סמ"ג לאו רכ
לא תאכלו על הדם. בפ"ד מיתות [דף ס"ג כל הסוגיא] דורש מכאן אזהרה לבן סורר ומורה, כלו' לא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים שהרי אינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל שנא' זולל וסובא. ואין לוקין על לאו זה לפי שהוא לאו שבכללות שכמה דרשות דורש מזה, שסנהדרין שהרגו את הנפש לא טעמו כלום כל אותו היום. ועוד אזהרה שאין מברין על הרוגי ב"ד. ועוד אזהרה שלא יאכל אדם קודם שיתפלל על דמו כדאיתא בברכות [פ"ק דף י"א] ולכך הוצרך שם בפרק סורר ומורה [דף ע"א] ללמוד מלקות מויסרו.
שנינו בפ' בן סורר ומורה [ריש פירקא] מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה שנא' כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, כי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש וזהו כשהביא שתי שערות, בן ולא בת בן ולא איש וכשהקיף הרי הוא איש, קטן פטור שלא בא לכלל המצות, ובגמ' [שם דף ס"ח] א"ר כרוספדאי א"ר שבתאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא שלש חדשים בלבד שהרי משהביא שתי שערות ראוי להוליד ואחר ג' חדשים ניכר העובר ואמרה תורה בן ולא הראוי לקרותו אב, ואע"פ שלא הקיף הזקן עדיין, או אם הקיף אפי' קודם שלשה חדשים פטור שנא' בן ולא איש.
מסקנו' ההלכות שם [דף ע' וע"א כל הסוגיא מו"ס] שאין בן סורר ומורה חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו ויקנה בשר בזול ויין בזול ויאבל אותם חוץ לרשות אביו בחבורה שכולם סריקים פי' ריקים תרגומו סריקים, ויאכל בשר חי ואינו חי מבושל ואינו מבושל כדרך שהגנבים אוכלין וישתה היין מזוגו אינו מזוג כדרך שהגרגרנים שותים, שבכל העניין הזה הוא נמשך יותר, והוא שיאכל תרטימר בשר פי' חצי מנה וישתה חצי לוג יין האיטלקי בסעודה אחת, אבל בסעודת מצוה אפי' כולם ריקים אינו נמשך אחר זה ופטור, אכל נבילות וטריפות פטור שנ' איננו שומע בקולינו זולל וסובא ולא בקולו של מקום, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה שנא' זולל וסובא, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.
כיצד דנין בן סורר ומורה מביאין אותו אביו ואמו תחילה לב"ד של שלשה ואומרים להם בנינו זה סורר ומורה, ומביאין שם שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במה שגנב, ואכל אותה האכילה ברשות אחרי' באותו העניין שאמרנו ומלקין אותו שנ' ויסרו אותו, חזר וגנב משל אביו ואכל אכילה זו אביו ואמו מביאין אותו לב"ד של עשרים ושלשה ומביאין שנים ומעידין עליו שגנב ואכל אכילה זו האמורה, אחר שהותרו בו, וזו היא עדות אחרונה אפי' היו שנים הראשונים הם האחרונים, ואחר שמקבלין עדותן בודקים אותו שמא הקיף השער את כל הגיד אם לא הקיף ולא שלמו לו ג' חדשים, גומרים את כל דינו כדרך כל הרוגי בית דין וסוקלין אותו, ואינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים שנא' בנינו זה זהו שלקה בפניכם.
עוד שנינו שם [בדף ע"א] היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה שנ' ותפשו בו אביו ואמו, [שם] היה אחד מהם גידם או חיגר או אילם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנ' ותפשו בו ולא גידמין, והוציאו אותו ולא חיגרין, ואמרו ולא אילמין, בנינו זה ולא סומין, אינו שומע בקולינו ולא חרשין, וכבר בארנו במקום אחר [בסמ"ע מ"ע ק"י הוא מפ' הנחנקין דף פ"ט] שבן סורר ומורה אחד מן הארבעה שצריכין הכרזה שכותבין לכל ישראל פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה שהרי כתוב בו וכל ישראל ישמעו ויראו.