שולחן ערוך אבן העזר צ ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · צ · ט · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

האשה שמכרה מנכסי מלוג אחר שנשאת, אף על פי שאותן הנכסים נפלו לה קדם שתתארס, הבעל מוציא פרות מיד הלקוחות כל ימי חייה, אבל לא גוף הקרקע; ואם מתה בחייו, מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים. ויש אומרים דאף בחייה מוציא גוף הקרקע מיד הלוקח בלא דמים (טור והרא"ש).

ואם הדמים שלקחה מהלקוחות קימים בעצמם, או שנמצאו מעות בידה ונוכל לתלות שהם אלו (טור בשם הרא"ש), מחזירן ללקוחות, ואינו יכול לומר: שמא מציאה הן.

הגה: נתאלמנה או נתגרשה, מכרה קים (טור ורב הפוסקים). וכל ימי חייה, אם הבעל רוצה לבנות או לסתר בקרקע, הלוקח יכול למחות (נמוקי יוסף פרק חזקת הבתים). ואין חלוק בין אם מכרה הנכסים או הקדישה אותן (תרומת הדשן סימן רע"ב):

מפרשים

חלקת מחוקק

(כז) אבל לא גוף הקרקע:    אין ללוקח תועלת בגוף הקרקע מאחר שהפירו' וכל תשמישי קרקע הכל לבעל ואם למחות ביד הבעל שלא לקלקל בקרקע ולחפור בורות שיחין מערות גם הרא"ש (דס"ל דמוציא אף גוף הקרקע וכמו שכתב בהג"ה אח"ז) יודה לזה דכל האש' יכולה למחות גם הלוקח יכול למחות ומכל מקום יש ללוקח תועלת בגוף הקרקע לענין פרוזבול:


(כח) קיימים בעצמם:    אבל אם הוציא' המעות על דבר אחר יכול הבעל לומר מיד שהוציא' המעו' קמו עלה בהלוא' ואין אני מחוייב לשלם ההלוא' שחייבת ומטלטלין שהניח' אני יורש אות' ועיין מ"ש בסי' צ"א סעיף ד' בשם נ"י:


(כט) מכרה קיים:    משמע למפרע חל המכיר' משע' ראשונ' אפילו לדעת הרא"ש שמוציא הגוף מיד הלקוחו' מ"מ אם נתאלמנ' איגלי מילתא למפרע שהמכיר' הית' כדין:


(ל) הלוקח יכול למחות:    אף אם לא מכר' היא בעצמ' יכול למחו' שלא יקלקל גוף הקרקע שאין לבעל רק פירות:


(לא) או הקדיש' אות':    המעין שם ירא' דאף דהקדיש' קדושת הגוף אפ"ה אלמוהו רבנן לשעבוד דבעל משום דידו עדיפא מידה אמנם ודאי אם נתאלמנ' חל ההקדש ע"ש:

בית שמואל

(לז) אבל לא גוף הקרקע:    עיין בדרישה וב"ח בק"א מה נ"מ בהא דהגוף הקרקע ביד הלוקח כיון דהבעל אוכל הפירות, וכתב בדרישה לדעת הרא"ש דסביר' ליה הגוף הקרקע ביד הבעל א"י הלוקח למחות לו כשרוצה לבנות ואנ"ל דהא הטעם של הנ"י שהביא בסמוך דלקוחו' יכולים למחות הואיל הממכר קיים אחר מיתת הבעל אם כן אף לדעת הרא"ש יכולים למחו' מזה הטעם גם מ"ש דנ"מ אם נפל הבית עליו ועל אשתו לדעת הרא"ש הבעל מוחזק והלוקח צריך להביא ראיה אנ"ל דהא קי"ל אם נפל הבית עליו ועל אשתו נ"מ בחזקת אשה הן א"כ ממילא זכה הלוקח ונראה להרמב"ם דסבירא ליה דגוף הקרקע נשאר ביד הלוקח ויש לו זכות כאילו הקרקע היה שלו אין לו דין על המעות אפילו כשהמעות בעין עד שתמו' והבעל מוציא הקרקע מיד הלוקח וכן מדיוק ברמב"ם שכתב ואם הדמים וכו' בסיפא בשמתה בחייו ש"מ בחייו אין ללוקח טענה על המעות אבל לשיטו' הרא"ש נראה דיש ללוקח טענה על המעות מיד מאחר שאין לו שום זכות בקרקע שוב ראיתי כן בפרישה סעיף קטן ל"ז:


(לח) מוציא הגוף:    כן כתב הרא"ש והר"ן בשם הרשב"א וכנ"ל לדעת הנ"י שהביא בסמוך דבעל א"י לבנו' דאם הקרקע ביד הלוקח פשיטא א"י לבנות, ועיין לעיל מ"ש דהרא"ש כתב אפילו אם מכרה רק הגוף בלא הפירות מוציא הגוף נראה אף בכה"ג מוציא הקרקע מיד:


(לט) קיימים בעצמם:    ע"כ לא איירי בידוע בבירור דהני מעות הם דא"כ מהיכ' תיתי לומר מציאה מצאה אלא איירי בידוע לנו שקבלה סך כזה ומטבעות כאלו אמרינן הני מעות הם ובהג"ה מוסיף אפילו אם א"י לנו מ"מ תלינן דהני מעו' הם ובעל אי"ל שמא ממעו' שלו לקחה מיהו בנושאת בבית י"ל די"ל דמשלו הם ונראה אם רצה הלוקח מחרים אם לא מצא מעות אצלה כמו שמחרים על המכירה ואם הוציאה המעו' על דבר אחר יכול הבעל לומר מיד שהוציאה המעות קמו עליה בהלואה ואין אני מחוייב לשלם ההלואה שחייבה ומטלטלים שהניחה אני יורש אותן כ"כ הר"ן והמגיד שם בשם הרשב"א ואף למ"ש בסי' צ"א אם לותה קודם הנישואים פליגי הפוסקים אם הבעל חייב לשלם ומהני תפיסתו י"ל בכה"ג דהוי הלואה אחר הנישואים גרע טפי וא"צ לשלם לכ"ע, ועיין דין זה בחושן המשפט סוף סימן צ"ו ובד"מ וביש"ש כתב דצריך לשלם בשבילה אם לותה היינו משום ת"ה וכאן נ"ל דלא שייך ת"ה דעדיף טפי שאל יקנה ממנה נ"מ לכן אם לא הנחה מעות אין צריך הבעל להחזיר ללוקח מעות שלו משום ת"ה וכ"כ ב"ח נשמע מזה היכי דלא שייך ת"ה אין צריך לשלם חובות שלה אם לא הניחה מעות בעין מיהו בנ"י ס"פ י"נ כ' ובד"מ הביא דבריו אם איתא דבר שבא מאותן מעות חייב לשלם להם ועיין ב"ח בחושן המשפט סוף סימן צ"ו שכתוב לוה שאין לו לשלם לכל ב"ח ויש בידו בעין סחורו' מה שלקח בהקפה מן איזה אנשים מחזירים אותם סחורות לאלו אנשים ואינם בכלל חלוקה ונראה אם ידוע שלקח סחורה כזו אמרי' זו הסחור' שבידו מהני סחורו' הם אף על גב דא"י בבירור דאלו סחורות של פלוני הם כמו דלא חיישי' כאן שמא מעות אחרים הוא אם ידוע דלקחה מעות כאלו ושם כתב ב"ח אפי' מה דנתחלף מאלו סחורות הוי כאלו הי' אלו סחורות בעין וכן הוא שם בטור סי' ק"ח ובב"י סוף סימן צ"ו בשם בעל התרומות ומזה ראיה כמ"ש בשם הנ"י וע' תשובת צ"צ ס"י:


(מ) מכרה קיים:    כן איתא בירושלמי וכ"כ הר"י והטור אף לשיטתם דבעל מוציא מיד הלקוחות צל"ע למה באמת המקח קיים אחר מיתתו כיון דהשתא אין בידה למכור כמ"ש בסוגיא פ' אף על פי דף נ"ט אם אמרה יקדשו ידי לא חל הקדש מפני שיעבוד הבעל ולאחר הגט ג"כ לא חל משום מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ואח"כ יקדש וע"ש ובסי' פ"א וכן קי"ל אין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו ועיין בחושן המשפט סי' רי"א והירושלמי דפסק מכירתה קיימת יש לו' משום דס"ל הבעל אינו מוציא הגוף מ"ה מדמה שם לאב שמוכר מ"ה הוי מכירה גמורה מהיום:


(מא) או הקדישה אותן:    אף על גב אם פרשו למת נצ"ב שלה יכולין לאסור כמ"ש בסי' פ"ה מ"מ הוא /היא/ א"י לאסור עליו דידו עדיף מידה או הקדש דמים שאני ונ"מ אם היא הפרישה על המת גלימ' של נ"מ ולרמב"ם נראה אף על גב בשמכרה נ"מ ס"ל הגוף נקנה ללוקח מ"מ אם הקדיש' לא חל ההקדש כלל דהא אם יהי' הגוף קרקע הקדש תו א"י להוציא הפירות וע"כ לא חל ההקדש כלל ועיין חושן המשפט סי' רע"ב ובתוס' פ' אף על פי ד"ה ר"ע:


באר היטב

(כב) בעצמם:    ואם הוציאה המעות על דבר אחר יוכל הבעל לומר מיד שהוציאה המעות קמו עלה בהלואה ואין אני מחויב לשלם ההלואה שחייבת. ומטלטלין שהניחה אביה יורש אותן כ"כ הר"ן והמגיד ועיין בחושן משפט סי' צ"ו. ומ"ש הש"ך שם לא שייך כאן דאל יקנה ממנה נ"מ. ולא שייך כאן תקנות השוק. מיהו בנ"י ס"פ י"נ וד"מ הבי' דבריו. דאם אית' הדבר שבא מאותן המעות חייב לשלם להם. ועיין ב"ח מ"ש בחושן משפט סוף סימן צ"ו ומדבריו שם ראיה כמ"ש הנ"י. ועיין תשובת צ"צ סי' (י') [קי"ז] ועיין ב"ש.


(כג) אלו:    ובעל א"י לומר שמא ממעות שלו לקחה. מיהו בנושאת בבית י"ל די"ל משלו הם. ואם רצה הלוקח מחרים אם לא מצא מעות אצלה כמו שמחרים על המכירה ב"ש.


(כד) אותן:    אפילו קדושת הגוף. אמנם אם נתאלמנה חל ההקדש ת"ה סי' רע"ב.







▲ חזור לראש