קטגוריה:בראשית מח ה
נוסח המקרא
ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי
וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי.
וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶ֩יךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי׃
וְ/עַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶי/ךָ֩ הַ/נּוֹלָדִ֨ים לְ/ךָ֜ בְּ/אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥/י אֵלֶ֛י/ךָ מִצְרַ֖יְמָ/ה לִ/י־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּ/מְנַשֶּׁ֔ה כִּ/רְאוּבֵ֥ן וְ/שִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּכְעַן תְּרֵין בְּנָךְ דְּאִתְיְלִידוּ לָךְ בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם עַד מֵיתַא לְוָתָךְ לְמִצְרַיִם דִּילִי אִנּוּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יְהוֹן קֳדָמָי׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּכְדוֹן תְּרֵין בְּנָךְ דְאִתְיְלִידוּ לָךְ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד דְאָתִית לְוָתָךְ לְמִצְרַיִם דִילִי אִינוּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן מִתְחַשְׁבִין לִי: |
רש"י
"לי הם" - בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש כנגדו
[ה] ליטול חלק בארץ איש כנגדו. ואם תאמר מאי מהני להם דבר זה, סוף סוף לא יהיה להם יותר מלשאר שבטים, יש לומר דמהני להו שפיר, דאמרינן בפרק מרובה (בבא קמא דף פא:) דלא היה שבט מישראל שלא היה לו בהר ובשפילה ובנגב, לכך מהני שיהיה לאפרים כל הדברים האלו וכן למנשה, וזהו שבח גדול להם, דיש ניחא ליה בהאי ויש ניחא ליה בהאי, וכאשר נתנו לאפרים בהר ובשפילה ובנגב לקח כל אחד ואחד מה דניחא ליה, ואם היה שבט אחד, אף על גב שאם היו רבים היו נותנים לו הרבה - היה מרבה לו בהר או בשפילה, דלא היה צריך רק שיהיה להם נחלה הרבה, כך יש לומר. והרמב"ן הקשה על פירוש רש"י (פסוק ו) שאמר שלא היה הבכורה ליוסף רק שיהיו נקראים שבטים - שהרי הכתוב אומר (פסוק ו) "בנחלתם", ובכל מקום אמרו יוסף היה בכור לנחלה, ועוד דהעלה בגמרא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכב.) דלשבטים איפלוג, פירוש שכל השבטים נטלו בשוה - אותו שהיה שבטו מרובה כאותו שהיה שבטו מועט, כך הקשה הרמב"ן. ואינו קושיא מה שאמר כי יוסף היה בכור לנחלה, דודאי אף רש"י מודה בזה, שהרי בפירוש אמר (רש"י פסוק ו) 'ולא יהיה להם שם בשבטים לענין נחלה', מכלל דאפרים ומנשה היה להם שם בשביל נחלה, אלא הרב מפרש דחילוק יש אף על גב דכל אחד נטל חלק בשוה, כיון דמסקינן (בבא קמא דף פא:) דלא היה שבט שלא היה לו בהר ובשפילה כדאמרינן למעלה, היה מועיל להם שהיו ב' שבטים, דהשתא היה לכל אחד ואחד בהר ובשפילה, ואם לא שהיו ב' שבטים לא נתנו להם. ועוד לענין שלא תסוב הנחלה משבט זה אל שבט אחר יש חילוק ביניהם, דלכל אחד היה לו נחלה בפני עצמו, ולא יסוב משבט לשבט. והרי כך צריך לומר למאן דאמר לקרקפתא איפלוג אפילו לפירוש הרמב"ן ז"ל. ומה שפירש דאם נאמר דחלקו אותן לגלגולת היה בכורה של יוסף שנתנו להם כפלים כשאר השבטים, דבר זה אין הדעת מקבל, באיזה מקום נזכר זה בכתוב שיהיה לבני יוסף כפל לכל אחד ואחד, ולמה היה ליעקב לומר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", לא הוי ליה רק לומר שיתן לו הבכורה שיקח כל אחד שני חלקים בארץ - אם היינו מפרשים דהיו נותנים לבני יוסף לכל אחד ב' חלקים - חלק בכורה וחלק פשוט, אלא על כרחך לא היה ב' חלקים, רק שנקרא אפרים שבט בפני עצמו כמו ראובן ושמעון, והשתא איך יאמר דהיה הבכורה ליוסף אם נחלק לקרקפתא, אלא על כרחך כמו שפירש רש"י לענין זה, דהיה נוטל חלק בפני עצמו שלא תסוב משבט אפרים למנשה הנחלה כדאמרינן למעלה, והיה לכל אחד בהר ובשפילה. ומה שהקשה על זה דהרי בגמרא מסיק דלשבטים איפלוג ולא לקרקפתא, רש"י מפרש דאף אם נאמר דאפלוג לשבטים לא נטל כל שבט (יותר) [בשוה], רק כל אחד ואחד לפי שהוא מרובה באוכלוסין נתנו לו חלק רב ולמועט נתנו לו חלק קטן, ולא מבעיא ליה שם רק באיזה ענין היה חלוקה, אם לי"ב חלקים היה הגורל, או שהיו מטילין גורל על כל אחד ואחד. אלא דקשיא מאי דמסיק התם דלעתיד תהיה הארץ נחלקת לי"ג חלקים, פירוש חלק אחד לנשיא, וזה אי אפשר לפרש רק שתהא הארץ נחלק בשוה לי"ג חלקים, דאם נאמר כל אחד לפי מה שהוא - מה יהיה מגיע לנשיא, אלא על כרחך לי"ג חלקים שוים קאמר, והכי נמי הא דאמרינן דארץ ישראל נחלק לי"ב חלקים הוא לחלקים שוים, אם לא שנדחק לפרש דמתחלה נחלקה לי"ג חלקים שוים, ונוטל הנשיא חלק אחד, ואחר כך יחזרו ויחלקו הי"ב חלקים של שבטים כל אחד כפי מה שהוא, וזה לא משמע מן הברייתא. וראיה לזה דקאמר בגמרא כי בעי למפשט דלשבטים נחלק - קתני מיהא שמתחלה נחלק לי"ב שבטים, ומאי ראיה היא זאת, שמא הכי קאמר - מתחלה לא היה נחלק לי"ג חלקים כמו שיהיה לעתיד שיהיה גם כן חלק אחד לנשיא, אלא לי"ב שבטים בלבד, ולא בא לאשמועינן רק דהיו חולקים אותו לי"ב חלקים ולא לי"ג, אלא עיקר ראיתו מדקתני ברישא עתידה שתחלק לי"ג חלקים שוים הכי נמי הא דקאמר 'לי"ב חלקים' רוצה לומר לי"ב חלקים שוים, דודאי 'לי"ג חלקים' משמע חלקים שוים נטלו. והשתא הוי שפיר נמי 'קתני מיהת וכו דמשמע דמרישא בלחוד דייק ולא מסיפא, ואדרבה מסיפא דייק טפי אי לא מיבעי רק באיכות החלוק אם היה הגורל על כל אחד ואחד או על השבטים, דבהדיא קתני 'אם ראובן עלה - חלק פלוני יהיה עולה עמו', ובהדיא מוכח דלשבטים איפלוג, והווא ליה למימר 'קתני מיהא אם ראובן עולה כו, ולא הוי ליה למימר 'קתני מיהא שמתחלה נחלק לי"ב שבטים', אלא כמו שאמרנו דדייק מרישא. ועוד דאי לקרקפתא דגברא אחלוק האי דקאמר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" באיזה ענין קאמר, כיון דהגורל היה על כל איש ואיש בטל לגמרי לפי זה "כראובן ושמעון יהיו", בשלמא אם נאמר דאף לאותה סברא ד'לקרקפתא דגברא איפלוג' סבירא ליה דהחלוק לא היתה רק לשבטים, ולשבטים היו מפילים גורל, והיו נותנים לאפרים נחלה בפני עצמו, ולמשנה בפני עצמו, ולעולם היו נותנים לפי רבוים ולפי מיעוטם - שפיר, אבל אם נאמר דהיה הגורל על כל איש בפני עצמו - מאי מהני לאפרים ומנשה, דדוחק לומר דהיה מהני שהיה בא בגורל חלק אפרים ביחד וחלק מנשה ביחד, דאם כן היה הבכורה על מידי דהוא בידי שמים ולא בידי אדם, והרי יעקב נתן הבכורה ליוסף לא שיהיה כן בגורל. אבל אם נפרש 'לשבטים' רוצה לומר לחלקים בשוה, ו'לקרקפתא' כל שבט לפי מה שהוא, ומכל מקום כל שבט ושבט היה לו תחום בפני עצמו - ניחא. אבל מה שפירש הרמב"ן ולמאן דאמר ל'קרקפתא דגברא' היו נוטלים כל אחד מבני יוסף ב' חלקים - כלל אין לומר כך, כמו שנתבאר למעלה. ועוד איך יתכן זה, דלא נתן יעקב הבכורה רק לאפרים ומנשה, לא לכל אחד ואחד מבני יוסף. ועיין בפרשת פנחס (במדבר כ"ו, נ"ד) עוד, ושם הארכתי לפרש הסוגיא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לִי הֵם – בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁאָר בָּנַי הֵם, לִטֹּל חֵלֶק בָּאָרֶץ אִישׁ כְּנֶגְדוֹ.
רשב"ם
עד בואי: לפני בואי, כדכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, כלומר קודם שבאתי מצרימה:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והנה דעת רש"י ז"ל כי בכורתו של יוסף לא לענין נחלה רק לענין הכבוד שיקראו בניו שבטים.
והרמב"ן ז"ל דוחה זה כי אי אפשר בשום פנים שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים, אבל בכורתו של יוסף היתה לענין נחלה וזהו שאמר הכתוב בנחלתם. וזהו שתרגם אונקלוס תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא, שחולקא הוא חלק הבכורה, ואחסנתא ירושת הפשוט.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"מצרים לי הם". כי אחר שנטלה הבכורה מראובן שהוא בכור לאה היא שייכת ליוסף שהוא בכור רחל. ב] שע"י שהבטיח שיתן את הארץ לזרעי אחרי מתורת מתנה בפ"ע, ממילא "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", שאם היה אומר לך ולזרעך היו השבטים באים או מתורת מתנה תיכף או בתורת ירושה ולא היה אפשר לגרוע חלקם שכבר זכו אל בני יוסף, אבל אחר שאמר לזרעך אחריך אין להם זכות עדיין כ"ז שיעקב חי, ויוכל להחזיק שני בני יוסף כבניו עפ"י דבור ה' הנני מפרך, ומגיע להם חלק שוה עם ראובן ושמעון. ג] הוציא מזה שאין מגיע לראובן חלק בכורה, כי אין לוקח בתורת ירושה רק בתורת מתנה בפ"ע, ובני יוסף כבר נכללו במתנה זאת במ"ש הנני מפרך שבזה עשאם כבני יעקב, עז"א
כראובן ושמעון. ד] החליט מזה מה שאמר,אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מח ה.
אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי
נחשב את הגימטריה:
אפרים ומנשה = 732
ראובן ושמעון = 731
ומכאן דרשו הדרשנים שאם יעקב אבינו אמר ש"אפרים ומנשה" זה כ-"ראובן ושמעון", ומכאן ראיה חותכת למושג בגימטריאות "עם הכולל", שמוסיפים אחד, שהוא לא סתם הוספת מספר אלא חשיבות יתר וחיבור עליון וגבוה יותר מאשר גימטריא רגילה.
יעקב מאמץ את בני יוסף
יעקב מסביר ליוסף ובניו:
- ראיתי את אלוהים והוא ברך אותי.
- שזרעי יהיו רבים, והוא נתן לי ולזרעי את ארץ כנען לאחוזת עולם.
- ועכשו, שני הילדים שנולדו לך במצרים, לפני שבאתי, יהיו ילדי, והם יהיו כמו שני בכורי לאה "רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן". כלומר אפרים (הצעיר) הוא בכורי שלי, ומנשה הוא השני שלי, ביחד עם (או מעל - ראו גימטריה (ביאור:בראשית מח ה)) ראובן ושמעון.
- שני בניך יהפכו לראשי שבטים בבני ישראל והם יקבלו נחלה כאשר ארץ כנען תחולק לשבטים. נחלתו של יוסף בטלה אולם חלקם של האחים של יוסף נגרע כדי לתת מקום ליורש נוסף. בהמשך אפרים קיבל את נחלת אפרים שבה היתה קבורה אימו. ראובן, גד וחצי מנשה ויתרו על חלקם בארץ כנען, ולוי לא קיבלו נחלה, וכך הבעיה נפתרה (יהושע א).
- בנים נוספים שיוולדו לך לא יזכו להיות שבט אלא יצטרפו לשני בניך הראשונים.
לִי הֵם
יעקב למד מלבן והשתמש בדוגמא של לבן, כאשר לבן הכריז: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי ... לִי הוּא" (ביאור:בראשית לא מג), וכמו לבן יעקב רואה את נכדיו, כבניו שלו. יעקב צרף את בני יוסף "אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת, בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (ביאור:בראשית מא נ) לבני ישראל וקשר את גורלם בגורל עמם, למרות שהם בקלות יכלו להפך למצרים ולהתבולל.
רכוש כפול
בתקופה ההיא כבימינו האב היה יכול לתת לבניו כרצונו, וכך עשה אברהם כאשר נתן מתנות לישמעל וכל השאר ליצחק. אולם המנהג המקובל היה שהבכור מקבל חלק כפולה מכל אחיו (דברים כא יז). וכך יעקב הגדיר את יוסף כבכורו ונתן לו מנה כפולה כאשר העלה את שני בניו לדרגת בן ישיר שלו.
בהמשך משה יבטל חלק מהתקדים שיצר יעקב, ורק הבכור האמיתי יקבל כפול ולא בן שאביו בחר בו כבכורו. משה כתב: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה." (דברים כא יז) ואפילו במקרה של אישה אהובה (רחל) ואישה שנואה (לאה),
אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה
יעקב שם את אפרים לפני מנשה. ברגע זה אפרים קיבל את הבכורה ומנשה איבד אותה.
יוסף בחר שמות טובים לבניו, ולבכורו הוא נתן שם מועדף, ככתוב:
- "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי." (ביאור:בראשית מא נא)
- "וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (ביאור:בראשית מא נב).
עד רגע זה בסיפור לא נכתב שיעקב פגש את ילדי יוסף, אולם הוא יודע וזוכר את שמם. הילדים אומנם באו עם יוסף, אולם יעקב רואה ואינו מזהה אותם ושואל את יוסף "מִי אֵלֶּה"? (ביאור:בראשית מח ח). יעקב החליט מי הוא אפרים בגלל שהוא היה קטן יותר, ככתוב "אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית מח יט)
יעקב העניק לאפרים כבוד וקורא את שמו ראשון, לפני הבכור מנשה, וזאת עוד לפני שהוא מניח את יד ימין על ראשו של אפרים (ביאור:בראשית מח יד). עורך המקרא מלמד אותנו שהשם הראשון ברשימה הוא החשוב יותר "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (ביאור:בראשית מח כ).
יוסף שמע את דברי יעקב אולם הוא לא הגיב. רק בהמשך כאשר הוא מבין שזו באמת כוונת יעקב יוסף כעס וניסה לתקן, ככתוב: "וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה" (ביאור:בראשית מח יז) אבל אז זה היה מאוחר מדי.
וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר
למה יעקב העניק את הבכורה לאפרים?
- ליעקב היתה נטיה להפלות לטובת הבן השני, בגלל נסיון החיים שלו עם עשו, וענין רחל ולאה.
- אפרים היה צעיר יותר כאשר יעקב ומשפחתו באו מצרימה, ולכן הושפע יותר על ידי בני ישראל.
- יעקב קיבל נבואה באומרו: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי ... אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית מח יט).
- מילדות אפרים היה יותר תקיף ממנשה.
- יעקב רצה לקלקל את תוכניתו של יוסף שמנשה ימלוך אחריו.
יוסף חלם חלומות בהם אחיו השתחוו לו, ואחר כך אפילו השמש, הירח ואחת עשר כוכבים השתחוו לו. יעקב פרש את החלום כתקווה של יוסף למלוך על משפחתו (ביאור:בראשית לז יא). ואכן כאשר יוסף עולה לגדולה, הוא קורא לבכורו, מנשה, והעניק לו את כל עמלו, משפחתו וברכת אלוהים. יוסף התכונן להיות מלך ישראל, ומנשה בנו ימלוך אחריו. יעקב זכר את חלומות הגדלות של יוסף, ולכן הוא העניק את הבכורה לאפרים במילים ובמעשה (ביאור:בראשית מח יד) וכך הוא הרס את תוכניתו של יוסף. עכשו לאחר מותו של יעקב, האחים חוששים שיוסף יפגע בהם והם מוכנים למנות אותו ואת בנו למלך עליהם. אולם בנתיים, יוסף הבין שתוכניתו אינה טובה, שאלוהים יחליט מי ינהיג את העם, והוא מוותר ואומר: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי".
כִּ - כמו, בערך
"אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" - מה משמעות התוספת "כִּ"?
- "כִּ" - כמו, בדומה, בערך כמו, כמעט כמו.
נראה שבכוריו של יוסף יהיו כילדים של יעקב. וכך יעקב שם את בכוריה של רחל (דרך יוסף), את אפרים ומנשה, כבכוריו של יעקב מלאה: ראובן ושמעון.
יעקב התכוון שאפרים ומנשה יקימו כל אחד שבט, ויהיו ביחד עם כל שאר בניו.
אבל כאשר אנו מגיעים לברכת יעקב לבניו מה יהיה באחרית הימים (ביאור:בראשית מט א) אנו מקבלים תמונה שונה:
- ראובן מקבל קללה: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (ביאור:בראשית מט ד). לא ברור מה הפרוש של "תּוֹתַר", אבל אפשרי שזה 'לא תותר', 'לא תשאר'. אין ספק שזה לא דבר טוב.
- שמעון ולוי מקבלים קללה: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית מט ז). ברור למדי שיעקב מאחל לשמעון וללוי פיזור וכליה.
ואכן
- לפי מפת השבטים, ראובן היה צריך לקבל את אזור עזה עד אשקלון. שבט ראובן העדיף לא להלחם בפלשתים, ולא לשבת על דרך החוף החשופה להתקפות אלא להשאר בעבר הירדן המזרחית (יהושע יג ח), באזור נחל ארנון (יהושע יג טז), כאשר שבט גד מצפונו וחצי מנשה מצפונם (יהושע כ ח). שבט ראובן מוזכר פעם אחרונה בתקופת יהוא מלך ישראל (מלכים ב י לג). חלק משבט ראובן אולי הצטרפו לשבט יהודה ואיבדו את ישותם.
- שבט שמעון קיבל נחלה גרועה ביותר בנגב, מדרום לשבט יהודה. תוך זמן קצר שבט שמעון הצטרף לשבט יהודה, כדבריהם שיהיה להם גורל אחד: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו, עֲלֵה אִתִּי בְגֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ; וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן" (שופטים א ג) וזה הסוף של שבט שמעון.
- שבט לוי זכה להיות הכהנים והלווים של בני ישראל, הם פוזרו בכל השבטים וכך הם שרדו.
ולאומתם:
- שבט אפרים קיבל נחלה מצויינת במרכז כנען באזור שכם, ושבט מנשה גם קיבל נחלה מצויינת מצפונו.
ניתן לחשוב שפרוש התוספת "כִּ", אינה 'כמו', אלא יותר 'במקום'. ויעקב ידע שהוא יקלל את ראובן ושמעון, וזה יערער את בטחונם ויחסל אותם.
סוף דבר
יוסף שמח לקבל כפול מאחיו, אולם:
- יוסף נפגע שהוא עצמו לא יהיה לשבט. ששמו לא יוזכר לאחר סיפור חייו.
- מילותיו של יעקב גרמו ששבט אפרים חשב שמגיע לו הבכורה, ונעשה שחצן ואלים.
- יוסף חשב שהוא יהיה מלך על אחיו ובנו ימלוך אחריו, ולכן הוא נתן לבכורו את השם המפואר 'מנשה' (ביאור:בראשית מא נא), אולם בהמשך הוא הבין שחלומתיו, שהוא יהיה מלך ובנו אחריו, לא יתקימו, ולכן הוא אמר לאחיו: "אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" (ביאור:בראשית נ יט).
- שבטי מנשה ואפרים הופרדו ואיבדו דור אחד יחסית לבני יעקב האחרים. וכך הפיצול גרם שנוצרו שני שבטים קטנים יותר (מנשה 52,700, ואפרים 32,500) ויהודה נעשה הגדול והחזק בשבטים (76,500) (במדבר כו).
- יהושע בן נון משבט אפרים לקח לעצמו את החלק הצפוני של כנען, שיש בו יותר גשם ואדמה פוריה, ושם קבורה סבתם, רחל, "בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה" (ביאור:בראשית מח ז). אולם זה גרם ששבט אפרים וממלכת ישראל יסוככו על ממלכת יהודה מהתקפות מהצפון, והם יהיו הראשונים שיוגלו צפונה.[1]
- יוסף איבד את שבטו, אולם בצורה זאת הוא לא היה מעורב בחטאים האיומים של אפרים וממלכת ישראל, וגלותם ואבדנם לא מיוחסים ליוסף. אלוהים ידע שאפרים יכחד ולכן כיוון שיעקב יבטל את שבט יוסף ויצור את שבט אפרים ושבט מנשה.
כך יהודה נעשה לעליון בשבטים, הביא את דוד המלך, נשאר כממלכת יהודה, שרד בגלות וכולנו הפכנו ליהודים (ביאור:אסתר ח יז).
הערות שוליים
- ^ למרות שמדובר בממלכת יהודה דברי ירמיהו התאימו גם לממלכת ישראל - "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (ירמיהו א יד).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "בראשית מח ה"
קטגוריה זו מכילה את 20 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 20 דפים.