חלקת מחוקק על אבן העזר לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| חלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר לט |

סעיף א[עריכה]


(א) וה"ה לנדרים שבינו לבינה:    לאו כל נדרים שבינו לבינה המבוארי' ביורה דעה סי' רל"ד הוי קפיד' כמו דאין כל עינוי נפש הוי קפיד' אלא דברים גדולים כגון נטולה אני מן היהודים וכיוצ' בזה שדרך רוב בני אדם להקפיד בהם וכ"כ הר"ן ועיין מ"ש בסמוך בשם הד"מ:


(ב) שחוששין שמא תלך אצל חכם:    היש מי שאומר הוא בירושלמי לחד מ"ד (הביאו הר"ן בפ' המדיר דף תק"ו ע"א וז"ל ונמצ' עליה נדרים אינה מקודשת אית תנא תני מותרת לינשא בלא גט ואית תנא תני אסורה לינשא בלא גט שלא תלך אצל חכם ותתיר את נדרה וקדושין חלין למפרע ונמצא בניה באין לידי ממזרות לפום כן אסורה לינשא בלא גט) וכבר פסקו הפוסקים הרשב"א והר"ן כמ"ד אין חוששין דלא חיישינן שמא תתקלקל עצמה וכן פסק לקמן סי' קמ"ג דכל תנאי שהוא בידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו וא"כ איך פסק כאן דצריכה גט שמא תקלקל עצמה ובאמת הייתי יכול לפרש דלאו בדידה עסקינן אלא לפני זה כתב דהיכ' דהתנה ע"מ שאין עליה נדרים או כל נדר דאינה מקודשת וממיל' מותר בקרובותיה ע"כ כתב דבירושלמי הסכימו שני מ"ד שאם תלך אצל חכם יועיל ההיתר ע"כ אסור בקרובותיה אבל מה שהגי' מהרמ"א ולכן אסורה להנשא בלא גט זה ודאי קשה דלמה נחוש שהיא תקלקל עצמה ולא כ' הר"ן שיש לחוש לדברי האוסר כירושלמי אלא שיש היתר לנדרי' אף לאחר שנודע לבעל וטוב הי' להגיה היש מי שאומר בסעיף ב' אחר זה שכתב בד"א שהתירה חכם קודם וכו' אבל אם נודעו וכו' והוא דעת התוספות וע"ז הי' ראוי להביא דעת הירושלמי שמועיל ההיתר אף אחר שנודע ואם הלכה אצל חכם מקודשת אבל אם נשאת אין חוששין שמא תלך שבודאי לא תקלקל עצמה וכמ"ש:

סעיף ב[עריכה]


(ג) שאם היא אשה חשובה:    למאי דפסקינן ספק מקודשת א"כ הי' ראוי לפסוק ודאי מקודשת דליכא למימר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה דהא עכ"פ צריכה גט מספק וצ"ל דלאו כ"ע דינא גמירי ומאן דלא ידע הדין אין מקדשה קידושין ודאין דהוא סבר דלא תצטרך גט ולא פלוג בין גמיר ללא גמיר ע"כ בכולהו אינם קידושין ודאין:

סעיף ד[עריכה]


(ד) כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין:    עיין בדברי הרמב"ם:


(ה) ריח רע וזיעה:    בטור לא גריס ריח רע והמחבר נמשך אחר דברי הרמב"ם ובמשתנת במיטה או אם היא מצורעת כתב הב"י דפשיט' דהוי מום ובד"מ כתב על הב"י במום דמשתנת ואעפ"י שפשוט למר לדידי מבעיא טוב' והאריך בדבר ולבסוף כתב ומיהו נראה דמום גדול הוא מה שלא תשכב עמו במטה דלא יהא אלא בנדר שבינו לבינה וכו' ומיהו אפשר דנדר דבינו לבינה אינם מבטלין הקידושין אלא בדבר שמשועבדת לו כגון שנדרה נטולה אני מן היהודים וצ"ע עכ"ל ד"מ:


(ו) ואם תמיד אינה נראית אינו מום:    דוק' בשומא קטנה זאת שאין בה שער קאמר דאינה מום כשאינה נראית אבל בשומא גדול' כאיסר או יש בה שער אפי' אינה נראית הוי מום וכן צלקת הוי מום אף במקום שאינו נראה דומי' דמום שבדדיה הוי ג"כ מום שאינו נראה אבל הרמב"ם כתב דשומא לא הוי מום רק בעור הפני':


(ז) שאין הבנות הולכות למרחץ:    כלו' ומכ"ש בלא מרחץ אינן הולכות כלל בחוץ ומיירי שקידשה ע"י שליח ולא ראה אותה בשעת נתינת הקידושין ע"כ אף מום שבגלוי מבטל הקידושין ועיין במרדכי כתב דבאירוסין יכול להיות שאין מכיר אף במום שבגלוי וגם בדיק' מרחץ אין שייך קודם אירוסין וכל המשנ' מיירי בנשואין עיין שם ובב"ח:


(ח) דנכפה וריח הפה:    אין נרא' דגם זיעה אין לה בדיק' במרחץ וגם קול עבה אפשר לה להזהר בשע' קטנ' כל זמן היותה במרחץ כמו ריח הפה, ועיין בטור כתב כאן אם האש' טוענת משנתארס' נולדו בה מומין עליה להבי' ראי' וכו' ונרא' דדינים אלו דוק' לענין כתוב' אבל לענין קידושין אם קדשה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין והיא טוענת ברי שהית' שלימ' בשע' הקידושין רק שנולדו בה מומין אחר הקידושין אף דלענין להוצי' ממנו ממון הכתוב' אינה נאמנת אבל לענין גט צריכ' גט דאולי האמת כדבריה ואין מבטלין הקידושין אלא בנתברר שהיו בה מומין קודם שנתארס' והטעתו:

סעיף ה[עריכה]


(ט) מקודשת מספק:    נראה דמיירי מיד כשרוא' המום מקפיד ואינו חפץ בה אבל אם שותק כשנודע לו המום ולא התנה בתחיל' אף דצוח לבסוף הוי קידושי ודאי:

סעיף ו[עריכה]


(י) וריפא אותה:    כלו' אף שריפא אותה קודם שנודע לבעל דכה"ג גבי נדרים מקודשת אפ"ה גבי מומין אינה מקודשת שנמאסת בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין ומיהו אם בשעת הקידושין כבר נתרפאו המומין שהיו בה קודם קידושין נרא' דמקודשת דהא לא התנה ע"מ שלא יהיו בך מומין מעולם ואינו מקפיד רק שלא יהי' בה עתה מום אף שתרפא מן המום מ"מ נמאסת בעיניו:


(יא) והלך אצל רופא:    לכאור' משמע דמיירי שהלך קודם שנודע לאשה דמיד שנודע לה נתבטלו הקידושין וכמו שנתבאר לעיל סעיף ב' ומיהו י"ל שאין האשה מקפדת רק על מום שאין לו רפוא' ואינו דומה לאיש שיכול להקפיד על דבר מועט ומיד כשנודע לו יאמר אי אפשר באשה נדרנית ואינו רוצה שתלך אצל חכם:

סעיף ז[עריכה]


(יב) ע"מ שלא יהיו בה:    כבר כתב בב"ח שנוסח' משובשת נזדמנ' להב"י והנוסח' הנכונ' בטור שלא יהא בך מומי' ומ"מ אף שלא הוזכר בטור דין זה יש להסתפק דאולי הואיל ושינה בלשונו ואמר ע"מ שלא יהיו ולא אמר ע"מ שאין בך דאולי כוונתו אף שיש בה מומין עתה אינו מקפיד רק שלא יהיו בך לעתי' בשעת נשואין ומכ"ש אם מפרש כוונתו כך ולפחות יהיו קידושי ספק מאחר שהלשון סובל פי' זה ועיין בקונטרס אחרון: