חלקת מחוקק על אבן העזר מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| חלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר מ |

סעיף א[עריכה]


(א) שנתאכלו המעות:    לא דמי לאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' דלא קנה (כמבואר בח"ה סי' קצ"ז סעי' ז') דשאני משיכה דלאחר ל' אין במשיכה ממש ובמה יקנה אבל הכא אם היא תחזור צריכה להחזיר המעות הוי כאלו נתן לה מעות בסוף ל' ומיהו אם הוא חוזר אינה חייבת להחזיר לו וכ"כ הר"ן:


(ב) ואם חזר בו וכו' או חזרה היא:    כעין לא זו אף זו הוא דבחזר בו הוא מיד נתבטלו הקידושין ואינו מחוסר מעשה דאין צריכה להחזיר לו המעות אבל בחזרה היא מחוסר מעשה דהא צריכה להחזיר המעות אפ"ה בטלו הקידושין והמעות עליה חוב:


(ג) דאם קדשה בשטר:    כלו' שאומר לה בהדיא שמקדשה בתורת שטר:


(ד) אלא נקרע או נאבד:    וה"ה דאיתי' בעין אלא שאינו ברשותה וכ"כ הר"ן:


(ה) מקודשת לעולם:    דין זה כתב הר"ן בשם הירושלמי ושם נאמר דבקדושי שטר אינה מקודשת דקדושי שטר מגירושין יליף להו ועיין לקמן סי' קל"ז פסק גבי גט ספק מגורשת וה"ה הכא גבי קידושי שטר הוי ספק קידושין:

סעיף ב[עריכה]


(ו) אבל אם מת השני:    בירושלמי אמרו שאם מת השני והניח אח מאחר שזקוק' ליבום לא חלו הקידושין של ראשון וכתב הרמב"ן שהירושלמי סובר שאין קידושין תופסין ביבמה אבל לדידן דק"ל דיבמה שנתקדשה צריכה גט אף כאן אין הזיקה מונעת לחול קידושי הראשון:


(ז) ולכן צריכה גט מן הראשון:    לשון זה משמע דאינ' ודאי מקודשת לראשון והוא דעת הר"ן (הביאו הב"י סי' זה סוף ס"ק א') שכתב שראוי לחוש לדברי הירושלמי (שסובר דאם מת השני תוך ל' דחלו קידושי של הראשון אף על גב דהרשב"א והרא"ש סברי דלא כהירושלמי דסברי דכיון דקבלה הקידושין מהשני פקעי הקידושין מן הראשון ושוב לא חלין אף על פי כן סיים הר"ן דראוי לחוש לדברי הירושלמי ולהצריכה גט עכ"ל) וא"כ בחנם כתב הרב דיש חולקין הוא דעת הרשב"א והרא"ש דהא הר"ן לא החמיר לחוש לדברי הירושלמי ולהצריכה גט אלא מפני דעת החולקין וכך היה לו לכתוב חזרו קידושי ראשון ומקודשת ודאי לראשון (והוא דעת הרמב"ן והרמב"ם כפי שפי' המ"מ וכהירושלמי) ויש חולקין ואומרים דאינה מקודשת כלל לראשון שכבר חזרה בה והוא דעת הרשב"א והרא"ש וראוי להחמיר להצריכה גט כדעת הר"ן:

סעיף ג[עריכה]


(ח) מספק לשניהם:    דמספק' ליה לרב דס"ל הכי בקידושין ד' נ"ט ע"ב אי תנאה אי חזרה הוא (ופרש"י מספק' ליה האי לאחר שלשים יום אי תנא' הוי אם לא אחזור בי תוך ל' יום יהיו קידושין מעכשיו אי חזרה הוי ממאי דאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' הילכך לעולם היא בספק דאי הוי תנאה קידושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואי חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי) ועיין בב"ח אם א' מגרש וא' כונס מי נקר' ראשון דק"ל בעלמ' לא יגרש שני וישא ראשון:

סעיף ד[עריכה]


