בית שמואל על אבן העזר לח
סעיף א[עריכה]
(א) המקדש על תנאי: כתב הר"ן פ' האומר אם לא נתקיים התנאי מחמת אונס הקדושין בטלים דקדושין הם מרצון שניהם ומי שמתנה התנאי לטובתו אינו מרוצה אא"כ שנתקיים התנאי ומה אכפת לי באונס דהא מ"מ לא נתקיים תנאי שלו לפ"ז בגט אחר תקנות ר"ג דאין מגרשין בע"כ והוא התנה תנאי לטובתה אין הגט חל עד שנתקיים התנאי ואין זה מקיים התנאי ולא שייך בזה תקנו' ר"ג משום צנועו' ופרוצו' והר"ן ס"פ כל הגט והמגיד פ"ט ה"ג כתבו בשם העיטור אם לא נתקיים התנאי בקדושין מחמת אונס הוי ס"ק:
סעיף ב[עריכה]
(ב) התנאי קודם למעשה: גם צ"ל שיכול לקיימו ע"י שליח כמ"ש סוף סימן קס"ט אלא בקדושין אתקש הוויי' להדדי כי היכא קדושי כסף ושטר מהני תנאי כי יכול להיו' ע"י שליח כן מהני תנאי בביאה כתבו הראב"ד והרשב"א והר"ן והטור והרמ"ך אפילו באמירה צריך להקדים תנאי ולא כרמב"ם שכתב הקדים המעשה היינו שעושה המעשה ואם נותן הקדושין ולא אמר לה דמקדש אותה ואח"כ אומר לה הרי את מקודשת ומתנה ת"כ אף על גב הנתינה היה בתחלה מ"מ הוי התנאי קודם משום כל זמן שלא אמר לה כלום הוי כפקדון בידה ומעת שאמר לה מתחילין הקדושין ואז אמר התנאי קודם והיינו שהיא אומרת הן כמ"ש בסי' כ"ז כ"כ בפרישה וב"ח בק"א, ואם אמר בעת הנתינה ה"א מקודשת ואח"כ אפי' תכ"ד אמר ע"ת כך וכך לא הוי תנאי וכן בעלמ' מי שנותן מתנה לא' ואחר הנתינה אפי' תכ"ד אומר ע"ת כך וכך לא מהני התנאי כיון שקודם לזה זכה בסתם ט"ז, וכל התנאים שמתנה עם השליח אפי' לא כפל התנאי קיים שלא התרצה את עצמו אלא בתנאי זה כ"כ בח"ר והר"ן:
(ג) הזכיר לאו וכו': לכאורה נראה מדברי הר"ן דוק' בש"מ י"ל הלאו קודם כי היכ' דלא יקדים פורענו' לנפשו אבל בעלמ' צריך להקדים הן גם משמע מהר"ן לעולם לא יסיים בהן אפילו אם הקדים הן קודם הלאו וחזר ומסיים בהן תופסין ל' אחרון והתנאי בטל:
סעיף ג[עריכה]
(ד) א"צ לכפול תנאו: כיון מעכשיו חייל המעשה אז הוא חייל בתנאי שמתנה עמו אבל תנאי באם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שאל יחול מעכשיו לא הוי תנאי אם לא כפל כ"כ הראב"ד ועיין בהרא"ש והר"ן משמע להני פוסקים דס"ל מעכשיו א"צ ת"כ ה"ה תנאי בד"א ומעש' בדבר אחר נמי א"צ כשאמר מעכשיו או ע"מ מיהו הן קודם הלאו לא נשמע אם צריך מיהו למ"ש בסמוך בשם הר"ן צריך לעולם לסיים בלאו:
(ה) רק אמר סתם שמתנה כתנאי ב"ג וכו': הנה הסמ"ע והגמי"י לא הכריחו דין זה אלא כתבו יכול להיות שמועיל מיהו בתשוב' הרא"ש שהבי' הטור חושן המשפט סוף סימן רמ"א פסק כן בפשיטו' לכן פסק הרב רמ"א כן וכ"כ בד"מ ובח"מ לא ראה דבריו בד"מ ואם הקדים המעשה לא מהני מה שאמר כתנאי ב"ג ח"מ:
סעיף ד[עריכה]
(ו) דלא בעי וכו': טעמא משום דס"ל דלא קי"ל כר"ח דאמר דצריך ת"כ אלא בגיטין וקדושין חיישינן לחומר' אבל הלכת' כחכמים מיהו מ"ש דא"צ כל ד' דברים לא מצינו כן כי מרמב"ם פ"ג ה"ז נשמע דא"צ ת"כ והן קודם הלאו אף על גב דכתבתי בסמוך דצריך לסיים בלאו משום בגמר דבריו אדם מתפיס מ"מ בממון הולכים אחר אומדנ' אבל תנאי קודם למעשה ואפשר לקיים ע"י שליח צריך וכ"כ המגיד פ"ו ה"א והר"ן פמ"ש ובפ' האומר והטעם הוא משום אפי' אם לא גמרינן מתנאי ב"ג מ"מ מה שהוא סברא ילפינן וכ"נ מהרא"ש ס"פ י"נ ובתשו' ריש כלל פ"א דכל הפלפול קאי על ת"כ אבל שאר תנאים צריך וכן מוכח שם דהא הקשה בתחלה על תנאי ע"מ שתחזור לי האתרוג דהוי תנאי ומעשה בד"א ותירץ רבה לטעמו דס"ל תנאי ומעשה בד"א הוי תנאי ותו הקשה הא לא כפל התנאי ותירץ בשם הרשב"א בממון א"צ ת"כ ש"מ שאר תנאים צריך והטור והמחבר והש"ג כתבו דא"צ כל ד' דברים וא"י מנ"ל:
(ז) התנאי בד"א וכו': הנה תוס' בקדושין דף ו' ובפ' מ"ש דף ע"ה ובר"ן שם ובס"פ י"נ כתבו דלא הוי תנאי ומעשה בד"א אלא כשהתנאי סותר למעשה כגון שהתנה בגט אם תחזיר לי הנייר א"כ אימת חל הגט כשתחזור הנייר אז לא הוי גט אבל בהרא"ש ס"פ י"נ מוכח דלא ס"ל כן דהא הקשה על תנאי ע"מ שתחזיר האתרוג דהוי תנאי ומעשה בד"א ובתנאי ע"מ אינו סותר התנאי למעשה כמ"ש בתו' במקומו' הנ"ל גם בפ' מ"ש כתב בתנאי ע"מ צריך שאל יהיה התנאי ומעשה בד"א וכן רי"ו נכ"ד פסק כהרא"ש בתנאי ע"מ שתחזיר הנייר הוי תנאי ומעשה בד"א לפ"ז מ"ש הטור בסי' זה בתנאי קדושין כשמקדש אותה עם הדינר ומתנה ע"מ שהדינר שלי הוא הוי תנאי ומעשה בד"א והיא מקודשת אפילו לא נתקיים התנאי אף ע"ג שאינו סותר למעשה מ"מ כיון שהכל בד"א א"צ לקיים התנאי אלא קשה למה פסק בסי' קמ"ג כשמתנה ע"מ שתחזיר הנייר של הגט הוי תנאי ותתקיים התנאי הא הוי תנאי ומעשה בד"א גם קשה באורח חיים בסי' תרנ"ח פסק בהתנ' ע"מ שתחזיר האתרוג דהוי תנאי וכ"כ הרא"ש הא הוי הכל בד"א גם קשה אם אף בכה"ג הוי תנאי ומעשה בד"א למה אמרו בהתנה שתחזיר הקדושין דדמיא לחליפין כמ"ש ריש סימן צ"ט למה דמי' לחליפין דהא א"צ להחזיר כיון שהכל הוא בד"א והדרישה וח"מ כתבו דהטור ס"ל דוקא כשהתנאי סותר למעשה הוי תנאי ומעשה בד"א והתנאי שמתנה אם הדינר שלי ה"ק את מקודשת לי כשתחזיר לי הדינר והיינו אם הדינר שלי א"כ סותר למעשה אבל אם אמר ע"מ שתחזיר לא הוי תנאי ומעשה בד"א כי אין סותר למעשה דקי"ל האומר ע"מ כאומר מעכשיו מיהו לא הוי קידושין משום דהוי מתנה ע"מ להחזיר אלא כשמקדש בשטר אז מהני כשמתנה שתחזיר לו הנייר כמ"ש בסימן ל"ב אז כשמתנה תנאי ע"מ הוי תנאי כי אין סותר למעשה וכתב בח"מ ומ"מ צריך לפרש מה שפסק כאן בקדושין דיש לחוש לחומרא אם התנאי ומעשה בד"א היינו בקדושי שטר אבל בקדושי כסף כבר פסק אפילו ע"מ לא מהני דדומה לחליפין גם קשה אם אמר אם תחזיר לי הנייר תהיה מקודשת הא לאו מידי יהיב לה ולמה פסק כאן לחומרא ע"כ ודבריו תמוהים בעיני דהא לפי פירושו תנאי ומעשה בד"א היינו תנאי אם ואז א"צ לקיים התנאי והמעש' קיים ואז לא דמיא לחליפין כי לא הוי מתנה ע"מ להחזיר כיון דא"צ לקיים התנאי א"כ שפיר דברי הג"ה זו ואיירי אפילו בתנאי כסף שמתנה אם תחזיר לי תהיה מקודשת ואזלינן לחומרא משום לדיעה הראשונה אף בכה"ג התנאי קיים והוי מתנה ע"מ להחזיר ולא הוי קידושין ולי"א אלו הוי קידושין וכללא הוא אם מקדש בשטר ואמר ע"מ שתחזיר לי הנייר אז התנאי אין סותר למעש' כמ"ש בתוס' אז היא מקודשת ותתקיים התנאי, ולשיטות הרא"ש א"צ לקיים התנאי כי הוא ס"ל כיון שהכל בד"א א"צ לקיים התנאי, ואם אמר תחזיר לי הנייר אז התנאי סותר למעשה והוי התנאי ומעשה בד"א ותנאי בטל לשיטו' הני פוסקים אז היא מקודשת בוודאי אבל לשיטות שאר פוסקים והרמב"ם התנאי קיים כי לא ס"ל תנאי ומעשה בד"א, ואם מקדש אותה בכסף ואמר ע"מ שתחזיר הכסף אז אין התנאי סותר למעשה ולא הוי תנאי ומעשה בד"א לשטת תוס' אז צריכה לקיים התנאי והוי מתנה על מנת להחזיר וקידושין בטילים ולהרא"ש הוי התנאי והמעשה בד"א וא"צ לקיים התנאי והקדושין קיימים, ואם אמר ה"א מקודשת אם תחזיר לי הכסף קדושין אז לתוס' והרא"ש התנאי ומעשה הכל בד"א ותנאי בטל וקידושין קיימים, ולהרמב"ם התנאי קיים והוי מתנה ע"מ להחזיר והקדושין בטילים ויש לחוש לחומרא בכל הני פלוגתא:
(ח) שתאכל חזיר: התנאי זה בידה הוא לאכול ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דהא אם תרצה לא תאכל ולא יהיה הקדושין קדושין אבל אם התנה תנאי ע"מ שתבעל לפלוני אין בידה לקיים דהפלוני לא ישמע לה:
(ט) לאסור לה: כ"כ הטור ובדריש' כתב ה"ה למותר לה נמי לא ישמע כי מיד שנתקיים התנאי נעשה היא א"א ואפשר אפילו בתנאי אם ולא ע"מ אסור דמ"מ בעת הביאה חלין הקדושין וב"ח כתב בק"א אם התנה על מותר לה יש לקיים התנאי אחר מותו ואז הקדושין חלין למפרע ועיין תוספת גיטין דף פ"ג אבל אם מתנה על מותר לה אין לומר דמ"מ איכא איסור לבוא על פנויה דמשום פנויה ליכא הפלגת דבר כמ"ש בתו' דף פ"ד, וא"ל אם מתנה על מותר לה יכולה להתקיים התנאי היינו שלא תגיד לו התנאי דמ"מ אין בידה שמא יוודע לו:
סעיף ה[עריכה]
(י) שאר וכסות וכו': כתב בח"מ היינו דוקא שלא אמר ע"מ שאין בקדושין שאר וכסות דאם התנה כך התנאי בטל כמ"ש בחושן המשפט סימן רכ"ז בתנאי ע"מ שאין בו אונאה:
(יא) תנאו בטל: ע"כ איירי בכפל התנאי וא"ל מאחר דכפל התנאי איך תתקדש לו כשלא תתקיים התנאי עיין תוס' דף מ"ו שם מתרצים קושיא זו ואם מתנה שתפטרני מן העונה כתבו תוס' שם דהוי תנאי ועיין במרדכי:
(יב) דכל המתנה על מ"ש בתורה: ול"ד להתנאי שתאכל בשר חזיר דשם בידה שלא תאכל ולא תתקדש והכא התנאי הוא אחרי שתנש' לו א"כ בודאי עוקר ועיין בגיטין שם, ובדרישה מתרץ עונה דעיקר אישות הוא שאני:
(יג) דכל מאי דתיקון רבנן וכו': כ"כ הג"מ ליישב הא דאמר רב ריש הכותב הלכה כרשב"ג דא"י להתנות תנאי דלא ירש את אשתו משום כל שהוא תיקון חז"ל א"י להתנות דחז"ל עשאו חיזוק יותר משל התורה, מיהו נראה כל הפוסקים חולקים ע"ז כאשר מבואר סוף סימן ס"ט וסימן צ"ב דכתבו שם אם מתנה אחר נשואין לא מהני התנאי משום דהוי כאלו מתנה הבן שלא ירש את אביו דקי"ל דלא מהני התנאי וירש את אביו אבל מחמת תיקון רבנן מהני הסילוק וא"י למה הבי' דעת הג"מ נגד כל הפוסקים הנ"ל, ולדעת הג"מ אם שאר וכסות תיקון חז"ל הוא א"י להתנות ועונה לכ"ע א"י להתנות אף על גב דאשה יכולה למחול על העונה כמ"ש לקמן מ"מ ע"י תנאי א"י להתנות וע' במרדכי פ' השוכר:
סעיף ח[עריכה]
(יד) רצה האב: כלומר שאמר אין דע"מ שירצה פירושו שנדע שהוא רוצה היינו שיאמר הן וזה הוא דעת הרמב"ם:
(טו) לא רצה האב: כאן הבי' ל' הרמב"ם ואחר כך הבי' דעת החולקים ומ"ש אינה מקודשת כלומר לכ"א לפי שיטתו, ולרמב"ם דהתנאי קאי על שעת השמיעה אז אם לא אמר הן מיד בטלו הקדושין ולשאר פוסקים הוי ספק קידושין כתב בכ"מ ובב"י להרמב"ם כל התנאים שמתנה בין ע"מ שירצה שיאמר הן ובין שאר תנאים כוונתו על שעת השמיעה בעת שישמע צריך שיאמר הן או שישתוק וכמ"ש בסמוך:
סעיף ט[עריכה]
(טז) הרי זו מקודשת: לרמב"ם היא מקודשת בודאי כי התנאי היה אם לא ימחה כשישמע ולשאר פוסקים מקודשת בודאי כשמת ולא מיחה וכל ימי חייו היא ספק מקודשת דשמא ימחה עוד:
(יז) מלמדין את האב: לרמב"ם קאי התנאי ע"מ שלא ימחה בשעת שמיעה ואם לא ימחה בשעת שעסוקים באתו ענין א"י למחות לכן שייך שפיר לומר מלמדין אותו שימחה היינו אפילו אחר ששמע מלמדין אותו שימחה כל זמן שעסוקים באותו ענין אבל אם מתנה ע"מ שישתוק כיון ששתק א"י למחות אפילו אם עסוקים באותו ענין ולשאר פוסקים כל אימת שימחה מהני אז שפיר מ"ש מלמדין אותו שימחה אבל בתנאי ע"מ שישתוק לא שייך לומר מלמדין אותו דהא מיד כששמע ולא מיחה א"י למחות מיהו י"ל מלמדין אותו קודם ששמע אומרים לו אם ישמע שימחה והא דלא אוקמי בש"ס כן משום לישנ' דמתני' לא משמע כן, נמצ' מה שכתב כאן מת הבן ואח"כ שמע האב כ"כ לשיטות הרמב"ם דאם שמע כבר א"י למחות אבל לשאר פוסקים יכול למחות והיינו מ"ש בסעיף י"א מת הבן מלמדים את האב אפילו אם שמע קודם מיתתו מלמדין את האב שימחה והיינו לדעת שאר פוסקים כתב כן:
(יח) וי"א דאומר ע"מ כו': בב"ה הקשה מסוגיא פ' המדיר דף ע"ג דאיתא שם דפליגי אם על מנת שירצה פירושו ע"מ שישתוק או שיאמר הן ולא מצינו מי שסובר ע"מ שלא ימחה ואפשר לפי מ"ש הפוסקים דלא קי"ל כרבה דאמר בטעות אשה א"צ גט יש לומר בברייתא שם כדעת המקשן דאוקמי שם דפליגי בטעות ולא כרבה דאוקמי שם דפליגי בע"מ שירצה אם פירושו ע"מ שישתוק או פירושו שיאמר הן א"כ לפי המסקנא אין ראיה משם:
(יט) ויש מי שאומר: וקי"ל לחומרא והאומר ע"מ שירצה יש להחמיר כדברי כולם ע"מ שיאמר הן ע"מ שלא ימחה ע"מ שישתוק רי"ו:
סעיף י[עריכה]
(כ) אף על פי שאמר בתחלה: והיינו שיטות שאר פוסקים דס"ל דלא קאי התנאי על שעת שמיעה וס"ל כל תנאי שהוא בקום ועשה ולא קבע זמן הרי זמנו לעולם מ"ה כשמתנה שיאמר הן יש לו זמן לעולם כשיאמר הן ואם אמר פ"א הן כבר נתקיים התנאי שוב א"י למחות ואם לא אמר הן בשעת שמיעה אם מת הבן הרי היא זקוקה ליבם שמא יאמר עוד הן וליבם מותרת בממ"נ אבל לאחר אסורה וכתב הרמ"ה דחולצת ולכאורה קשה שמא לא יאמר הן ואתה מצריך כרוז לכהונה וכן הקשה ב"ח וע' סוף סימן קנ"ז ותנאי ע"מ שישתוק הוא תנאי ושב ואל תעשה לכן אפילו אם הוא מת ולא שמע מקודשת שהרי לא נעשה הפך התנאי מיהו כיון שהוציא בלשון קום ועשה ואמר ע"מ שישתוק דינו כתנאי קום ועשה לענין זה כשנתקיים בשעת שמיעה תו א"י למחות:
(כא) מיהו אם לא וכו': דין זה הוציא הרב מתשו' ריב"ש ויש למחות /לדחות/ כמ"ש בח"מ דריב"ש לא כתב דין זה אלא בקטנה שנתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה אבל אם מתנה על מנת שישתוק כל שנתקיים התנאי מקודשת:
(כב) מת האב: דין זה נובע מדברי תוס' דכתבו דלא חיישינן שמא אם שמע היה מוחה כמו בתנאי שיאמר הן דשאני מחוסר שתיקה ממחוסר אמירה ויש לומר דתוס' לא כתבו את זאת אלא לפי הס"ד דכל מתני' איירי בע"מ שישתוק אבל לפי המסקנא דאוקמי ריש' ע"מ שישתוק ומצעת' וסיפא ע"מ שלא ימחה ולא אוקמי המצעת' ע"מ שישתוק נשמע אם מת קודם ששמע לא הוי קדושין מ"ה א"א לאוקמי ע"מ שישתוק דאם מת קודם ששמע לא הוי קדושין ואם כבר שמע אין חידוש דהוי קדושין ובהר"ן הקשה ג"כ למה לא אוקמי ע"מ שישתוק ולמ"ש שפיר:
(כג) כל זמן שמיחה: כיון שהוא תנאי שב וא"ת צריך לעולם לקיימו וכל זמן שהוא חי לא אמרינן כבר נתקיים התנאי:
(כד) וי"א דאם אמר הן וכו': היינו דעת הטור אבל בתנאי ע"מ שיאמר הן ס"ל אפי' אם מיחה בתחלה מ"מ כשיאמר אח"כ הן הוי קדושין כיון דהתנאי הוא בקום ועשה כ"כ מהרש"ל וט"ז כתב אם מתנה ע"מ שיאמר הן קשה ל"ל שיאמר הן הא סגי ליה שלא ימחה אלא כוונתו כל זמן שיאמר הן אפי' אם מיחה פ"א מ"מ אם יאמר אח"כ הן הוי קדושין:
סעיף יא[עריכה]
(כה) מלמדין וכו': כבר כתבתי דאתי' לשיטות שאר פוסקים דהתנאי לא קאי על שעת שמיעה לכן מהני מחאה אפי' אם כבר שמע אבל להרמב"ם א"י למחות ואם כבר שמע וכן להטור אם כבר אמר הן א"י למחות ואזלינן לחומרא:
סעיף יב[עריכה]
(כו) אם יש עדים: ואם היא מודה שקיים התנאי הוי הודאתה כעדים ואם היא מכחישתו אינו נאמן ואם היא א"י ע"ז פסק כאן דהוי מקודשת מספק ח"מ וע' ס"ס דינים אלו:
(כז) או דיבר עליה: ואם אין הדברים ידועים לדבר להשלטון כ' הב"י דיכולה לומר לא הייתי חפץ דברים אלו ואין דבריו מוכרחים וי"ל אם אין דברים ידועים אז כל מה שדיבר לשלטון לטובת' נתקיים התנאי וכשיש דברים ידועים צריך לדבר דוקא אותם דברים וכן כתב בח"מ:
סעיף יג[עריכה]
(כח) בשכר שאעשה עמך: ע' סימן כ"ח כתבתי בשם תו' רי"ד דאמרי אחר שעשה עמה יאמר התקדשי לי בזה:
סעיף יד[עריכה]
(כט) אם ידוע בעדים שיש לו: היינו שראו אצלו מנה אף שא"י של מי הם אומרים חזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו כמ"ש הר"ן ומ"ש הב"י דהטור חולק על הר"ן ל"ד וע' ב"ח, ואם עדים מעידים דידוע להם שלא היה לו מעולם מנה אינה מקודשת ואם שניהם מודים שאין לו לא מהני כמ"ש בסמוך ח"מ:
סעיף טו[עריכה]
(ל) אפילו אומר וכו': אפילו הוא והיא אומרים ג"כ שאין לו אצלו כלום הוה ספק קדושין רי"ו בשם הרמ"ה ואם א"י בעדים שי"ל אצלו ופלוני אמר שי"ל אצלו אינו אלא ס"ק וא"ל אם היא ג"כ אומר' שיש אצלו הוי כאלו שניהם אומרים שנתקיים התנאי:
סעיף טז[עריכה]
(לא) אמר יש לו בידי: היינו שיש לו בעת הקדושין דוק' ולא בשעת האמיר' כיון דאמר שיש לי משמע על אותו שעה קאמר כמ"ש ברי"ו באומר ע"מ שאראך שיש לי דכוונתו שיש לי בעת הקדושין אלא אם אמר ע"מ שאראך ולא אמר שיש לי אז אפילו אם הרויח אחר כך מהני משא"כ אם אמר ע"מ שיש לי לכן בכל התנאים שיש לי בעינן שהיה לו בשעת הקדושין ומזה נראה אם אמר ע"מ שיש לי ביד פלוני לא מהני הודאת פלוני כי אף על פי דמהני הודאתו לחייב את עצמו מכאן ולהבא מ"מ א"י אם היה לו אצלו בשעת הודאתו:
סעיף יז[עריכה]
(לב) באותו מקום: בכל התנאים צריך להיות קפיד' אם משנה כמ"ש לקמן והכא יש קפיד' די"ל דרצונה להלך לאותו מקום דוק' לכן אפילו אם יש לו המעות במקום קרוב לא נתקיים התנאי כמ"ש הר"ן והמגיד:
סעיף יח[עריכה]
(לג) עד שיראנה: ולא מהני עדים דיש לו מנה דלא ניח' לה עד שתראה בעצמה טור:
(לד) שעדיין לא חלקו: לשון הר"ן אינו כן וז"ל כיון שלא הגיע זמן העסק רווח' לעסק משתעבד נשמע אם הגיע זמן החלוקה הוי כאלו היה בידו אף על גב בסמוך כתב אפילו משועבד לב"ח הוי כשלו שם איירי כשהוא בידו וע' בחושן המשפט סימן קע"ו שם אית' המקבל עיסק' מחבירו יכול המקבל לחלק אימת שירצה ושנים שקבלו עיסק' מאחר א"י לחלק תוך הזמן צ"ל הכא איירי נמי כשקיבל עם אחר דא"י לחלק תוך הזמן:
(לה) והיא משועבדת לב"ח: היינו כשלא אמר מעכשיו רי"ו:
(לו) י"א דמקודשת: כ"כ הטור בשם הרמ"ה ורי"ו כתב בשם הרא"ש דחולק ע"ז וס"ל דצריך להראות מיד דאל"כ אין גבול לדבר לעולם יאמר עדיין יש לי זמן להראותה ומוכח דס"ל להרא"ש דאין שיעור לדבר כלל אפי' אחר יב"ח י"ל עדיין יש לי זמן אף על גב בתנאי אתן לך אין לו זמן יותר מיב"ח משום דשם אחר יב"ח דינו כמורד אם יש לו ואינו נותן אבל כאן אם הרויח אח"כ נמי מהני א"כ י"ל שמא ירויח עוד מיהו לדעת הרמ"ה י"ל דס"ל אף כאן אין לו זמן יותר מיב"ח דמסתמ' לא היה תנאי לעגן אותה כל ימי חייה ואם אמר ע"מ שאראך מנה שיש לי לכ"ע דלא הוי קדושין אא"כ הראה לה ממעו' שיש לו בשעת הקדושין כמ"ש לעיל:
(לז) ולא חיישינן דלמא מראה: הב"י פירש ושמא הראה לה ומ"ם נתחלף בה"א וכמ"ש ברי"ו דלא חיישינן שמא הראה לה כיון שהוא תנאי בקום ועשה אמרינן דאם נתקיים היה נתקיים בעדים ול"ד לתנאי ע"מ שיש לי דשם אינו מחוסר מעשה והא דפסק רי"ו ואיתא בסמוך אם מתנה תנאי אעשה עמך כפועל ואדבר לשלטון אף על פי שהוא קום ועשה מקודשת מספק דשם הוא אומר שנתקיים ובידו לקיים והיא א"י להכחישו מ"ה הוי ספק קדושין משום דאיתא בזה פלוגתת הפוסקים ס"ס זה אבל כאן הוא התנאי בקום ועשה ואומר שלא נתקיים נאמן דאז הוי כמו תנאי שב וא"ת דנאמן לומר קיימתי אפילו כשהיא א"י להכחישו כן ה"נ אמרינן דהי' בשב וא"ת ולא נתקיים וכמ"ש כשהיא יכולה להכחישו ואינה אומרת שהראה לה דלא חיישינן דלמא הראה לה ולא כח"מ שכתב דין זה סותר למ"ש בתנאי אעשה עמך כפועל דחיישינן שמא נתקיים והרמ"ה שכ' דין זה לא ס"ל הדין שם ולית' דהא רי"ו כתב שני דינים אלו גם הדין אעשה עמך כפועל נלמד מן התוספתא ואין חולק ע"ז ומהרש"ל פירש ה"ק ולא חיישינן שמא מראה לה בתר הכי ואין גבול לדבר אלא מיד שתבעה אותו להראות צריך להראות לה ואם לא תבעה אותו אף על גב בעת הקדושין לא היה לו והרויח אחר כך והראה לה חלין הקדושין:
(לח) על מנת להביא.. דינו כמו בעל מנת שאראך: כלומר לדעת הרמ"ה אף שלא היה לו בעת הקדושין אם יביא לה מה שמצא אחר כך מהני ואם אמר על מנת להביא לה מנה שיש לי צריך שיביא לה מנה שהיה לו בעת הקדושין:
סעיף כ[עריכה]
(לט) באותו מקום: אבל במקום אחר אפילו אם הוא יותר קרוב י"ל דהיא רוצה להלך דוקא לאותו מקום גם י"ל שמא פירות מאותו מקום הם יותר טוב כ"כ הר"ן והמגיד:
סעיף כא[עריכה]
(מ) ויראנה: ולא מהני אם מברר ע"י עדים שיש לו כמ"ש לעיל:
(מא) שלקח באריסות: אפי' אריסות בתי אבות דמ"מ אינו שלו ואם מפסיד יכול בעל הקרקע לסלוקי הר"ן:
(מב) שאינו מעלה מס: כלומר שיש לו בית כור מה שאינו נותן ממנו מס, וכתב ב"ח אם כל אנשי המקום נותנים מס משדות שלהם אז אמרי' אם אמר ע"מ שיש לי בית כור כדרך העולם קאמר אפילו אם נותן ממנו מס נתקיים התנאי:
סעיף כב[עריכה]
(מג) מלאים מים: אף על גב לענין מכר קי"ל אפילו אם אין בהם מים אין נמדדים כמ"ש בחושן המשפט סי' רי"ח שאני קדושין די"ל מה איכפת לך אנא טרחנא ומייתי לך ש"ס אף על גב אם התנה אם יש לי בית כור במקום זה ויש לו במקום אחר לא מהני מה שאומר אנא טרחנ' ומייתי לך שאני התם דהא עבר על התנאי דהא אין לו במקום שהתנה ויש קפיד' קצת אבל כאן לא עבר על התנאי כ"כ הר"ן ושיעור רוחב ועומק ע' בחושן המשפט שם:
סעיף כד[עריכה]
(מד) עני ונמצ' עשיר: בירושלמי מבואר דבעינן בכל התנאים שמתנה קפידא אם משנה אבל אם אין קפידא כלל אם משנה לא בטלו הקדושין מחמת השינוי וכאן שיש קפידא משום כשהוא עשיר איכ' טרחא רבה עליה וכן בתנאי כשאינו כהן י"ל לא ניח' לי טרח' דכהונ' וכשביתו קרוב י"ל ניחא לה מטרפס' ואזלי וכן בכולם וכשיש לו בת גדולה אם גדולה בקומה היא י"ל דלא ציית לה ולפי' הרמב"ם דהיא מגדלת שער ואזלת בכל הבתים ומספרת דברים ממנה וכן כשהוא בן עיר ובן כרך י"ל דצריכה לדור עמו לפעמים בכרך, אבל כשמתנה סתם שהוא בן עיר אף ע"ג שהוא בן עיר ובן כרך לאו שינוי הוא דהא בן עיר הוא, אלא עדיין צריך ישוב בתנאי שמו יוסף מה קפידא בדבר וע' ברש"י במתני' דף מ"ט ובר"ן פ' האומר וברי"ו דף קפ"ח:
(מה) ונמצא של דבש: אף שהדבש יותר ביוקר י"ל דהיא צריכה יין ומבורר בש"ס אם אמר תתקדש בדינר של כסף ונמצ' של זהב יש קפיד' דאיכ' דניח' לה של כסף אפילו לא נצרך הכסף לאיז' תכשיט אף על גב דתו' כתבו דצריכה הכסף להשלים מלאכת התכשיט משמע אם אין צריך לתכשיט לא הוי שינוי י"ל דתוס' כתבה זאת דוק' לר"ש אבל לת"ק אפילו לא נצרך לה אמרינן איכא דניחא לה בכסף וכ"כ ב"ח ואם אמר תתקדש בדינר א' ונמצא שני דינרים מקודשת וכ"כ בש"ג וכן הוא לפי הג"ה המהרש"ל בח"ש ואפילו לדעת הר"ן ורי"ו שהבאתי בסמוך בכה"ג אין שינוי:
(מו) או דבש ונמצא יין כצ"ל וכ"כ ב"ה: ושם מדמה הדין אם אמר תתקדש בדינר אחד ונמצא שנים לאומר ע"מ שאין שמי אלא יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון:
(מז) ולא הכירה: דאם הכירה אז סברה וקבלה וכן אם נתן לה כוס ואמר הרי את מקודשת בטבעת, מ"מ נכון לקדש אותה מחדש שלא יבא לידי קלקול תשובות רשב"א סימן אלף קפ"ו:
(מח) לא שנא אמרה לשליח: דלא תימא מראה מקום הוא קמ"ל קפידא הוא אם אמרה לקבל דינר של כסף מפלוני וקיבל של זהב ה"ה אם אמר לשליח שילוה לו דינר של כסף לקדש אותה והלוה של זהב וה"ה להיפוך משום דחשיבות לו כשמקדש בשל זהב ועיין ברש"י:
(מט) אמרה כן בפי': כלומר שהשיבה לו אף אם לא יהיה כך כמו שאמרת אני מרוצה והוא שותק ולא אמר לה לא כי אלא בתנאי כך וכך:
סעיף כה[עריכה]
(נ) בדקדוק יפה: כתב בח"מ מכ"ש דצריך להיות יודע התרגום אונקלוס:
סעיף כו[עריכה]
(נא) צריך להיות יודע משנה: וי"ל דדינו כמו בע"מ שאני יודע לקרות דא"צ לידע כל התורה לדעת הי"א שהבי' כן ה"נ א"צ לידע כל המשניות:
(נב) מדרשי התלמוד: כלומר הדרשות שדורש בתלמוד מפסוקי התורה וב"ח מגיה וצ"ל מדרש תורה:
סעיף כז[עריכה]
(נג) ואפילו בהלכות החג וכו': ואיתא בש"ס אפילו מסכת כלה ועיין בתוס' שבת דף קי"ד ובאורח חיים סימן קל"ו:
סעיף כח[עריכה]
(נד) שאני חכם וכו': נמצא דיש חילוק בין תלמיד לחכם ועיין תוספת תענית דף י' ובאורח חיים סימן תקע"ח ב"ה:
סעיף לא[עריכה]
(נה) שמא הרהר: עי' ברי"ו הביא פלוגתא אם מהני הרהור בגזלן קודם שהחזיר הגזילה ונראה אם הוא אומר שהרהר בתשובה נאמן כמו אם אמר קיימתי התנאי והיא א"י להכחישו, מיהו בתנאי ע"מ שאני רשע אפשר דאינו נאמן לעשות לנפשו רשע, ועיין בחושן המשפט סימן ל"ד שם מבואר דלא מהני לענין עדות עד שיחזור בתשובה מ"מ לענין קידושין מהני קודם עשיות התשובה כ"כ ב"ה:
סעיף לד[עריכה]
(נו) והרי היא מקודשת: דקי"ל בכל התורה תכ"ד כדיבור דמי חוץ מקידושין ועוד איזה דברים ועיין ב"י ריש סימן קל"ד הביא תשובת הר"ן דהיא מקודשת בודאי וכן מדייק מלשון הרמב"ם ולא כרשב"א ס"פ י"נ דכתב דהוי קידושין מדרבנן:
סעיף לה[עריכה]
