לדלג לתוכן

מ"ג שמות כו א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואת המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְיָת מַשְׁכְּנָא תַּעֲבֵיד עֲשַׂר יְרִיעָן דְּבוּץ שְׁזִיר וְתַכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי צוּרַת כְּרוּבִין עוֹבָד אוּמָּן תַּעֲבֵיד יָתְהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַת מַשְׁכְּנָא תַעֲבֵיד עֲשַר יְרִיעָן דְּבוּץ שְׁזִיר וְתִכְלָא וְאַרְגְּוָונָא וּצְבַע זְהוֹרֵי צִיּוּר כְּרוּבִין עוֹבֵד אוֹמַן תַּעֲבֵיד יַתְהוֹם:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואת המשכן תעשה עשר יריעות" - להיות לו לגג ולמחיצות מחוץ לקרשים שהיריעות תלויות מאחוריהן לכסותן

"שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני" - הרי ארבע מינין יחד בכל חוט וחוט א' של פשתים וג' של צמר וכל חוט וחוט כפול ו' הרי ד' מינין כשהן שזורין יחד כ"ד כפלים לחוט (ברייתא דמלאכת המשכן)

"כרבים מעשה חשב" - כרובים היו מצויירין בהם באריגתן ולא ברקימה שהוא מעשה מחט אלא באריגה בשני כותלים פרצוף א' מכאן ופרצוף א' מכאן ארי מצד זה ונשר מצד זה כמו שאורגין חגורות של משי שקורין בלע"ז פיישיש"א (געווירקט) 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת – לִהְיוֹת לוֹ לְגַג, וְלִמְחִצּוֹת מֵחוּץ לַקְּרָשִׁים, שֶׁהַיְּרִיעוֹת תְּלוּיוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן לְכַסּוֹתָן.
שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי – הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין יַחַד בְּכָל חוּט וְחוּט, אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתִּים וּשְׁלֹשָׁה שֶׁל צֶמֶר; וְכָל חוּט וְחוּט כָּפוּל שֵׁשׁ, הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין כְּשֶׁהֵן שְׁזוּרִין יַחַד, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כְּפָלִים לְחוּט.
כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב – כְּרוּבִים הָיוּ מְצֻיָּרִין בָּהֶם בַּאֲרִיגָתָן, וְלֹא בִּרְקִימָה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה מַחַט, אֶלָּא בַּאֲרִיגָה בִּשְׁנֵי כֳּתָלִים, פַּרְצוּף אֶחָד מִכָּאן וּפַרְצוּף אֶחָד מִכָּאן, אֲרִי מִצַּד זֶה וְנֶשֶׁר מִצַּד זֶה, כְּמוֹ שֶׁאוֹרְגִין חֲגוֹרוֹת שֶׁל מֶשִׁי שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַ"ז פיישי"ש [feises = פסים, רצועות[2]].

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואת המשכן וגו': עשר יריעות התחתונות קרויין משכן כי תחתיהם הארון מקום שהשכינה שורה:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואת המשכן תעשה עשר יריעות. הזכיר המשכן בה"א הידיעה לפי שכבר צוה למעלה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. והיה לו להקדים מעשה המשכן למעשה שאר הכלים אבל הקדים הארון כי הוא מוקדם במעלה אבל במעשה מצינו שהקדים בצלאל המשכן לשאר הכלים.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ואת המשכן תעשה" קרא היריעות בשם משכן כי בתוכם היו כסא שלחן ומנורה למשכן שכינה, והיו עשויות כרובים כענין שרפים עומדים ממעל לו וכענין וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו הנראים לנביאים במראות הנבואה:

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואת המשכן תעשה וגו' עד ועשית פרכת. כפי מה שאמר היה ראוי שיאמר ועשית משכן כמו שאמ' ועשית שולחן ועשית מנורה ובשאר. האמנם אמר כאן ואת המשכן תעש' לפי שכבר אמ' למעלה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והיו יודעים שיעשו משכן ושצוה במעש' הארון אם להיותו עקר מעש' המשכן. ואם להודיע מה יעשה מהזהב שזכר בתחלת הנדבה כאשר פרשתי לכן אחרי שזכר השולחן והמנור' שיעשה מהזהב צוה על המשכן שיכנ' במלאכתו זהב וכסף ונחשת תכל' וארגמן ותולע' שני ושש ולזה אמר ואת המשכן תעשה כאלו אמ' ואולם את המשכן שכבר צויתיך עליו למעלה תעשה באופן כך וכך. והנה היו במשכן דברי' מתחלפים במהות' והם היריעות התחתונות הנקראות יריעות האהל שהיו עשר יריעות והן היו ארוגות שש משזר רוצה לומר חוטי שש כפולים לחוזק להיות שתי. ותכלת וארגמן ותולעת שני להיות ערב ולרקום מעשה חושב בהם וחז"ל (יומא ע"ב) דרשו שכל חוט היה כפול ששה. והם זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר אבל אין הדעת סובלו כפי הפשט לפי שאם היו כל החוטים שוים איך יראו הכרובים מעשה חושב במרא' הצבעונין אם לא בחוטין משונים ועוד שהכתוב לא זכר בזה הזהב. ואתה תמצא כשתעיין בכתובי' שלא נזכר השש באמצע החוטין רק בתחלה או בסוף. להודיע כי השש משזר הוא השתי מפני שהוא חזק ומראהו לבן ומעשה אורג וחושב ורוקם יעשו בערב לפעמים יכנס בו חוט זהב ופעמים תכלת וכן השאר שהם משוני' בצבעיה' הנה אם כן כפי הפשט היו אלה היריעות משש משזר השתי שהוא פשתן לבן כפול שש חוטים והערב היה ממשי בצבע תכלת ובצבע ארגמן ובצבע תולעת שני והוא המשי אדום בצבעו הנקרא קארמיזי"ן ומפני חלופי הצבעים של אותו משי היו כרובים מעשה חושב ארוגים בהם באותה מלאכה. ונקרא מעשה חושב לפי שהוא מעשה ידי אומן שיסוך החוטין בחשבון ומחשב' עד שיראו הצורות משני צדדי היריעה מה שאין כן מעשה רוקם שהוא שיתפרו הצורות בחוטין ובמעשה מחט עד שיראו מצד אחד בלבד. וצוה שתהיה כל אחת מהיריעות שמונה ועשרים באמה לפי שכמו שזכרו במסכת מדות היו היריעות מונחות אחרי הקרשים לצד חוץ לראות'. והיה ארכן על רוחב המשכן עשר אמות ותולים תשעה מכל צד ומגיעין עד מקום האדני' שהיו נכנסי' מבין שליבת הקרשי' אמה ורוחב עשר' היריעו' היה בכלם יחד ארבעי' אמה ונתונים על אורך המשכן שלשים אמה ותולים מאחורי המשכן לצד מערב ומגיעי' עד הקרק' והיו באים הקרסים והלולאות נכח הפרכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. וכן פירשו המפרשי' כלם. אבל יקשה איך יעמדו היריעות במקצוע' רוח המערב כי היריע' הנוגעת בקרקע אחרי המשכן היה ארכה לשמונה ועשרי' אמות. ורוחב המשכן היה עשר אמות לבד. ולכן ראוי שנאמר שהיו נמתחין במתרים על יתדות המשכן בשתי קרנות המערביים. ואמ' חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה. להגיד שתהינה מחוברו' חמשה היריעות שרוחב כלם עשרים אמה ושיעשה לולאות תכלת שהם נקבים בצורת טבעות מוכפלים מחוטי תכלת להאחז בהם הקרסים על שפת היריעה האחת מן החמש יריעות המחוברות. ומפני שיש לה שתי שפתות מבאר שיהיה השפה מקצה בחובר' רצה לומר מן הצד שמתחברו' חמשים לולאות בשמונה ועשרים אמות מרחק שוה בינותם שיהיה כל מרחק חצי אמה וחצי שביעית אמה ואז תהיינה מקבילות הלולאות זו לזו ובהכנס הקרסים בלולאות היה המשכן אחד באותו אהל מהיריעות ההם. ואחרי שזכר יריעות השש והמשי שהיו אחרי הקרשים ועל הגג צוה עוד שיעשה יריעות עזים רוצה לומר ארוגות מצמר העזים ויהיו עשרה יריעות מהם וכל אחת מהן שלשים אמות באורך וארבע ברוחב. והנה יריעות העזים לא היו מעשה חושב ולא בצורת כרובים כי הם היו בלבד לשמור את יריעות המשכן היקרות וידוע שהדבר שהוא לתכלית שמירת דבר אח' הוא למטה ממנו במעל' בהכרח. ולכן אמ' שיהיו יריעות העזים לאהל על המשכן רוצה לומר לשמירתו. ולכן לא היו בהם הלולאות מתכלת ולא היו הקרסים מזהב כאשר היו ביריעות השש והמשי. אבל היו הלולאות מצמר גם כן והקרסי' מנחשת. ואמר וסרח העודף ביריעות האהל להגיד שהמשכן יהיה עשר יריעות כנגד עשרה מחנות של קדושי עליונין. והאהל שהוא יריעות העזים היה נוסף יריעה אחת אשר חציה היתה כפולה כנגד הכפרת לפנים וחציה תסרח על אחורי המשכן כדי להעלים המשכן מעיני כל רואה ומבית מבחוץ ומה שאמר למעלה וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל פרש"י שחצי היריעה הזאת היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד פתח האהל. וחצי' האח' היה סרח העודף שתסרח ותתפשט על אחורי המשכן לכסות שתי אמות מגולות מהקרשים. והאמה מזה והאמה מזה לצפון ולדרום בעודף באורך יריעות האהל שהם עודפות על אהל יריעות המשכן ב' אמות יהיה סרוח על צדי המשכן לצפון ולדרום. ואחרי המשכן הוא צד המערב לפי שהפתח במזרח היה שהם פניו וצפון ודרום קרואים צדדים לימין ולשמאל. ואחרי שזכר יריעות העזים שיהיו לאהל על המשכן לשמור היריעות היקרות צוה שיעשה עוד שמירה אחרת. והיא מעורות אלים מאדמים ומעורות תחשים שיעשה מהם מכסה לכסות גג המשכן על יריעות העזים והשא' שתחתיהם. והיה המכס' הזה לקבל מלמעלה מטר וגשמים ולכלוכים אחרים. הנה אם כן שלשה אהלים היו שם אהל משש ומשי. ואהל יריעות עזים אשר עליו. ומכסה האהל מעורות אלים מאדמים ועורת תחשים שהיה למעלה מהכל ויש אומרים שהיה על יריעות העזים מכסה עורות אלים מאדמי' שהיה מכסה את הגג והדפנות כלם ושהיה על הגג בלבד עור מכסה אחד מעורות תחשים. ושעל זה נאמר ועשית מכסה לאהל עורות אלים מאדמים שהוא היה מכסה כולל לאהל כלו ואמ' עוד ומכסה עורות תחשים מלמעלה שהיה מכסה לגג בלבד. ואינו נכון בעיני כי המכסה מהעורות אחד היה לא שתים והקמת המשכן מעידה עליו שנאמר ויקם משה את המשכן וגו'. ויפרוש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה ה' את משה. ומבוא' הוא שיריעות השש והמשי אשר אחר הקרשים הוא היה האהל היותר נכבד ויקר כי הוא היה הפנימי לנכח קדש הקדשים ולכן היה יותר חשוב והיה מעשה חושב כרובים. והאהל האמצעי מיריעות העזים אשר אחריו היה למטה ממנו במעלה ועודף עליו מכל צד ומקיפו ולא היה מקבל לכלוך. ומכסה האהל שבעורות היה למטה במדרגה מכלם. ולפי שהאהלים האלה היה בלתי אפשר שיתיצבו בקומה ועמידה בעצמם אם לא יהיה להם על מה שישענו לכן צוה ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים ר"ל שיעשה להקים את המשכן ולהמתיחו כאהל לשבת קרשים מעצי שטים שהם חזקי' וקלים שיניחם עומדים זקופים לא מושכבים על הארץ זו על זו. והנה אמר ועשית את הקרשים ולא ועשית קרשים כמו שאמר ועשית שולחן ועשית מנורה. לפי שממה שאמר ואת המשכן תעשה ידענו שיהיו שם קרשים שאלמלא כן לא יהיה משכן ולכך אמר ועשית את הקרשים ר"ל המעמידים את המשכן ודרך המדרש כבר זכרתי שהוא רחוק שהוציאום ממצרים. ובמסכת שבת (ד' צ"ח) פרק הזורק חלקו החכמים בעובי הקרשים מהם אמרו שהיה עבים אמה מלמטה וגם כן מלמעלה ומהם אמר שמלמטה היה עבים אמה אבל היו מתמעטין והולכין ולמעלה היו חדין כאצבע. וזו היא לדעתי הסברא יותר ישרה לפי שהקרשים האלה היו בצורת הלוחות ואלו היו עבים וגסים כלן בעובי אמה תכבד משאם כי הנה משמר' בני מררי היו קרשי המשכן ובריחיו והקרשים היו מ"ח וכפי עבודתם ניתן להם שמנת הבקר בארבעה עגלות שיבוא לכל עגלה י"ב קרשים. ואיך ימשכו שתי בקר י"ב קרשים עבים אמה ורחבם אמה וחצי וארכם עשר אמות. כי הנה אפילו קרש אחד יהיה זרות כפי המנהג הטבעי והכתוב לא הגיד שנעשה בזה נס כלל על כן אמרתי שהיו הקרשים בצורת לוחות. ואולי שגם מלמטה לא היה עבים אמה כל שכן למעלה שהיו חדין כאצבע. ולפי שלא היה עבים נחשב זכר הכתוב אורך הקרשים שהיה עשר אמות להיות אורך הקרשים לגובה הכתלים. כי כן היה גובהו של משכן עשר אמות ורוחבם אמה וחצי אבל לא זכר עבים ואמר שתי ידות לקרש האחד להודיע שכל קרש לצד מטה היו לו שתי ידות משני צדדי הקרש כי היו כורתים באמצע הקרש לרחבו ברוחב אמה על אמה כצורת ח' ונשאר יד לכל צד גבוה אמה ורחב רביע אמה והוא חצי זרת משולבות אשה אל אחותה כלומר שיהיו שתי הידות של שני הקרשים מחוברים דחוקים זו עם זו בתוך חלל אדן אחד ונמצא שני אדנים היו תחת הקרש האחד לשתי ידותיו וכן שתי ידות של שני קרשים בתוך חלל אדן אחד כי היה כל אדון נחלק לשני חצאי קרש ויקראו אדן הבליטה הנבלעת בתוך הקרש כי אדן הוא לשון אוזן בלשון ערבי או ארמי ונתחלף הדל"ת בזי"ן מפני שהם כאזנים בצורה. וכן אמרו במדרש (מ"ר ש"ה ד' ב') למה היו דומים דברי תורה עד שלא בא שלמה לכפיפה שאין בה אזנים בא שלמה ועשה אזנים לכפיפה. הנה אם כן היה כורת וחורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה מניח רביע מכאן ורביע מכאן ורביע רחבו מכאן והן הן הידות ומכניס אותן באדנים שהיו חלולים. והיו האדנים גבוהים אמה ויושבים רצופין זה אצל זה וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות מג' עבריהם רוחב הארץ כעובי שפת שני האדנים שיפסיק ביניהם וז"ש משולבות אשה אל אחותה עשויות כעין שליבת סולם אשה אל אחותה מכוונות זו כנגד זו ומובדלות זו כנגד זו וכמו שכתב רש"י ואפשר לפרש הפסוקים האלה באחד משני פרושים. אם שהיה לכל שני האדנים גוף אחד מפני שכל בעל חי גוף אחד בעל שתי אזנים. אבל יקשה על זה מה שאמר הכתוב מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן דמשמע שכל אדן היה בפני עצמו ומשקלו ככר כסף. וגם אמרו כאן שני אדנים תחת הקרש האחד אינו מתישב היטב כפי זה הפירוש. ויש מפרשים מפני זה כי כל אדן הוא גוף בפני עצמו ולפי זה היה כל רגל הקרש חתוך בצורה אחרת. ויהיה כפי זה הפירוש אמרו משולבות אשה אל אחותה שכל יד תהיה דחוקה באופן שלא יהיה רוחב בין יד ליד אלא כדי שיכנס באדנים. והנה יתיחסו למשכן אברי הבעלי חיים לדמיון וקרא הכתוב לצדדי המשכן באורך צלעי המשכן לדמיון עצמות הצד בב"ח שהם צלעות ממש הדומים לקרשים העומדים זה בצד זה וכן נאמר בו פנים ואחור וכתף וירכתים ורגלים וידות ואדנים וראש שכלם הם לדמיון האברים בחי שהיה זה אם מפני היות המשכן והקרשים רומזים לגרמים השמימיים ומניעיהם כמו שזכרתי ברמז החכמה והם להיותם רומזים לכתות בני אדם ומדרגותיהם כמו שביארתי ברמז התורני. וביאר הכתוב כמה קרשים יהיו לכל צד מצדי המשכן באמרו ולירכתי המשכן ימה וגו' כי לפי שנקרא הצד הארוך צלע נקרא גם כן הצד הקצר וקצהו ירך על דרך וירכתו על צידון ופירוש מקצוע קרן זויות מבפנים. ופירוש בירכתים לשתי קצות מבחוץ יאמר שלירכתי המשכן יהיו ששה קרשים לתשע אמות. ונשאר חצי אמה מכל צד להגיע אל קרשי הצלעות ושני קרשים צרים תעשה למקוצעות המשכן לירכתים כדי שיספיקו בלבד. ואין להקשות ממה שכתוב ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד כי על הרוב דבר ולא חשש על שני קרשים של המקצועות ועל שני קרשים ההם של המקצועות האחד סוף הצלע והשני סוף ירכתים ימה אמר ויהיו תואמים מלמטה רוצה לומר שיהיו נתאמים ושוים מטה ומעלה. כי למטה יהיו תואמים שתי ידות של שני הקרשים בתוך אדן אחד כדי שלא יתפרדו ולמעלה יהיו תמים על ראשו אל תוך הטבעת האחת. ופירוש תמים פירשו חכמינו זכרונם לברכה מלשון תמו נכרתו שיהיו כלים והולכים עד כאצבע מצד ים ומצד צפון ודרום וים שבמקצוע השנית ומכניס טבעת גדולה וחזקה בראש הקרשים שבכל מקצוע עד שיהיו מחוברים יחדיו ולא יתפרדו זה מזה. ושאר הקרשים לא הוצרכו לטבעות למעלה רק בתים לבריחים ובהם יתחברו אך הקרנות היו באמת נפרדים אם לא שהתאימם למטה באדן ולמעלה בטבעת. ואמר אל הטבעת בה"א הידיעה מפני שהוצרכו להיות גסים וחזקים מאד. והיו שמונה קרשים הם אשר זכר ששה לירכתים ושנים במקצועות ובא להודיענו שגם הם היו צריכים האדנים אע"פ שהם צרים לחזק פנות הבית. ואמר ועשית בריחים כדי שיהיו סוגרים קרשי המשכן שלא יתפרדו ויתפתחו והיו לכל צלע ה' בריחים אשר כל שנים מהם יגיעו אל מחצית אורך הצלע בשורה תחתונה הגבוה' מן הארץ אמתים וחצי ובין השור' העליונה הסמוכה מראשי הקרשים אמתים וחצי והבריח התיכון אשר בין השתי השורות בתוך הקרשים ובאמצעיתם כלומר בתוך חמש אמות יהיה ארכו כאורך כל הצלע עד שיהיה מבריח וסוגר מן הקצה אל הקצה ואמר ואת הקרשים תצפה זהב להגיד שהקרשים הנזכרים וטבעותיהם ובריחיהם הכל יצפה זהב. ורש"י כתב שלא היה צפוי הקרשים כולל פנים ואחור. רק במקום מעמד הטבעות בשתי שורות הבריחים ועליהם הבריחים כלם על מקום צפוי זהב הקרשים ואין לשון הכתוב משמע כן אלא שיצפה אותם זהב לכל צד כי הם היו נוכח פני הקדש וקדש הקדשים ורחוק היה שיהיו כן. ואמרו ואת טבעותיהם רוצה לומר שיעשה זהב הטבעות שהיו שלשה טבעות בכל קרש לשלשת בתים לבריחים. ואם היו טבעות ממש לא היה דרך להכניס בהם הבריחים אלא מחוץ למשכן ואם היה תוחבם בתוך הטבעות מה נעשה לצלע המערבי ומאין יכניס בריחיה אם לא שינקבו שלש נקבים בתוך הקרש שבסוף הצלע הצפוני ודרך הנקבי' ההם היה מחריז הבריחים אך יש מפרשים כי אל הטבעות של הבריחים לא היו טבעות ממש רק היו כדמות קלונסות וכצורת ווים בולטים מן הקרשים בשלשה שורות של הבריחים. והיו פתוחים לצד מעלה להכניס משם הבריחים ויהיו הבריחים שוכבים בתוך הווים לרוחב כל הקרשים. ונקראו אלו הווים טבעות מפני שהיו עגולים כצורת חצי טבעת. ומפני שהיה הציור במשכן ביריעו' ובקרשים קשה אמר והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר רוצה לומר אחרי שתעש' כל היריעות האלה והקרשים תוכל להקים את המשכן על משפטו כמו שאמר אחר זה ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו. ואמר כמשפטו אשר הראת בהר כי שם הראה למשה תבנית המשכן וכליו קרסיו בריחיו וטבעות' בראי' מוגשמ' כדי שיקבל צור' הכל בדעתו מבלי טעות:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואת המשכן תעשה עשר יריעות. היה לו לומר ועשית משכן כדרך שאמר ועשית שלחן ועשית מנורת זהב, לפי שמשכן הוא על שם ושכנתי בתוכם ע"כ אין נכון לומר לשון עשיה על שכינתו ית' כי דבר זה אין לייחס בלתי לה' לבדו שנאמר (ויקרא כו, יא) ונתתי משכני בתוככם. ולא רצה להזכיר לשון עשיה כ"א על עשר יריעות ולא על משכנו ית', וכך פירושו ואת המשכן שכבר אמרתי ושכנתי בתוכם הוא ע"י שתעשה עשר יריעות וגו'. ואולם על תבנית עשייתו הסכימו כל המפרשים שהיה בנוי על תבנית ג' עולמות להורות שהעולם קיים על יסוד בנין זה, וע"כ נעשה מן עשר יריעות כנגד העולמות בכללם שנבראו בי' מאמרות, וכולם היו תלוין עד יום ו' בסיון על מנת שיקבלו ישראל עשרת הדברות ושל בריאת העולם נקראו מאמרות כי כל אמירה לשון רכה וכן כל מעשה בראשית בצביונם נבראו בצורות אשר בחרו להם בלא כפיה אבל הדברות דבר אתנו אדוני השמים והארץ קשות לאמר אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וז"ש (תהלים כט, ד) קול ה' בכח כי כפה אותם בכח על קבלת התורה ע"כ היה אורך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה כמספר כח, וכמ"ש (תהלים קיא, ו) כח מעשיו הגיד לעמו כי הלוחות מעשה אלהים המה והגיד להם דברים קשים כגידין אלו העונשים כפירש"י והיינו כח. והיו היריעות ה' מול ה' כנגד עשרת הדברות שהיו ה' דברות מול ה' והנה חמש דברות ראשונות הם בין אדם למקום ב"ה וה' דברות אחרונות בין אדם לחבירו וכן פירש בעל הטורים ג"כ שהיו כנגד י' דברות ה' מול ה' ונ' קרסים כנגד נ' שערי בינה.

ואני מוסיף נופך משלי, לומר כי על ידם יוכל האדם להתחבר לעליונים לפי שכולם נמסרו למשה חסר אחת שנאמר (שם ח ו) ותחסרהו מעט מאלהים, משמע שאם היה שלם בכולם לא היה חסר מאלהים ולרמוז ע"ז נאמר נ' לולאות תעשה וגו' ועשית נ' קרסי זהב וגו' והיה המשכן אחד, כי ע"י מספר חמשים יהיו העליונים והתחתונים לאחדים כי אותן ה' יריעות שהם כנגד דברות ראשונות יש בהם רמז אל העליונים היושבים ראשונה במלכות שמים ואותן ה' יריעות שכנגד דברות אחרונות הם כנגד התחתונים ומספר נ' מצרפם כאמור ותבין ותשכיל כי הפרוכת שהיה מבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים היה נתון תחת הקרסים שנאמר (שמות כו, לג) ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, והטעם לפי שהפרוכת והקרסים מורים על ענין אחד כי הפרוכת היה מבדיל בין המקום המיוחד לשכינתו ית' הנקרא קדש קדשים ובין האהל אשר שם היו הכלים הקדושים המורים על הצלחות של בני האדם כי המנורה גבהה י"ח טפחים כקומת אדם בינוני והשלחן הוא המקום אשר משם יזונו, וכדי שלא תאמר שבשום אופן אין מקום שידבק האדם בה' אלהיו ע"כ באו קרסים אלו במקום ההוא לחברם להורות שע"י שישכיל האדם בנ' שערי בינה ידבק האדם באלהיו, ומכאן תלמוד ג"כ שהחמשה יריעות שהיו מכסים הקודש קדשים הם כנגד ה' דברות ראשונות כי הם לכבוד המקום ב"ה וה' היריעות שהיו מכסים האהל מועד הם כנגד ה' דברות אחרונות השייכים לבריות לבד וצירוף חמשים קרסים מורה שמספר נ' מצרפם ואלו דברים ברורים ועתיקים ונכונים.

והנה מקום אתי לפרש ה' מול ה', כנגד מה שארז"ל במס' (ברכות י, א) הני ה' ברכי נפשי אמר דוד כנגד הנשמה שנמשלה בה' דברים אל השי"ת וחבורם ודבוקם ע"י נ' שערי בינה כאמור, והבט ימין וראה כי כל מה שברא הקב"ה יש בכולם איזו אמצעי המחבר שני הקצוות, והסכימו כל המפרשים לומר שהאדם מצד היות בו חלק אלוה ממעל מחובר אל הגוף הנגוף הנה הוא האמצעי המצרף עליונים ותחתונים ועושה שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה לבלתי היות בהם התנגדות, וכשם שהאדם אמצעי כך יצירתו של אדם ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי. כי הבית המקדש ג"כ מרכז העולם והמקום המצרף עליונים ותחתונים כי שם עשה לו הקב"ה מדור בתחתונים כמראה אשר הראה ה' ליעקב בסלם שהיה מצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואמצע שפועו כנגד בהמ"ק, כי היה הסלם מחבר ארץ לשמים ע"י המקדש שבאמצע כי המקום ההוא המיוחד להיות מדור לעליונים ותחתונים הוא האמצעי המצרפם, וע"כ מצינו בבנין זה המקודש ענינים המצרפים הקצוות והוא הדבר אשר דברנו שנ' קרסים היו מחברים היריעות אשר היו חמש מהם נתונים על קודש קדשים חלק העליונים וחמש מהם נתונים על הקודש שיש בו חלק תחתונים והקרסים מצרפים אותם וז"ש רז"ל (ירושלמי מגילה א יב) נראים הקרסים במשכן ככוכבים ברקיע, כי הכוכבים הם העולם האמצעי שבין העולם העליון לבין העולם התחתון, וכמו שהכוכבים אמצעים ויש גם בהם חלק מן הצירוף לצרף עליונים לתחתונים כך הקרסים שבמשכן באו על כוונה זו וכתיב (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ומצדיקי הרבים הם צדיקים יסודי עולם המשימים שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה דהיינו רבים כי הם אמצעים ככוכבים אלו לאפוקי מי שאינו עוסק בתורה אין בו חלק מן העליונים כלל ואינו אמצעי לפיכך אינו בכלל ומצדיקי הרבים כי לשון מצדיקי יאמר על המבטל ההתנגדות שבין שני הקצוות.

ומטעם זה נעשה כאן עוד נס אחר המורה על ענין זה, והוא הבריח התיכון שהיה מבריח מן הקצה אל הקצה ואוחז בשני הקצוות ומחברם ולמה דווקא בריח התיכון אלא ודאי כדי שנלמוד מזה שכל תיכון ואמצעי מחבר הקצוות כמו המקדש והצדיק והכוכבים כאמור ובמדרש (תנחומא תרומה ט) אמרו שיעקב הביא עמו הבריח התיכון למצרים כו' ואולי למד זה ממראה הסלם כמבואר למעלה ועוד שהמקדש עומד באמצע העולם ושולח השפע לכל העולם מן הקצה אל הקצה על כן נעשה בו נס זה בבריח התיכון.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואת המשכן תעשה עשר יריעות. רמז בזה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם לומר ששקול המשכן ככל העולם כלו שנברא בי' מאמרות, גם זכות לישראל בו כאילו קיימו הי' מאמרות שבהם נברא העולם. עוד נתכוין בסדר מצוה זו של יריעות שש ושל יריעות עזים שבשל שש צוה עשרה ושל עזים צוה עשתי עשר עוד צוה שיחבר ה' יריעות לבד וה' יריעות לבד וכן בשל עזים צוה לחבר שש לבד, טעם הדבר הוא כי רשם ה' שמו הנכבד ביריעות וצוה כי כולן יהיו רחבן ד' בין של שש בין של עזים כנגד ד' אותיות של שם הוי"ה, וכן תמצא שרמזו ראשונים במאמרם הזך (שבת דף ו.) רשות היחיד רחבו ארבעה וגובהו עשרה שהוא על שם הוי"ה רחבו ד' וגובהו פירוש במילוי עשרה על זה הדרך יו"ד ה"י וא"ו ה"י, וקדש הפנימי להיותו קרוב למקום המקודש וצוה לעשות עשרה יריעות כנגד אות יו"ד של שמו הגדול וצוה שיחבר ה' לבד לרמוז בזה אות ה"א ראשונה של שמו יתברך, ורמז בזה כי אות ה"א ראשונה היא מוכללת תמיד באות היו"ד, וזה הוא סוד קריאתה כי כשאתה קורא יו"ד אתה מחבר וא"ו ודל"ת שהם תכונת הה"א על זה הדרך ה ואין אתה קורא אלא אות אחת כמו כן הדבר הזה והבן. ובחינה זו היא סוד החכמה והנה לך רשומה ניכר ביריעות אלו חכמה, הב' אותיות ראשונים הם שמונה ועשרים כנגדם צוה אורך היריעה שמונה ועשרים באמה, אות שלישית מ' ארבעים כנגדם צוה ה' רוחב ד' באמה שעולה למנין עשר יריעות ארבעים, ואות רביעית היא אות ה' שרשם במאמר ה' לבד, וגם הוא סוד ה' חסדים הנמשכים מהחכמה, ואחר כך צוה ה' כנגד תשלום השם שהוא ו"ה לעשות יריעות עזים אחד עשר ורשם שיחבר שש לבד שהוא כנגד וא"ו וחמש לבד כנגד ה"א הרי תשלום שמו ית', וגם רשם בחשבון רוחב עשתי עשרה מ"ד לסוד הוא"ו תפארת ישראל שהוא סוד יו"ד ה"א וא"ו ה"א שעולה בו מ"ה, וכבר הודיענו ה' (בראשית מ"ח, ה') כי לא יעכב אחד למספר כי ישלימנו הכללות, ורשם בחשבון האורך שלשים באמה כנגד הדרגות ה"א אחרונה שבשם שמאירה משלש הכוללות עשיריות והם שלשים ועוד יש לאלוה מילין עילאין קדישין והשומע ישמע ולבבו יבין:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

משזר. בגימטריה חוט כפול שמנה:

עשר יריעות. כנגד עשרת הדברות:


  1. ^ רש"י מסביר את "מעשה חושב" של יריעות המשכן: "אריגה בשני כותלים, פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן" בהצבעה על חגורות של משי, שהיו מייצרים בזמנו בשיטה דומה.
  2. ^ רש"י מסביר את "מעשה חושב" של יריעות המשכן: "אריגה בשני כותלים, פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן" בהצבעה על חגורות של משי, שהיו מייצרים בזמנו בשיטה דומה.