(ט) מפני שהיא ספק מקודשת מכולן:    וחיישינן דלמ' לא' תנאה ולא' חזרה וחיישינן נמי לדרב יוחנן דס"ל דאפילו מאה תופסין וכדאסבר רב משרשיא לרב אסי טעמיה דרבי יוחנן כי שרגא דליבני דכל חד וחד רווח' שבק לחבריה ופרש"י והר"ן מדקאמר ר"י לשון תופסין משמע דס"ל שיש בה צד קידושין לכולן דכיון דלא נגמרו קידושי שום א' מהם כל חד שבק רווח' להיות נתפסין בה קדושי שני כמו שסידר לבנים ונותן הלבנה מקצתה על לבנה זו ומקצתה על חברתה כדי שישאר ריוח לסידור לבנה אחרת וה"נ כל חד שבק רווח' ולפיכך קדושי כולן נתפסין בה אליב' דר"י עכ"ל ואפי' אם הראשון אמר מעכשיו ולאחר ל' ובא השני ואמר מעכשיו ולאחר מ' אפ"ה הוי ספק קידושין אף לרב דנקטינן לכולהו חומר' וכמ"ש המ"מ ומ"ש הר"ן דלרב מעכשיו ולאחר מ' לא מהני שכבר חלו קידושי ראשון בין דהוי תנאה בין דהוי חזרה היינו לאביי אליב' דרב דמפרש דהאי לשנ' משמע או תנאה או חזרה אבל אם נאמר דהאי לישנ' משמע תנאה וחזרה וא"כ לראשון הוי חזרה ולשני תנא' ואף שאמר לאחר מ' חלו קידושי שני ועיין בר"ן לענין יבום אם קדשו אותה שני אחים זה אחר זה מ"ש בשם הירושלמי ועיין בכ"מ מה שפי' על דברי הרמב"ם שפסק כר' יוחנן ודוק' שכלה זמנו של שני בתוך זמנו של ראשון ודבריו צ"ע דמאחר דמספק' לן שמא האי לישנ' משמע תנאה ומשמע חזרה א"כ אף שהרחיב השני הזמן לאחר זמן הראשון אפ"ה יש לחוש לקידושיו דילמ' בראשון חזרה ובשני תנאה:

סעיף ה[עריכה]


(י) לאחר שימות בעלך:    כתב בב"ח אם א' קדשה לאחר ל' ובא השני וקדשה תוך ל' וא"ל לאחר שימות בעלך הרי זו מקודשת מאחר שבידו לקדשה עכשיו תוך ל' ואפי' אם הראשון קדשה מעכשיו ולאחר ל' ג"כ בידו של שני לקדשה ספק קידושין וע"כ אם קדשה לאחר שימות הראשון הוי ספק קדושין:

סעיף ו[עריכה]


(יא) לאחר שיחלוץ ליך:    ה"ה אם קדשה מיד הוי ג"כ ספק קידושין דק"ל כשמואל לקמן סי' קנ"ט דיבמה שנתקדש' צריכ' גט מספק אלא קמ"ל אפילו לאחר שיחלוץ אינם רק קידושי ספק ולא ודאי:

סעיף ז[עריכה]


(יב) ובאחת לאחר שאגרשך:    וכתב הרשב"א בתשובה דיכולין לחזור בהם כדין האומר הרי את מקודשת לאחר ל' ולא עוד אפילו במעכשיו סברא לומר כן שהרי א"א לחול מעכשיו מחמת קדושי הראשוני':


(יג) אבל אם נתן פרוטה לא"א:    כבר כתב דין זה בסעיף ה' לאחר שימות בעלך וה"ה לאחר שיגרשך בעלך:

סעיף ח[עריכה]


(יד) והוכר העובר הבת מקודשת:    משמע דהוי קידושין גמורין ואף על גב דק"ל המזכה לעובר לא קנה וכן פסק הרמב"ם פ' כ"ב מהל' מכירה שאני קידושין דהאב בעולם והוא זכה בכסף הקידושין מיהו קשה במה שפסק בחושן משפט סימן ר"ט סעיף ד' מה שתלד פרתי או שפחתי אפילו היתה הפרה או השפחה מעוברת לא קנה כלום ומ"ש הכא דבהוכר העובר מקודשת אף על גב דיש לחלק דדעתו של אדם קרובה אצל בתו ואצל אשתו לפיכך יכול לקבל קידושי בתו ולהקנותה אף על גב שלא בא לעולם משא"כ בפרה ושפחה מ"מ הלא דברי הרמב"ם נלמדים מסוגיא דגמר' פרק האומר דף ס"ב (הביאו הב"י סימן זה) דס"ל דכולהו מודו דשחת דבי כבשא דבר שבא לעולם הוא ומהני בתרומה (פרש"י שחת דמי כבשא שדה בית הבעל שדייה במי גשמים) ואשתו מעוברת כשהוכר עוברה מקודש' ולפי זה מזכה לעובר כשהוכר' עוברה דקנה וכמ"ש הר"ן בהדיא הביאו הב"י סי' זה וא"כ קשה דברי הש"ע אהדדי דכאן הביא דברי הרמב"ם דהוכר עוברה בא לעולם מיקרי ובחושן משפט סימן ר"ו/ ר"י /פסק סתם דהמזכה לעובר לא קנה והיה לו להביא דעת הרמב"ם דאם הוכר עוברה מיקרי בא לעולם והמוכר עובר שפחתו כשהוכר עוברה קנה הלוקח: