ד_א§הכסף נחשב פירות ובמשיכתם קונה את הזהב שהוא אמצעי תשלום והזהב אינו קונה את הכסף ד_ב§הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחושת ד_ג§מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות ד_ד§אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון. המטלטלין קונין את המטבע, והמטבע אינו קונין את המיטלטלין ד_ה§זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה גמ': זה כללו של דבר: כל הירוד מחבירו — קונה את חבירו. אמר רבי חייה בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב°: מאן תניתה הכסף קונה את הזהברבי שמעון ברבי°אל ד°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5בצעירותו אמר הכסף קונה את הזהב ובזקנותו חזר בו ואמר הזהב קונה את הכסף אמר לו°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 לרבי שמעון ברבי°בנו חזור בך ותני כהדא: ד_ו§הזהב קונה את הכסף אלדחזרתי בי אמר לולינאליתאנאחזורחוזר בי דעד הוא חילךדחילך עליך אתניתני הכסף קונה את השהבהזהב מילתיה ד°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אמרה זהב כפירות לגבי כסף דאמר°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5הזהב קונה את הכסף מתני' אמרה כסף לגבי זהב כפירות דתנן הכסף קונה את הזהב ברת רבי חייה רובהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אוזפת הלוותה לרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו דינרין זהב והתייקרו אתת שאלת לאבוה אם מותר לה לקבלם חזרה, או שהזהב נחשב פירות והרי זה כמלוה סאה בסאה שאסור משום ריבית אמר לה: שקילי מיניה דינרין טבין ותקילין סברתשהזהב נחשב מטבע וכי מברתרבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אולי שם היה מותר כיוון שלרב אבא בר אייבו היה דינרים, והוי כאומר השאילני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח שמותר אפילו סאה בסאה אמר רבי אידירבי אידי אמורארבי אידי°: אוף אבה אבוי דשמואלאבה אבוי דשמואל° בעא קומי °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: מהו ללוות דינרין בדינרין אמר לו: מותר רואים שהזהב נחשב מטבע אמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°: אוף רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא וריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° תריהון אמרין מותר ללות דינרין בדינרין
📖 באר משה — דף יג עמוד ב
עכשיו יש פה קטע שבעצם לא מופיע בספרים, וה"חיד"א" העתיק את זה. הוא כותב שמצא שכתב זה אצל הרב מנחם די לוזאנו זכרונו לחיי העולם הבא, בהגהות על הירושלמי מכתב ידו, והעתיק את זה. אז ההמשך הוא ככה: "מה מקיימין דבית הלל כל דבר פשע?" כלומר מה עשו בית הלל עם המילה "על כל דבר פשע"? הרי אמרנו שמזה בית שמאי למדו שאפילו על דיבור חייב. "תיפתר ששלח בו יד על ידי השליח" - פה הוא רק דיבר, אז בא לרבות מקרה כזה.
למדנו במשנה: החושב לשלוח יד בפקדון, בית שמאי מחייבין, בית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח יד. כיצד? היטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה - אינו משלם אלא רביעית. הגביה ונטל ממנה רביעית ונשברה - משלם את הכל, כי בעצם הוא שולח יד בהכל.
"רבי יוסי בר חנינה בעי: ליטול נטל?" האם כדי להתחייב די אם הוא אמר ליטול אפילו שלא נטל, או דווקא אם נטל? "והתני רבי הושעיה: נשברה או שהחמיצה - נותן לו דמי כלה." עכשיו, כלום החמיצה לא מחמת טלטול - משמע מכאן שאני חייב שיעשה מעשה, לא די במחשבה, כי אם היה רק חושב היה פטור.
"שמואל ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: שליחות יד שנאמרה בשומר חנם אינו חייב עד שעה שיחסור." כן, הכתוב "אם לא שלח ידו במלאכת ריעהו" - אז אינו חייב עד שיחסור. "שמואל בעי קומי רבי אבהו: מה?" - שוב פעם מה נאמר? האם דווקא שחיסר, או אפילו לא חיסר - כלומר מספיק שחשב לחסר?
"אמר לו: ולא הא היא שאלתיה דר יוסי בר חנינה? ליטול נטל?" - זה בדיוק השאלה של רבי יוסי בר חנינא. "אין תימר ליטול - אפילו לא חיסר." כן, זה בדיוק מקביל: אם אתה אומר שאפילו באומר ליטול, אז גם כן לגבי השומר חינם, אפילו אם הוא לא חיסר גם כן יהיה חייב. "ואין תימר נטל - עד שעה שיחסר." אם תאמר נטל דווקא, אז גם שומר חינם עד שיחסר.
"אין תימר ליטול - החזירה למקומה בין למקום אחר פטור." כן, כי הוא לא נטל בפועל, הוא רק חשב לגזול. "תימר נטל - החזירה למקומה פטור, למקום אחר חייב." מדובר פה שהוא נטל בפועל.
"רבי אבהו בשם רבי יוחנן: נאמרה שמירה בשומר חנם שמירה בשומר שכר, ולא דמייא שנאמרה בשומר חנם לשמירה שנאמרה בנושא שכר." שמירה שנאמרה בשומר חינם - כיוון ששימר כל צרכו פטור, כלומר די בשמירה פחותה. אבל שמירה שנאמרה בשומר שכר - "אפילו הקיפו חומה של ברזל, אין רואין אותו כאילו הוא שמור" - ולא אומרים "אם היה יכול להציל חייב, שאינו יכול להציל פטור", אלא אומרים: "אילו היה שם היה יכול להציל" - אז הוא חייב. כלומר לא מתייחסים למצב בפועל, אומרים שאם הוא היה כאן ויכול להציל - חייב; אם לא יכול להציל - פטור.
"רבי אלעזר בשם רבי אושעיא: נאמרה שליחות יד בשומר חינם ונאמרה שליחות יד בשומר שכר," ולא תאמר שליחות יד שנאמרה בשומר חינם לשליחות יד שנאמרה בשומר שכר. "שליחות יד בשומר חנם - אינו חייב עד שימשוך." כלומר הוא ממש יגזול את זה בפועל. אבל "שליחות יד בשומר שכר - כיון שהניח מקלו ותרמילו חייב."
"שמע רבי יוסי בן נהוראי ואמר: אני איני מקבל עלי את המדה הזו, אלא אחת זו ואחת זו אינו חייב עד שימשוך." כלומר בשני המקרים רק כשהוא מבצע את פעולת הגניבה.
"רבי אמי בשם רבי אלעזר ותני רבי אושעיא כך:" אילו לא נאמר שליחות יד בשומר חינם, הייתי לומד מנושא שכר. כי מה אם נושא שכר שהחמירה בו תורה אינו חייב עד שימשוך, שומר חינם שהקלה בו תורה אינו דין שלא יהיה חייב עד שימשוך? אז לאיזה דבר נאמרה שליחות יד שאינו צריך - להחמיר על נושא שכר, כיון שהניח מקלו ותרמילו עליו חייב.
"אמר לו רבי יוסה: אם אומר את כן נמצאת למד קל וחומר להחמיר עליו" - והוא יכול לטרוד אותו בקלות. "מימר ליה: מה אם נושא שכר שהחמירה בו" תורה, אינו חייב עד שימשוך, שומר חינם שהקלה בו תורה, "אפילו משך יהא פטור!" אלא כיני: לא יאמר שליחות יד בשומר שכר, הייתי לומד בשומר חינם. מה אם שומר חינם שהקלה בו תורה אינו חייב עד שעה שימשך, נושא שכר שהחמירה בו התורה כיון שמשך - אינו דין שיהיה חייב? לאיזה דבר נאמרה שליחות יד שאינו צריך - להחמיר על נושא שכר, כיון שהניח מקלו ותרמילו עליו חייב.
עכשיו כל הקטע הזה עד כאן היה חסר בירושלמי, ובעצם זו תוספת מה"חיד"א". "הדרן עלך פרק המפקיד."
והתם הלכה א' אומרת המשנה: הכסף קונה את הזהב. אנחנו יודעים שבעצם המשיכה של הפירות היא קונה. מה זה בעצם "קונה את הכסף"? הכסף נחשב פירות לגבי הזהב, לכן הכסף קונה את הזהב - משיכה של הכסף היא קונה את הזהב שהוא התשלום, הוא נחשב המעות. "והזהב אינו קונה את הכסף" - כי הזהב הוא המעות, ומשיכת מעות לא קונה את הפירות.
"הנחושת קונה את הכסף" - כי הנחושת לגבי הכסף זה נחשב פירות, "והכסף אינו קונה את הנחושת. מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות. אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון. המטלטלין קונין את המטבע, והמטבע אינו קונין את המיטלטלין. זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה."
גמ': זה כללו של דבר: כל הירוד מחבירו — קונה את חבירו. כלומר כל דבר שהוא פחות מחברו קונה את חברו.
"אמר רבי חייה בר אשי: מאן תניתה" הכסף קונה את הזהב? מי הוא אותו אחד שאמר שכסף קונה את זהב? זה רבי שמעון ברבי. איפה אני יודע? רבי בצעירותו אמר הכסף קונה את הזהב, בזקנתו חזר ואמר הזהב קונה את הכסף. אמר לרבי שמעון ברבי: "חזור בך ותני כהדא: הזהב קונה את הכסף" - זה חזרתי בי, אם אתה חוזר בחזרה גם אתה. "אמר ליה: לא חזרתי בי... דעד עליך אתניתני" - כלומר כשהיית צעיר והיה לך כוח, אז לימדת אותי שהכסף קונה את הזהב, לכן אני לא חוזר בזה. אם זה כך, המשנה שאומרת שהכסף קונה את הזהב היא של רבי שמעון ברבי.
ועתה הגמרא: "מתניתא ד'רבי אמר" - הזהב הם כפירות לגבי הכסף, דאמר רבי הזהב קונה את הכסף. "אבל מתניתא אמרה" כסף כפירות - שכסף לגבי זהב זה כפירות, דתנן הכסף קונה את הזהב.
מספרת הגמרא: "ברת רבי חייה רובה אוזפת לרב° דינרין" זהב ויתייקרו - הבת של רבי חייא הלוותה לרב דינרי זהב והם התייקרו. "אתת שאלת לאבוה" - האם מותר לה לקבלם חזרה, או שהזהב נחשב כפירות והרי זה כמלווה סאה בסאה שאסור משום ריבית. "אמר לה: שקילי מיניה דינרין טבין ותקילין" - את יכולה לקחת מהדינרים טובים ותקילים, כיוון שהזהב נחשב מטבע ולכן היא יכולה לקחת.
שואלת הגמרא, וכי מבת רבי חייא הלפין? אולי שם היה מותר לרב לקחת כיוון שלרב היה דינרים אחרים.
"רבי חייה° אמר רבי אידי°: אוף אבה אבוי דשמואל° בעא קומי רבי°: מהו ללוות דינרין בדינרין. אמר לו: מותר." בעצם רואים שזהב באמת נחשב מטבע. "אמר רבי יעקב בר אחא°: אוף רבי יוחנן° וריש לקיש° תריהון מרין מותר ללות דינרין בדינרין."
קרט בקרט מטבע שיוצא בשוק שרי לקן בלקן מטבע שאינו יוצא אסור שמחירו משתנה והוא כפירות והוה ריבית. תמן תנינן: כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא לא שנאשנו אלא שור בפרה או חמור בשור הא ציבור פירות בציבור פירות לא קנה שקנין חליפין זה רק בדברים שהם שונים אחד מהשני. רב ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°אמר בשם רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°: אפילו ציבור בציבור קנה. אמררבי אבא בר מינהרבי אבא בר מינא אמורא א״ירבי אבא בר מינא° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: המחליף אברוקלון באמבורוקלון סוגי יריעות פשתן קנה. רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא° ורב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°אמרו בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא לזה פרה ולזה חמור והחליפו זה בזה, ומשך בעל החמור את הפרה, ובא בעל הפרה למשוך את החמור ומצאה שבורה על בעל החמור עליו להביא ראיה שהיה החמור שלם בשעה שמשך שכל המוציא מחבירו עליו הראייה חוץ מן החליפין, כיון שבחליפין הספק הוא על עצם הקניה ואין הקונה נחשב מוחזק אף שמשך את הפרה, אלא הבעלים הקודם הוא המוחזק. ומאן דלא סבר האדא מילתא מי שלא מבין דבר זה לא סבר בנזקין כלום. אמר רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°לינהליתאנה סבר הדא מילתא אני לא מבין דבר זה ולינהוליתאנה סבר בנזקין כלום. אמררבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° לרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°מתניתא מסיעה עלשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא דתמן תנינן: היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה קא סלקא דעתין שהאב צריך להביא ראיה כדי להחזיק בכסף הקידושין, ולא הבעל צריך להביא ראייה להוציא דמי קידושין מרשות האב כשמאל שכשהספק הוא על עצם הקניה הבעלים הראשון נחשב המוחזק. תלמידוי דרבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°אמרין תיפתר בקידושים במעות קטנים שקידשה בפרוטה שאין דרך לתבוע סכום קטן כזה והדיון האם צריכה גט ויש לה כתובה או לא. דלמא מעשה שהיה רבי חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°א ורבי פינחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס°ר וחזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן°סלקוןסליקיןמישאול בשלמיה דרבי יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°ילגדפהלמילף מיניהאמריןאמרוליה מתניתא פליגי עלשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא דתנן קומוי הדא ואמר לון אמור דבתרה נכנסה לרשות הבעל — הבעל צריך להביא ראייה להיפטר מתשלום כתובה אף ולא האב שהוא המוחזק ואם כשמאל שאמר שמעמידים בחזקת הבעלים הקדם אז גם כאן צריך להעמיד שהמומים היו ברשות האב ולמה האב לא צריך להביא ראייה ותימרלהוציא כתובה מרשות הבעל אמר לון: מי לא מודהשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא שאם משך בעל הפרה את החמור ונמצא החמור שבורה שהוא צריך להביא ראייה דמי שהספק נולד ברשותו צריך להביא ראיה וזה כיון שכנס כמי שמשך אוף הכא הבעלוצריך להביא ראייה שהיו בה מומין אילו עד שלא תיכנס ברשותו. רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°רב המנונארב המנונא אמורא בבל · דור ב׳רב המנונא° ורב אדא בר אחוהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°יהודהאמרו בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו מכר לו שמואל לזה פרה בדמיםולזהולאשילם לו וזקף עליו את הדמים במלווה דחקיה ואמר לו הב לי אינון פריטיא אמר ליה: מה את בעי מינהון מה כוונתך לעשות בכסף אמר לו: מיזבין לקנות לי חמור והחליפואמר ליה הרי חמור לפניך
📖 באר משה — דף יד עמוד א
אנחנו עוד היום בירושלמי מסכת בבא מציעא, דף י"ד. אומרת הגמרא, ראינו מקודם בדף הקודם, ראינו שאם הוא לווה דינרים בדינרים, אז כיוון שדינר נחשב מטבע אז בעצם יכול להחזיר לו את המטבע, לא נחשב שיע בשיע. אבל קרט בקרט שרי, כלומר מטבע שיוצא בשיווק, שרי מותר להלוות, אבל לקן בלקן אסור, מטבע שאינו יוצא אסור. כיוון שלקן זה מטבע שאינו יוצא אז הוא כמו פירות, המחיר שלו משתנה, אז זה כמו שפירות ואז לכן זה כמו שיע בשיע וזה נחשב ריבית.
אומרת הגמרא, תמן תנינן: כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו. אמר רבי יוחנן לא אלא שור בפרה או חמור בשור. כלומר, כיוון החליפין זה רק בדברים שהם שונים אחד מהשני, צריך להעריך אותם כל אחד כמה הוא שווה כנגד השני. הא ציבור בציבור לא קנה. כן, כלומר, כיון החליפין זה רק דברים שונים, אבל הם שווים - זה דבר ששייך. רב ירמיה בשם רבא: אפי ציבור בציבור קנה. אמר רבי אבא בר מינה בשם רב: המחליף אברוקלון באמבורוקלון קנה, כלומר סוגי צביעות שונים, קנה.
רבי זירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל, אם לזה פרה ולזה חמור והחליפו זה בזה, ומשך בעל החמור את הפרה, ובא בעל הפרה למשוך החמור ומצאה שבורה, בעל החמור להביא ראיה שהיה החמור שלם בשעה שמשך. כיוון שכל המוציא מחברו עליו הראיה חוץ מחליפין, כיוון שבחליפין הספק בעצם זה על עצם הקנייה, כן? אז אם זה ככה, זה הקונה לא נחשב מוחזק למרות שהוא משך את הפרה, אלא הבעלים הקודם הוא המוחזק. מאן דלא סבר מילתא כלומר מי שלא יודע את הדין הזה אז לא סבר בנזקין כלום, לא יודע כלום בנזיקין. אמר רבי זירא סבר הדא מילתא סבר בנזקין כלום, ואני לא יודע את הדין הזה וכנראה לא יודע דברים בנזיקין.
