ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק שביעי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שביעי – ארבע מיתות[עריכה]

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה א[עריכה]

מתני’: ז_אארבע מיתות נמסרו לבית דין. סקילה, שריפה, הרג, וחנק. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. שריפה סקילה חנק הרג. זו מצות הנסקלין:

גמ’: ז_בולרשות למלך לא ניתן אלא דין הרג לבד, שכל הנידון על ידי מלך למיתה, נהרג בסייף. סקילה מניין? דכתיב (דברים שופטים יז ה) וסקלתם באבנים ומתו. שריפה מנין? שנאמר (ויקרא קדושים כ יד) באש ישרפו אותו ואתהן. הרג מנין? נאמר כאן כי יכה איש את עבדו ומת תחת ידו נקם ינקם. ונאמר להלן (ויקרא בחקותי כו כה) והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית. מה נקימה האמורה להלן, חרב. אף נקימה האמורה כאן, חרב. חנק לית משכח ליה דכתיבה באוריתא. אלא דקיימא לן דארבע מיתות נמסרו לבית דין. וחנק הקל שבהם.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

-----------------------------------דף ל[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין ל


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] אמרו כל מיתה האמורה בתורה סתם ולא נתפרש באיזה מיתה ימות, אין אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה והורגים אותו בחנק. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, שריפה חמורה מסקילה. ורבנין אמרין, סקילה חמורה משריפה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, חנק חמור מהרג. ורבנין אמרין, הרג חמור מחנק. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דרש כל שם בת כהן, בין ארוסה בין נשואה בשריפה. וכיון שדין בת ישראל ארוסה בסקילה, והתורה החמירה בבת כהן שתהיה בשרפה, רואים ששרפה חמורה מסקילה. ורבנין אמרין כל שם ארוסה בין בת ישראל בין בת כהן בסקילה. ובת כהן נשואה דינה בשרפה, והרי ארוסה חמורה מנשואה. ואם הענישה תורה בת כהן ארוסה בסקילה, מכאן שסקילה חמורה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי סבר בת כהן בשרפה, בין ארוסה בין נשואה ודריש הכי. מה בת ישראל שהקילה התורה בנשואה שתהא בחנק, החמירה בארוסה שתהא בסקילה. בת כהן שהחמירה התורה בנשואה שתהא בשרפה, אינו דין שנחמיר בארוסה שתהא בשרפה? ורבנן סברין כל ארוסה בת ישראל או בת כהן בסקילה, ודרשיה הכי. מה אם בת ישראל שהקילה התורה בנשואה שתהא בחנק, החמירה בארוסה שתהא בסקילה. בת כהן שהחמירה התורה בנשואה שתהא בשרפה, אינו דין שנחמיר בארוסה שתהא בסקילה? תני, כתיב (ויקרא אמור כא ט)את אביה היא מחללת באש תשרף °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. זינתה עם אביה בשריפה, עם חמיה בסקילה. מאי איריא בת כהן? בת ישראל נמי דינה כן, הבא על בתו דינם בשריפה. הבא על כלתו דינם בסקילה? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, כך פירוש הבריתא. כל מקום שמיתתה של בת ישראל שזינתה למטה ממיתה שהיו ממיתים אותה אם הייתה מזנה עם אביה שאז מיתתה בשרפה, כגון זינתה עם אחר כשהיא נשואה שדינה בחנק שהוא קל משרפה, בת כהן תידון בשריפה, כאילו זינתה עם אביה. וכל מקום שמיתתה של בת ישראל שזינתה למעלה ממיתה שהיו ממיתים אותה אם הייתה מזנה עם אביה שאז מיתתה בשרפה, כגון ארוסה שזינתה שדינה בסקילה שהיא חמורה לרבנן משרפה, דינה של בת כהן ארוסה כאילו זינתה עם חמיה שדינה בסקילה. תני, כל הזוממין ובועלין מקדימין לאותו מיתה אם לסקילה סקילה אם לשריפה שריפה במה דברים אמורים שהוא כיוצא בה באותה מיתה, אבל אם הייתה מיתתו שונה משלה, אינם מקדימים אלא למיתה של הבועל, דכתיב, את אביה היא מחללת באש תשרף, היא בשריפה ואין בועלה בשריפה, היא בשריפה ז_גואין זוממיה בשריפה, אלא היא בשרפה ובועלה וזוממיה בחנק. דדרשינן, ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. לאחיו ולא לאחותו. כשדין תורה כיוצא בהם בשריפה כשרצו לחייב את הבועל ואותה בשרפה כגון הבא על חמותו היא והן בשריפה. כיוצא בהן בסקילה כשרצו לחייב את הבועל ואותה בסקילה היא והן בסקילה. כיוצא בהן שרצו לחייב את הבועל בחנק היא בשריפה והן

-----------------------------------דף לא[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד א] בחנק. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. רבנין שסוברים שהרג חמור מחנק, וסקילה חמורה משרפה דרשין, אנשי עיר הנדחת בכלל עובדי עובדי כוכבים ומזלות היו שדינם בסקילה ויצאו לידון בהקלה במיתות בית דין. אם אתה אומר שחנק חמור מהרג, לא דייך שאת מוציאה לידון בהקלה במיתות בית דין, אלא שאת מוציאן בקלה שבמיתות בית דין בהרג הרי היה לך לחייבו לפחות בחנק אלא מכאן שהרג חמור מחנק. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שסובר שחנק חמור מהרג ושרפה חמורה מסקילה דרש, נביא השקר בכלל עובדי עבודת כוכבים ומזלות היה שדינם בסקילה, ויצא לידון בהקלה במיתות בית דין. אם אתה אומר שהרג חמור מחנק, לא דייך שאת מוציא לידון בהקלה במיתות בית דין, אלא שאת רוצה להוציאן בקלה שבמיתות בית דין בחנק? הרי היה לך לחייבו הרג אלא מכאן שחנק חמור מהרג. רבי שמואל בר סוסרטאי רבי שמואל בר סוסרטאי° בשם רבי אבהו רבי אבהו° מחלף. רבנן דרשין נביא השקר בכלל עובדי עבודת כוכבים ומזלות היה שדינם בסקילה יצא לידון בקלה במיתות. וכיוון שהתורה גילתה שהיא רוצה להקל עליו, צריך להקל עליו כמה שאפשר. לכן לא דייך שאת מוציאו משריפה אלא שאת מוציאו לידון בקלה שבמיתות בחניקה, שחנק קל מהרג. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דרש אנשי עיר הנדחת בכלל עובדי עבודת כוכבים ומזלות היו שדינם בסקילה, יצאו לידון בקלה במיתות. וכיוון שהתורה גילתה שהיא רוצה להקל עליו, צריך להקל עליו כמה שאפשר. לכן לא דייך אלא שאת מוציאן לידון בקלה שבמיתות בהריגה. שהרג קל מחנק:

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ז_דמצות הנשרפין. היו משקעין אותו בזבל עד ארכבותיו. ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה, וכורך על צוארו. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו, עד שהוא פותח את פיו. ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו, והיא יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף הוא אם מת בידם, לא היו מקיימין בו מצות שריפה. אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו. ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו. והיא יורדת לתוך מעיו, וחומרת את בני מעיו. אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק. מעשה בבת כהן שזינתה. והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו, מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי:

גמ’: תנן, ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה. ויתן קשה בפני עצמו? אמרי, שלא ימות בחניקה ולא יקיימו מצות שרפה. וכן מצאנו שבשעה שסתם חזקיהו את מוצא מימי גיחון העליון, במנים דקים סתמן. תנן, ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו. אמר רבי קריספא רבי קריספא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° בפתילה של בעץ היא מתניתא. מהו בפתילה של בעץ? רבנין דקיסרין אמרין, אבר וקסטיטיריון עופרת ובדיל מעורבין. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אתיא כמאן דאמר מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו. ברם כמאן דאמר יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו, בפתילה של נפט היא מתניתא, דבעץ ואבר מתקשים מיד.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד ב] תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש ניטלו דיני נפשות מישראל. °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי ניטלו דיני ממונות מישראל. אמר °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי, בריך רחמנא שנאסר עלינו לדון דיני ממונות. דלית אנא חכים מידון. תנן, אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק. מעשה בבת כהן שזינתה, והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו, מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי. והתני, אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק. תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא. וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו. תינוק היית ואין עדות לתינוק. מכאן ש°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק האריך ימים הרבה. דכד חמא דא מילתא  כשראה דבר זה לא היה פחות מבן עשר שנין, וזה היה לפחות ארבעים שנה קדם החרבן שהרי אחר כך לא היו מיתות בית דין נוהגות. כד היה מהלך עם °רבי רבי יהודה הנשיא, לא הוה פחות מן תלתין שנין. דלית אורחא דגברא רבא מהלך עם בר נש, פחות מתלתין שנין. ותני כן. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. מעשה שהייתי בא אני ו°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק מבית שיריון שערים, ואכלנו תאנים וענבים עראי חוץ לסוכה: ו°רבי רבי יהודה הנשיא נולד בערך שישים שנה אחר החרבן במרד בר כוכבה, כך ש°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק היה בסיבות מאה וארבעים

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ז_המצות הנהרגין. היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ניוול הוא זה. אלא מניח את ראשו על הסדן, וקוצץ אותו בקופץ. אמרו לו, אין מיתה מנוולת מזו:


גמ’: מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאין מיתה מנוולת מזו, אלא שאמרה תורה (ויקרא אחרי מות יח ג) ובחוקותיהם לא תלכו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ותני כן (במדבר מסעי לה ל) ירצח הרוצח. במה שרצח. יכול אם הרגו בסייף, יהרגנו בסייף? במקל, יהרגנו במקל? נאמר כאן כי יכה איש את עבדו ומת תחת ידו נקם ינקם. ונאמר להלן (ויקרא בחקותי כו כה) והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית. מה נקימה שנאמר להלן בחרב. אף נקימה שנאמר כאן מיתה בחרב. יכול יטילינו יחתוך אותו מבין האגפיים בין הידים? נאמר ברוצח (דברים שופטים יז ז) ובערת הרע מקרבך. ונאמר להלן בעגלה ערופה (דברים שופטים כא ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך וילפינן. ביעור ביעור עריפה עריפה מה הבערה שנאמר להלן בעגלה ערופה מול העורף אף כאן מול העורף. מה עריפה שנאמר להלן התזת הראש. אף כאן התזת הראש:

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ז_ומצות הנחנקין. היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו. ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה, וכורך על צוארו. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו, עד שנפשו יוצאה:


גמ’: חנק לית משכח  לא נמצא באורייתא. אמרת הרי זו מיתה בתורה וכל מיתה שנאמר בתורה סתם אין את רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. וקיימא לן דארבע מיתות נמסרו לבית דין, וחנק הקלה שבהם. אמר לו רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° לא מפני שהיא קלה, אלא שנאמרה סתם. וכל מיתה שנאמרה סתם אי אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה. ותלו אותו בחנק. אמרת גזירה שווה. נאמר מיתה סתם, בידי שמים. דכתיב, וימיתהו ה'. ונאמר מיתה סתם, בידי אדם. מה מיתה האמורה בידי שמים, מיתה שאין בה רושם. אף מיתה האמורה בידי אדם, מיתה שאין בה רושם. סדר חנק כך הוא. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו. כהנא בעא קומי רב רב (אמורא)°. תמן תנן, זב וטהור שהיו מפשילין בחבלים. ז_זזה מושך הילך וזה מושך הילך, נטמא הטהור כיוון שהוא נשען על הטמא שהרי אם היה משחרר הוא היה נופל. והכא את אמר זה מושך אצלו וזה מושך אצלו. ולמה שינה התנא בלשונו? אמר ליה, תמן זה מלפניו וזה מלאחריו. ברם הכא, היחוס כלפי הנהרג דין מן דין סיטרא ודין מן דין סיטרא  זה מצד זה וזה מצד זה:

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ז_חאילו הן הנסקלין. הבא על האם, ועל אשת אב, ועל הכלה, והבא על הזכר, ועל הבהמה, והאשה המביאה עליה את הבהמה, ז_טוהמגדף, והעובד עבודת כוכבים ומזלות, ז_יוהנותן מזרעו למולך, ובעל ז_יאאוב וידעוני, ז_יבוהמחלל את השבת, ז_יגוהמקלל אביו ואמו, והבא ז_ידעל נערה מאורסה, ז_טווהמסית ליחיד, ז_טזוהמדיח לרבים, ז_יזוהמכשף, ז_יחובן סורר ומורה:


גמ’: תנן התם, שלושים ושש כרתות בתורה, הבא על האם וכ”ו. מניינא למה לי? ללמדך שאם עשה את כולם בהעלם אחד, חייב על כל אחד ואחד. לא צריכה אלא בהעלם אחד. אבל בשני העלימות, אפילו באשה אחת

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ז_ד מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה ג', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :


[ע"ב]

5 ז_ה מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה ד', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :

6 ז_ו מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה ה', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :

7 ז_ז מיי' פ ח' מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ט':

8 ז_ח מיי' פ א' מהל' איסורי ביאה הלכה ד', מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', סמ"ג עשין קד :

9 ז_ט מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה ו', סמ"ג לאוין טז :

10 ז_י מיי' פ ו' מהל' עבודה זרה הלכה ג', מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', סמ"ג לאוין מ :

11 ז_יא מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ ו' מהל' עבודה זרה הלכה א':

12 ז_יב מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ א' מהל' שבת הלכה א', סמ"ג עשין ל, סמ"ג לאוין סה :

13 ז_יג מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ ה' מהל' ממרים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף א', סמ"ג לאוין ריח :

14 ז_יד מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ א' מהל' איסורי ביאה הלכה ו', סמ"ג לאוין צז :

15 ז_טו מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ ה' מהל' עבודה זרה הלכה א', סמ"ג לאוין כו :

16 ז_טז מיי' פ ה' מהל' עבודה זרה הלכה ב':

17 ז_יז מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ י"א מהל' עבודה זרה הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין נה :

18 ז_יח מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה א', סמ"ג לאוין רכ :


-----------------------------------דף לב[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד א] אם בא עליה, וחזר ובא עליה בהעלם אחר, חייב על כל אחת ואחת. ותנן לקמן, הבא על האם, חייב עליה משום אם ומשום אשת אב. רבי שמעון בריה דרבי הלל בן פזי רבי שמעון בריה דרבי הלל בן פזי°, בעא קומי °רבי הלל בר פזי רבי הלל בר פזי. מתניתא באשה אחת שיש לה שמות הרבה, כגון אימו שהיא אשת אביו. אבל אם היו נשים הרבה משם אחד, כגון חמש נשים נידות. או אשה אחת והעלימות הרבה. האם כהעלם אחד הוא? אמר ליה. לא נצרכה מתניתין, אלא להעלם אחד בגוף אחד ושתי שמות, דחייב שתים, וקא משמע לן דאף שמות מחלקין. אבל בשתי העלמות, לעולם חייב. וכל שכן בנשים הרבה ושם אחד, דגופים מחלקים. ולמה צריכה המשנה לחדש באשה אחת בשתי שמות ובהעלם אחד. דאיתפלגון. הוא בהעלם אחד, כגון שבא על הערווה ביאות הרבה ולא נודע לו בין ביאה לביאה, והיא בחמשה העלימות, כגון שנודע לה ונעלם ממנה בין ביאה לביאה, חמש פעמים. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, הוא מביא קרבן אחד, והיא מביאה ז_יטחמשה קרבנות. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, כשם שהוא אינו מביא אלא קרבן אחד, כך היא אינה מביאה אלא קרבן אחד. אבל בין לרבי יוחנן רבי יוחנן° בין לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° ידיעות מחלקות. שלא תאמר, יעשו נשים הרבה משם אחד, או העלימות הרבה בגוף אחד, כהעלם אחד בגוף אחד, ואינו חייב אלא אחת. לפום כן צריך מימר, חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא°. לדברי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ב' דברים שיצאו מן הכלל חולקין. ולא אמרינן דהוו שתי כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים או אינם חולקים. ותני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל כן, דתני. כתיב (ויקרא קדושים יט כו) לא תנחשו ולא תעוננו. והלא הניחוש והעינון בכלל איסור כישוף היו. ויצאו מן הכלל, לחלק ולחייב חטאת על הניחוש בפני עצמו, ועל העינון בפני עצמו, ועל הקיסום בפני עצמו. אם יש כמה לאוים וכרת אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת. השאלה מה הדין אם אחרי שהתורה כללה את כל הלאוים בכרת אחד היא חזרה ופרטה אחד מהם שהוא בכרת. האם כשם שאם הכלל והפרט בלאו, אומרים שהפרט יצא לחלק בלאוים. כך גם כאשר הכלל בהיכרת והפרט בהיכרת. נאמר שהפרט יצא לחלק בכריתות ויהיה חייב חטאת על כל לאו? מילתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמרה כלל ופרט הוא. דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כתיב (ויקרא קדושים יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות. וכתיב, ואיש אשר יקח את אחותו וכו' ונכרתו. והלא אחותו בכלל כל העריות הייתה. ולמה יצאת מן הכלל? לחלוק את הכלל. מה אחותו חייבים עליה כרת בפני עצמה. אף כל העריות, אם בא עליהן בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה. התיב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. והכתיב (ויקרא אחרי מות יח יב יג) ערות אחות אמך וערות אחות אביך לא תגלה. ולמה יצאו אלו? אמר ליה, לצורך יצאו. לידון בערייה, לחייב על המערה כגומר.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד ב] והכתיב (ויקרא קדושים כ יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלתה את ערותה את מקורה הערה. והיא גילתה את מקור דמיה, וכ”ו ונכרתו וכ”ו. ולמה יצאה נידה? אמר ליה, לצורך יצאת, לידון בערייה. אף שכבר למדנו דין זה, צריך לחזור עליו לגבי נידה. שלא תאמר, הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאה ולא משום קירבת משפחה. ואינה דומה לשאר עריות, שאינו פוסלה בביאתו מכהונה, ואין בניה ממזרים. לא נעשה בה את המערה כגומר. ז_כלפום כן צריך מימר. והכתיב (ויקרא קדושים כ כ) ואיש אשר ישכב את דדתו, ערות דודו גלה, וכ”ו ונכרתו. ולמה יצאת דודתו? אמר לו לצורך יצאת, לידון בערירי, כדכתיב ערירים ימותו. והכתיב(ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי, כדכתיב ערירים יהיו. דאמר רבי יודן רבי יודן°. כל אתר דתימר ערירים יהיו. הווין בלא וולד. וכל אתר דתימר ערירים ימותו. קוברין את בניהן. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. דודתו לצורך יצאת. למעט את אשת אחי אביו מאמו מערירי. מה טעמא? נאמר כאן ערוות דודו גילה. ונאמר להלן (ויקרא בהר כה מט) או דודו או בן דודו יגאלנו. מה דודו שנאמר להלן, באחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף דודתו שנאמר כאן, ז_כאבאשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף אשת אחיו למדה מדודתו בהקש. מה דודתו שנאמר להלן שהיא בערירים, באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף אשת אחיו שנאמר כאן, באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא דאמר, למדין למד מן הלמד בחולין, ילפינן שפיר בהקש אשת אחיו מדודתו, שהיא עצמה נלמדה בגזירה שווה מגאולת נחלה. אלא ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דאמר אין למדין למד מן הלמד אפילו בחולין. אשת אחיו שהיא מהאב, ולא אשת אחיו שהיא מן האם מינא לן? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. נאמר כאן, ערות אשת אחיך לא תגלה. ונאמר להלן (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה. אף אשת אחיו, בשיש לה היתר אחר איסורה אם מת האח בלא בנים, על ידי יבום. יצאת אשת אחיו מאמו, שאין לה היתר לאחר איסורה. לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שהשקשה על רבי יוחנן רבי יוחנן° את כל הקושיות משום דסבר אחותו לצורך יצאה, מנין תיתי ליה לחלק בעריות? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דאמר בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. כל מקום שאתה מוצא שתי לאוין וכרת אחד, לאוין ז_כבחולקין את ההכרת. מה טעמא? כדכתיב (שמות כי תשא ל לב) על בשר אדם לא ייסך, ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שמות כי תשא ל לג) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר, ונכרת מעמיו. הרי כאן שני לאוין וכרת אחד. לאוין חולקין את ההכרת. שהרי שניהם נימנו בתוך שלושים ושש חייבי כריתות. מה עביד לה רבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שאחותו יצאה לחלק כרת בעריות. אם לאוים חולקים כריתות, למה היה צריך כרת באחותו? כל הלאוים באנשים הכתוב מדבר. ובאת אחותו ללמד על הנשים, ואלמלא נכתב הייתי מחייב על כל אחת ואחת, רק את הבועל. ולית לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כן שצריך פסוק לחלק בנשים? אית ליה. מדכתיב בעריות לא תקרבו בלשון רבים, משמע שהלאוים נאמרו אחד על האיש ואחד על האשה. ומה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? פתר לה דאינו מחוור. שהרי אפשר היה לחשוב שמה שנכתב בלשון רבים, הכוונה לכל הגברים שלא יקרבו. ועוד, ראיה שכשם שלאוים מחלקים כך כריתויות מחלקות. מן הדא דתני, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא. והרי שלמים בכלל שאר הקדשים היו. וכתיב, כל איש אשר יקרב יאכל אל הקדשים וכו' וטומאתו עליו ונכרתה. ולמה יצאה כרת בשלמים? ובעי רבי שמואל בר אבא רבי שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. למה לא נאמר דיצאו שלמים לחלק, שאם אכל בשוגג כמה קדשים בטומאה, יהיה חייב על כל אחד ואחד?

-----------------------------------דף לג[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד א] אמר לו, שלמים לצורך יצאו. ללמד מה שלמים קדשי מזבח וחייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. אף כל קדשי המזבח חייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. יצאו קדשי בדק הבית שאין בהם כרת, שאין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא. הא אם לא היה יוצא לצורך, היה מלמד לחלק. ועוד איך בעי שמואל בר אבא שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא רבי זעירא° אולי נאמר דיצאו שלמים לחלק? הלא מתניתא היא שאין בהם חילוק חטאות. דתנן, קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה ז_כגלמעילה, וחייבין עליהן משום ז_כדפיגול ונותר וטמא. מה שאין כן בקדשי בדק הבית. מכיון שהם מצטרפין, שמע מינא דאין חילוק חטאת ביניהן. דאי סלקא דעתך דחילוק חטאות ביניהן, אם כן לא היה להן להצטרף זה עם זה. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. וכיני אדרבא גם על הבריתא קשה דיחלוקו ולא יצטרפו: כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרה, כלל ופרט הוא. דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, לוקין על חרישה בשביעית. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ז_כהאין לוקין על חרישה בשביעית. מה טעמא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה', כלל. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר, פרט. הזורע והזומר בכלל היו. ולמה יצאו? להקיש אליהם. לומר, מה הזורע והזומר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן. אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. אף אני אביא חרישה שהיא בלא תעשה. והא הכא דהכלל בעשה ופרט בלא תעשה, וגמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בכלל ופרט. מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? זריעה ובצירה שני דברים הן. ושני דברים שיצאו מן הכלל, אינם חולקין. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לית ליה דשני דברים שיצאו מן הכלל, אינם חולקין? אית ליה. אלא דסבר, לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, אמאי אינן מלמדין? שנייה היא. שכלל בעשה דכתיב ושבתה הארץ. ופרט בלא תעשה דכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור ואין עשה מלמד לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° עשה מלמד על לא תעשה, לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי אלעזר דרבי אלעזר°, שלמד בכלל ופרט שלא אסרה תורה אלא מלאכה שהיא צורך הקרקע ניחא, שמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות בשביעית. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות? האם כשם שאין הפרטים מלמדין לענין איסור, לחייב לאו על כל עבודה שהיא צורך הקרקע. כן לענין היתר, לא ילמדו הפרטים שעבודה שאינה צורך הקרקע מותרת. ואף חופר בה שיחין ומערות יהיה עובר בעשה. דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'? אמר רבי אבא קרתיגנאה רבי אבא קרתיגנאה°. טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאינו לוקה על החרישה דכתיב (ויקרא בהר כה ג) שש שנים תזרע שדך ולא בשביעית ושש שנים תזמר כרמך ולא בשביעית. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא ועובר בעשה והוי כלל בעשה ופרט בעשה. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר עובר בעשה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד ב] רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר. חורש, אפילו עשה אין בו. לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאפילו עשה אין בו. ליידא מילה כתיב(ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה' ? רק לענין לא תעשה המפורטים שבו, היינו לזריעה וזמירה שרק בהם עובר בלאו, דכלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט ורק עליהם עובר גם בעשה. תנו רבנן יכול יהו לוקין על התוספת? ונסיב לה תלמודא לפטורה. מה הכוונה? רבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שאין לוקים על החרישה פתר מתניתא, יכול יהו לוקין על מלאכת חרישה בשביעית שאינה מוזכרת בתורה? קא משמע לן שפטור. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שסובר שלוקים על החרישה, פתר מתניתא, יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים שהוסיפו בשביעית, בשדה לבן מפסח ובשדה האילן מן העצרת? אית תניי תני, ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב, ושש שנים שלמות תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך. ואית תניי תני, ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן דאמר מדכתיב שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, מסייע לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דמדכתיב שש שנים וכ”ו, משמע שאין לוקין על תוספת שביעית. ומאן דאמר מדכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דעל זריע וזמירה לוקין ואין לוקים על חרישה. מתניתא פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאמר שאף כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, הפרט מלמד על הכלל. דהרי השמר בלא תעשה ופן בלא תעשה. וכתיב (דברים ראה יב יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה' וכו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה. שם תעלה, זו העלייה. ושם תעשה, זו שחיטה וזריקה. מה העלייה ז_כושהוא בעשה דכתיב שם תעלה. הרי היא בלא תעשה דכתיב, הישמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה, יהו בלא תעשה. בגלל שנלמד מההיקש דכתיב שם תעלה ושם תעשה. משמע שרק בגלל שהתורה הקישה עליה לשחיטה לומדים לא תעשה מעשה. הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה, אין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? לא היה צורך בהקש כדי ללמד שגם בשאר עבודות יש לאו כיוון שזה נלמד מכלל ופרט. ולמה היה צורך להקיש? שלא תאמר, כמה דאת אמר גבי שבת, שאם עשה כמה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם אחד. כגון חפר חרץ נעץ, ז_כזאינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה לא יהא, חייב אלא אחת. לפום כן צריך היקש, למימר חייב על כל אחת ואחת. רבי זעירה רבי זעירא° ורב חייה בר אשי רב חייא בר אשי° אמרו בשם כהנא רב כהנא°. הנוטע בשבת, חייב משום זורע. רבי זעירה רבי זעירא° אומר, זומר כנוטע, דכשזומר הענפים גדלים מהר. נטע וזמר בשבת. על דעתיה דכהנא רב כהנא°, חייב שתים. על דעתיה דרבי זעירה רבי זעירא°, האם אינו חייב אלא אחת? כלום אמר רבי זעירה רבי זעירא° אלא זומר ז_כחכנוטע, לחייב זומר אף משום נוטע. דילמא אמר דאף נוטע כזומר? ששני המלאכות זהות. הכל היה בכלל זריעה, דכתיב שדך לא תזרע. ויצאת זמירה דכתיב וכרמך לא תזמור, להחמיר על עצמה, לחייבה אף משום זומר. מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, אתה פוטרו משום זורע? הוי לא שנייא נטע וזמר בשבת בין. על דעתיה דכהנא רב כהנא°, בין על דעתיה דרבי זעירה רבי זעירא°, חייב שתים.

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ז_כטהבא על האם, חייב עליה משום אם ומשום אשת אב. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אינו חייב אלא משום האם בלבד. ז_להבא על אשת אב, חייב עליה משום אשת האב, ומשום אשת איש. ז_לאבין בחיי אביו, בין לאחר מיתת אביו. בין מן האירוסין, בין מן הנישואין. ז_לבהבא על כלתו, חייב עליה משום כלתו, ומשום אשת איש. בין בחיי בנו, בין לאחר מיתת בנו. בין מן האירוסין, בין מן הנישואין:


גמ’: אזהרה לבא על האם מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח ז) ערות אמך לא תגלה. כרת מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. אזהרה לבא על אשת אב מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח ח) ערות אשת אביך לא תגלה. כרת מניין? דכתיב, כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. עונש מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ יא) ואיש אשר ישכב את אשת אביו, ערות אביו גלה. מות יומתו וגו'. אזהרה לבא על כלתו מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח טו) ערות כלתך לא תגלה. כרת מניין? דכתיב, כי כל איש אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. עונש מניין? דכתיב

