלה ע"כ אין לה תקנה בלא חליצה כל זמן חיי האב וה"ה דמתייבמת ממ"נ וכ"כ הטור בשם הרמ"א ועיין בב"ח על דברי הרמ"ה דהקשה איך חולצת הא אתי מינה חורב':
(יג) שדינו כאומר ע"מ שישתוק: הוא דעת הרא"ש והטור ודין על מנת שישתוק יתבאר בסמוך בסעיף שאחר זה:
סעיף י
[עריכה](יד) כל שחזר ואמר הן: דכל תנאי התלוי בקום ועשה ולא קבע לו זמן הוא לעולם ואפילו אמר בתחלה לא ואף הטור מודה דמהני הן אחר לא אף על גב דפליג בלא אחר הן בתנאי דלא ימחה כל אימת דמתקיים תנאו חלו קדושין למפרע וכן בע"מ שישתוק אף על פי שתנאי זה עניינו שב ואל תעשה כיון שהוציאוהו בלשון מעשה דאמר על מנת שישתוק דינו כתנאי שהוא בקום ועשה דכיון שנתקיים התנאי פעם אחד די ומיהו בזה יש הפרש בין תנאי הן לתנאי שתיקה דתנאי הן לעולם משמע כל זמן שיאמר הן אבל תנאי שתיקה שישתוק בשעת שמיעה משמע שלא ימחה דא"א לפרש על מנת שישתוק פעם אחת כל ימיו וכי לעולם לא ישתוק:
(טו) מיהו אם לא היה בביתו: דברים אלו הוציא הרב מתשובת הריב"ש ושם מיירי מאב דשומע מקידושי בתו במקום אחר וע"ז אמרו בגמר' עד שיבא אביה וימחה שאין צריך למחות ולגלות דעתו שלא במקומו אבל נ"ד הוא תנאי ע"מ שישתוק ולא אמר ע"מ שישתוק בפני כי מיד כששמע ושתק נתקיים התנאי ואין הבן ברשות האב שנאמר דמה היה לו למחות שלא בפניו אטו אם יאמר ע"מ כשישמע פ' הדר במקום פ' וישתוק וכי נאמר שעלה ע"ד שפלוני הדר במקום אחר יבא כאן ויאמר לא יפה עשית ודאי כוונתו היה ע"מ שישתוק שם שיגידו לו ולא יאמר בפני הבריות לא יפה עשה פלוני שקידש את פלונית:
(טז) ואם מיחה בשעת שמיעה: כבר כתב הטעם דכל האומר ע"מ שישתוק כאלו קבע זמן לשתיקתו ואמר בהדי' ע"מ שישתוק מיד כשישמע ואם לא ישתוק אלא ימחה מיד נתבטלו הקידושין ושוב לא יועיל ריצוי כי כבר עבר זמן:
(יז) מת האב עד שלא שמע: ואם מת הבן מבקשין האב שימחה מיד כשישמע ולא ישתוק:
(יח) על מנת שלא ימחה כל זמן שמיחה: דהא תנאי זה הוא בשב ואל תעשה וכל זמן שנעשה המעשה נתבטל הענין וה"ז כאומר לאשה ה"ז גיטך על מנת שלא תשתי יין שהכוונה שלא תשתה יין לעולם:
סעיף יא
[עריכה](יט) מלמדין את האב שימחה אף אם כבר אמר הן: ולדעת הטור דלא מהני מחאה אחר אמירת הן אם אמר הן ואח"ז מיחה חולצת או מתייבמת ממ"נ אבל בלא חליצה לא מפטרה דילמ' קי"ל כהטור דאין מועיל מחאה אחר הן וכאן כפל ושינה שכתב מת הבן סתם ולעיל בסעיף ט' כתב ג"כ דין זה מת הבן ואח"כ שמע האב משום דלעיל העתיק ל' הרמב"ם והרמב"ם כשכתב על מנת שלא ימחה כוונתו ג"כ אם אמר על מנת שישתוק וכמו שכתב המ"מ ובע"מ שישתוק אם שתק בשעת שמיעה לא יועיל שוב מחאה ע"כ כתב מת הבן ואח"כ שמע האב אבל כאן מיירי בע"מ שלא ימחה לחוד ע"כ כתב מת הבן סתם כלומר אפי' מת הבן אחר ששמע האב ג"כ מועיל מחאת האב אף על פי שנתרצה כבר פעם אחד וכמו שנתבאר הדין בעל מנת שלא ימחה:
סעיף יב
[עריכה](כ) או שאדבר עליך לשלטון: ואם היא אומרת לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפיצה מדברי התוס' שהביא הרא"ש והטור דגרסינן התם אם דבר עליה לשלטון כדרך המדברים דמשמע שדברים ידועים הם מה שיש לו לדבר עליה ואם שינה ודיבר דברים אחרים אינה מקודשת אבל אם אינם דברים ידועים אינה יכולה לומר לא הייתי צריכה לדברים אלו דהא מכל מקום קיים הוא תנאו ולא ידעתי מה שכתב הב"י אפשר דיכולה היא שתאמר לדברים הללו לא הייתי חפיצה ומה לו ולה מה שהיא חפיצה הא הוא התנה סתם שידבר לשלטון ואם אמר לה על מנת שיש לי דבר פלוני התאמר לו לדבר זה איני צריכה וסברתי שיש לך דבר הצריך לי ואפשר לומר דמשמעות דבריו היה בשעת התנאי שיעשה לה טובה לעשות לה מלאכה ולדבר עליה לשלטון כשהי' תברר שלא עשה לה טובה א"כ לא קיים תנאו ומ"מ פשט דברי הרא"ש אינם לחלוק על דברי התוס' הביאם הטור ס"ק י"א דפירשו שכיון שדיבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת ואינה יכולה לומר למלאכה זו לא הייתי חפץ ולדברים הללו לא חפצתי רק לפרש פי' אחר שמיירי שדברים ידועים הם אבל אם אינם דברים ידועים גם הרא"ש מסכים לדעת התוס':
(כא) אם יש עדים שעשה עמה כפועל: ואם היא מודה שעשה הודאתה כעדים דמי ואם היא מכחישתו בודאי אינו נאמן לגבי דידה ואם היא אומרת איני יודע על זה פסק כאן דהוי מקודשת מספק ובסוף הסי' כתב הרב בהג"ה די"א דלעולם נאמן כל שאין כנגדו מכחישו:
סעיף יד
[עריכה](כב) אם ידוע בעדים שיש לו מנה: היינו כשאין אנו רואין מנה בידו אבל אם אנו רואין מנה בידו אנן סהדי דיש לו דכל שבידו חזקה שהם שלו וכ"כ הר"ן ועמ"ש הב"י בשם הרמ"ה באומר יש לי מנה במקום פלוני ושניהם מודים שלא היה לו ונראה דה"ה הכא לא מהני שניהם מודים שאין לו:
סעיף טו
[עריכה](כג) שיש לו מנה ביד פלוני: ואם אותו פלוני מודה לפנינו נראה דהודאתו הוה כעדים ומיהו י"ל דאין האשה סומכת רק על עדים אבל על הודאתו יש לחוש לקנוני':
סעיף יח
[עריכה](כד) עד שיראנה מנה שלו: אפילו יש עדים שיכול להראות לה לא הוי קדושין דלא ניח' לה לסמוך אסהדי עד שתראה בעצמה כפי תנאו וכמ"ש הטור בשם הרמ"ה:
(כה) מאחר שעדיין לא חלקו: לשון הר"ן אינו כן וזה לשונו דכיון שלא הגיע זמן העסק ורווח' לקרנ' משתעבד לא חשיבי כשלו משמע שאם הגיע זמן החלוקה אף שעדיין לא חלקו הרי הריוח שלו מאחר שבידו לחלוק וליטול חלק ריוח שלו:
(כו) והיא משועבדת לב"ח: ל' ר' ירוחם בשם הרמ"ה כיון דלא אקני ליה מעכשיו מקודשת ודאי משמע הא אם אקני ליה מעכשיו אינה מקודשת ודאי:
(כז) והרויח אח"כ: ר' ירוחם כתב בשם הרא"ש דחולק וצריך שיהיה לו בשעת קידושין אפילו באומר סתם ע"מ שאראך דאל"כ מה גבול יש לו לעולם יאמר עדיין יש לי זמן להראותך ועיין בב"ח ואם אמר ע"מ שאראך מנה שיש לי גם הרמ"ה מודה דלא הוי קידושין אא"כ הראה לה ממעות שיש לו בשעת קידושין וזה כוונת הרב כאן באומר לה ע"מ שיש לי כלומר שאראך מנה שיש לי כ"ע מודו:
