סמ"ג לאו כו
שלא להסית אדם מישראל אחר עכו"ם שנאמר במסית וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות וגו' סדר ההלכות בפ' ד' מיתות [דף ס"א וס"ז] שהמסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הר"ז נסקל אע"פ שלא עבדו ע"ז עדיין לא המסית ולא המוסת כיצד האומר לחבירו נלך ונעבוד לך ועבוד הר"ז מסית, הסית לשנים הרי הן עדיו והן מביאין אותו לב"ד ומעידין עליו שכך הי' אומר להן וסוקלין אותו ואין המסית צריך התראה אמר לאחד הרי הוא אומר לו יש לי חבירים רוצים בכך ומערים עליו כדי שיסית בפני שנים כדי להורגו ואם לא רצה המסית להסית לשנים מפני היראה מצוה להכמין עדים בסתר, כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם עדים חוץ מזו כיצד מכמינין עליו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שלא יראה אותם המסית ויראו אותו וישמעו דבריו ויאמר למסית אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והמוסת משיבו והיאך נניח את הבורא ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים אם חזר בו או שתק פטור ואם אמר כך היא חובותינו וכך יפה לנו העומדים שם בסתר מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו ומצוה ביד המוסת תחלה להורגו שנאמר ידך תהי' בו בראשונה להמיתו ומה בין מסית למדיח מסית יחידים מדיח את המרובין.