באר היטב על אבן העזר צ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אבן העזר צ |

סעיף א[עריכה]


(א) אשתו:    הרמב"ם פ"א מהלכות נחלה פסק ירושת הבעל מד"ס. והראב"ד והרשב"א ס"ל שהוא מדאוריית'. אשה שבעלה רוצה לגרשה ואינו יוכל מחמת חר"ג אעפ"י שאינו חייב במזונות יורשה הרא"ם ח"א סימן למ"ד ע"ל סי' ע"ז מש"ש.


(ב) נ"מ:    אפילו אותן נכסים שלא היה לבעל בהן אכילת פירות אפ"ה יורש אותה ח"מ ב"ש. טבעת קדושין יורש הבעל מהר"י סג"ל סי' ס"ג וע"ל סי' נו"ן ס"ק ה' מש"ש.


(ג) מורישה וכו':    ואם מת מורישה בחייה אעפ"י שמתה האשה קודם שיגיעו הנכסים לידה מוחזק מיקרי ויורש הבעל רשד"ם חא"ה סי' צ"ח. וכ"כ מהרמ"ט פ"ב סי' קמ"ו וכ"כ הרמ"א בסמוך בשם מרדכי.


(ד) קיימא:    עיין סי' קי"ח מה הוא זרע קיימא.


(ה) השטר:    דדוק' באשתו אינו נוטל בראוי אבל את זרעו יורש אף שלא בא עדיין ליד זרעו מ"מ השטר היה של זרעו והוא יורש השטר. מיהו קשה מ"ש מנדוני' דקי"ל אפי' אם נתן שט"ח ומתה בתו א"צ לשלם משום אומדנ' דכוונתו היה שתהנה בתו כמ"ש סי' נ"ג ולמה לא אמרינן כאן ג"כ אומדנ'. וכתב החלקת מחוקק ע"כ טוב לכתוב אם תמות בתי בלא ז"ק אחר מיתתי ואז צריך שיהיה הזרע קיים אחרי מיתת האב. ואם כתב שח"ז לבת אחת ולשאר בנות לא כתב ולא הניח בן רק בנות. הבנות חולקים בשוה ולא תטול בת זו קדימה סך השטח"ז דאמרינן דלא היה כוונתו מה שנותן לזו שטח"ז רק נגד הבנים הזכרים ולא נגד הבנות. ואם מתה הבת זו והניחה זרע ואח"כ מת אותו זרע אינו יורש בעלה כלום דהא ליכא כאן שטח"ז אלא ירושה וקי"ל אין הבן יורש את אמו להנחיל לאחים שלו מן האב כן ה"נ אין יורש הזרע את אמו להנחיל לאביו תשובת צמח צדק סי' צ"ו.


(ו) ממנה:    והפירות אינו יורש דהוי ראוי דהא המוריש יוכל למכור אותה ב"ש. והחלקת מחוקק כתב דיורש אפילו פירות מאחר דהיה מוחזק בגוף הקרקע ע"ש. ראובן השיא את בתו בעוד יעקב אביו חי ונתן לחתנו שטח"ז כמנהג. ואח"כ מת יעקב והחתן תובע גם שח"ז מירושת יעקב כי אמר שהוא ראוי לגבי חמיו והוא כתב לי במוחזק ובראוי הדין עמו תשובת רש"ל סי' מ"ט ועיין תשו' רמ"א סי' ג' ובתשובת מהר"ם מלובלין סימן י"ד. ראובן שנתן מתנה לבתו מעכשיו כל זמן שלא יהיה לו בן מאשתו פלונית. ומתה בתו בחיי בעלה ואח"כ מת ראובן או אשתו בלא בן. מוחזק מקרי ויורש הבעל אותה הרמ"ט ח"ב סימן קמ"ו ועיין הרדב"ז ח"א סימן קמ"ד.


(ז) כשנשאה:    ב"ח כתב דתיבת משנשאה הוא ט"ס דאין הפרש בין היה להם מלוה ביד אחרים כשנשאה או הלוו לאחרים לאחר שנשאה ועיין ח"מ ב"ש.


(ח) אלמנה:    וה"ה לשאר ב"ח.


(ט) אחרים:    ואם יש לה משכנות של מטלטלין או של קרקע באתר' דלא מסלקי בעל יורש הג"א והרשב"א והרמ"ט ח"ג סי' רי"ט. ואין נקר' אתר' דמסלקי אלא כשיוכל לסלק בכל עת שירצה. ואם היתה לאשה חוב ביד בעלה קודם שנשאה ואח"כ נשאת ומתה. החלקת מחוקק פסק דיורש מחצה. וב"ש פסק דיורש הכל אא"כ שכתב לה דין ודברים אין לי בהם אז יורש החצי ע"ש. ראובן שחייב מנה לשמעון חמיו ומת חמיו וירשה אותו בתו אשתו של ראובן ושוב מתה אשתו. ראובן יורש החצי ונותן החצי האחרת ליורשי שמעון הרדב"ז ח"א סי' קס"ט. ועיין בש"ע ח"מ סי' רע"ח דשם מבואר איזה הלואה נקר' מוחזק לענין בכורה כן הוא נקר' מוחזק בירושת הבעל.

סעיף ב[עריכה]


(י) מעכשיו:    אבל אם אמר מעכשיו לפלוני ואחריו לבתי לא מהני מלת מעכשיו שאמר לראשון עיין ב"ח ודרישה.

סעיף ג[עריכה]


(יא) שהמירה:    עיין בחושן משפט סי' רכ"ג וסוף סימן רפ"ה.


(יב) שנשאה:    היינו בלא נתייחד עמה אחר שנתפקחה אבל אם נתפקחה ונתייחד עמה אח"כ הרי היא כאשתו גמורה לכל דבר ח"מ.


(יג) יירשנה:    והראב"ד חולק ע"ז. ושוטה שנשא פקחת או להיפך אינו יורשה עיין ב"ש.

סעיף ה[עריכה]


(יד) ומתה וכו':    כ"כ הרמב"ם והראב"ד חולק עליו וכן המגיד ומסיים דבר זה מחלוקת הגאונים. לפ"ז מהני עכ"פ תפיסת הבעל ב"ש.

סעיף ו[עריכה]


(טו) עליו וכו':    עיין ב"ש ותוס' י"ט בבא בתר' פרק ט' משנה ט'.


(טז) ממנה:    אבל אם אין לו בנים ממנה אין נ"מ מזה דהא הבנים יורשים הכל. אבל אם יש לו בן מאשה הראשונה ובן מאשה זו שייך דין זה. אע"ג דבן מאשה זו יורש בודאי חצי הכתובה ונ"מ ונצ"ב לא אמרינן כיון דהוא יורש ודאי במקצת יורש הכל ועיין בחה"מ סימן ר"פ.


(יז) והתוספת:    היינו מה שהוסיף הוא מעצמו. אבל תוס' שליש על הנדוני' דינו כנצ"ב כמ"ש סימן ק' ועיין ב"ש ס"ק כ"ד.

סעיף ז[עריכה]


(יח) נכסיה וכו':    עיין בחושן משפט סי' ר"נ כמה שיעור שיור אם משייר.


(יט) שתנש':    ר"ל שעומדת להנש' אז יש אומדנ' דמוכח דכוונת' היה להבריח אע"ג דלא גלתה דעתה. ואם לא עמדה להנש' דאז לא הוי אומדנ' דמוכח. או אם נתנה רק מקצת דליכ' אומדנ' דמוכח. ועידי חתימה על השטר מתנה מעידים שאמרה שכוונתה היתה להבריח אם כתיבת יד העדים יוצא ממקום אחר אין נאמנים ומתנה קיימת הרא"ש ב"ש.


(כ) המתנה:    ואם מת הבעל ואח"כ מתה קודם שחזרה המתנה בטלה מיד כשמת הבעל ויורשיה יורשים כ"כ הרא"ש.

סעיף ח[עריכה]


(כא) לגמרי:    ואם כולם כתבו כן אמרינן שופרי דשטרי הוא אא"כ אמרה בפירוש לכתוב כן. מיהו אם ידעה דכותבין כן ולא מחתה אפשר המתנה קיימת הר"ן ועיין בחושן משפט סימן ע"א. מיהו בגלתה דעתה דכוונתה להבריח מבעל שרצונה לישא לא מהני המתנה המגי"ד ב"ש.

סעיף ט[עריכה]


(כב) בעצמם:    ואם הוציאה המעות על דבר אחר יוכל הבעל לומר מיד שהוציאה המעות קמו עלה בהלואה ואין אני מחויב לשלם ההלואה שחייבת. ומטלטלין שהניחה אביה יורש אותן כ"כ הר"ן והמגיד ועיין בחושן משפט סי' צ"ו. ומ"ש הש"ך שם לא שייך כאן דאל יקנה ממנה נ"מ. ולא שייך כאן תקנות השוק. מיהו בנ"י ס"פ י"נ וד"מ הבי' דבריו. דאם אית' הדבר שבא מאותן המעות חייב לשלם להם. ועיין ב"ח מ"ש בחושן משפט סוף סימן צ"ו ומדבריו שם ראיה כמ"ש הנ"י. ועיין תשובת צ"צ סי' (י') [קי"ז] ועיין ב"ש.


(כג) אלו:    ובעל א"י לומר שמא ממעות שלו לקחה. מיהו בנושאת בבית י"ל די"ל משלו הם. ואם רצה הלוקח מחרים אם לא מצא מעות אצלה כמו שמחרים על המכירה ב"ש.


(כד) אותן:    אפילו קדושת הגוף. אמנם אם נתאלמנה חל ההקדש ת"ה סי' רע"ב.

סעיף י[עריכה]


(כה) מכרה:    א"א שנתנה מנכסי מלוג ואמרה שבעלה נתן לה רשות לעשות כטוב בעיניה עיין הרשד"ם חא"ה סי' קפ"ט. ובחלק ח"מ סימן של"ח שדבריו סותרים מחא"ה לחלק ח"מ ע"ש. בעל שהלך פתאום חוץ לעיר ואחר זמן שלח אחריה שתלך למקום שנתיישב הוא ומכרה כל מטלטלי הבית הכבדים ובלתי ראוים להוליך עמה ופרעה חובותיה ומשכנה בית שהכניסה לבעלה בנצ"ב מה שעשתה עשוי הרמ"ט ח"א סימן ק"ץ. ויש חולקים וע' הרשד"ם חח"מ סימן נ"ו. וה"ה אם משכנה הבית לצורך מזונותיה ופרנסה מה שעשתה עשוי הרמ"ט סימן הנ"ל החזיק בעל המשכנתה ג' שנים ומכחיש לאשה ואומר שברי לו שהיה לה הרשאה מבעל נאמן במיגו דאי בעי כביש לשטרי' ואומר מהבעל קניתי הרמ"ט סי' הנ"ל ועיין כנה"ג דף ק"ז ע"א.


(כו) הבעל:    דהיינו שנתרצה הבעל בלי הפצרה שלה עיין ביורה דעה סי' רל"ב סעיף י"ז בהג"ה בה"י. אשה שנתנה לבנה מתנה בפני בעלה ושתק בעלה בין היו נ"מ בין נצ"ב בין היתה מתנה שנתן הבעל לאשתו במתנה גמורה. אין במתנתה כלום. ואם אמרה לבנה קח מתנה זאת שאביך נתן לך והאב שמע ושחק אפשר שבזה הוי שתיקתו הודאה וצ"ע הרא"ם תשובת כ"י. והר"מ עובדיה כתב דמתנתה מתנה עיין כנה"ג דף ק"ח ע"א סעיף נ"ג צ"ד.


(כז) בו:    היינו במתנה מרובה. ובמתנה מועטת נקר' מחוסר אמונה עיין בחושן משפט סימן רמ"ט וסימן ר"ד.

סעיף יב[עריכה]


(כח) נאמנת:    היינו אם היה הודאה בב"ד הוי כמכרה קודם שידע ומכירתה קיימת ב"ש ח"מ.

סעיף יג[עריכה]


(כט) כלום:    כתב הראנ"ח ח"א סימן צ"ה דאפילו היא מרוצה במכר אלא שאינה רוצה למכור לראובן אלא לשמעון המכר בטל ע"ש. וכשם שאינו יוכל למכור כך אינו יוכל לשעבד וכן להקדיש הרמ"ט ח"א סימן שי"ט וסימן רע"ד. אם מתייראו משוד או מגלות אין לה לעכב במכירתם ואם מעכבת במכירתם יוכל לומר תפטרי אותי מאחריותם תשובת הגאונים סימן רע"ח.

סעיף יד[עריכה]


(ל) עשוי:    כ"כ הרמב"ם. וכתב הרא"ם סימן פ' אפילו היתה האשה צווחת בשעת המכירה שאינה רוצה למכרם המכר קיים ע"ש.


(לא) בטל:    ריב"ש בשם כל האחרונים. ואם היא מכרה והוא מסכים אח"כ או להיפך המקח קיים ואינו צריך קנין חדש. ואפילו מכר לפרנסה מ"מ היא יכולה לערער על המכירה ועיין ב"ש.


(לב) בשבועה:    היינו אם היא תובעה לבעלה שישלם לה נאמן בשבועה דהוא הנתבע ואם היא תובע למלוה שהלוה על הבגדים בתשובת מ"כ שהבי' הב"י כתב ההיא נאמנת נגד המלוה לומר שהשכין שלא ברשות ותשבע והמלוה יחזיר לה. והמרדכי ס"פ האומנין כתב מסתמ' אמרינן ברשותה השכין. משמע אפילו אם הבעל אינו בכאן ואינו טוען שעשה ברשותה אמרינן מסתמ' עשה ברשותה. והרשב"א בתשובה שהבי' ב"י סוף סימן ע"ג כתב דמאן לימא לן דלא אפק' מדעתה גם שייך תקנות השוק ע"ש. משמע נמי דא"י להוצי' מן המלוה בלא מעות וכ"כ הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק י"ט. ועיין מ"ש הש"ך שם דבגדים מה שעשה לה בעלה מרצון הטוב יוכל להשכין לכתחלה ע"ש. והב"ש ס"ק נ"ב משיג עליו ע"ש ועיין בהר"א ששון סי' מ"ח. ובפליטת בית יהודא סימן י"א.


(לג) בו:    אפילו אם כותבים בכתובה מטלטלין אג"ק.


(לד) הכותי וכו':    ואם החזיק ישראל כ"כ בקרקע הכותי שהכניס בה פועלים לבנות ולנטוע או שהכניס דיורין בבתים איזה זמן אעפ"י שביד הכותי לפדות מ"מ חשיב הקרקע כגבוי לישראל כל זמן שלא פדאה הכותי וכח שיעבוד כתובת האשה עליו ת"ה ח"מ ב"ש.

סעיף טו[עריכה]


(לה) משלו וכו':    עיין ש"ך בחושן משפט סי' ע"ב ס"ק כ"ו ועיין מ"ש הב"ש ס"ק נ"ב.


(לו) לכתחלה:    ובדיעבד אם כבר מכר משמע מדברי המחבר דהמכר קיים. והחלקת מחוקק כתב דהמחבר איירי שהכניס לה שום משלו ליחד לה כנגד התוספת' שהוסיף לה ע"כ מטלטלין אלו כדין נצ"ב שאינו רשאי למוכרן לכתחלה ובדיעבד מכורין לדעת הרמב"ם. אבל מה שנתן לה במתנה גמורה מיד דין נ"מ להם והמכר בטל. ומ"ש המחבר וה"ה המטלטלין שקנה לה וכו'. הוא לאו דוק' כי מה שקנה אפילו בדיעבד בטל המכירה ע"ש. וב"ש השיג עליו ומסיים מיהו למעשה צ"ע בדיעבד אם המכירה קיים ע"ש.


(לז) למכר':    והא דכתב הרא"ש והטור דא"י למכור כלי זהב שם איירי שהיא הכניסה לו ב"ש.


(לח) עצמו:    ר"ל שימכור מה שאין צריך לה כ"כ ויניחנו המעות על רווחים ויאכל הרווחים כי המתנות הם נ"מ והוא אוכל הפירות. ומ"ש כאן יוכל הבעל למוכרם לפרנס עצמו היינו מן הרווחים ולא מן הקרן ח"מ ב"ש.

סעיף טז[עריכה]


(לט) בנ"מ:    לכאורה נראה שזה שכתב כאן בעל הטורים סותר למ"ש ביורה דעה בהלכות עבדים במי שחציו עבד וחציו בת חורין ועבד של שני שותפין וכן מ"ש הרמב"ם בדין זה בפכ"ב מה"א למ"ש בפ"ב מהלכות רוצח ופ"ה מהלכות עבדים ועיין בה"י בי"ד בה' עבדים ס"ק ז' ועיין ב"ש.


(מ) ביתה:    הב"י והכ"מ מדייק דוקא כשהיא טוענת כן אבל כל זמן שאינה טוענת מכירתה קיימת. ומהרי"ט בתשובה ח"ב חח"מ סי' נ"ו כתב דאפילו לא טענה אין במעשיה כלום.


(מא) בפירוש:    ולא אמרינן בזה אחריות ט"ס. ועיין בהרמ"ט ח"ב סי' קנ"ט.


(מב) לבעלה וכו':    ויש חולקין עיין ח"מ ב"ש. ומסיים הב"ש ונדוני' שלנו שכותבין על סך כך וכך מהני המחילה ואינה יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי. והיינו כשמחלה אחר שנה או שנתיים. אבל אם מחלה תוך שנה או שנתיים לא מהני המחילה למנהג שלנו ע"ש ועיין כנה"ג דף ק"ח ע"ב סעיף קמ"א.

סעיף יז[עריכה]


(מג) אותו:    ה"ה אם כתבה שטר בפני עצמו מהני אפילו כתבה אחר מכירת הבעל וא"י לומר נ"ר עשיתי לבעלי דכולי האי לא עבדה. ואם הוא רוצה ליקח הלואה והיא סלקה כחה מנכסיו ואח"כ לקח הלואה הוי כקנין אשה והדר בעלה עיין ב"ש.


(מד) אחריות:    ועכשיו נוהגים דכותבים אחריות וקונים מן האשה והדר בעלה עיין ב"ש.


(מה) בעלה:    עיין בחושן משפט סי' קי"א.

סעיף יח[עריכה]


(מו) נגנבו:    ה"ה אם נכתב הנדוניא על סך מעות מהני מחילה אפילו כשהם בעין והא שכתב שאבדו קמ"ל אע"ג בתחילה היו בעין ריב"ש. אם היה לה שטר על בעלה ומכרה לאחר ומחלה לבעלה לכ"ע לא אמרי' בזה נ"ר עשיתי לבעלי רשב"א ב"ש.

סעיף יט[עריכה]


(מז) בטל:    די"ל כוונתו היה להשאיל ולהפקיד ולא למכור עיין בטור.