שולחן ערוך אבן העזר לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן לא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז

שאין מקדשין בפחות משוה פרוטה, ואם צריך שומא
ובו תשעה סעיפים:
אבגדהוזחט

סעיף א[עריכה]

אין מקדשין בפחות משוה פרוטה. ומיהו, אם קדשה בחפץ סתם, אין צריך לשום אותו תחלה אם שוה פרוטה, אלא אם שוה פרוטה, מקודשת. ואפילו אם אמר לה: התקדשי לי בחפץ זה ששוה חמשים זוז, ולא שמו אותו תחלה, אם נמצא אחר כך ששוה חמשים זוז, מקודשת:

סעיף ב[עריכה]

יש אומרים שאם קדשה בדבר שאין בקיאין בשומתן ופעמים טועים בהם הרבה, כגון אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בהם, ואמר לה: התקדשי לי באבן זו ששוה חמשים זוז, צריך שומא, דלא סמכה דעתה. ויש מי שאומר, שאפילו קדשה באבן סתם, ולא אמר לה ששוה חמשים זוז, צריכה שומא, ולכך נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן.

הגה: ואם קדשה בטבעת שיש בו אבן, או בסתם טבעת, ונמצא של נחושת, אף על פי שאין דרך לקדש בכך, חיישינן לקדושין (בית יוסף בשם תשובת הר"ש בר צמח ומרדכי פרק קמא דקדושין). ואפילו אמרו העדים תחת החופה שהוא של זהב, ונמצא נחושת, אף על גב דלענין דינא נראה דלא הוי מקודשת, אפילו הכי יש להחמיר לענין מעשה (תשובת מימוני סוף הלכות נשים). ומכל מקום נוהגין תחת החופה לשאול לעדים אם הטבעת שוה פרוטה, כדי שתדע הכלה שאין מקדשה רק בשוה פרוטה (ארחות חיים). גם נוהגין לכסות פני הכלות הצנועות, ואינן מקפידות במה מקדש אותן (מבאר בתשובת הרשב"א):


סעיף ג[עריכה]

קידש באוכל או בכלי וכיוצא בו, ששוה פחות משוה פרוטה, הרי זו מקודשת מספק, שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר. ויש אומרים שאם קידש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים וכיוצא בהם, אם לא היה שוה פרוטה באותו מקום, אינה מקודשת כלל, שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שיפסיד ויאבד ולא יהיה שוה פרוטה:

סעיף ד[עריכה]

הא דאמרינן שהיא מקודשת מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר, צריכה גט להתירה לעלמא. ואם רוצה לקיימה, צריכה קדושין אחרים. ואם קדשה אחר קדושין גמורים -- יגרש ראשון ונושא שני, אבל לא יגרש שני וישא ראשון.

הגה: ודוקא שלא בא עליה השני קודם גרושין, אבל בא עליה הרי נאסרה לראשון (מרדכי פרק קמא דקדושין), וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. ועיין לקמן סימן מ"ו סעיף ה'.

ויש אומרים שאם ילדה משני ולא גירש ראשון, הולד כשר:

סעיף ה[עריכה]

האומר לאשה: "התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, התקדשי לי בזו", אם יש באחת מהן שוה פרוטה הרי זו מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק, שמא תשוה תמרה אחת פרוטה במקום אחר. ואם אמר לה: "התקדשי לי בזו ובזו ובזו" -- כולן מצטרפות, שאם יש בכולן שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק.

היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אם יש באחרונה שוה פרוטה -- מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק; שאותם תמרים שאכלה הרי הן כמלוה, והמקדש במלוה אינה מקודשת, ונמצא שאין קדושין אלא בתמרה אחרונה:

סעיף ו[עריכה]

אם אמר לה: "התקדשי לי באלו", ואכלה אותם ראשונה ראשונה, גם אותם שאכלה מצטרפות לשוה פרוטה, כיון שגמר כל דבריו קודם שנתן לה כלום, אם כן מיד כשנתן לה הראשונה, בתורת קדושין באה לידה, ומדידה קאכלה. והוא הדין אם אמר: "בזו ובזו" וגמר כל דבריו קודם שקבלה אותם -- כולם מצטרפות אפילו אכלה ראשונה ראשונה. ויש מי שחולק בזה:

סעיף ז[עריכה]

אמר לה: "התקדשי לי חציך בחצי פרוטה וחציך בחצי פרוטה", או שאמר לה: "חציך בפרוטה וחציך בפרוטה", או "חציך בפרוטה היום וחציך בפרוטה למחר", או "שני חצייך בפרוטה", או שאומר לחברו: "שתי בנותיך לשני בני בפרוטה", או "בתך מקודשת לי ופרתך מכורה לי בפרוטה", או "בתך מקודשת לי וקרקעך מכורה לי בפרוטה" -- הרי זו ספק מקודשת:

סעיף ח[עריכה]

האומר לאשה: "התקדשי לחציי" -- הרי זו מקודשת. הא למה זה דומה, לאומר לה: "תהי אשתי את ואחרת", שנמצא שאין לה אלא חצי איש. אבל אם אמר: "חציך מקודשת לי", אינה מקודשת, שאין אשה אחת ראויה לשנים. וכן האומר: "הרי את מקודשת לי ולזה" -- אינה מקודשת:

סעיף ט[עריכה]

קדשה בכסף פחות משוה פרוטה, אף על פי ששלח לה סבלונות (פירוש דורונות, כי הוא לשון סבל ומשא, ונמצא משא בלשון מתנה, כמו "וישא משאת" (בראשית מג, לד)) אחר כך, אין חוששין ששלח אותן סבלונות לשם קדושין. אבל אם קדשה בפחות משוה פרוטה, ואחר כך בא עליה סתם בפני עדים, צריכה גט, שודאי בעל לשם קדושין.

הגה: הוא הדין קטן שקדש ונתגדל אצלה, צריכה גט, דודאי בעל כשהגדיל לשם קדושין (טור סימן מ"ג ותשובת הרא"ש כלל ל"ה). ודוקא בכהאי גוונא, שכל אדם יודע דאין קדושי קטן או בפחות מפרוטה כלום, ולכן בעל לשם קדושין. אבל במקום דאיכא למיטעי, צריך קדושין אחרים (תשובת מימוני סוף נשים), כמו שנתבאר סימן זה סעיף ד':