(כח) בתר הכי למיהוי ספק קידושין: ל' הרמ"ה הוא זה לחלק בין האומר ע"מ שיש לי ר' זוז בין אומר ע"מ שאתן לך או אראה לך ר' זוז דבע"מ שיש לי אם אין ידוע בעדים שיש לו מקודשת מספק דאולי יש לו אבל בע"מ שאתן או שאראה אם נתן או שהראה בעדים מקודשת ואם אין כאן עדים אין כאן קידושין ספק לחוש דילמא יראה לה בצינעא דצריך לקיים תנאו בעדים וכבר כתבתי סי' זה ס"ק כ' בעשה עמך כפועל דאם היא מודה הוי כעדים ואם היא מכחשת אותו לאו כל כמיני' לומר שקיים תנאו לאסר' ובאומרת איני יודע הוי ספק ותנאי זה דאעשה עמך כפועל ג"כ מחוסר מעשה ואפ"ה חיישינן דילמא קיים תנאו בלא עדים וא"כ קשה על הרב איך העתיק כאן דברי הרמ"ה שסותר ההיא דלעיל ואפשר לפרש דברי הטור באופן אחר והוא כי מאחר שהרמ"ה סובר דאם אשכח מציאה או נתן לה מתנה מהני א"כ לעולם לא תצא מספק קידושין דכל פעם שתתבע אותו הראיני לי ישיב לה הלא לא אמרתי שיש לי רק שאראה לך ואולי אמצא עוד מציאה או מתנה וכעין שהקשה הרא"ש דמה גבול יש לו וע"ז כ' ומיהו לא חיישינן דילמא אחזי לה בתר הכי למיהוי ספק קידושין לעולם אלא מיד שתאמר הראה לי ואינו מראה לה בטל תנאו ומיהו קשה דהא לקמן סעיף ל"ו בע"מ שאתן אם אומר שעדיין רוצה לקיים תנאו אפ"ה בעל נפש לא ישאנה וא"כ ה"ה בע"מ שאראה לך ג"כ יש לחוש לספק קדושין דאולי יראה לה:
(כט) כמו בע"מ שאראך מנה: וכלומר לדעת הרמ"ה אף שלא היו לו בשעת קידושין אם יביא לה ממה שמצא אח"כ מהני וממיל' אם אמר ע"מ שאביא לך מנה שיש לי כ"ע מודו שצריך שיביא לה ממה שהיה לו בשעת הקידושין וכמ"ש הרב לפני זה:
סעיף כא
[עריכה](ל) מקודשת ויראנה: ואינו יוצא במה שיביא עדים שיש לו וכמו שנתבאר לעיל סעיף י"ח בשם הרמ"ה דלא ניחא לה לסמוך אסהדי עד שתראה בעצמה:
(לא) או שלקח באריסות: אפי' באריסות בתי אבות דמ"מ אינו שלו ואי מפסיד נמי יכול בעל הקרקע לסלוקיה הר"ן:
(לב) שאינו מעלה מס: נראה דמיירי דיש כמה שדות שאין מעלין מהן מס ע"כ אם קרקע שלו משונה משל אחרים שנותן מקרקע שלו חלק ממאה עד"מ מס צריך שיהי' לו בית כור ועוד חלק ממאה לצורך המס אבל אם כל אנשי המקום נותנין מס משדות שלהם א"כ כשאמר ע"מ שיש לי בית כור עפר כדרך העולם משמע:
סעיף כב
[עריכה](לג) עמוקים עשרה: ושיעור רחבן לא נתפרש ועיין בר"ן וכן אם אינם עמוקי' י' ורחבן י' טפחים או ד' אמות עיין שם ושיעור סלעים כמו במכר ועיין שם:
סעיף כד
[עריכה](לד) כגון שהיה מכוסה: שאלו ראת' אותו וקבלתו סברה וקבלה וכתב הרשב"א סי' אלף קפ"ו בא' שנתן לאשה כוס וא"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו אם היו פניה מכוסות שורת הדין אינה מוקדש' דטעות הוא אבל אם ראתה הרי ידעה שאין זה טבעת וסברה וקבלה לשם קידושין והאריך בזה וסיים ומ"מ נכון לחזור ולקדש וכו' שאין אתנו ראיה מוכרחת שהי' מקודשת ודאית עכ"ל ואם אמר לה התקדשי לי בדינר של כסף ונמצ' זהב או במנ' ונמצא מאתים עיין בב"ח:
(לה) ל"ש אמרה לשליח לקבלו בתנאי: כלו' אף על גב דאיכא למימר דמראה מקום היא לו אף אם לא יתן אלא כסף קבל' ומכ"ש של זהב וכדעת ר"ש בגמרא קמ"ל דקפידא ואיכא דניחא לה בכספא מבדהבא:
(לו) אמרה בפי' בשעת הקידושין: כלומר שהשיב' לו אף אם לא יהיה כך כמו שאמרת אני מרוצה והוא שתק ולא השיב לה לא כי אלא דוקא על תנאי כך אני מקדש נמצא הסכים לדבריה:
(לז) וכן אם היא הטעתו: אינן קידושין אלא א"כ אמר וכו' כצ"ל:
(לח) אבל אם כנסה סתם: כלומר אם קדשה סתם בלא שום תנאי ואמר סבור הייתי וכו' וכן אם היא אמרה סבורה הייתי וכו' וכן הוא ברמב"ם סוף פ"ח:
סעיף כה
[עריכה](לט) בדקדוק יפה: נראה דמכ"ש שצריך לתרגם את התורה בתרגומו של אונקלוס:
סעיף כו
[עריכה](מ) צ"ל יודע המשנה: לא נתפרש אם צריך כל המשניות מהש"ס או די במשנה אחת או ג' משניות כדעת הטור בע"מ שאני יודע לקרות:
(מא) מדרשי התלמוד: כלומר הדרשות שדורש בתלמוד מפסוקי התורה והיינו נמי ספרי וספרא הנקראים בגמרא מדרש תורה וגם פה לא נתפרש אם צריך לידע כולן או מקצתן:
(מב) ותוספת' של ר' חייא: וה"ה תוספתא של ר' אושעיא:
סעיף כח
[עריכה](מג) דבר התלוי בסברא בכל מקום: נראה דהכ' ג"כ בא' מן המקומו' סגי כמו בע"מ שאני תלמיד ואפשר דמי שיודע להשיב דבר התלוי בסבר' במקום א' יודע להשיב בכל המקומות:
סעיף לא
[עריכה](מד) הרהר תשובה בלבו: אעפ"י שאנו רואין הגזילה עדיין בידו ולא מקרי בעל תשובה עד שישליך השרץ מידו מ"מ כיון שהסכים בדעתו להשיב נקרא ג"כ צדיק ומידי ספק קידושין לא נפקי:
סעיף לד
[עריכה](מה) והרי היא מקודש': מפשט לשון זה משמע דהוי מקודש' גמור' מדאוריית' אבל רשב"ם פי' בגמרא דף ק"ל מקודשת ואינה מקודשת וחומרא דרבנן הי' משום לעז להצריכה גט וכן משמע לקמן סי' מ"ט שכתב אין חזרתו כלום וצריכה גט משמע לחומר' צריכ' גט אבל קידושין גמורין לא הוי אבל הר"ן בתשובה השיג עליו עיין שם והעתיק הב"י דברי הר"ן סוף סימן קל"ד:
סעיף לה
[עריכה](מו) בינו לבינה: הראב"ד ס"ל דצריך לבטל התנאי בעדים והרשב"א סובר דאין מחילת התנאי מועיל אלא בדבר שבממון כגון בע"מ שתתן לי ר' זוז שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי אבל בע"מ שאין עליך נדרים והיו עליה נדרים נתבטלו הקידושין מיד ואיך תועיל מחילה ובתו' בד"ה לא תימא בכתובו' דף ע"ג הקשו קושיא זו ועיין בב"י מ"ש בשם הר"ן ליישב דברי הרמב"ם בזה ומ"מ כתב הר"ן אם אמרה שבשעת התנאי בלבה היה להתקדש אף שלא יתקיים התנאי מאחר דדברי' שבלב אינם דברים באם לא נתקיים התנאי אינה יכולה למחול שלא היה תנאי זה להנאתה שלא היתה מקפדת אלא תנאי גרידא היה עוד כתב הר"ן אם הקפיד פעם א' נתבטלו הקידושין מיד ואינו מועיל מחילה אח"כ:
(מז) שלא בפני עדים: בב"ח כתב שאם יש ביניהם הכחשה שהאיש אומר שנמחל התנאי והיא אומרת לא נמחל או איפכא שורת הדין דאינו בטל כל שאין עדים על הבטול ולמעשה הוי ספק מקודשת ולא ידעתי אם הוא טוען ברי לא קדשתיך או לא קדשתני למה לא יהיה הדין דהוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו דכל שהא' מכחיש חבירו המע"ה:
(מח) ובעל סתם או כנס סתם: עיין בקונטרס אחרון אם בעל קודם כניסה והנה פשט הלשון בכאן דלא זו אף זו קתני ל"מ כנס ובעל דאין עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי בעל לשם קידושין אלא אפי' כנס ועדיין לא בעל דיש חולקין בזה אמרי' דאחולי אחלי' לתנאי' וכדר' אלעזר דפליג על אביי (בפ' המדיר דף ע"ג ע"א פליגי בטעמא דרב דאמר אי קידשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה הימנו גט אי בעי לפוטרה אביי סבר טעמא דרב משום דאין אדם עושה בב"ז ובעל לשם קידושין ור' אלעזר סבר טעמא דרב משום דאחולי אחלי' לתנאו) ומשמע דאף דאין כאן עידי יחוד חלו קידושי האחרונים אבל הרא"ש בפ' המדיר לא כ"כ וכן הטור סי' ל"ט:
(מט) צריכה גט משניהם: שאף שבעל יש לחוש שמא על סמך תנאו בעל והוא סבר שיתקיים התנאי ולא תהיה ביאתו בזנות וכ"כ המ"מ וכ"כ הרא"ש וכ"כ רבינו בסי' שאח"ז ומשמע שאם קודם שבעל נתיחד עמה בפי' על תנאי הראשון אינה צריכה גט ועיין בשלטי הגבורים ועי' הגהת אשר"י פ' המדיר:
סעיף לו
[עריכה](נ) בעל נפש וכו' לקלקלה על השני: הב"י כ' דדמי לע"מ שיאמר אבא הן ולעולם הוי ספק עד שימות ובב"ח חילק ביניהם ולדעתו אינו רק לעז בעלמא:
(נא) לכופו כל י"ב חודש: לקמן מבואר דגם לאיש נותנין זמן י"ב חודש אם נושא בתולה:
(נב) בחיי המקדש: משמע אבל לאחר מיתתו אינה יכולה לומר הנני מוחלת למפרע והריני כאלו התקבלתי כדי שתוציא כתובה אם כתב לה או כדי שתתיב' ועיין בטור מ"ש בשם הר"מ הנרבוני במקדש על תנאי ובעל חייב ליתן לה כתובה ממ"נ אם מחלה הרי נשואיה גמורין ואם לא מחלה באותה שעה הרי עדיין יכולה למחול וכשתמחול איגלא מילתא דנשואין גמורין הוי וכתובה יש לה ולכאורה משמע דאף אם מת אחר הכניסה יכולה לומר מחלתי בשעת הכניסה ואם לא מחלתי אז אני מוחל עכשיו ומיהו יש לפרש באומרת כן בעודה תחתיו:
(נג) דמסתמא בשעת כניסתה לחופה: אף על גב דלענין קידושין איכא פלוגת' בכנס' סתם ועכ"פ אינה רק ספק מקודשת מ"מ לענין כתובה אמרינן מסתמא אחליה ליה כדי שתהיה אשתו גמורה:
סעיף לז
[עריכה](נד) ואפילו נתאכלו המעות: דין זה אינו תלוי בהרחבת תנאי הראשון ואפי' בלא תנאי כלל אם אמר לאשה הרי את מקודש' לי לאחר שלשי' ונתאכלו המעות בתוך שלשי' אפ"ה מקודש' לאחר שלשי' וכדאית' לקמן סי' מ':
סעיף לח
[עריכה](נה) יכול לבטלו: כבר כתבתי בסעיף ל"ה שהרשב"א חולק על זה מאחר שהיו עליה נדרים או מומין א"כ נתבטלו הקידושין מיד ומה תועיל מחילה והתוס' והר"ן תירצו קושיא זו:
(נו) אינה מקודשת אם לא יתן: ואם כנסה תוך זמן התנאי כתב הר"ן בשם הירושלמי דבא מעשה לפני ר' אבהו ופסק דמסתמ' בשעת כניסה בטלו התנאי כדי שלא תהא בב"ז ומ"מ נעשו הדמים מלוה עליו ואם נאמן לומר פרעתי ע"ש:
סעיף לט
[עריכה](נז) אם חולקין אם נתקיים התנאי: ל"ד חולקים אלא הא' אומר איני יודע אם נתקיים התנאי אבל כל שטוען ברי שלא נתקיים התנאי הוי כאומר לא קידשתני וכבר כתבתי בסעי' ל"ה דעת הב"ח:
(נח) אלא צריך עדים: מלשון הר"ן משמע דאם אין עדים אינ' מקודשת כלל דמדמה לה לאומר מנה הלויתיך והלה אומר איני יודע דהמע"ה ולעיל סעיף י"ב פסק דאם אין עדים מקודשת מספק והם דברי הרא"ש פ' האומר, בד"מ העתיק פה סוף תשובת הרשב"א סימן תתקי"ט וסי' תתקע"ז ללמוד מהם דיני תנאי לקידושין גם הב"י העתיק תשובה אחת לעיל בסי' זה כענין שנכתב אם תמאן האשה שפירש מיאון אחר התראה דוק ועיין שם: