מפרשי רש"י על בראשית מח ה
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק מ"ח • פסוק ה' | >>
• א • ד • ה • ו • ז • ח • יא • יב • יד • טז • יז • יט • כ • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶ֩יךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי׃
רש"י
"הנולדים לך עד באי אליך" - לפני בואי אליך כלומר שנולדו משפרשת ממני עד שבאתי אצלך
"לי הם" - בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש כנגדו
רש"י מנוקד ומעוצב
הַנּוֹלָדִים לְךָ וְגוֹמֵר עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ – לִפְנֵי בּוֹאִי אֵלֶיךָ; כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹלְדוּ מִשֶּׁפָּרַשְׁתָּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁבָּאתִי אֶצְלְךָ.
לִי הֵם – בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁאָר בָּנַי הֵם, לִטֹּל חֵלֶק בָּאָרֶץ אִישׁ כְּנֶגְדוֹ.
מפרשי רש"י
[ד] לפני בואי אליך. כלומר שאין הכוונה כאן שנולדו עד שבא יעקב אליו, שהרי נולדו הרבה שנים קודם שבא יעקב אל יוסף, אלא רוצה לומר שנולדו לפני בואו אליו, לאפוקי אחר באו, וזה נקרא "עד בואי". ומפני שכל "עד" יש לו תמיד זמן שמתחיל בו, ועליו אומר '[מ] זמן פלוני עד זמן פלוני', הוצרך להוסיף 'משפרשת ממני וכולי', דהשתא שייך לומר "עד בואי" (כ"ה ברא"ם):
[ה] ליטול חלק בארץ איש כנגדו. ואם תאמר מאי מהני להם דבר זה, סוף סוף לא יהיה להם יותר מלשאר שבטים, יש לומר דמהני להו שפיר, דאמרינן בפרק מרובה (בבא קמא דף פא:) דלא היה שבט מישראל שלא היה לו בהר ובשפילה ובנגב, לכך מהני שיהיה לאפרים כל הדברים האלו וכן למנשה, וזהו שבח גדול להם, דיש ניחא ליה בהאי ויש ניחא ליה בהאי, וכאשר נתנו לאפרים בהר ובשפילה ובנגב לקח כל אחד ואחד מה דניחא ליה, ואם היה שבט אחד, אף על גב שאם היו רבים היו נותנים לו הרבה - היה מרבה לו בהר או בשפילה, דלא היה צריך רק שיהיה להם נחלה הרבה, כך יש לומר. והרמב"ן הקשה על פירוש רש"י (פסוק ו) שאמר שלא היה הבכורה ליוסף רק שיהיו נקראים שבטים - שהרי הכתוב אומר (פסוק ו) "בנחלתם", ובכל מקום אמרו יוסף היה בכור לנחלה, ועוד דהעלה בגמרא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכב.) דלשבטים איפלוג, פירוש שכל השבטים נטלו בשוה - אותו שהיה שבטו מרובה כאותו שהיה שבטו מועט, כך הקשה הרמב"ן. ואינו קושיא מה שאמר כי יוסף היה בכור לנחלה, דודאי אף רש"י מודה בזה, שהרי בפירוש אמר (רש"י פסוק ו) 'ולא יהיה להם שם בשבטים לענין נחלה', מכלל דאפרים ומנשה היה להם שם בשביל נחלה, אלא הרב מפרש דחילוק יש אף על גב דכל אחד נטל חלק בשוה, כיון דמסקינן (בבא קמא דף פא:) דלא היה שבט שלא היה לו בהר ובשפילה כדאמרינן למעלה, היה מועיל להם שהיו ב' שבטים, דהשתא היה לכל אחד ואחד בהר ובשפילה, ואם לא שהיו ב' שבטים לא נתנו להם. ועוד לענין שלא תסוב הנחלה משבט זה אל שבט אחר יש חילוק ביניהם, דלכל אחד היה לו נחלה בפני עצמו, ולא יסוב משבט לשבט. והרי כך צריך לומר למאן דאמר לקרקפתא איפלוג אפילו לפירוש הרמב"ן ז"ל. ומה שפירש דאם נאמר דחלקו אותן לגלגולת היה בכורה של יוסף שנתנו להם כפלים כשאר השבטים, דבר זה אין הדעת מקבל, באיזה מקום נזכר זה בכתוב שיהיה לבני יוסף כפל לכל אחד ואחד, ולמה היה ליעקב לומר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", לא הוי ליה רק לומר שיתן לו הבכורה שיקח כל אחד שני חלקים בארץ - אם היינו מפרשים דהיו נותנים לבני יוסף לכל אחד ב' חלקים - חלק בכורה וחלק פשוט, אלא על כרחך לא היה ב' חלקים, רק שנקרא אפרים שבט בפני עצמו כמו ראובן ושמעון, והשתא איך יאמר דהיה הבכורה ליוסף אם נחלק לקרקפתא, אלא על כרחך כמו שפירש רש"י לענין זה, דהיה נוטל חלק בפני עצמו שלא תסוב משבט אפרים למנשה הנחלה כדאמרינן למעלה, והיה לכל אחד בהר ובשפילה. ומה שהקשה על זה דהרי בגמרא מסיק דלשבטים איפלוג ולא לקרקפתא, רש"י מפרש דאף אם נאמר דאפלוג לשבטים לא נטל כל שבט (יותר) [בשוה], רק כל אחד ואחד לפי שהוא מרובה באוכלוסין נתנו לו חלק רב ולמועט נתנו לו חלק קטן, ולא מבעיא ליה שם רק באיזה ענין היה חלוקה, אם לי"ב חלקים היה הגורל, או שהיו מטילין גורל על כל אחד ואחד. אלא דקשיא מאי דמסיק התם דלעתיד תהיה הארץ נחלקת לי"ג חלקים, פירוש חלק אחד לנשיא, וזה אי אפשר לפרש רק שתהא הארץ נחלק בשוה לי"ג חלקים, דאם נאמר כל אחד לפי מה שהוא - מה יהיה מגיע לנשיא, אלא על כרחך לי"ג חלקים שוים קאמר, והכי נמי הא דאמרינן דארץ ישראל נחלק לי"ב חלקים הוא לחלקים שוים, אם לא שנדחק לפרש דמתחלה נחלקה לי"ג חלקים שוים, ונוטל הנשיא חלק אחד, ואחר כך יחזרו ויחלקו הי"ב חלקים של שבטים כל אחד כפי מה שהוא, וזה לא משמע מן הברייתא. וראיה לזה דקאמר בגמרא כי בעי למפשט דלשבטים נחלק - קתני מיהא שמתחלה נחלק לי"ב שבטים, ומאי ראיה היא זאת, שמא הכי קאמר - מתחלה לא היה נחלק לי"ג חלקים כמו שיהיה לעתיד שיהיה גם כן חלק אחד לנשיא, אלא לי"ב שבטים בלבד, ולא בא לאשמועינן רק דהיו חולקים אותו לי"ב חלקים ולא לי"ג, אלא עיקר ראיתו מדקתני ברישא עתידה שתחלק לי"ג חלקים שוים הכי נמי הא דקאמר 'לי"ב חלקים' רוצה לומר לי"ב חלקים שוים, דודאי 'לי"ג חלקים' משמע חלקים שוים נטלו. והשתא הוי שפיר נמי 'קתני מיהת וכו דמשמע דמרישא בלחוד דייק ולא מסיפא, ואדרבה מסיפא דייק טפי אי לא מיבעי רק באיכות החלוק אם היה הגורל על כל אחד ואחד או על השבטים, דבהדיא קתני 'אם ראובן עלה - חלק פלוני יהיה עולה עמו', ובהדיא מוכח דלשבטים איפלוג, והווא ליה למימר 'קתני מיהא אם ראובן עולה כו, ולא הוי ליה למימר 'קתני מיהא שמתחלה נחלק לי"ב שבטים', אלא כמו שאמרנו דדייק מרישא. ועוד דאי לקרקפתא דגברא אחלוק האי דקאמר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" באיזה ענין קאמר, כיון דהגורל היה על כל איש ואיש בטל לגמרי לפי זה "כראובן ושמעון יהיו", בשלמא אם נאמר דאף לאותה סברא ד'לקרקפתא דגברא איפלוג' סבירא ליה דהחלוק לא היתה רק לשבטים, ולשבטים היו מפילים גורל, והיו נותנים לאפרים נחלה בפני עצמו, ולמשנה בפני עצמו, ולעולם היו נותנים לפי רבוים ולפי מיעוטם - שפיר, אבל אם נאמר דהיה הגורל על כל איש בפני עצמו - מאי מהני לאפרים ומנשה, דדוחק לומר דהיה מהני שהיה בא בגורל חלק אפרים ביחד וחלק מנשה ביחד, דאם כן היה הבכורה על מידי דהוא בידי שמים ולא בידי אדם, והרי יעקב נתן הבכורה ליוסף לא שיהיה כן בגורל. אבל אם נפרש 'לשבטים' רוצה לומר לחלקים בשוה, ו'לקרקפתא' כל שבט לפי מה שהוא, ומכל מקום כל שבט ושבט היה לו תחום בפני עצמו - ניחא. אבל מה שפירש הרמב"ן ולמאן דאמר ל'קרקפתא דגברא' היו נוטלים כל אחד מבני יוסף ב' חלקים - כלל אין לומר כך, כמו שנתבאר למעלה. ועוד איך יתכן זה, דלא נתן יעקב הבכורה רק לאפרים ומנשה, לא לכל אחד ואחד מבני יוסף. ועיין בפרשת פנחס (במדבר כ"ו, נ"ד) עוד, ושם הארכתי לפרש הסוגיא: