קטגוריה:בראשית מג כג

האיש "אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ" של יוסף ענה לאחים.

• "שָׁלוֹם לָכֶם" - דברי שלום והזמנה. אל תפחדו.
• "אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם" - אני מכיר באלוהיכם ומכבד את אלוהי אביכם, והוא שנתן לכם מטמון. כאילו שזה לא הכסף שלהם שהושב להם. לכל בר-דעת זה חייב להיות ברור כשקר. נס כזה לא קרה לא לאברהם, לא ליצחק ולא ליעקב. אלוהים רק ברך את מעשיהם והביא להצלחה, אבל לא יצר הצלחה מאפס.
• "כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי" – האיש אומר שהוא קיבל את התשלום כנדרש, והאחים לא חייבים לו דבר.

יוסף פקד על משרתו להשיב את הכסף לשקים של האחים, ככתוב: " וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ" (ביאור:בראשית מב כה), וייתכן שהוא פקד לשים את הכסף בפי השק של אחד האחים. האחים התנצלו על הטעות והציעו להשיב את הכסף. המשרת אמר לאחים שאלוהים נתן להם מטמון כסף.

למעשה יוסף צחק על אחיו. האחים הביאו עודף כסף כדי לקנות את יוסף מעבדותו, במידה והם ימצאו אותו. הם הלכו לחפש את אחיהם היפה בערוות הארץ, בבתי מרחץ ובבתי זונות. האחים הביאו כמות כסף שיעקב לא ירגיש בחסרונו, ומספיק והותר לשלם עבור עבד עברי. יוסף ראה כמה כסף יש ברשותם בצרורות, וצחק עליהם שהם צריכים יותר כסף כדי לקנות אותו מפוטיפר, כאשר הוא היה מנהל הבית או מנהל בית הסוהר. עכשו הם צריכים אפילו יותר כדי לקנות אותו מפרעה. יוסף עזר להם במגבית, כדי לעודד אותם למצוא אותו. גם כאשר בנימין 'כאילו' גנב את גביע הכסף, זה היה רמז שבנימין חושב שהוא זקוק לעוד כסף כדי להציל את אחיו, ויהודה לא העיז להגיד שזה לא נכון, והודה באשמה.

פרעה היה אל במצרים, וכך גם יוסף בתפקידו כמשנה למלך.
כאשר משרתו של יוסף אמר: "אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם" הוא למעשה רמז, שאחד ממשפחתכם, שהוא כאל שורר מעליכם וחייכם נתונים בכפו, ושהוא מבצע את פקודת אלוהיכם להאכיל אותכם, כדברי יוסף בהמשך: "וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם [ללא תשלום]" (ביאור:בראשית נ כא), הוא זה שהשיב לכם את כספכם. כך למעשה משרתו של יוסף אמר את האמת - זה הוא יוסף אחיכם שפקד עלי להשיב לכם את כספכם, אולם נראה שהאחים לא הבינו זאת.

• "וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן" - האיש שחרר את שמעון והוציא אותו לאחים בפתח הבית כדי להראות ששמעון חי ולא סבל. שמעון היה חופשי לדבר עם אחיו ולספר מה שהוא רוצה. האיש הראה שהשליט לא דואג מה שמעון יספר לאחיו. לא נאמר ששמעון סיפר לאחיו איך היה במעצר. נראה ששמעון לא למד דבר ולא היה לו דבר חשוב לספר.

כל הפעולות והמילים שהאיש אמר, הוא אמר על דעת עצמו, מתוך מה שהוא ידע והבין מדברי יוסף. אנו רואים שהוא חכם מאוד, וכאילו שיוסף עמד שם ואמר את הדברים הללו. לאיש יש חופש פעולה נרחב ביותר וסמכות רבה.

יוסף לא עשה מאמץ להסתיר את זהותו. הוא דוחף את האחים ובכל זאת הם לא מרימים את ראשם ומעיזים לחשוד בו.

1. הם הופרדו מכל קוני האוכל, והואשמו כמרגלים, למרות שהם ידעו שהם רק חיפשו את אחיהם (רש"י).
2. השליט לחץ עליהם כאילו שהוא ידוע עליהם, עד שהם הודו שיש להם אח קטן בכנען, ואח אחד איננו, לכן הם חיפשו אותו.
3. השליט נשבע בשם פרעה, וקבע שאחד ילך להביא את האח הקטן.
4. הם נאסרו לשלושה ימים, אבל בתנאים טובים.
5. השליט הפר את שבועתו בשם פרעה, בטענה שהוא ירא אלוהים.
6. השליט שיחרר אותם ללכת להביא אוכל למשפחתם והחזיק רק אח אחד, את שמעון.
7. כספם הושב להם, אם כדי לעזור להם בשנות הרעב או כדי לגרום להם לחזור מהר לכנען.
8. שמעון הוחזר בלי שפגעו בו והוא היה בריא ושלם.
9. הם מוזמנים בשלום לאכול עם השליט בביתו.
10. נותנים להם כבוד גדול של רחיצת רגלים ואכילה עם השליט.
11. השליט שואל לשלום אביהם הזקן.
12. השליט קורא לבנימין "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט), כאשר התוספת "בְּנִי" היא מיותרת ומראה על קרבה משפחתית, ואולי אפילו הכרזת אבהות על בנימין כבנו המאומץ.
13. השליט אוכל איתם, למרות שזו תועבה למצרים לאכול עם העברים.
14. השליט מושיב אותם לפי סדר הגיל, ויתכן שגם לפי סדר האימהות, וכך יוצא שבנימין ישב לידו, הן רק כך היתה הזדמנות לבנימין לגנוב את הגביע של יוסף. האחים התפלאו אבל לא שאלו איך השליט ידע, כאשר כולם נולדו בתוך 6 שנים ל4 אמהות. ( ברור שבנימין ישב ליד יוסף: אם כצעיר בבני רחל, אחריהם ששת בני לאה, אחריהם שני בני בלהה, ואחרונים שני בני זלפה, או שבנימין ישב אחרון, לידו, (הצעיר ביותר))
15. השליט משכר איתם ביין, יתכן שבנסיון לשמוע דברי סוד בזמן השכרות, או ליצור את האפשרות שבזמן שכולם היו שיכורים בנימין יגנוב את גביעו והאחים לא יוכלו להעיד שזה לא קרה.
16. משרתו של יוסף מודיע לאחים על גנבת הגביע: "הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ, וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ" (ביאור:בראשית מד ה) וכך הוא מודיע להם שהוא קוסם ומכשף - כמו האחד שהם זרקו לבור ושלחו למצרים. ואחר כך יוסף עצמו חוזר על המשפט הזה כדי להדגיש שהוא עצמו קוסם, ככתוב: "הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (ביאור:בראשית מד טו).

אולם האחים לא מבינים, או מבינים ושותקים, כי איך הם יעיזו להגיד למשנה המלך שהוא עבד עברי, אחיהם.