-----------------------------------דף לד[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד א] (ויקרא קדושים כ יב) ואיש אשר ישכב את כלתו וגו'. תנן, הבא על האם, חייב שנים. חייב עליה משום אם, ומשום אשת אב. תניתה הכא ותניתה, בכריתות. ניחא בכריתות דאיירי בחיוב קרבן חטאת שייך לחייבו שתיים, שהוא מביא קרבן וחוזר ומביא קרבן. אית לך מימר בסנהדרין דאיירי בחיוב מיתה. מה שייך לחייבו שתים? וכי נסקל וחוזר ונסקל? אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה רבי יודן אבוי דרבי מתנייה°, להתרייה איתאמרת. שאם התרו בו משום אשת אב, לוקה. משום אם, לוקה. ויתרו בו אף משום אשת איש? אמר רבי אבין רבי אבין°, תיפתר בפנויה. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אינו חייב אלא משום האם בלבד. תמן תנינן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אם לא היתה אמו ראויה לאביו, שלא תופסים בה קידושין. אינו חייב אלא אחת. הא אם היתה אמו ראויה לאביו, חייב שתים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא שנייא, בין שהיתה אמו ראויה לאביו. בין שאין אמו ראויה לאביו, אינו חייב אלא אחת. טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°, משום שנאמר (ויקרא אחרי מות יח ז) אמך היא. משום אמו אתה מחייבו, דעירה את כל הפרשה לאם שעיקר האיסור משום אם. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. מה ראה רבי יוחנן רבי יוחנן° לתפוש את האם ולהניח אשת האב? והא כתיב ערות אשת אביך לא תגלה. ערות אביך היא תאמר אף כאן דעירה את כל הפרשה לאשת אב? אמר לו, דהוא סבר כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דרש. הא דכתיב, ערות אביך לא תגלה. במשכב זכר עם האב הכתוב מדבר. ואין אביו בכלל הזכר? ולמה צריך ציווי מיוחד? אלא לחייבו שתים. דתני, הבא על אביו, ז_לגחייב עליו שתים, אחת משום משכב זכר, ואחת משום משכב אביו. אי הכי למה תני שלושים ושש כריתות בתורה? ניתני שלשים ושבע כריתות בתורה. שהרי במשכב האב חייב שתיים? אמר רבי מנא רבי מנא°, כל שם זכר אחד. (ויקרא אחרי מות יח ח) ערות אשת אביך. באשת אב שאינה אימו הכתוב מדבר. ערות אמך, זו אמו שהיא אשת אביו, אמו שאינה אשת אביו, מניין? דכתיב, אמך היא, לא תגלה ערותה. מה עבד לה °רבי עקיבה רבי עקיבא הרי הוא סובר שאיסור אשת אב נלמד מהפסוק ערות אביך, אז למה צריך את הפסוק ערות אשת אביך לא תגלה? פתר לה לאחר מיתה. ולית ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל כן שאשת אב אסורה אף לאחר מות האב? למד זאת מדכתיב ערות אביך היא. לא שנייא, בין בחייו בין לאחר מיתה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד ב] °רבי עקיבה רבי עקיבא דרש ערות אביך, באשת אב הכתוב מדבר. ערות אמך, זו אמו שהיא אשת אביו. אמו שאינה אשת אביו מניין? מדכתיב, אמך היא לא תגלה ערותה. בשלמא ל°רבי עקיבא רבי עקיבא שדורש את כל הפסוק במי שקשורה לאביו בקשרי אישות. ערות אביך, באשת אב, וערוות אמך, באמו שהיא אשת אביו. לכן היה צריך את הפסוק אימך היא. לרבות אימו שאינה בקשרי אישות עם אביו, כגון אנוסת אביו. אבל מה עבד לה °רבי ישמעאל רבי ישמעאל שהרי לשיטתו הפסוק לא מדבר רק בקשרי אישות? פתר לה לאחר מיתה. ולית ליה ל°רבי עקיבה רבי עקיבא כן שחייב על אימו אף לאחר מיתת האב? גמר ליה מדכתיב, ערות אביך וערות אמך לא תגלה. מקיש ערוות אם לערוות אב. מה אביך, כל שהוא אביך. בין לעונש בין לאזהרה. אף אמך כל שהוא אמך בין לעונש בין לאזהרה. לא מסתברא דדריש אהן קרייא. אלא °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. שהוא למד מאמך היא שחייב רק משום אם דלית ליה פסוק מיותר לאמו שהיא אשת אביו, לכן הוא צריך מידרוש ערות אביך וערות אמך, מה אביך, כל שהוא אביך, בין לעונש בין לאזהרה. אף אמך כל שהיא אמך, בין שהיא אשת אביך בין שאינה אשת אביך. בין לעונש בין לאזהרה. אמר רבי זעירה רבי זעירא°. הדא אמרה, למידין מגזרה שוה, אפילו מופנה מצד אחד. דערות אביך הוא מיותר אבל ערות אמך איצטריך לגופיה לאמו שאינה אשת אביו. אמר ליה רבי יודן רבי יודן°. לית הדא פשיטא על ד°רבי עקיבה רבי עקיבא שהרי כאן אנו מסבירים לפי שיטתו והרי. ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, לומדים גזירה שוה אף על פי שאינו מופנה. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, הבא על אמו, מהו שהוא חייב עליה משום אשת איש?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

33 ז_לג מיי' פ ד' מהל' שגגות הלכה א':


[ע"ב]


-----------------------------------דף לה[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד א] תא חמי  בא וראה אילו בא אחר עליה, חייב משום אשת איש. בנה לא כל שכן? התיב רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הרי חורגה ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חייב עליה משום אשת אביו. ואינו חייב עליה משום אשת איש, אז אולי גם בנה שחייב עליה משום אימו לא יהיה חייב עליה משום אשת איש? ומנין דל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חורגה אינו חייב משום אשת איש? דתני, °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר. הבא על האם, אינו חייב אלא משום אם בלבד. וכן היה °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר. הבא על אשת האב, אינו חייב אלא משום אשת אב בלבד. ואף בשאר כל העריות כן. חמותו ואשת איש, את תופשו משום חמותו. כלתו ואשת איש, את תופסו משום כלתו. אחותו ואשת איש מהו? האם גם כאן את תופסו משום אחותו? זה אינו, דלית את יכיל מבריחו מן החמורה, ומקנתרו בקלה. שאחותו בכרת, ואשת איש במיתה. דדוקא באשת אב ואשת איש, חמותו ואשת איש, כלתו ואשת איש. דהתם לא חל איסור דאשת איש שהיא בחנק, על איסור אשת אב וחמותו וכלתו דהם בסקילה. וראיה דאיסור אשת איש החמור, אינו נדחה מפני איסור אחותו הקל, דתני. הבא על אחותו, חייב עליה ז_לדמשום אחותו, ומשום בת אשת אביו. °רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה אומר. הבא על אחותו, אינו חייב עליה, אלא משום שם אחד בלבד משום אחותו. וכן הבא על כלתו חייב משום כלתו ואינו חיב משום אשת איש. אלמא דבאחותו לא מצינו דידחה איסור אשת איש אלא איסור דדמי לה דהיא בת אשת אביו. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אתייא ד°רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה, שאמר שכששני האיסורים שווים אינו חייב אלא על שם ראשון. כשיטת °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אביו כמה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר גבי אמו אשת אביו, דאיסורן שוה דסבירא ליה דאת תופש שם ראשון כן °רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה תופש שם ראשון. חזר רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אבהו רבי אבהו° ואמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שאין חובה לאמר ש°רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה סובר כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. דתמן גבי אמו אשת אביו יכול למיסבר אף כרבנן. ואין לדמות בין שני הדינים. דתמן, משכחת ליה שני האיסורין זה בלא זה, אמו בלא אשת אביו, חייב. אשת אביו בלא אמו, חייב. על כרחך שפיר באימו שהיא אשת אביו חייב שתים אף ששניהן שוין. מה שאין כן איסור בת אשת אביו, לא משכחת ליה, אלא באחותו, בזה סבירא ליה ל°רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה דאינו חייב אלא משום אחותו בלבד

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ז_לההבא על הזכר, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה. אם אדם חטא, בהמה מה חטאת? אלא לפי שבאת לאדם

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד ב] תקלה על ידיה, לפיכך אמר הכתוב תיסקל. דבר אחר, שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו, זו היא שנסקל איש פלוני על ידיה:


גמ’: אזהרה לבא על הזכר מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. כרת מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו'. עונש מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ יג) ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה, תועבה עשו שניהם. מות יומתו, דמיהם בם. ומנין שבסקילה? את יליף דמיהם בם מדמיהם בם מאוב וידעוני. דכתיב, (ויקרא קדושים כ כז) ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם דמיהם בם. עד כדון למדנו סקילה לשוכב. ז_לולנשכב מניין? כתיב (ויקרא אחרי מות יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. קרי ביה לא תישכב. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדורש כך, ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין? מדכתיב (דברים כי תצא כג יח) לא יהיה קדש מבני ישראל. כרת לנשכב כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. נאמר כאן קדש. ונאמר להלן (מלכים א י"ד, כ"ד) וגם קדש היה בארץ, עשו ככל תועבות הגויים. ואת למד קדש מקדש, ותועבה מתועבה, דכתיב בעריות, כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו'. אמר רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° גמר תועבה שנאמר במשכב זכר, דכתיב (ויקרא קדושים כ יג) ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה, תועבה עשו שניהם. מתועבה שנאמר בעריות. דכתיב(ויקרא קדושים יח כט)כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו'. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° מתניתא אמרה כן שאף הנשכב בדין השוכב כדתני, כתיב (ויקרא קדושים כ יג) תועבה עשו שניהם. שניהם בסקילה שניהם באזהרה שניהן בהכרת. אזהרה לבא על הבהמה מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כג) ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה. כרת מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו'. עונש מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ טו) ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת. מנין שמיתתם בסקילה? את יליף  אתה למד הריגה מהריגה סקילה מסקילה דמיהם בם מדמיהם בם. כתיב הכא ואת הבהמה תהרוגו, ובאשה המביאה בהמה עליה כתיב, (ויקרא קדושים כ טז)והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם. וכתיב גבי אוב וידעוני דמיהם בם, מה התם בסקילה אף כאן בסקילה. עד כדון כ°רבי עקיבא רבי עקיבא דיליף למד מלמד בחולין, כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מנין? °רבי ישמעאל רבי ישמעאל מן אתריה, ו°רבי עקיבה רבי עקיבא מן אתריה. בשלמא °רבי עקיבא רבי עקיבא יליף אזהרה וכרת לנשכב לפני בהמה מדכתיב, בכל בהמה לא תתן שכבתך. וקרי ביה לא תתן שכיבתך, וכתיב ונכרתו. אלא לרבי ישמעאל אזהרה וכרת לנשכב לפני בהמה מנין? אזהרה כרת לנשכב לפני בהמה על ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל לית משכח  לא נמצא. עונש לנשכב בין על ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל בין על ד°רבי עקיבה רבי עקיבא לית משכח  לא נמצא. איכא דאמרי יליף מדכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב, דהא כתיב ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת. תנהו ענין לנשכב. וסמיך ליה (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם. מה זה בסקילה וכרת, אף זה בסקילה וכרת. בין ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל בין ל°רבי עקיבא רבי עקיבא שוכב ונשכב באזהרה וכרת ועונש. מה מפקא מביניהון? שכב את הזכר ונשכב ממנו. על דעתיה ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, חייב שנים, דכתיב אזהרה לשוכב וכתיב אזהרה לנשכב. על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, אינו חייב אלא אחת. דאזהרה אחת היא לשוכב ולנשכב. שכב את הבהמה ונשכב הימנה. בין על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, בין על דעתיה ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, חייב שתים. שכב את הזכר ואת הבהמה, חייב שתים. נשכב מן הזכר ומן הבהמה, חייב שתים. שכב שני זכרים כאחת. מאחר שמתחייבין על ידו שנים, חייב שתים. נשכב משני זכרים כאחת. מאחר שמתחייבין על ידו שנים, חייב שתים. תני, הזכר לא עשה בו את הקטן כגדול ואינו חייב עד שיהיה בן תשע. והבהמה, עשה בה את הקטנה ז_לזכגדולה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לעולם אינו מתחייב עליה, עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא מרבי זעירא רבי זעירא°

-----------------------------------דף לו[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד א] מה ראו °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ו°רבי עקיבה רבי עקיבא ליחלק בשאלה מנין לחייב נישכב כשוכב בזכר ובבהמה, ובשאר כל העריות לא נחלקו ופשיטא לו שהנשכבת כשוכב? אמר ליה. שבכל העריות כתוב בהן שאר בשר. וכתיב (ויקרא אחרי מות יח ו) איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה. לא תקרבו בלשון רבים, לחייב הנשכבת כשוכב. ואילו הזכר והבהמה אין כתוב בהן שאר בשר. התיבון. הרי נדה אין כתיב בה שאר בשר, ולא נחלקו עליה? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. כתיב הכא (ויקרא אחרי מות יח ו) אל כל שאר בשר לא תקרבו לגלות ערווה וגו'. ובנידה כתיב (ויקרא אחרי מות יח יט) ואל אשה בטומאת נידתה לא תקרב. מכיון דכתיב קריבה קריבה, כמי שכולהם כאן וכולהם כאן. רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא° אמר בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, כתיב (ויקרא אחרי מות יח יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° היא בל תקרב היא בל תגלה מכאן שנאמרו שני לאוים אחד לאיש אחד לאשה. אזהרה לאשה המביאה את הבהמה עליה מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כג) ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה, תבל היא. כרת מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. עונש מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ טז) ואשה אשר תעמד לפני בהמה לרבעה אותה, והרגת את האשה ואת הבהמה, מות יומתו דמיהם בם. את יליף הריגה שנאמרה ברובע מהריגה שנאמרה בעומדת לפני בהמה, מה כאן בסקילה שנאמר דמיהם בם, ויליף מדמיהם בם שנאמר באוב וידעוני, מה אוב וידעוני בסקילה אף רובע בסקילה, ומכאן שאף הנרבעת בסקילה. תנן, דבר אחר, שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו, זו היא שנסקל איש פלוני על ידיה. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעי. הגע עצמך שבא עליה שוגג. הרי היא נסקלת על ידיו, אף שהוא פטור? רבי שמעון רבי שמעון° בעי. הגע עצמך שחרש בשבת. הרי הוא נסקל על ידה, והיא פטורה אף שבאה תקלה על ידיה. לית לך אלא כהדא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° (הושע ח', ד') כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת. למען יכרתון העושים אין כתיב כאן, אלא למען יכרת הכסף והזהב שגרמו חטא על ידם. כאינש דאמר ישחקון טימייה עצמות דפלן, דאפיק בריה לעובדא בישא  ישתחקו עצמותיו של פלוני שגרם לבנו שיצא לתרבות רעה

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ז_ללהמגדף אינו חייב עד שיפרש את השם. אמר °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה. בכל יום ז_לטדנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי. נגמר הדין, לא היו הורגין בכינוי, אלא מוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן. ואומר לו, אמור מה ששמעתה בפירוש, והוא אומר. והדיינים עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין. והשני אומר, אף אני כמוהו. והשלישי אומר, אף אני כמוהו:


גמ’: אזהרה למגדף מניין? דכתיב (שמות משפטים כב כז) אלהים ז_מלא תקלל. כרת מניין? דכתיב (ויקרא אמור כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. עונש מניין? דכתיב (ויקרא אמור כד טז) ונוקב שם ה' מות יומת. וכרבי ישמעאל. ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר, בדיינים הכתוב מדבר, שהדיינים נקראים אלהים, דכתיב]שמות משפטים כב ז]ונקרב בעל הבית אל האלהים. מנין שיש כרת על מקלל השם? קל וחומר, אם על מקלל את הדיינים הוא מזהיר, לא כל שכן על הכינויים? אם על הכינויים הוא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד ב] עונש כרת, לא כל שכן על שם המיוחד? אית תניי תני, על הכינויים, באזהרה וכרת. על שם המיוחד, ז_מאבמיתה. אית תניי תני, על הכינויים ז_מבבאזהרה. ועל שם המיוחד, במיתה ז_מגוכרת. מאן דאמר על הכינויים באזהרה וכרת דכתיב (שמות משפטים כב כו) אלהים לא תקלל התנא סובר שכל השמות הם כינויים חוץ משם המיוחד וכתיב (ויקרא אמור כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו בכרת. ועל שם המיוחד במיתה דכתיב (ויקרא אמור כד טז) ונוקב שם ה' מות יומת. ומאן דאמר על הכינויין באזהרה, דכתיב (שמות משפטים כב כו) אלהים לא תקלל. ועל שם המיוחד במיתה וכרת, דכתיב (ויקרא אמור כד טז) ונוקב שם ה' מות יומת, על השם המיוחד. וגם מה שנאמר (ויקרא אמור כד טו) ואיש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו בכרת על השם המיוחד. תנן, בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. זאת אומרת שדנין מספק שהרי רק בסוף מבררים שבאמת קילל. היך עבידא? כגון פלוני הרג את הנפש, יהא נידון עד שיבואו עדיו. אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ותפשין בר נשא בשוקא ומבזין ליה על סמך שמועה בלי שיש עדים? אלא כיני. כגון פלוני הרג את הנפש, והרי עדיו שהרג את הנפש, יהא תפוש עד שיבואו עדיו. תנן, ומשיירין את הגדול שבהן. ואומר לו, אמור מה ששמעתה בפירוש. והוא אומר. וכי אמרין ליה גדף את השם? אלא אומרים לו אמור את השם ששמעתה שגידף בפירוש. והוא אומר, אותו השם שאמרתי לפניכם, אותו קילל, ובו קילל. ז_מדואין העדים צריכין לקרוע, שכבר קרעו בשעה ששמעו. תנן, והדיינים עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין. והשני אומר, אף אני כמוהו. והשלישי אומר, אף אני כמוהו. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מיכן לדיינין שקיבלו עדות כשהם עומדין שדינן דין. את שמע מינה שית. את שמע מינה כהיא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°, שדנים מספק. ואת שמע מינא כהיא דאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. ואת שמע מינה שומע מפי שומע, חייב לקרוע. ואת שמע מינה מיכן לעד שהעיד עדותו, השני אומר אף אני כמוהו, והשלישי אומר אף אני כמוהו. ואת שמע מינה שקריע על קללת השם הוא אחד מן הקרעים שאין מתאחין. ואת שמע מינה, שאין צריך לשמועה שמקלל את השם בפירוש, אלא מכיון שהיו יודעין משעה הראשונה שהוא שם המיוחד, והעידו בפניהם שאותו קילל, שהוא צריך לקרוע. אמר רבי חייה רבי חייא רבה°, רבי יסא רבי אסי° מקשי. והתנינן, הכרוז יוצא לפניו, איש פלוני בן איש פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית, ופלוני ופלוני עדיו. כל מי שהוא יודע לו זכות, יבוא וילמוד. וכי יעלה על דעתך במקרה של מגדף שכל מי שנמצא שם יצטרך לקרוע שהרי מכריזים שנסקל על שגידף? שמענו ז_מהשומע מפי שומע צריך לקרוע. האם שמענו שומע מפי שומע ושומע מפי שומע צריך לקרוע? מניין שחייב לקרוע על קללת השם? נישמעינה מן הדא דכתיב (מלכים ב י"ט, א') ויהי כשמוע המלך חזקיהו את דברי רבשקה, ויקרע את בגדיו. מהו לקרוע על קיללת עובד כוכבים ומזלות? מאן דאמר רבשקה עובד כוכבים ומזלות היה, קורעין. מאן דאמר ישראל היה, אין קורעין. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. אחד השומע קללת השם מישראל, ואחד השומע מפי העובד כוכבים ומזלות, חייב לקרוע. מה טעמא? דכתיב

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ז_לח מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה ז', סמ"ג לאוין טז :

39 ז_לט מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה ח', סמ"ג לאוין טז :

40 ז_מ מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה ח':
[ע"ב]
41 ז_מא מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה ז', סמ"ג לאוין טז :

42 ז_מב מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה ז', סמ"ג לאוין טז :

43 ז_מג מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה ז', סמ"ג לאוין טז :

44 ז_מד מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה י', מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ז', מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ז:

45 ז_מה מיי' פ ב' מהל' עבודה זרה הלכה י', מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ז:


-----------------------------------דף לז[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לז עמוד א] (ירמיהו ל"ב, כ"ז) אני ה' אלהי כל בשר, הממני יפלא כל דבר. מהו לקרוע בזמן הזה? רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. ר' חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. משרבו הגודפנים פסקו מלקרוע. מהו לקרוע על הכינויין בזמן הזה? נישמעינה מהדא, דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° היה מהלך באיסרטא. פגע ביה חד כותיי והוה מגדף והוא קרע, מגדף והוא קרע. נחת ליה מן חמרא, ויהב ליה מרתוקא גו ליביה  ירד מהחמור ונתן לו מכה על ליבו. אמר ליה, בר כותיי, אית לאימך מאנין מספקא לי  יש לאמך מספיק בגדים לספק לי ? מילתיה הדא אמרה, שקורעין על הכינויין שהכותים אינם מכירים אלא כינויים ושקורעין בזמן הזה:

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה ט[עריכה]

מתני’: העובד עבודת כוכבים ז_מואחד העובד, ואחד המזבח, ואחד המקטר, ואחד המנסך, ואחד המשתחוה, ז_מזוהמקבלו עליו לאלוה, והאומר לו אלי אתה. ז_מחאבל המגפף, והמנשק, והמכבד, והמרבץ, המרחיץ, הסך, המלביש והמנעיל, עובר בלא תעשה. ז_מטהנודר בשמו והמקיים בשמו, עובר בלא תעשה. ז_נוהפוער עצמו לבעל פעור, זו היא עבודתו. הזורק אבן למרקוליס, זו היא עבודתו:


גמ’: אזהרה לעובד עבודה זרה מניין? דכתיב (שמות יתרו כ ה) לא תעבדם. כרת מניין? דכתיב (במדבר שלח טו ל) את ה' הוא מגדף ונכרתה. והלא במגדף כתיב ולא בעובד כוכבים ומזלות? כאדם שהוא אומר לחבירו גירפתה את כל הקערה ולא שיירתה בה כלום. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משל לשנים שהיו יושבין וקערה של גריסין ביניהון. פשט אחד את ידו וגירף את כל הקערה ולא שייר בה כלום. כך המגדף והעובד עבודה זרה, אינו משייר לאחריו מצוה. עונש מניין? דכתיב (דברים שופטים יז ה) והוצאת האיש ההוא, או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך וגו' עד וסקלתם אותם באבנים ומתו. אילו כתב רק לא תעבדם. הייתי אומר, אינו חייב עד שיעבוד כל עבודה זרה שבעולם. תלמוד לומר לא תשתחוה להם. השתחויה בכלל היתה. ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר, מה השתחויה מיוחדת מעשה יחיד וחייבין עליה בפני עצמה. אף אני מרבה כל מעשה ומעשה שיש בה, חייבין עליו בפני עצמו. אף על גב דאמר °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר, זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. מודה שאם עבדה בעבודתה כגון פער לבעל פעור ובעבודת הגבוה כגון זיבח וקיטר וניסך ובעבודת השתחויה, שהוא חייב על כל אחת ואחת שלכל אחד נאמר לאו מפורש. כדאמר שמואל שמואל (אמורא)°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לז עמוד ב] בשם רבי זעירא רבי זעירא° כתיב (ויקרא אחרי מות יז ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. זביחה בכלל הייתה ולמה יצאת? לחייב על כל אחת ואחת. אמר לו מטי תנה לקדשים התנא מדבר בעבד עבודה זרה בארבע עבודות שנעשות בקדשים. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. זיבח לה טלה בעל מום, חייב. מאי כדון הרי לעבודת ה’ זה פסול ולמה חייב? כיי דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° כתיב (דברים ראה יב ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם. כל שהו דרך עבודה לה' אלהיכם, לא תעשון כן. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירה רבי זעירא°. לא תעבדם כלל. לא תשתחוה להם פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. השתחויה אין, שאר עבודות לא. השתחויה ללמד על עצמה יצאה, לחייב אף שאין בה מעשה. רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° בעא קומי רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. (דברים ראה יב ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם, כלל (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם, פרט. אין בכלל אלא מה שבפרט. זביחה אין, שאר עבודות לא. אמר לו, (שמות משפטים כב יט) בלתי לה' לבדו, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל. והכל בכלל. ולמה לא ריבה את המגפף והמנשק? אמר ליה, לאי זה דבר נאמר השתחויה? לא ללמד על עצמו אלא ללמד על הכלל כולו. מה זביחה שהוא מעשה, אף כל שהוא מעשה. יצאו המגפף והמשתחוה שאינן מעשה. מניין לאומר לו אלי אתה שהוא חייב אף שאינו מעשה? אמר רב אבון רב אבון° בשם רבנין דתמן מדכתיב (שמות כי תשא לב ח) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו'. מעתה אינו מתחייב עד שיזבח ויקטר ויאמר? וכי תימא מדכתב לו לכל עבודה חילק דכתיב וישתחוו לו ויזבחו לו וכ”ו. הא אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לא בא הכתוב אלא להזכיר גניין של ישראל. וישתחוו לו ולא לגבוה. ויזבחו לו ולא לגבוה. ויאמרו לו ולא לגבוה. מאי כדון? נאמר כאן אמירה, ונאמר אמירה במסית. מה אמירה האמורה במסית, עשה בה אמירה כמעשה. אף אמירה האמורה כאן, נעשה בה אמירה כמעשה. כתיב (דברים שופטים יז ג) וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחוו להם ולשמש או לירח. וישתחוה להם כלל, לשמש ולירח פרט, ורק להם נאסור? אמר רבי זעירה רבי זעירא° לשמש אין כתיב כאן אלא ולשמש. אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים. התיב רבי אבא בר זימנא רבי אבא בר זימנא° קומי רבי זעירה רבי זעירא°

-----------------------------------דף לח[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לח עמוד א] והא כתיב (ויקרא שמיני יא י) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם. ודרשינן בכלל ופרט וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת כלל. בימים ובנחלים פרט. מעתה אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים בגין דכתיב וי"ו כיוון שנאמר וכל עם וו. אמר רב יוחנן בר מרייא רב יוחנן בר מרייא° האות וי"ו נכתב בטעות, כל הן דאנא משכח וי"ו אנא מחיק ליה, שהרי חייבים ללמוד בכלל ופרט אחרת לא היה נאסר מה שבביברים. רבי שמואל בר אבודמא רבי שמואל בר אבודמא° אמר באמת בגלל הוי"ו לא לומדים בכלל ופרט אלא בריבויים. שאם היה כתוב רק בימים הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין, ומה שבגיגיות ושבביברים יהו מותרין. תלמוד לומר (ויקרא שמיני יא ט) וכל אשר במים ריבה שאף בביברים אסור. יצאו חריצים ונעיצים שאותם נמעט. אמר רבי שמואל בר נחמני רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. האומר לו אלי אתה, מחלוקת °רבי עקיבא רבי עקיבא וחכמים כמו שמצאנו במגדף °רבי עקיבא רבי עקיבא מחייב קרבן במגדף, וחכמים פוטרים לפי שאין בו מעשה. השתחוה לה מהו? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב דחשיב מעשה. ריש לקיש ריש לקיש° אמר השתחויה במחלוקת, דמה בין המעלה והמוריד קומתו, ומה בין המעלה והמוריד שפתותיו? כמו שמגדף אינו מעשה לדעת חכמים, גם המשתחווה אינו מעשה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. קרייא מסייע לריש לקיש ריש לקיש° דכתיב (במדבר שלח טו כט) תורה אחת יהיה לכם, לעושה בשגגה. אין לי אלא דבר שהוא מעשה, המגדף והמשתחוה שאינן מעשה מניין? רואים שאף השתחויה לא הוה מעשה.

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה י[עריכה]

מתני’: ז_נאהנותן מזרעו למולך. אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. מסר למולך ולא העביר באש, העביר באש ולא מסר למולך, אינו חייב. עד שימסור למולך ויעביר באש. ז_נבבעל אוב זה הפיתום והמדבר משיחיו. וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אילו בסקילה, ז_נגוהנשאל בהן באזהרה:


גמ’: אזהרה לנותן מזרעו למולך מניין? דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך. כרת מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ ג) כי מזרעו נתן למולך ונכרתה. עונש מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ ב) איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך, מות יומת, עם הארץ ירגמוהו באבן. כתיב, ומזרעך לא תתן. יכול אפילו מסר ולא העביר יהא חייב? תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר. יכול אפילו מסר והעביר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לח עמוד ב] שלא למולך יהא חייב? תלמוד לומר, ומזרעך לא תתן להעביר למולך. יכול אפילו מסר והעביר למולך שלא באש יהא חייב? תלמוד לומר (דברים שופטים יח י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, ודרשינן העברה העברה לגזירה שוה. מה העברה שנאמר להלן באש. אף כאן באש. הפסוק לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש מדבר על שרפת הבנים ממש ובמוליך רק מעביר ולא נלמד מכאן אלא שצריך שיהיה שם אש נמצאתה אומר. לעולם אינו חייב, עד שימסור ויעביר באש למולך. אמר רבי נסה רבי נסה° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לעולם אינו מתחייב, עד שימסרנו לכומרים, ויטלנו ויעבירנו. ואינו חייב עד שיעבירנו כדרכו. מהו כדרכו? תני היה מושכו ומעבירו או העבירו ברגלו שהלך לבד פטור. ואינו חייב אלא ז_נדעל יוצאי יריכו, המעביר את אביו ואת אמו ואת אחיו ואת אחותו פטור. המעביר עצמו פטור, ו°רבי לעזר בי רבי שמעון רבי לעזר בי רבי שמעון מחייב. אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה חייב. °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אינו חייב אלא למולך בלבד. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. טעמא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון שסובר שהמעביר עצמו חייב מהכא דכתיב, לא ימצא בך. בגופך לא ימצא מעביר. מאי טעמא דתנא קמא שאוסר להעביר לכל עבודה זרה? דכתיב, והכרתי אותו מקרב עמו, לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת. עונש לעובד עבודה זרה שלא כדרכה מניין? דכתיב, מזרעו נתן למולך מות יומת. מכל מקום. תני, הוא שהעביר עצמו פטור. לא ברגלו הוא עובר? משמע שאינו פטור אלא מפני שהעביר את עצמו. אבל אם היה מושך את בנו או מעבירו ברגלו חייב. מה היא דאמר °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון העבירו ברגלו פטור? בהוא דאעבריה מזקר זרק אותו. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. מסר ולא העביר, האם לוקים עליו? תפלוגתא דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° ודרבי יוחנן רבי יוחנן° האם לוקים על לאו הניתק לאזהרת מיתת בית דין, דאיתפלגון. גנב נפש ולא מכר. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר חייב, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר פטור דהוי לאו הניתק לאזהרת מיתת בית דין. מאי טעמא דרבנן שאמרו שחייב במעביר לכל עבודה זרה? רבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ראה לשון שלימדתיך התורה, מולך. כל שתמליכהו עליך, אפילו קיסם אפילו צרור חייב. תני, כתיב והכרתי אותו מקרב עמו. לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת. אמר רבי נסה רבי נסה° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לרבות שאר עבודה זרה לבנים ולבנות. דתני אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה. מה בין מולך לשאר עבודה זרה? שהמולך אינו חייב עד שיעבוד על ידי שיעביר בבנים או בנות, ושאר עבודה זרה בין שעבדה בבנים או בבנות בין שעבדה על ידי שיעביר באבות ובאמהות בכל מקרה חייב. תני, אחד מולך ואחד שאר עבודה זרה חייב. °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אינו חייב אלא משום מולך בלבד. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשאין עבודתה לכן

-----------------------------------דף לט[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין לט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לט עמוד א] אבל אם היתה עבודתה לכן חייב, רק ש°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון מחייב אחת, ולרבנן חייב שתים משום מולך ומשום עבודה זרה אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אם עבודתה בכך אפילו ל°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון חייב שתים. מתניתא פליגי על רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° שאמר שכל המחלוקת בשאין עבודתו בכך אבל אם הייתה עבודתו בכך אפילו ל°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון חייב שתים דתנן, אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, מולך בכלל עובדי עבודה זרה היה משמע שהמחלוקת כשעבודתה בכך, ויצא לידון להקל עליו, שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. אמר רבי תנחום בר ירמיה רבי תנחום בר ירמיה°. אתייא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון, כשיטת °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי אביו. כמה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, מולך בכלל עובדי עבודה זרה היה, ויצא לידון להקל עליו, שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו, כן °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אמר בכלל עובדי עבודה זרה היה ויצא לידון להקל עליו, שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. אמר רבי תנחום בר יודן רבי תנחום בר יודן° אף על גב דאמר °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר, זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. מודה שאם עבדה בעבודתה כגון פער לבעל פעור ובעבודת הגבוה כגון זיבח וקיטר וניסך ובעבודת השתחויה, שהוא חייב על כל אחת ואחת שלכל אחד נאמר לאו מפורש. כדאמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא° כתיב (ויקרא אחרי מות יז ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. זביחה בכלל הייתה ולמה יצאת? לחייב על כל אחת ואחת. אמר לו מטי תנה לקדשים התנא דיבר בעבד עבודה זרה בארבע עבודות שנעשות בקדשים. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. זיבח לה טלה בעל מום, חייב. מאי כדון הרי לעבודת ה’ זה פסול ולמה חייב? כיי דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° כתיב (דברים ראה יב ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם. כל שהו דרך עבודה לה' אלהיכם, לא תעשון כן. אמר רבי פינחס רבי פינחס° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רב חסדא רב חסדא°. היתה עבודתה בבנים ובבנות ועבדה באבות ובאמהות חייב שתים גם משום מולך וגם משום עבודה זרה, דאף שעבודתה בבנים ועבד באבות כיוון שעשה מעשה העברה נקרא עבודתה בכך. והוה רבי זעירה רבי זעירא° חדי  שמח בה. סבר מימר בשיטת רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° רביה איתאמרת, ועל ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון איתאמרת. דכיון דעבודתן לכן, אפילו °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון מודה שחייב שתים. אמר לו ומה בידך? דילמא על דרבנין איתאמרת דאף רבי זעירא רבי זעירא° מודה שלרבנן חייב שנים. אמר לו ולהדא צורכת? הרי לרבנן תמיד חייב שנים אפילו באין עבודתו בכך לגמרי, ולא היה צריך להביא מקרה מיוחד של העברת אבות שדומה להעביר בנים ? אזהרה לבעל אוב מניין? דכתיב (ויקרא קדושים יט לא) אל תפנו אל האובות. כרת מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ ו) והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים וגו'. עונש מניין? דכתיב (ויקרא קדושים כ כז) ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לט עמוד ב] ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות שמנו ל”ו חייבי כריתות ומנו אוב ולא מנו ידעוני? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם ריש לקיש ריש לקיש°, מפני שנכללו כולם בלאו אחד. דכתיב אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. רבי יסא רבי אסי° אמר בשם ריש לקיש ריש לקיש°, לא תני בכריתות ידעוני לפי שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה, שבעל אוב מקיש בכפיו. אבל ידעוני אין בו מעשה כלל שהכנסת העצם לפה אינה מעשה אלא הכנה. אמר רבי זעירה רבי זעירא° קומי רבי יסא רבי אסי°. הכן מה שאמרתה בשם ריש לקיש ריש לקיש° מסתבר. דלפי מה שאמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם ריש לקיש ריש לקיש° קשה. אם הסיבה שלא כתבו ידעוני בכריתות זה רק בגלל שאוב וידעוני נכתבו בלאו אחד. אם כך איך זה שלא אתא בר נש מתני בכריתות ידעוני במקום אוב הרי הם שקולים? אמר לו אין זו קושיה. כמה דאישתעי קרייא, אישתעיית מתניתא. דכתיב, אוב או ידעוני, והתנא תפש לשון ראשון. מיליהון דרבנין מסייע לרבי יסא רבי אסי° דאמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבנין מפני שהן בעל אוב מקטירין לשדים שזה מעשה. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי יסא רבי אסי° מפני שנכללו כולן בלאו אחד. ז_נהאוב זה פיתום המדבר משיחיו. ז_נווידעוני זה המדבר בפיו. הרי אילו בסקילה, והנשאל בהן באזהרה. כתיב (דברים שופטים יח יא) ודורש אל המתים. אית תניי תני, ז_נזזה הנשאל בגולגולת. אית תניי תני, הנשאל בזכורו. מה בין הנשאל בגולגולת, למעלה בזכורו? שהנשאל בגולגולת, עולה כדרכו, ועולה בשבת, וההדיוט מעלה את המלך: והמעלה בזכורו, אינו עולה כדרכו, ואינו עולה בשבת, ואין ההדיוט מעלה את המלך. אמר רב הונא רב הונא°. קרייא מסייע למאן דאמר, דורש אל המתים זה המעלה בזכורו. מה טעמא? דכתיב (שמואל א כח ח) קסמי נא לי באוב, והעלי נא לי אשר אומר אלייך. מה את שמע מינה איך נלמד כך מהפסוק? אמר רבי מנא רבי מנא°. מיכן דהות ידעה מילין מילין סגין שהיתה בקיאה בכל סוגי הכישוף, לכן אמר לה קסמי נא לי באוב, וממה שלא היה די לאמר לה העלי משמע שלא רק אוב מעלה אלא גם דורש אל המתים. מאי כדון מנין ששואל אל המתים לא מעלה בזכרות כאוב דכתיב (ישעיהו כ"ט, ד') והיה כאוב מארץ קולך שהיו מניחים גולגולת על הארץ ומשם היה הקול יוצא

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה יא[עריכה]

מתני’: ז_נחהמחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ז_נטוהמקלל אביו ואמו, אינו חייב עד שיקללם בשם. קיללם בכינוי, °רבי מאיר רבי מאיר מחייב וחכמים ז_ספוטרין. ז_סאהבא על נערה מאורסה. אינו חייב עד שתהא נערה, בתולה, מאורסה, בבית אביה. באו עליה שנים. הראשון בסקילה, והשני בחנק:


גמ’: אזהרה למחלל שבת מניין? דכתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה. כרת מניין? דכתיב (שמות כי תשא לא יד) כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה. עונש מניין? דכתיב (שמות כי תשא לא יד) מחלליה מות יומת. למה מנה רק שלושים ושישה כריתות בתורה, וניתני עוד שלשים ותשע כריתות בתורה ונוסיף ל”ט אבות מלאכה? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. המשנה בכריתות מדברת בשעשה כולן

-----------------------------------דף מ[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין מ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד א] בשגגת שבת ובזדון מלאכה בלא התראה שאינו חייב אלא כרת אחת. אזהרה למקלל אביו ואמו מניין? דכתיב (ויקרא קדושים יט ג) איש אמו ואביו תיראו. עונש וכרת מניין? דכתיב (שמות משפטים כא יז) ומקלל אביו ואמו מות יומת. ואומר (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו: תנן, הבא על נערה המאורסה אינו חייב עד שתהא נערה וכ”ו. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ד°רבי מאיר רבי מאיר היא, ברם לרבנין ז_סבאפילו קטנה. מה טעמא דרבנן? נער חסר אמור בפרשה, לרבות קטנה. מה מקיים °רבי מאיר רבי מאיר נער? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם ריש לקיש ריש לקיש° נערה אחת שלימה אמורה בפרשה, דכתיב(דברים כי תצא כב יט)ונתנו לאבי הנערה מאה כסף. ולימדה על כל הפרשה כולה שהיא גדולה. מתיב °רבי מאיר רבי מאיר לרבנין. הרי המוציא שם רע, הרי אין כתוב בו אלא נער, והיא גדולה, שאין קטנה נסקלת? מה עבדין לה רבנין? אמר רבי אבין רבי אבין°. תיפתר שהפסוק בא לחייב אף מי שבא עליה שלא כדרכה אלא דרך זכרות לכן כתוב נער בלשון זכר. רבי יעקב בר אבא רבי יעקב בר אבא° בעא קומי רב רב (אמורא)°. הבא על הקטנה מהו? אמר ליה בסקילה כרבנן. הבא על הבוגרת מהו? אמר ליה, אני אקרא ואדייק מהפסוק דכתיב נערה. נערה ז_סגולא בוגרת. וקרא ודייק נערה ולא קטנה? אמר ליה, ולית את מודה לי שהוא בקנס? אמר ליה אני אקרא (דברים כי תצא כב כט) תחת אשר עינה ז_סדלרבות את הקטנה לקנס. וקרא תחת אשר עינה לרבות את הבוגרת בקנס? אמר רב רב (אמורא)° אף על גב דנצחי רבי יעקב בר אבא רבי יעקב בר אבא° בדינא, הלכה הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה. רבי אבין רבי אבין° בשם שמואל שמואל (אמורא)° בעי ולמה לא פתר ליה מן הדא דכתיב (דברים כי תצא כב כה) ומת האיש אשר שכב עמה לבדו וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות באנוסה. ומה תלמוד לומר (דברים כי תצא כב כו) ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות? אלא מכאן לרבות הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה.

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה יב[עריכה]

מתני’:ז_סה המסית זה ההדיוט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד ב] והמסית את ההדיוט. אמר יש יראה במקום פלוני. כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה. ז_סוכל חייבי מיתות שבתורה, אין מכמינין עליהן חוץ מזו. ז_סזאמר לשנים והן עדיו, מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. אמר לאחד, והוא אומר לו, יש לי חבירים רוצין בכך. אם היה ערום ואינו מדבר בפניהן, ז_סחמכמינין לאחורי הגדר. והוא אומר לו, אמור מה שאמרת לי בייחוד. והוא אומר. והלה אומר לו, היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים? אם חזר בו, מוטב. אם אמר, כך היא חובותינו, וכך היא יפה לנו. העומדים מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. האומר ז_סטאעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד, אזבח, אלך ואזבח, נלך ונזבח, אקטר, אלך ואקטר, נלך ונקטר, אנסך, אלך ואנסך, נלך וננסך, אשתחוה, אלך ואשתחוה, נלך ונשתחוה. המדיח, זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה:


גמ’: תנן, המסית זה ההדיוט והמסית את ההדיוט. הא חכם לא? מכיון שהוא מסית אין זה חכם. מכיון שהוא ניסית אין זה חכם. כיצד עושין לו להערים עליו? מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי, ומושיבין אותו בבית החיצון. ומדליקין את הנר על גביו, כדי שיהיו רואין אותו ושומעין את קולו. כך עשו לבן סוטרא בלוד. והכמינו עליו שני תלמידי חכמים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. תמן תנינן, משיאין על פי בת קול. מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת, הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו. והכא את אמר הכן? שנייא היא שם דאמר אני איש פלוני בן פלוני. ואמר אוף הכא שיאמרו לו שיאמר אני איש פלוני בן פלוני? שלא יערים כי יבין שטומנים לו פח. ויערים ומה אכפת לנו? שלא ילך ויסית עצמו ויסית אחרים עמו. מסית אומר בלשון בקול גבוה והמדיח אומר בלשון בקול נמוך. מסית שאמר בלשון נמוך נעשה מדיח. ומדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית. מסית אומר בלשון הקודש, ומדיח אומר בלשון הדיוט. מסית שאמר בלשון הדיוט נעשה מדיח, ומדיח שאמר בלשון הקודש נעשה מסית:

ירושלמי סנהדרין, פרק ז, הלכה יג[עריכה]

מתני’: המכשף. ז_עהעושה מעשה, ולא האוחז את העינים. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר משום °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. שנים לוקטים קישואין. אחד לוקט, פטור. ואחד לוקט חייב. העושה מעשה, חייב. והאוחז את העינים, פטור:


גמ’: כתיב (שמות משפטים כב יז) מכשפה לא תחיה. אחד האיש ואחד האשה, אלא שלימדתך התורה דרך ארץ, מפני שרוב כשפניות נשים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מכשף בסקילה ורבנן אומרים בסייף. מה טעמא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? נאמר כאן מכשפה לא תחיה. ונאמר להלן במעמד הר סיני (שמות יתרו יט יג) אם בהמה אם איש לא יחיה. מה לא יחיה שנאמר להלן בסקילה שנאמר או ירה יירה. ז_עאאף כאן בסקילה. מה טעמין דרבנין? נאמר כאן מכשפה לא תחיה, ונאמר להלן בכיבוש הארץ (דברים שופטים כ טז) לא תחיה כל נשמה. מה לא תחיה שנאמר להלן, מיתה בחרב. אף לא תחיה שנאמר כאן, מיתה בחרב. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא. מן הדבר הזה אני מכריעו. מוטב שילמד לא תחיה מלא תחיה. ואל יוכיח לא יחיה. °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר, נאמר כאן מכשפה לא תחיה. ונאמר להלן (שמות משפטים כב יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת. מה מיתת הבהמה בסקילה. אף כאן בסקילה. דלמא מעשה שהיה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבה רבי עקיבא עלין למיסחי בהדין דימוסין דטיבריא  הלכו להתרחץ במרחצאות של טבריה. חמתון חד מיניי. אמר מה דאמר, ותפשיתון כיפה  ראה אותם מין אחד אמר מה שאמר ונתפשו בכיפה ולא יכלו לצאת. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה °יהושע בן חנינה יהושע בן חנינה חמי מה דאת עבד  תראה מה אתה יכול לעשות. מי נפיק אהן מינייא, אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה מה דאמר ותפש יתיה תרעה  השער. והוה כל מאן דעליל  שנכנס, הוה יהיב ליה חד מרתוקה  מכה. וכל מאן דנפיק  שיצא, הוה יהיב ליה בנתיקה אגרוף. אמר לון, שרון מה דעבדתון  תתירו מה שעשעתם

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

62 ז_סב מיי' פ ג' מהל' איסורי ביאה הלכה ה':

63 ז_סג מיי' פ ג' מהל' איסורי ביאה הלכה ד':

64 ז_סד מיי' פ"א מהל' נערה בתולה הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ז סעיף א', סמ"ג עשין נד :

65 ז_סה מיי' פ ה' מהל' עבודה זרה הלכה א', סמ"ג לאוין כו :


[ע"ב]

66 ז_סו מיי' פ ה' מהל' עבודה זרה הלכה ג', מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה ה':

67 ז_סז מיי' פ ה' מהל' עבודה זרה הלכה ב':

68 ז_סח מיי' פ ה' מהל' עבודה זרה הלכה ג':

69 ז_סט מיי' פ ה' מהל' עבודה זרה הלכה ב':

70 ז_ע מיי' פ י"א מהל' עבודה זרה הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין נה :

71 ז_עא מיי' פ י"א מהל' עבודה זרה הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין נה :


-----------------------------------דף מא[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין מא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד א] אמרין ליה, שרי, ואנן שריי. שרון אילין ואילין  תתיר אתה ונתיר אנחנו, התירו אלו ואלו. מן דנפקון אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה לההוא מינייא, הא מה דאת חכם. אמר ניחות לימא ושם תראו מה כוחי. מן דנחתין לימא, אמר ההוא מינייא מה דאמר ואיתבזע  נבקע ימא. אמר לון, ולא כן עבד משה רבכון בימא? אמרין ליה, לית את מודה לן דהליך משה רבן בגויה? אמר לון אין. אמרין ליה, והלוך בגויה. הלך בגויה, גזר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה על שרה דימא ובלעיה. דילמא  מעשה שהיה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ו°רבן גמליאל רבן גמליאל סלקון לרומי. עלון לחד אתר, ואשכחין מיינוקיא, עבדין גבשושין   מצאו תינוקות עושים ערמת חול ואמרין, הכין בני ארעא דישראל עבדין ואמרי ההן תרומה וההן מעשר. אמרין, מסתברא דאית הכא יהודאין. עלון לחד אתר, ואקבלון בחד  התארחו אצל אחד. כד יתבון למיכל והוה כל תבשיל דהוה עליל קומיהון, אי לא הוון מעלין ליה בחד קיטון חדר אחד, לא הוה מייתו ליה קומיהון  כשישבו לאכל, כל תבשיל שלא הכניסו תחלה לחדר אחד לא היו מביאין אותו לפניהם וחשין דילמא דאינון אכלין זבחי מתים שמא עבודה זרה יש בחדר וקדם שמביאים להם מקריבים לפניה. אמרין ליה, מה עיסקך דכל תבשיל דאת מייתי קומנין, אין לית את מעיל להן קיטונה, לית את מייתי לון קומינן  למה כל תבשיל שאתה מביא לפנינו אם אין אתה מביאו תחלה לחדר הלזה אין אתה מביאו לפנינו? אמר לון. חד אבא גבר סב אית לי. וגזר על נפשיה, דלא נפק מן הדא קיטונא כלום, עד דייחמי לחכמי ישראל  אב זקן יש לי והוא נדר על עצמו שלא לצאת מן החדר ההוא עד אשר יראה חכמי ישראל. אמרין ליה עול ואמור ליה, פוק הכא לגביהון, דאינון הכא. ונפק לגבון. אמרין ליה, מה עיסקך? אמר לון, צלון על ברי דלא מוליד. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ל°רבי יהושע בן חנניה רבי יהושע בן חנניה חמי מה דאת עבד  תראה מה אתה יכול לעשות. אמר לון. אייתון לי זרע דכיתון  הביאו לי זרע פשתן. ואייתון ליה זרע דכיתון. איתחמי  נראה כאילו זרע ליה על גבי טבלה  השלחן. איתחמי כאילו מרבץ  משקה ליה מיא. איתחמי דסלק  נראה כאילו גדל. איתחמי כאילו מיתלש בה  תולש מהפשתן שגדל. עד דאסק חדא איתא בקלעיתא דשערה  עד שהעלה אשה אחת בשערות ראשה. אמר לה, שרוי מה דעבדתין  תתירי מה שעשית. אמרה ליה, לית אנא שרייה. אמר לה, דאי לא כן, אנא מפרסם ליך. אמרה ליה, לית אנא יכלה, דהכשפים אינון מסלקין בימא. וגזר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה על שריא דימא, ופלטון. וצלון עלוי, וזכה למיקמה  להוליד את ל°רבי יודה בן בתירה רבי יודה בן בתירה. אמרו, אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו. אמר °רבי יהושע בן חנניה רבי יהושע בן חנניה. יכיל אנא נסיב קריין  ליטול דלועים ואבטיחין, ועביד לון איילין וטבין והינון עבידין איילין וטבין שיולידו כמותם. אמר רבי ינאי רבי ינאי°. מהלך הוינא בהדא איסרטא דציפורי. וחזית חד מין נסיב  נטל צרור וזרק ליה לרומא דשמיא, והוה נחת ומתעביד עגל. ולא כן אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי יוסי בר זימרא רבי יוסי בר זימרא°. אם מתכנסין הן כל באי העולם, אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה? נימר לא נסבה הוא מינייא חד צרור וזרקיה לרומא ונחת ואיתעביד חד עגל, אלא לסריה קרא, וגנב ליה עגל מן בקורתא ואייתי ליה  לעוזר שלו קרא והוא גנב עגל מן העדר והביאו לו אמר רבי חיננא בי רבי חנניה רבי חיננא בי רבי חנניה°. מטייל הוינא באילין גופתא דציפורין. וחמית חד מינה, נסב חדא גולגלא וזרקה לרומא והוא נחתא ומתעבדא עגל. אתית ואמרת לאבא. אמר לי, אין אכלת מינה, מעשה הוא. ואי לא, אחיזת עינים הוא. אמר °רבי יהושע בן חנניה רבי יהושע בן חנניה. שלש מאות פרשיות היה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דורש בפרשת מכשפה. ומכולם לא שמעתי אלא שני דברים. שנים לוקטין קישואין. אחד לוקט, פטור. ואחד לוקט חייב. העושה מעשה, חייב. והאוחז את העינים פטור. אמר רבי דרוסא רבי דרוסא°. תשע מאות פרשיות היו. שלש מאות לחיוב. שלש מאות לפטור. ושלש מאות לחיוב מדרבנן שהוא פטור אבל אסור

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]
הדרן עלך פרק ארבע מיתות:
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סנהדרין/פרק_שביעי&oldid=2817815"