(נז) וביטל התנאי: אפילו תנאי שאין ממון יכול לבטל והקדושין הראשונים למפרע חלין אף על גב דהתנה בתנאי כפול מ"מ כיון להנאתו התנה כוונתו שאל יבוטל מיד אלא דוקא אם יקפיד כשישמע אז יבוטל ואם אז לא יקפיד אל יבטל הקדושין, ואם הקפיד כששמע תו לא מהני אם ימחול אח"כ, מיהו בתנאי ממון יש לומר אפילו אם הקפיד כששמע מהני מה שמוחל אח"כ דהוי כאלו נתקיים התנאי, והא דלא מהני בתנאים המבוארים בסעיף כ"ד אף שאמר' בלב להתקדש בלי תנאי א"כ מחלה לו דשם אף שאמרה בלב כך מ"מ הותנה ביניהם הוי כאלו אין התנאי לטובתה אלא קפידא בעלמא ולא מהני מחילה ע' בר"ן פ' המדיר וע' תו' שם:
(נח) בינו לבינה: משום שמחמת ביטול זה חלין קדושי הראשונים שהיה לפני עדים לכן אין צריך עדים עכשיו, והיינו כששניה' מודים דאז הוי כאילו שניהם מודים שנתקיים התנאי ומקודשת בודאי ואם הם מכחישים זא"ז ע' ס"ס, וב"ח כתב אם האיש אומר שנמחל התנאי והיא אומרת שלא נמחל הוי ספק מקודשת:
(נט) ובעל סתם: דמקודשת מספק משום דספק שמא מחל התנאי כיון שבעל סתם או שמא סבר שנתקיים התנאי והנה הר"ן והמגיד ספ"ז והב"י ובד"מ פירשו כנס היינו כניסה בלא ביאה וכן הוא בתוספ' פ' המדיר להמסקנ' אליבא דעולא בקידש על תנאי ובעל צריכה גט אם כן פלוגת' רב ושמואל ע"כ איירי בכנס ולא בעיל ולא כדרישה שכתב דאיירי בבעל ולא בעל לאלתר וע"ש ואין להקשות מאחר כניסה בלא ביאה מבטל התנאי א"כ למה כ' ובעל דהא נשמע ממיל' דבעיל מכ"ש מבטל וכן הקשה בדרישה וי"ל דקמ"ל אף בבעיל לא אמרינן בוודאי הוא שביטל אלא ספק הוא לפ"ז י"ל בעל איירי כנס ובעל אבל ביאה בלא כניסה הוי כביאת זנות ולא אמרינן דביטל התנאי ולא כב"ח בק"א וכניס בלא ביאה ע"כ א"א לומר דמקדש אותה מחדש אלא צ"ל הטעם דמוחל התנאי וקדושין הראשונים חלין וכן בכניס ובעיל אמרינן דמוחל התנאי הראשון מ"ה א"צ עידי יחוד לרמב"ם ואם התנה אותו תנאי בשע' ביאה מ"מ צריכה ממנו גט ואמרינן שלא התנה אלא לענין כתובה שם בתוספת' ובהג"א לפ"ז אם התנה בפי' על הגט אין צריך גט אבל לדעת הש"ג דף תק"ד אפילו התנה כן בפי' אמרינן בעת הביאה כוונתו לקדש אפילו לא נתקיים התנאי ואם קודם הביאה היה ידע דלא נתקיים התנאי ובעיל סתם אז לכ"ע הוי קדושין גמורים דקי"ל חזקה אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות אבל כתובה אין לה דלענין כתובה הוא עומד בתנאי הראשון, וא"ל הא אכתי בעילתו ביא' זנות דאסור לדור עם אשתו בלא כתובה ע' בר"ן תירץ בכה"ג ליכ' איסור כמו המקדש בביאה דאין לה כתובה ומ"מ ליכ' איסור, ואם ידע דלא נתקיים התנאי וכניס בלא ביאה אז י"ל דמחיל התנאי לגמרי בשלמ' אם בעיל יש לומר בתנאי הראשון הוא עומד ומקדש בביאה אבל בכניס ע"כ מחיל לה דאל"כ איך כניס אותה, אלא אכתי י"ל שמא לא מחיל אלא לענין דהוי קדושין הראשונים קדושין ולא לענין כתובה ע' ברש"י ותו' פליגי בזה לרש"י אית לה כתובה ובתו' לא משמע כן ולפי שיטה זו דמוחל התנאי א"כ בבעיל א"צ עידי יחוד והרא"ש שכתב דצריך עידי יחוד ס"ל דלא חלין קדושין הראשונים מ"ה בעינן עדים עכשיו כי היכי דלהוי קידושין לפני עדים ודברי הטור תמוה שכתב בסימן זה דברי הרמב"ם ובסי' ל"ט דברי הרא"ש:
סעיף לו[עריכה]
(ס) בעל נפש לא ישאנה: זו ע"פ הדין היא מותר' והב"י תמה על זה והקשה מ"ש מתנאי שיאמר אבא הן דאסורה לינש' משום שמא יאמר עוד הן ויתקיים התנאי כן ה"נ יש לחוש שמא יתקיים התנאי וצריך לומר שאני הכא שהוא המקדש יש בידו לקיים מיד ואינו רוצה אז נתבטל הקדושין מיד על פי הדין ואינו אלא מדת חסידו' וע' ב"ח ופרישה:
(סא) א"י לכופו כל יב"ח: אף לדעת הרא"ש דס"ל אם התנ' תנאי להראות לה צריך להראות לה מיד כמ"ש לעיל שאני תנאי אתן לך דמסתמ' כוונתו ליתן בעת הנשואין אבל להראות ולא ליתן צריך להראו' מיד, ולח"מ לא היה לו ספר פרישה לכן כתב מ"ש בס"ק כ"ח:
(סב) בחיי המקדש: כ"כ הטור ורי"ו דף קפ"ח ובד"מ כ' בשם רי"ו אפילו אחר מיתה מהני מחילה ונמצ' שהיא מקודשת למפרע:
(סג) דמסתמ' וכו' מחלה: אף על גב בסמוך כתב שמא ביטל התנאי ש"מ ספק הוא אם מחל דשם א"י אם נתקיים התנאי וי"ל שמא סמך על תנאי הראשון משא"כ בידוע שלא נתן לה אז אמרינן בודאי מחלה ולא כב"ח דמדמה דין זה לפלוגת' שהבי' הרא"ש בפ' המדיר בקידש על תנאי ובעל אם מקודשת בודאי לפי דבריו סותרים דברי הטור והמחבר זא"ז גם מ"ש בח"מ בזה אנ"ל וע' בר"ן פ' האומר דף תרמ"ח כ' כל התנאי' שהוא חייב וכנס תוך הזמן אז אמרי' אף שלא נתקיים בזמן הוי קדושין מ"מ המעות שנתחייב הוא בתנאי נעשה עליו מלוה וצריך לקיי' ואם טוען פרעתי נאמן:
סעיף לז[עריכה]
(סד) נתרצו שניה' להאריך הזמן: בט"ז הקשה ממ"ש ביורה דעה סי' רכ"ח סעיף ל"ט בנשבע לשלם בזמן פלוני א"י להרחיב הזמן:
(סה) או להוסיף או לגרוע: ע' ענין זה באריכו' סוף סימן קמ"ד ומ"ש אפילו נתאכלו המעות הטעם כיון שבא לידה בתור' קדושין כמ"ש בסי' כ"ח:
סעיף לח[עריכה]
(סו) יכול לבטלו: אף על גב שהוא תנאי שאינו ממון אמרינן כוונתו היה שלא יבוטל אא"כ כשיוודע לו יקפיד כמ"ש לעיל:
(סז) אינה מקודשת: היינו כל זמן שלא מחלה ואם כנס אמרינן בודאי מחלה כיון שידוע לה שלא נתקיים התנאי כמ"ש בסמוך וע' רס"ח:
סעיף לט[עריכה]
(סח) הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני וכו' הרי זו מקודשת מספק: כ"כ הרמב"ם פ"ז, מיהו לדעת תוס' פ' האומר דף פ' והר"ן אינה מקודשת כלל וכן פי' בש"ג שם ר"פ האומר:
(סט) אם חולקין: הנה דין זה נחלק לד' אופנים אחד אם שנים אומרים נתקיים התנאי, ב' אם שניהם אומרים לא נתקיים, ג' אם מכחישים זא"ז, ד' אם אחד אומר נתקיים ושני א"י, ומשמע אם שניהם אומרין נתקיים או לא נתקיים נאמנים, והנה אפילו אם התנאי הוא בקום ועשה ושניהם אומרים נתקיים נאמנים לא יהא אלא אם ירצו ימחלו זה לזה, ואם שניהם אומרים שלא נתקיים כי היכ' דיבטלו הקדושין נאמנים ג"כ כמ"ש בר"ן פ' האומר בשם הרמב"ן אם התנאי בקום ועשה ואמר שלא נתקיים נאמן מכ"ש אם היא מודה לדבריו אף הר"ן לא פליג בזה ול"ד למ"ש לעיל בשם הרמ"ה דשניהם אינן נאמנים דשם אין מעשה בדבר ואם התנאי הוא בשב וא"ת ושניהם אומרים נתקיים ולא עברו פשיט' נאמנים, ואם שניהם אומרים לא נתקיים אלא עברו התנאי ועשאו מעשה אין מבואר אם נאמנים ונראה דאינם נאמנים דלא חיישינן דעברו התנאי בקום ועשה וראיה לזה מהא דקי"ל כשמגרש מתנה תנאי עליה בשב וא"ת מותרת ליש' ולא חיישינן שמא עברה כמ"ש בסי' קמ"ג והר"ן הבי' ראיה מזה גם מ"ש בסעיף כ"ד ראיה לזה דאינם נאמנים, ושאר אופנים יתבאר בסמוך:
(ע) אלא צריך עדים: ואם אין לו עדים והוא אומר נתקיים והיא אומרת א"י מדמה הר"ן לאומר מנה הלויתיך וזה אומר א"י לפ"ז היא מותרת לשוק ומ"ש לעיל בתנאי אעשה עמך כפועל שהוא תנאי קום ועשה אם אין עדים בדבר שהיא מקודשת מספק איירי נמי שהוא א"י מחמת פלוגת' זו שנתבאר כאן היא ספק מקודשת, ואם השני מכחיש בברי שלא נתקיים אז לכ"ע הקדושין בטילים וכ"כ בח"מ ולא כב"ח שכתב דהוי ספק קדושין, והאומר נתקיים התנאי הוי כאומר קדשתיך ואסור בקרוביה ואם התנאי הוא עליו בקום ועשה ואמר שלא עשה והיא א"י להכחישו נראה לכ"ע הקדושין בטילים כמ"ש בר"ן בשם הרמב"ן אף הר"ן מודה בזה מאחר שהוא בקום ועשה ואמר שלא עשה מ"ה בתנאי שאראך לא חיישי' שהראה לה כמ"ש לעיל, ואפילו אם היא אומרת ברי נתקיים התנאי והקדושין חלין והוי הכחשה ברי וברי פסק הרמב"ן המע"ה וכאן היא באתה להוצי' ממנו שתהא אשתו ויש לה עליו כמה חיובים אינה נאמנת בלא ראיה מ"מ היא אסורה בקרוביו דהיא אומרת קדשתני ואם התנאי שב וא"ת ואמר שעבר בפועל בזה יש לומר לכ"ע אינה נאמן אפילו אם השני א"י ל"ח שעבר בפועל, גם מ"ש כאן בתנאי שב ואל תעשה כ"א נאמן אם אין כנגדו מכחישו משמע אם התנאי הוא בקום ועשה והשני אמר שעבר בפועל יכול להכחישו ושם בר"ן משמע כל כה"ג א"י להכחישו דל"ח שעברו בפועל וכן בחושן המשפט סי' רמ"א פסק בתנאי שב ואל תעשה צריך הנותן להבי' ראיה שעבר המקבל אבל לא מהני הכחשתו בלא עדים והמקבל מוצי' ממנו ש"מ דאינו נאמן לומר שעבר בקום ועשה, ועיין בד"מ העתיק סס"ז תשובת רשב"א סי' תתקי"ט וסי' תתקע"ז ללמוד משם דיני תנאי לקדושין: