קטגוריה:שמואל א יז מח

• לדף התרגום על כל הפרק •

דוד הבין שהוא שינה את תנאי הקרב.

• גוליית הסכים להלחם בחרב ובמגן, אבל לא הסכים להלחם בקלע ממרחק בטוח.
• למרות שגוליית הסיט את ישראל לעזוב את אלוהים ומלכם, ולהפוך לפלישתים, קיימת בעיה חוקית בהפעלת חוק הסקילה נגד גוליית במצב הזה.
• גוליית המשיך לקלל "אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו" (שמואל א יז מג), אבל מהמשפט לא ברור שגולית קילל את אלוהי ישראל.
• דוד הכריז שגולית חרף את אלוהי ישראל ולכן הוא בא להכות בו, ככתוב: "יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" (שמואל א יז מה), ואכן כך עשה גוליית בעבר בנסיון להסיט את ישראל לעזוב את אלוהיהם.

אולם בכל זאת דוד החביא את הקלע ואת חלוקי הנחל, והראה רק את המקל כדי להטעות את גוליית שלא קיימת סכנת מוות לגוליית, לכן דוד חיכה שגוליית יקום וינוע לעברו.

ברגע שגוליית קם, הוא כאילו הכריז שהוא מסכים לתנאים החדשים. שהוא מוכן להרוג נער ולתת "אֶת בְּשָׂרְךָ, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה" (שמואל א יז מד).
ברגע הקימה והתנועה לקראת דוד גוליית נעשה התוקף.
ברגע זה דוד היה רשאי להשתמש בחוק של הגנה עצמית.

אולם:

• יש מקומות בהם החוק מטיל חובה על המותקף לסגת ולהמנע מלהרוג את התוקף, אם הוא יכול לעשות את זה בבטחה.
• בתוך בית, החובה-לסגת, היא יותר מוגבלת, אבל כאן הם היו בשדה המערכה.
• יש מקומות בהם החוק אינו מטיל חובה לסגת, אפילו אם למגן יש נשק חזק יותר.

כאן דוד לא היה יכול לסגת בלי להביא לבזיון על ישראל ואלוהיו, ולהסכים שבני ישראל יהיו עבדים לפלישתים ולהיות מובסים בקרב.
וכך לאחר שדוד קיבל אישור שגוליית מוכן להתקיף אותו למרות שאין לו חרב ומגן, דוד רץ "הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי", וגם הוא הסכים לקרב.

גוליית טען שאלוהיו חזק מאלוהי ישראל, הן הוא חזק מכל בני ישראל ויש לו ציוד צבאי טוב יותר. גוליית הזמין את בני ישראל לעזוב את אלוהים, להפסיק להיות עבדים לשאול ולהצטרף לפלישתים.
אמנם הפלישתים היו חזקים בכוחם, אבל העובדה שחייל מבוגר וחזק יוצא להרוג נער הבא נגדו עם מקל, מראה שהם ואלוהיהם היו חסרי מוסר.
בני ישראל ראו שאלוהי הפלישתים אינם ראויים להיות אלוהים, ואין סיבה להפוך לפלישתים.