ואת אמרת תמן תנינן: היו בה מומין ועודה בבית אביה. אמר רבי אבא לרבי זעירא מתניתא מסייעא ליה לשמואל, דתנן היו בה מומין ועודה בית אביה, היה צריך להביא ראיה. הגמרא באה ואמרה, חשבה שהאב צריך להביא ראיה כדי להחזיק את כסף הקידושין, כן? ולא הבעל צריך להביא ראיה כדי להוציא את כסף הקידושין מהאבא. למה? זה כמו שמואל שהוא פוסק שהספק הוא על עצם הקנייה, על עצם הקניין, ולכן בעצם הבעלים הראשון הוא המוחזק, כלומר הבעל הוא המוחזק בכסף הקידושין והאבא רוצה להוציא ממנו, לכן צריך להביא האבא ראיה. אז לכאורה זה ראיה.
תלמידוי דרבי יונה אמרין, תיפטר בקידושין קטנים, אומרים לא דובר פה כנראה בקידושין של פרוטה, אז את זה ודאי לא דנים פה, כן? הבעל מסתמא ויתר על זה, לא דנים פה בכלל בזה. אין דרך לתבוע כזה סכום קטן והדיון הוא על משהו אחר. השאלה אם היא צריכה גט, כלומר אם אני אומר שזה בעצם היה מקח טעות, לא צריכה גט ואין לה כתובה. השאלה אם היא צריכה גט ויש לה כתובה או לא. אז בזה באמת כשהאבא רוצה להוציא מהבעל כתובה, הרי ודאי המוציא מחברו עליו הראיה. אבא צריך להביא ראיה ואין פה ראיה לשמואל.
עכשיו תדע מה, הגמרא מספרת שרבי חונה ורבי פינחס וחזקיה שולחים מישהו דרבי יוסף למילף מיניה. אמרו להם, מתניתא פליגא על שמואל, תנן, נכנסה לרשות הבעל — הבעל צריך להביא ראייה להיפטר מתשלום כתובה, למרות שהוא בעצם המוחזק. ואם זה כמו שמואל שאמר שמעמידים אותה בחזקת מרא קמא, אז גם כאן היה צריך להעמיד שהמומין היו בחזקת מרא קמא, בחזקת האבא, אז בעצם לא היו קידושין בכלל, ואז האבא היה צריך להביא ראיה. למה? למה האב לא צריך להביא ראיה להוציא את הכתובה מהבעל? למה הבעל צריך להביא ראיה?
אמרו לון, ילפין - מודה שמואל שמשך בעל הפרה את החמור ורק לאחר מכן נמצא שהוא פצוע, שהוא שבור, שהוא צריך להביא ראיה, כן? מי שיש ספק ברשותו צריך להביא ראיה. אז זה כיוון שנכנס, כיוון שנכנס כמי שמשך, כן? ולכן צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שלא תיכנס ברשותו. כלומר הבעל, מאז שהוא נכנס לרשותו, מעכשיו הוא בעצם צריך להביא ראיה שהם לא קרו אצלו.
רבי אבא, רב המנונא ורב אדא בר אחוה אמרו בשם רב: מכר לו פרה בדמים ולא שילם לו, כלומר זקף את הדמים במלווה. ודחקיה, כלומר הוא לחץ עליו, אמר ליה הב לי אינון פריטיא, תביא את הכסף שחייב לי עוד. אמר ליה, מה את בעי בהון? מה אתה רוצה לעשות עם הכסף הזה? אמר למיזבן חמור. אמר ליה הרי חמור לפניך, הנה חמור. משך בעל החמור - לא נקנת הפרה. כיוון שכבר סיכמו שהוא מכר לו זה בדמים, בדמים הוא חייב לו, בעצם המכירה לא מכירת חליפין. השאלה היא אחרת - חמור מהו? כלומר, שהוא רוכש את החמור, האם החמור נקנה או לא? רבי אבא אמר נקנת. רבי יוסי אמר אינה נקנת. למה? כיוון דסבר דינא לחליפין - אתי לחליפין. כשהוא מושך את החמור הוא בטוח שזה קניין חליפין ובעצם זה לא קניין חליפין, לכן בעצם הוא לא נקנת.
משך בעל הפרה את החמור את הפרה לא נקנית הפרה שכבר סיכמו שמכרה לו בדמים ודמים הוא חייב לו.קנאההחמור מהו שתקנהשיקנהכשמשך אותו? רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° אמר קנהנקנית. רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°א בר זבידא אומר אינה נקנית דסבר דאינון חליפין ולית אינון חליפין. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון°לא קנה אר בן יונה בשם אית הכא מילי דיודי בהרבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה ואף על אדם שיאמר לחבירופרתיפיכןאניאינםמבקשקונים זה במשיכתו של זה היך עבידאלמכורמכרלו פרה בדמים ולא שילם כל הכסף אלא בכמה אל בשמונה דינרין אזלסמכיהסמיכה גביה חדא פריטייא נשאר אצלו מטבע אחת למחר טרפוניטיה בצפרא עבדואשכחיה תמןאשכחיה קאים תמן. אמר ליה: מה את קיים עביד הכא? אמר לו ליה אנא בעא י מיסבדינריןאינוןדאסמיכתניפריטייא רוצה את הכסף שנשארתה חייב לי. אמר ליה: מה את בעי מיזבוןמינהון לך בהון מה כוונתך לעשות בכסף? אמר ליה מיזבן לקנות לי חד חמור. אמר ליה הריחמורךחמוראצלילפניך. משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה כל אחד ואחדנקנהקנהבגופולעצמו וזה קנה לעצמו ואף למאן דאמר קדם שאף החמור לא נקנה במשיכתו, כאן כל אחד קונה במשיכתו. דכיוון שאינו חייב אלא חלק קטן ממחיר הפרה, אין חשש שיחשוב שקונה את הפרה במשיכת החמור.
ד_ז§כיצד? משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור נ. ד_ח§נתןתן לו מעות ולא משך לו פירות יכול לחזור בו אבל ד_ט§אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו.
📖 באר משה — דף יד עמוד ב
אמר רבי מנא בשם רבי יוסי, פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה, ואבל בכן אינם קונים זה במשיכתו של זה. היה חד בר נש, מכר לו פרה בדמים ולא שילם את כל הכסף, אלא שייר גביה חדא פריטא, כלומר הוא השאיר אצלו כמה פרוטות. למחר אשכחיה קאים תמן, הוא רואה אותו אצלו בחצר, אמר ליה: מה את עביד הכא? מה אתה עושה כאן? אמר ליה בעי אינון פריטיא, אני צריך את הכסף שאתה חייב לי. אמר ליה: מה את בעי? מה אתה צריך? אמר ליה חמור, תן לי איזה חמור. אמר ליה הרי חמור לפניך. משך זה לא קנה זה, משך זה לא קנה זה, אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו. פה כל אחד קנה באמת במשיכה, אבל לא אחד את השני.
עכשיו למרות שבפעם הקודמת אמרנו שגם החמור לא נקנה במשיכה, כאן מודים שהחמור נקנה במשיכה, כן? כי הרי הוא לא חייב לו אלא רק חלק קטן מהמחיר. אז פה ברור לכולם שזה לא קניין חליפין, כן? אין מקום לחשוש לזה, כן? לכן בעצם כל אחד נקנה במשיכה של עצמו.
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת בבא מציעא דף ט"ו. אנחנו נלך לדף הקודם, שתי שורות מהסוף - תחילת המשנה, פרק ד' הלכה ב'.
אומרת המשנה: כיצד? משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות, אינו יכול לחזור בו. כן, כמו שאמרנו שהמשיכה זה מה שקונה. נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות, יכול לחזור בו. אבל אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה.
אומרת הגמרא: למה הוא שווה לאנשי דור המבול? אמר רבי אחא: כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ומה היה חמסן? הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין - אם אדם היה מגיע עם... למכור קופה מלאה תורמוסין, והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה, כל אחד פחות פחות בשביל פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין, כן, עד שמכלים לו את כל הקופה. אז אף זה שאינו עומד בדיבורו אי אפשר להעמיד לו בדין.
אמר רבי חייה בר ווה: בדור המבול כתיב "וירא ה' כי רבה רעת האדם", באנשי סדום נאמר "זעקת סדום ועמורה כי רבה". רבה רבה - ונגזרה שוה, ללמד שכמעשי אילו כך מעשי אילו.
ואומרת הגמרא: רבי שמעון אמר רבי חנינה: הלכה כרבי שמעון, כן, שכל שהכסף בידו ידו על העליונה, ולא אמרין לה לכל אפין - לא בכל מקרה הדין הזה נכון.
רב ירמיה בשם רב: מעשה היה והורה רבי כרבי שמעון.
רבי חייה בר יוסף יהב דינר למלחא - נתן כסף, דינר על מלח. זה לא היה כל הסכום, זה היה סכום קטן. וחזר בו הוא הסוחר. אמר רבי חייה: לא ידע דכבר יהבון מגלא גו שקיה דההוא גברא, מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. כלומר, אותו סוחר לא יודע שכבר, המגל כבר עומדת לפגוע בשוקיו. כן, בגלל שהוא מתחייב עכשיו במי שפרע מאנשי דור המבול, יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
חד בר נש יהב דינרין למטכסה - הלווה דינרין, נתן כסף על משי. לא את כל הכסף, נתן חלק. וחזר בו. אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ורבי יוחנן. רבי חייה בר יוסף אמר: או יתן לו כדי עירבונו - כלומר, הוא יתן כנגד הסכום, הוא לא ישלם את כל הכסף - נניח הוא שילם רבע מהסכום, אז צריך לתת לו רבע מהסחורה - או ימסור אותו למי שפרע. ורבי יוחנן אמר: או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע, כי רבי יוחנן סובר שבעצם, ברגע ששילם חלק מהסכום כבר המקח נגמר והוא רק חייב לו.
רבי אילא אמר: עירבון היה - אבל אם נתן את המעות כחלק מהתשלום, אז גם רבי חייה מסכים שצריך ליתן את כל המקח או שימסור אותו למי שפרע. רבי זירא אמר: לא, מקצת דמים נתן לו, וזה היה המחלוקת. אבל מודה רבי חייה בר יוסף לרבי יוחנן במקח שאין דרכו ליקנות חציין, כן, כלומר כל הדיון פה לגבי חיטה, שבמקום שהוא שילם רבע מהמחיר אז הוא ייתן לו רבע מהכמות חיטה. אבל אם הוא קנה ממנו מוצר, דבר שאין אפשרות לחלק אותו, כגון פרה וטלית, אז בזה גם רבי חייה מודה לרבי יוחנן שכל המקח ניכר והוא לא יכול לתת לו רק חלק להתחרט.
רבי יעקב בר אידי ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן: טבעת אין בה משום עירבון, כן, כי טבעת לא לוקחים אותה אלא בתור סימן - שככה היה נהוג לקחת טבעת לסימן שמזכיר על המקח, אבל זה לא נחשב כאילו שהטבעת חלק מהתשלום. כל הנושא ונותן בדברים - ולא נתן כסף - אין מוסרין אותו למי שפרע.
ד_יא§חוזר אמרי ובלבדשבשעה שאמר שיתן צריך לומרשיאמר בדעת גמורה שבאמת התכוון לתת מתנה ואז מבתר כן אין חזר ביה לא חזר ביה. הדא דתימר בעני שלא סמכו על הבטחתו אבל בעשיר נעשה נדר. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו מפקד לשמשיה אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש אין הוה מסכן עני ד_יבהב ליה מיד ואין עתידעתיר אימליך בי תניינות תתיעץ איתי פעם נוספת. רבן יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא יהב דינרין לקריבוי על משח יקר משח אתא שאל לרבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן אמר לו: מדבר תורה מעות קונין ולמה אמרו אין קונין? שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה. אמררבי שמואל בר סוסרטאירבי שמואל בר סוסרטא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר סוסרטא° בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: אם אמר לו: נשרפו חיטיך בעלייה נאמן. רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא מקשי מה שייך עניין נאמנות לכאן במה אנן קיימין? אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו ואי לא קנו לו מעותיו של זה נשרפו. אמררבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° בר נש דיהב לחבירהלחבריה עשרה דינרין אלואמר לו אית לי גבך מאה דינריןגרבון דחמרא מהדין ביתא שרי מהדין כרמא אסור מאה חביות יין מבית זה מותר מכרם זה אסור. מה בין כרם לבית? בית אינו מצוי ליפול בו דלקה ולכן כסף קונה כדין תורה כרם מצוי ליפול בו דלקה ואינם נקנים עד שימשוך. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא ממה שלמדנו שהיכן שלא שייך הטעם לתקנה לא תקנו את שמע מינה בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין אלואמר לו עלבמנתמנת דתיקום לי בהון מאה גרבין שתעמיד לי תמורתן מאה חביות מכיון ששלח ידו בהן והשתמש בכסף צריך להעמיד לו מקחו ולא שייך לומר כאן מעות אינן קונות דזה לא נאמר אלא בשנתן לו מעות עבור מכירה, אבל במעות שנותן לו על מנת שיקנה לו סחורה, מכיון ששלח בהם ידו והשתמש בהם אינו יכול לחזור בו. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר משיכה קונה מדאוריתא בישראל
📖 באר משה — דף טו עמוד ב
רבי יעקב בר זבדי ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן: ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר - הוא יכול לחזור. אמרו: ובלבד שבשעה שאמר צריך בדעת גמורה - כן, נגיד שבאמת הוא התכוון לתת מתנה, ואז מבתר כן אין חזר ביה חזר ביה - כלומר אם קרה משהו ובגלל זה הוא חזר בו, בסדר. אבל צריך שיהיה באותו רגע שהוא אומר, שיהיה באמת אמיתי ולא לרמות. הדא דתימר בעני, כן, כלומר יכול לחזור דווקא לגבי עני, כיוון שלא סומכים על הבטחתו. אבל בעשיר נעשה נדר - כי סומכים על הדברים שלו.
רב מפקד לשמשיה - הוא אמר להם: אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש, כלומר אם אני אומר לתת מתנה למישהו, אין הוה מסכן הב ליה מיד - אם זה אדם עני, תן לו מיד, ואין אימליך בי תניינות - אבל אם זה אדם עשיר, תמלוך בי, תשאל אותי עוד פעם אם לתת לו או לא.
רבן יוחנן יהב דינרין לקריבוי על משח - נתן לאחד מהקרובים שלו דינרים על שמן, יקר משח - השמן הזה התייקר. אתא שאל לרבי ינאי, מה הדין? אמר לו: מדבר תורה מעות קונין, כן, כלומר ברגע ששילמנו את הכסף זה כבר נקנה לך. ולמה אמרו אין קונין? שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה - זה גזרת חכמים, אבל בדין תורה זה כבר נקנה.
רבי שמואל בר סוסרטאי בשם רבי אבהו: אם אמר לו נשרפו חיטיך בעלייה נאמן. רבי יצחק מקשי: מה שייך עניין של נאמנות כאן? מה נן קיימין? אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו - אם הוא קנה, קנה, אז כבר מה שנשרף זה שלו והלווה הפסיד. ואי לא קנו לו מעותיו של זה נשרפו - ומה שייך פה עניין של נאמנות? זה בעצם השאלה, השאלה אם יש קנין או אין קנין.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בר נש דיהב עשרה דינרין אית לי גבך מאה גרבין דחמרא, מהדין ביתא שרי, מהדין כרמא אסור. אומרת הגמרא: מה בין כרם לבית? בית אינו מצוי ליפול, בניגוד לעלייה שמצוי בה דליקה, אבל בבית לא מצוי בו דליקה, אז לכן כסף קונה בדין תורה. כרם מצוי ליפול - עד דלֵקה, ואינם נקנים עד שימשוך.
אז אם ככה, אבל אם אנחנו מבינים את זה כמו הפשט, אז בעצם צריך להפוך את הגרסה - צריך שבית אסור, כלומר אסור לחזור בו כיוון שברגע שנותן מעות נגמר המקח, וכרם מותר לחזור בו אם הוא רוצה, רק שהוא לא במי שפרע, כיוון שכרם מצוי ליפול בשריפה.
אבל איש שבא לטור גרס - אז כמו שמופיע פה, בעצם בית שרי. ומדאינכא מה אסור? הכוונה לעניין ריבית. כלומר בבית, כיוון שברגע שהוא משלם את הכסף זה כבר נקנה לו, אז למרות שבעצם הוא מושך את זה אחרי הרבה זמן אין פה עניין של אגר נטר. אבל כשהוא קונה את זה מהכרם, ובעצם הקניין הוא רק אחר מכן - הוא משלם את הכסף עכשיו - אז נראה כאילו שהוא הוסיף לו בשביל אגר נטר, בשביל שישמור לו את היין, ולכן זה אסור, בעצם אסור משום ריבית.
אמר רבי יוסי: את שמע מינה - מה שלמדנו שאיפה שלא שייך טעם של התקנה לא תקנו - בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין דתיקום לי בהון מאה גרבין, כלומר שייתן לי בזה מאה חביות, מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו - הוא חייב לקנות לו. עכשיו לא שייך לומר כאן מעות אינם קונות, כי זה נאמר רק לגבי כשנותן לו מעות עבור מכירה, אבל פה מעות שהוא נותן לו על מנת שיקנה לו סחורה, מכיוון ששלח ידו בהם והשתמש בהם, כבר לא יכול לחזור בו יותר.
רבי שמעון בן לקיש אמר: שומר משיכה קונה מדאורייתא בישראל, דכתיב "או קנה מיד עמיתך" - מיד עמיתך אתה צריך משיכה, ואין צריך משיכה מיד הגוי. כלומר מגוי משיכה לא קונה, אבל מיד ישראל משיכה קונה. אז אתה יודע, רבי שמעון בן לקיש, הרי נתן מעות לא קנה כלל אפילו מהתורה, אז איזה דבר מוסרין אותו למי שפרע? אמר רבי יוסי בר ביבון: דרק אין תנא לטני "הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע" - אבל אם נתן מעות, אף שהמעות לא קונות, מוסרין אותו למי שפרע כיוון שהוא לא עומד בדיבורו.
כן, כלומר בעצם לפי רבי שמעון בן לקיש זה לא מוסרין אותו למי שפרע בגלל שהייתה פה קנייה, אלא בגלל שהוא לא עומד בדיבורו. אבל אם הוא לא עמד בדיבורו סתם, כלומר רק דיבר ולא עשה כלום, עדיין לא נותנים אותו למי שפרע, בגלל שלא עשה מעשה. ובמקרה שלנו, נתן מעות, אז גם מעמידים אותו למי שפרע.
דכתיב (ויקרא בהר כה יד) או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך את צריך משיכה ואין את צריך משיכה מיד העובד כוכבים ומזלות. על דעתיה דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°הרי אם נתן מעות לא קנה כלל אפילו מהתורה לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע? אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°ר ר ותייא כהין הנאהתנאה דתני הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע אבל אם נתן מעות, אף שהמעות לא קונות, מוסרים אותו למי שפרע שלא עמד בדיבורו.
ד_יג§ ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח. ד_יד§ עד אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה °רבי טרפוןרבי טרפון תנא · דור ב׳רבי טרפון בלוד ההונייה שמונת כסף לסלע, שליש למקח. ושמחו תגרי לוד. אמר להן: מותר להחזיר כל היום. אמרו: יניח לנו °רבי טרפוןרבי טרפון תנא · דור ב׳רבי טרפון את מקומינווחזרו לדברי חכמים. ד_טו§ אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונייה. ד_טז§ כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אין לתגר הונייה מי שהוטל עליו שהונו אותו ידו העליונה שהוא אומר לו תן לי את מעותיי או תן לי מה שהוניתני. גמ':תנן: ההונאה ד' כסףרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר שיעור הוא זה דבפחות מד' מעות לא שייך הונאה דאין הונאה לפרוטות לפי שאדם מוחל עלהם. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר ד_יז§ לית הוא שיעורא דכל סכום אם הוא יתר על שישית מהמקח יש הונאה. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר כל הנושא ונותן עלבמנתמנת שאין לו אונאה ד_יח§ יש לו אונאהשהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל.
📖 באר משה — דף טז עמוד א
אנחנו קוראים בירושלמי מסכת בבא מציעא דף טז, מהלכה ג. המשנה: ההונאה ארבעה כסף מעשרים ארבעה כסף לסלע שתות למקח. כלומר ארבעה מתוך עשרים וארבע זה שתות, שישית.
עכשיו עד מתי מותר להחזיר? עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. כן, זה הזמן. הורה רבי טרפון בלוד הונייה שמונת כסף לסלע, שליש למקח, ושמחו תגרי לוד. כן, חשבו שהם יכולים להרוויח יותר. אמר להן מותר להחזיר כל היום. כן, לא רק עד שהוא מראה - איזה זמן שלוקח להראות את זה לתגר חברו או לקרובו, אלא כל היום מותר להחזיר. אמרו יניח לנו רבי טרפון את מקומינו וחזרו לדברי חכמים.אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונייה. כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר.רבי יהודה אומר אין לתגר הונייה. כן, כל ההונאה זה על אדם פשוט שלא מכיר בשיעור של המקח, אבל תגר שהוא מומחה אז אין בו הונאה.
מי שהוטל עליו ידו העליונה. כלומר, מי שהוֹנוּ אותו ידו על העליונה, שהוא אומר לו תן לי את מעותיי או תן לי מה שהוניתני, כי אני יכול להגיד או תן לי את התמורה שלי, או שיכול להגיד תן לי את ההפרש - מה שהונית אותי.
ותנן במשנה, ההונאה ארבעה כסף. רב אמר שיעור הוא. כלומר ארבעה כסף זה המינימום. פחות מארבעה - לא שייך הונאה, כיוון שאין הונאה לפרוטות, כי על פרוטות אדם מוותר. ורבי יוחנן אמר לית הוא שיעורא. בעצם זה רק דוגמה, וכל סכום - אם הוא יותר משישית מהמקח יש בו הונאה.
רב אמר כל הנושא ונותן שאין לו אונאה יש לו אונאה. כן, כלומר אדם אם הוא אמר "אני מוכר לך על מנת שאין לך הונאה" - אז יש לו הונאה, כי הוא נותן תנאי על מה שכתוב בתורה, וכל מה שנותן תנאי על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.
תני רבי לוי, פרוטה? שואלת, מה - הונאה פרוטה? הרי שנינו במשנה שההונאה זה שתות, אלא הכוונה מה סכום ההונאה המינימלי, כן? ש... שששייך בו בכלל הונאה זה פרוטה. אבל אם אין בשתות מהמקח פחות משלוש פרוטות, אז אין בו דין הונאה בכלל.
תני, נקנה המקח, לו, דברי רבי יהודה הנשיא. כשיש הונאה, הונאה אותו בשתות, אז בעצם המקח נקנה, רק הוא צריך להחזיר את הכסף. רבי יוחנן אמר בטל המקח.
תני רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°האונאהההונאה פרוטה? והאונאהההונאה פרוטה והרי שנינו שההונאה בשתות? אלא מהו סכום הונאה המינימלית עצמה? מהופרוטה. אבל אם אין בשתות מהמקח לפחות שווה פרוטה אין בו דין הונאה. תני: נקנה המקח חוזרומחזיר לו הונייתוהונאתו דברי רבי יהודה הנשיארבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5°. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר ד_יט§ בטל מקחוהמקחתנן: ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח. כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב° בעא קומי רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו למה בדוגמא שהביאה המשנה בשעה שהמוכר מתאונה מתאונה עד חומש שהרי מכר של עשרים וארבע בעשרים בשעה שהלוקחמתאנהמתאונה מתאונהמתאנה עד שתות שהרי מכר לו של עשרים וארבע בעשרים ושמונה אמר לו מה שאמרה המשנה ארבעה כסף מעשרים וארבע, זה רק דוגמא בהונאה של הלוקח שהיא בשתות היא הונייתו ומצטרפין עד שתות אבל ודאי בכל עניין ההונאה בשתות. מכר לו שוה חמשה בששה למה המקח בטל הרי יכיל המוכר מימר ליה חד דינר איגרבת נלקח ממך סךקח דינרך וקיים המקח אמר רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°: יכיל מימר ליה לית איקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך אין זה כבודי שיאמרו שצחקו עלי במחיר ואית דבעי מימר יכיל מימר ליה לית הוא יקרי שאלבש מלבוש בחמשה דינרין אלא החזר לי את כל כספי ואקנה חליפה בשישה דינרין לפי כבודי תני נקנה המקח ומחזיר לו הונאתו דברירבי יהודה הנשיארבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5°. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת ורבי הושעיה° אמרי מה טעמא? דאהן תנייא דאמר ידע אנא דלא הוות מיקמתי תבא שלא היתה הסחורה שלי שווה אלא חמשה דינרין ואף שידעתה ששוה פחות על דהוות דחיק ליה יהבי אשתה דינרין ולא באמת הסכמתה לששה, נתתה שישה רק כדי שאזדרז ואמכור. אז המקח קיים וקח את ההונאה סב דידך והב דידי מכר לו שוה חמשהששהבששהבחמשה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבעועמד בשבע. רבי יעקב בר אידירבי יעקב בר אידי אמורא א״י · דור ג׳רבי יעקב בר אידירבי יוחנן° ורבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה, שיכול המוכר לאמר לקונה: הרי אם לא היה מתייקר היית חוזר בך עכשיו שיתייקר אני חוזר בי.
📖 באר משה — דף טז עמוד ב
תנן ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח. כהנא בעא קומי רב. כלומר, למה הדוגמה שהביאה המשנה, כן? הרי יוצא פה לכאורה בעיה. כלומר, בשעה שהמוכר מתאונה מתאונה עד חומש, כן? הרי הוא מוכר עשרים וארבע בעשרים, אבל בשעה שהלוקח עד שתות - כי הרי הוא מוכר לו עשרים וארבע בעשרים ושמונה. כן, ככה הוא מבין. אם כתוב שההונאה זה בארבעה כסף, אז ארבעה כסף כשהוא מכר בעשרים וארבע - כשהמוכר מתאונה אז במקום עשרים וארבע הוא מכר בעשרים, וכשהלוקח מתאונה במקום עשרים וארבע הוא מכר בעשרים ושמונה. כן, אז לכאורה יוצא שכשהמוכר מתאונה הוא מתאונה בחומש וכשהלוקח מתאונה מתאונה בשישית.
אמר לו היא הונייתו ומצטרפין עד שתות. אומר לו: מה שאמרנו במשנה - ארבעה כסף מעשרים וארבע - זה רק דוגמה בהונאה של הלוקח שהיא בשתות, אבל ודאי בכל עניין ההונאה היא בשתות. הוא אומר בעצם - בכל אחד תמיד זה שתות, זה הערך. מה שהמשנה הביאה זה דווקא דוגמה של הונאת הלוקח, שזה היה בעשרים והוא קנה בעשרים וארבע, כן? אז בעצם הוא הונה אותו בשישית. אבל אם מדובר בהונאה של המוכר שהמוכר קנה ביותר בפחות - אז כאן זה סכום שצריך שיחשב שיהיה בערך שישית בכל מקרה.
שואלת הגמרא, מכר לו שוה חמשה בששה, בעצם יש הונאה. אז למה שהמקח בטל? הרי יכול המוכר לומר לו חד דינר איגרבת דינרך - התכוונתי לקחת לך יותר, דינר אחד. קח דינר וקיים המקח, מה הבעיה?
אמר רבי זירא: יכיל מימר ליה לית איקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך. כלומר, לא מכובד שכולם יגידו שפלוני עבד עליי במחיר, צחק עליי. ואית דבעי מימר - יש אומרים שיכול לומר לו לית הוא יקרי מלבוש בחמשה דינרין, כן? אני התכוונתי לקנות בגד בשישה דינרים, לא מכובד שאני אלבש בגד בחמישה דינרים, אלא החזר לי את הכסף ואקנה לי חליפה בשישה דינרים לפי כבודי.
תני למדנו במשנה, נקנה המקח ומחזיר לו הונאתו, רבי יהודה הנשיא. רבי יוחנן רבי אלעזר ורבי הושעיה אמרי מה טעמא דאהן תנייא. למה הוא אומר שבעצם המקח קיים, רק יחזיר את ההונאה? דאמר ידע אנא דלא הוות מיקמתי תבא אלא חמשה דינרין, על דהוות דחיק יהבי אשתה דינרין, סב דידך והב דידי. כלומר, אני יודע שהסחורה שלי לא הייתה שווה שישה דינרים, שווה רק חמישה - רק ראיתי אותך דחוק, ואתה הסכמת לתת לי שישה דינרים למרות שידעת שהיא שווה רק חמישה, כן? הסכמת כי אמרת - אחזיר את זה בחזרה ממני. אז הנה, קח את הדינר שלך, תביא את השאר והמקח יישאר.
מכר לו שוה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר, ועמד בשבעה. רבי יעקב בר אידי ורבי אבהו בשם רבי יוחנן, כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה. כלומר המוכר יכול לומר לקונה: הרי אם לא היה מתייקר, מתי היית חוזר בך? בגלל שהוניתי אותך. עכשיו שהתייקר אני חוזר בי, כי אתה מונה אותי עכשיו - כי עכשיו זה שווה שבע.
אמר רבי אבא בר ממל: שניהם יכולים לחזור בהם, שהרי לא נתנו מעות. כלומר כל עוד שלא שילמו יכולים לחזור. ותיבעי כן, תנן: הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע.
\לא גורסים\ תמן תנינן: ארבע מידות במוכרין מכר לו חטין יפות ד_כ§ ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזורבו\סוף קטע\ אמררבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°ותייא כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע אמררבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°שניהם יכולים לחזור בהם,בו אר יוסי בירבישהריבוןלא נתנו מעות. ותייא כהן תנא, דתנן: הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע.
מתני':
וכמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה? °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר ארבעה איסורות מאיסר לדינר אחד מעשרים וארבע. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר ארבעה פונדיונות מפונדיון לדינר אחד משנים עשר. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר ד_כא§שמונה פונדיונות משני פונדיונין לדינר אחד משש. גמ': תני יותר מיכן שנחסר פחות מהשיעורים הללו מוציאה בשויה עד כמה תיפחת המטבע ויהא רשאי לקיימה ולהשתמש בה בשוויה סלע עד שקל שכיוון שהפחת ניכר לא יבואו לרמות ויקנו בה כנגד שוויה אבל אם פחתה משקל לא ניכר הפחת ויבואו להחשיבה כשקל. ד_כב§דינר עד רובע פחות מיכן אפילו הוא כאיסר אין יכול להוציאה. היתה אותה מטבעה שנפחתה במצב שאםיוצא עליוצאהכאסימון בסלע שהיה משקל הכסף שבא גדול ושווה סלע ועל המטבע בשקל או על אסימון בשקל ועל המטבע בסלע אין לו לפדות כנגדה אלא על פי שווי צורת המטבע. ד_כג§לא יתנה לא לחרם ולא להרג, מפני שמרמין בה את אחרים, אלא נוקבה ותולה בצואר בנו. במה דברים אמורים? בדינרין ובסלעין שעיקר שווי המטבע זה הצורה אבל בדינר זהב ובמטביעות כסף מוציאין בשוייהן ששווים לפי משקלם. מטבעות שפחתו פחות משיעורים הללו כשם שמוציאין אותם לחולין כך מוציאין אותן למעשר שני ובלבד שלא יתכוין לשומרן כדי להוציאן לפדיון מעשר שני.
עד אימתי מותר להחזיר? ד_כד§בכרכין עד כדי שיראה לשולחני ובכפרין עד ערבי שבתות. ד_כה§אם היה מכירה אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה ממנו ממידת חסידות ואם אינו רוצה לקבלה
📖 באר משה — דף יז עמוד א
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת בבא מציעא, דף יז, תחילת המשנה, פרק ד' הלכה א'. מתחילת המשנה: "וכמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה?" כן, בזמנם המטבע זה היה בעצם השווי של החומר, ואם זה נשחק אז בעצם זה שווה פחות. אז כמה תהיה חסרה ולא יהא בה הונאה. רבי מאיר אומר ארבעה איסורות מאיסר לדינר, שיוצא בעצם אחד מעשרים וארבעה. רבי יהודה אומר ארבעה פונדיונות מפונדיון לדינר, שזה אחד משנים עשר. רבי שמעון אומר שמונה פונדיונות משני פונדיונין לדינר. זה בעצם יוצא אחד משישה. בעצם אומר כמו כל הונאה רגילה.
תני יותר מיכן מוציאה בשויה. עכשיו עד כמה תיפחת המטבע ועדיין אפשר להשתמש בה בשוויה, כלומר השווי האמיתי שלה, למרות שהיא פחתה, היא לא שווה כמה שהיא באמת נראית, אלא כמה שהיא שווה על פי המשקל. אז סלע עד שקל. כיוון שזה עד שקל, הפחת ניכר, אז אי אפשר לרמות עם זה. אז אנשים יקנו בזה כנגד שוויה, כלומר ישקלו את זה וידעו לפי זה כמה הוא שווה. אבל אם פחתה משקל אז כבר לא ניכר הפחת ולא ישימו אותה כמו שקל ולכן אסור. דינר עד רובע פחות מיכן אפילו הוא כאיסר אין יכול להוציאה.
עכשיו, אם הייתה אותה מטבע שנפחתה במצב שהיא באה להחליפה, היתה אסימון בסלע, כלומר המשקל שלה היה גדול, אז בתור אסימון היא הייתה שווה סלע, אבל בתור מטבע הייתה שווה שקל, או הפוך, ועל המטבע בשקל, על אסימון בשקל ועל המטבע בסלע. אז אין לו לבדוק כנגדה אלא על פי שווי צורת המטבע, אין לו אלא צורת המטבע, כי הפדיון זה על מטבעות, לא על האסימון.
לא יתנה לא לחרם ולא להרג, מפני שמרמין בה את אחרים. כלומר לא ייתן את זה לאדם שהם רוצחים או שודדים כי הם מרמים. אז אם הם ירמו עם זה, ייתנו את זה לאדם אחר בתור מטבע שווה, אלא נוקבה ותולה בצואר בנו, עושה מזה תכשיט.
במה דברים אמורים? בדינרין ובסלעין, ששם העיקר השווי של המטבע זה הצורה. אבל בדינר זהב ובמטביעות כסף מוציאין בשוייהן, כי השווי שלהם שם זה לפי המשקל. כולם שוקלים ובודקים מה השווי.
מטבעות שפחתו פחות משיעורים הללו, כשם שמוציאין לחולין כך מוציאין למעשר שני ובלבד שלא יתכוין להוציאן, שלא את כל האגורות ישמור למעשר שני.
מתני' עד אימתי מותר להחזיר? כלומר אם החליף מטבע, עד מתי הוא יכול להחזיר אם המטבע גרועה? בכרכין עד כדי שיראה לשולחני, שיהיה לו זמן להראות לשולחני, שבכרכים יש הרבה שולחנים. ובכפרין עד ערבי שבתות, שעד ערב שבת הוא כבר ימצא מישהו שבקיא.
ואין לו עליו אלא תרעומת ד_כו§ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה מי שאינו רוצה לקבלה. ההונייה ארבעה כסף ד_כז§והטענה שתי כסף ד_כח§וההודייה שוה פרוטה. חמש פרוטות הן ההודייה שוה פרוטה ד_כט§והאשה מתקדשת בשוה פרוטה ד_ל§הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל ד_לא§המוצא שוה פרוטה — חייב להכריז. ד_לב§הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו — יוליכנו אחריו אפילו למדי.. חמשה חומשין הן ד_לג§האוכל תרומה ד_לד§ותרומת מעשר ד_לה§ותרומת מעשר של דמאי ד_לו§החלה, ד_לז§וביכורין — מוסיף חומש. ד_לח§הפודה נטע רבעי ד_לט§ומעשר שני שלו — מוסיף חומש. ד_מ§הפודה הקדישו — מוסיף חומש. ד_מא§והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חומש ד_מב§והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש. גמ':תנינן התם: סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו — מביא בסלע מעות של פרוטות נחשת ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על מעות האלו, ובורר את היפה שבהן וחוזר ומחללן עליה. חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° אמר בא לצורפה לפורטה בירושלים מצרפה ביפהברעה בא לחללה בגבולין מחללה ברעהכיפה והתנינן בורר היפה שבהן ומחללן עליה ויבור הרעה ויעשה אותה שהרי בכל מקרה כשפודה עליה תחושב כיפה. אמרי שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני שהרי מטבע אחת הייתה מעשר שני קדם שנתערבה תנן נותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה. יעקב בר זבדירבי יעקב בר זבדי אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב בר זבדי° ורבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמרו בשם רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי°וכלכל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אין מוסיף חומש. אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן כל מעשר שני ד_מג§שאין בחומשו שוה פרוטה אין מוסיף חומש. אית מתני' מסייעא לדין ואית מתני' מסייעא לדין דתני כתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו ממעשרו ולא כל מעשרו פרט לפחות משוה פרוטה הדא אמרה: עד שיהא בקרנו שוה פרוטה. תניי חורן: תני ממעשרו חמישיתיו — פרט לפחות משוה פרוטה. הדא אמרה: עד שיהא בחומשו שוה פרוטה. אמר רבין בר ממלרבין בר ממל°א מתניתא לא כהדן ולא כהדן, דתנינן חמשה פרוטות הן ולא תנינן עד שיהא בקרבנובקרנו שוה פרוטה, ותנינן חמשה חומשין הן ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה.
📖 באר משה — דף יז עמוד ב
עכשיו, אם היה מכירה, כלומר השולחני מכיר אותה, שהמוכר או מי שנתן את המטבע הזה יודע שזה שלו, אז אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה ממנו. וזה מידת חסידות, דווקא. אבל אם הוא לא רוצה, לא מקבלה, ואין לו עליו אלא תרעומת. ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה. כלומר מטבע כזה שהוא לא פחת מעבר למה שמותר, אז כל הבעיה פה זה נפש רעה - אדם שמקפיד ולא רוצה לקבל את זה, אבל אין בזה בעיה, אז יכול לתת את זה למעשר שני ואינו חושש.
ההונייה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה. כלומר, כמו שראינו, ההונאה זה ארבעה כסף מסלע, והטענה צריך לטעון בשתי כסף ואז הוא יכפור בלפחות כסף. וההודאה שווה פרוטה - אם מודה בפרוטה אז נקרא מודה במקצת והוא חייב בשבועה.
חמש פרוטות הן ההודייה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל המוצא שוה פרוטה — חייב להכריז. הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו — יוליכנו אחריו אפילו למדי. כמו ששמענו, כיוון שזה מדובר בתקופת המקדש שהיו צריכים להביא את הקורבן לשם, ולא מתכפר לו עד שהוא משיב את הגזלה, אז לכן הולך אחריו אפילו למדי.
חמשה חומשין הן האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי החלה, וביכורין — מוסיף חומש. הפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו — מוסיף חומש. הפודה הקדישו — מוסיף חומש. והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חומש והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש.
ודין מתניתא: סלע של מעשר שני ושל חולין שהתערבו, אז מביא בסלע מעות של פרוטות נחושת, והוא אומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא, ומחלל את המעות הללו, ואז בורר את היפה שבהן וחוזר ומחלל עליה, מחלל את המטבעות נחושת עליה.
חזקיה אמר - אם בא לצרפה, כלומר לפרוט אותה, בירושלים מצרפה ברעה, כן, שהוא פורט כאילו שהיא פחותה, ואז בעצם הוא מוציא עליה פחות כסף, בא לחללה בגבולין מחללה כיפה, כאילו שהיא שווה הרבה. והתנינן בורר היפה שבהן ומחללן עליה, לפי דברי חזקיה איך זה, ויבור הרעה ויעשה אותה? כי הרי בכל מקרה בירושלים היא תיחשב כיפה, אז מה זה משנה? אין - בכל מקרה כשהוא פודה את המטבעות אז הוא מחשיב כיפה, זה בירושלים; מחשיב כרעה בגבולין.
אמר שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני. כן, הרי כבר הייתה מעשר שני, מטבע אחת, אז אני חושב שאולי המעשר דווקא, מטבע יקרה, ה-היפה היא הייתה מעשר שני, אז לכן ככה הוא עושה. תנן נותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה. כלומר אם המטבעות פחתה ועדיין זה פחת בכמות שעדיין יוצא, אז יכול לקחת אותה בתור מעשר שני ולא חושש, כי מי שלא לוקח את זה זה רק מנפש רעה.
יעקב בר זבדי ורבי יוחנן בשם רבי סימון - מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אין מוסיף חומש. כלומר אם בקרן אין שווה פרוטה, אינו מוסיף חומש. רבי יוחנן בשם רבי ינאי כל מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אין מוסיף חומש. כלומר אם בחומש לא יהיה פרוטה אז לא מוסיף חומש.
אית מתני' מסייעא לדין ואית מתני' מסייעא לדין. דתני ממעשרו - ולא כל מעשרו, פרט לפחות משוה פרוטה. הדא אמרה: עד שיהא בקרנו שוה פרוטה. תניי חורן: ממעשרו חמישיתיו — פרט לפחות משוה פרוטה. הדא אמרה: עד שיהא בחומשו שוה פרוטה.
אמר רבין בר ממל מתניתא לא כהדן ולא כהדן, כי גם במשנה שלנו כתוב חמשה פרוטות הן ולא תנינן עד שיהא בקרנו שווה פרוטה, ותנינן חמשה חומשין ולא תנינן עד שיהא בחומשו שווה פרוטה. כן, שניהם לא כתובים, אז כנראה שהמשנה חולקת על שניהם.
מתני':ד_מד§ואילו דברים שאין להם הונייה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות ד_מה§אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה ד_מו§שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר קדשים שהוא חייב באחריותן יש להן הונייה ושאינו חייב באחריותן אין להן הונייה דדבר הגורם לממון כממון דמי. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אף ספר תורה ובהמה ומרגלית אין להן הונייה אמרו לו ד_מז§לא אמרו אלא את אילו. גמ': תני °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אף ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה. ספר תורה משום דאין קץ לדמיו בהמה ומרגלית דצריכין לזווגם עם מה שיש לו ומוכן לשלם יותר. אמרו לו והלא הכל אדם רוצה לזווג. תני °רבי יהודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא אומר סייף וסוס ותריס במלחמה אין להן הונייה.
ד_מח§כשם שהונייה במקח ובממכר כך הונייה בדברים הונאה פירושו לצער. לאלאיאמריאמר לו ד_מטבכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מה היו מעשי אבותיך שנאמר (שמות משפטים כב כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. ד_נ§אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים. ד_נא§באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו. ד_נב§אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו. ד_נג§מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו ולא לתגר אף על פי שהוא מודיעו שאינו אלא לרמות בו. ד_נד§מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. ד_נה§התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת, מחמשה גיתות ונותן לתוך פיטם אחד, ובלבד שלא יתכוין לערב. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים ד_נו§מתירין. ולא יפחות את השער וחכמים אומרים ד_נז§זכור לטוב. לא יבור את הגריסין כדברי °אבא שאולאבא שאול תנא · דור ד׳אבא שאול וחכמים ד_נח§מתירין. ד_נט§ומודין שלא יבור על פי המגורה שאינו אלא כגונב את העין. ד_ס§ואין מפרקסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים. גמ':רבי אבדימא מלחארבי אבדימא מלחא° הוה מפתר סרדוותיה היה מיפה את המלח אמר לו יעקב בר אחאיעקב בר אחא° והתנינן אין מפרקסין? מילתיה אמרה שיש פירקוס באוכלין. רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא° הוה עסק בהדא כיתנא בפישתן אתא גבי רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אמר ליה: מה אנא משפרה עיבידתיה האם מותר לסדרו שיראה יפה אמר לו: איזיל עביד מה דאת ידע שלא אסרו אלא ליפות דבר ישן שיראה כחדש או להסתיר פגמים. רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° הוה עסיק באילין לסוטיא בדים אתא שאל לרבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° אמר ליה מנןמה אנן באילין לסוטיא האם מותר לסדרם שיראו יפה אמר ליה: איזיל עביד מה דאת ידע. רבהרבה בר נחמני אמורא בבל · דור ג׳רבה בר נחמנירב הונארב יהודהאביירבא° שקר טהר צבע מרחץ כדי שיראה יפה ויקנו אותו
📖 באר משה — דף יח עמוד א
אנחנו עוברים לירושלמי מסכת בבא מציעא דף יח, תחילת המשנה, פרק רביעי. אומרת המשנה ואלו דברים שאין להם הונייה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות. אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה. שומר חנם אינו נשבע, כלומר שומר חינם ששמר עליהם ונגנבו או אבדו וכיוצא בזה לא צריך שבועה. ונושא שכר אינו משלם. רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן יש להן הונייה ושאינו חייב באחריותן אין להן הונייה. כי הוא סובר שדבר שגורם ממון זה כמו ממון דמי. רבי יהודה אומר אף ספר תורה ובהמה ומרגלית אין להן הונייה. אמרו לו לא אמרו אלא את אילו - ממש שמופיע ברשימה זה הדבר היחיד שאין להם הונייה, אבל ספר תורה ובהמה ומרגלית יש להם הונייה.
תניא, רבי יהודה אומר אף ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה. ספר תורה אין קץ לדמיו, בהמה ומרגלית צריכין לזווגם - כלומר בן אדם פעמים יש לו תכשיט שחסר לו רק איזה מרגלית מסוימת, ולכן הוא מוכן לשלם הרבה כסף כדי למצוא אותה. אותו דבר לגבי בהמה, אם הוא רוצה לזווג אותה עם הבהמה שלו הוא מוכן לשלם הרבה, שתהיה ביחד עם הפרה שיש לו, שתחרוש ביחד איתה. צריך לתת יותר בשביל זה, מוכן לשלם יותר.
אמרו לו והלא הכל אדם רוצה לזווג - כל אדם רוצה לזווג כל דבר, לפעמים יש מציאות שאדם רוצה דווקא את זה. אז אם כן לפי דבריך לא ישונה בשום הונייה או ראייה.
תניא רבי יהודה בן בתירה אומר סייף וסוס ותריס במלחמה אין להן הונייה, כי בדברים האלה אדם מוכן לשלם כל מחיר כדי להשיג אותם.
מתניתין, פרק ד הלכה ז. אומרת המשנה כשם שהונייה במקח ובממכר כך הונייה בדברים, כי הונייה זה פירושו גם דיבור. אז לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מה היו מעשי אבותיך שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים. אבל ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו. אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו, כלומר יכול למכור את היין ולצרף את השמרים ולהגיד לו שישלם גם עליהם.
עכשיו מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו, כי זה הולך להתקלקל, ולא לתגר - אסור למכור את זה לסוחר, אף על פי שהוא מודיעו שאינו אלא לרמות בו - כיוון שהוא לא ידע לערות בו, וסתם הוא יחשוב שהערבוב הוא לשם רמאות. מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת, לשים הכל במגורה אחת, מחמשה גיתות ונותן לתוך פיטם אחד, בתוך חבית אחת, ובלבד שלא יתכוין לערב, רק כדי שכן לעשות את הדברים הפחותים וקצת יפה כדי שהמחיר יעלה.
רבי יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו - הוא בעצם כאילו גוזל מאחרים, שהם לא ילכו לאחרים. וחכמים מתירין. ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב. לא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול - אבא שאול אומר שאסור לבור את הגריסין שזה ייראה יפה יותר. וחכמים מתירין. ומודין שלא יבור על פי המגורה שאינו אלא כגונב את העין - שלא יראה רק למעלה, שהקונה יחשוב שהכל נראה ככה ויקנה, ובעצם למטה הכל עם הפסולת, כי זה לא רק גונב דעת. ואין מפרקסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים, כלומר אסור ליפות אדם, בהמה וכלים.
אומר: רבי אבדימא מלחא הוה מפתר סרדוותי - הוא היה מייפה את המלח שהוא מוכר. אמר לו יעקב בר אחא, והתנינן אין מפרקסין? מילתיה אמרה שיש פירקוס באוכלין - כלומר אם הוא אומר לו אין מפרקסין, סימן שגם באוכל יש איפוי, יש פירקוס.
רבי זירא הוה עסק בהדא כיתנא - הוא עסק בפשתן. אתא גבי רבי אבהו, אמר ליה: מה אנא משפרה עיבידתיה - מותר לי לייפות את הפשתן שייראה יפה, לסדר את זה שיהיה יפה. אמר לו: איזיל עביד מה דאת ידע - בטח שמותר, כי לא אסרו לייפות דבר שהוא ישן או שהוא לא שווה שייראה כאילו הוא שווה, להסתיר את הפגמים שלו, אבל לייפות דבר ודאי שמותר.
רבי אבהו הוה עסיק באילין לסוטיא - הוא היה מוכר כיסויי סחורה. אתא שאל לרבי יוסי בן חנינה, אמר ליה: באילין לסוטיא - האם מותר ליפות אותם? אמר ליה: איזיל עביד מה דאת ידע.
