טור אבן העזר מג
<< | טור · אבן העזר · סימן מג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
קטן שקדש או נשא - אינו כלום, דלא תקינו רבנן נישואין לקטן. ואפילו שלח לה סבלונות משהגדיל אינו כלום, דלא חיישינן שמא שלח לשם קידושין.
ולאחר שיגדיל חלין הקידושין. ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה, צריכה גט. ואם קיימה משהגדיל, כתובתה קיימת ואין צריך לכתוב לה כתובה אחרת. ודוקא מנה ומאתים, אבל תוספת אין לה.
המקדש קטנה - אינן קדושין, אבל לאחר שתגדיל חלין הקדושין ואינה צריכה קדושין אחרים.
ומיהו תקנו לה נשואין על ידי אחיה ואמה, שאם אין לה אב, או שהשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה שאין לו עוד רשות בה, והשיאוה אחיה ואמה לדעתה, הוו קדושין. ומכל מקום אם רצתה לצאת ממנו, אינה צריכה גט אלא יוצאה במיאון כאשר יתבאר לקמן בהלכות מיאון בעזרת השם.
ודוקא שיש בה קצת דעת להבחין בין טוב לרע, כגון שאם נותנין לה צרור זורקתו אגוז נוטלתו, כך יש בה דעת לשמור קידושיה, אבל אם אין בה דעת כזה, או אפילו יש בה דעת והשיאוה אמה ואחיה שלא לדעתה, לא הוו קדושין כלל.
והרמב"ם כתב: דפחות מבת שש אפילו היא נבונת לחש ביותר ומכרת ומבחנת אינם קדושין ואינה צריכה מיאון, ואם יתרת מבת י' אפילו היא סכלה ביותר הואיל ונתקדשה לדעת צריכה מיאון, היתה מבת ו' ועד סוף י' בודקין אותה אם מכרת ומבחנת עסק הקידושין והנשואין צריכה מיאון ואם לאו אינה מתקדשת ואינה צריכה מיאון.
וכל זמן שלא תמאן, בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, וחייב במזונותיה ובפדיונה כל זמן שהיא תחתיו ואוכל פירותיהן[1], אבל אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה או לצורך פדיונה ועמדה ומיאנה, אינו חייב לשלם, אף על פי שאוכל פירותיה, ואפילו הן בעין עדיין שליקטן ומונחין ברשותו אינו מחזירן.
ודינן בענין הכתובה יתבאר לקמן בדין היוצאת בלא כתובה.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
קטן שקדש או נשא אינו כלום דלא תקינו ליה רבנן נישואין בר"פ חרש (קיב:) אמרינן הכי דלא תקינו רבנן לקטן נישואין דלקטנה דוקא תקינו נשואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
ומ"ש דקטן שקדש אפילו שלח סבלונו' משהגדיל אינו כלום וכו' מבואר במשנה פ' האיש מקדש [נ:] ומפרש טעמא במתניתין משום דעל דעת קדושין הראשונים שלח הסבלונות כלומר ולא שלחם לשם קדושין וכתב רש"י בפרק המדיר [עב:] קטן אין קידושיו כלום דלאו בר קיחה הוא דכי יקח איש כתיב מי נאמן להעיד על הקטן והקטנה אם גדלו עיין בסימן קס"ט.
ומ"ש ולאחר שיגדיל חלין הקדושין ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה צריכה גט. בפרק המדיר (עג:) תניא קטן שקידש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת בעלו קנו ר"ש בן יהודה אומר בעלו לא קנו ומשמע דהלכה כת"ק וכתב שם הרא"ש דהיכא דאמרינן בועל לשם קידושין היינו דאיכא עידי ייחוד דאמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וטעמא דחיישינן בביאה טפי מסבלונות משום דקי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הלכך איכא למימר דמסיק אדעתיה דילמא קידושי קטנות לאו כלום נינהו וגמר ובעל לשם קדושין וכ"כ עוד בתשו' כלל ל"ה והבי' ראי' אחרת וכ' שם הר"ן דהא דאמרי' גבי קדושי קטן שאם בעל משהגדיל קנה היינו לומר דקדושין גמורים הם (ב"ה: ומ"ש רבינו ולאחר שיגדיל חלים הקידושין אינו נכון דהא כשיש עדים שנתייחד עמה לא מחמת הקידושין היא מקודשת אלא מחמת שאנו אומרים שקידשה בביאה עכשיו ע"כ).
ומ"ש ואם קיימה משהגדיל כתובתה קיימת וכו' מבואר במשנה ס"פ הכותב (צ.):
ומ"ש דווקא מנה ומאתים אבל אינו נכון דהא כשיש עדים שנתייחד עמה לא תוספת אין לה מימרא דרב הונא שם. ופרש"י מנה ומאתים שהן תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא מחמת הקידושין הוי מקודשת אלא מחמת דחספא בעלמא הוא ונתבאר עוד זה בדברי רבינו סימן ס"ז וכתבו התוס' דמשמע ממתני' דהיכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדלה שאנו אומרים שקידשה בביאה עכשיו: כבר היא בעולה יש לה כתובה ק"ק שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נישואיה . כתב מהרי"ק בשורש ל' דקטן בן י"א שקידש לו אביו שצריכה גט לדעת קצת פוסקים ודברים תמוהים הם כתב הרשב"א בתשובה סימן תת"ג על ענין קטן שהשיאוהו אשר אמרת מה חשש יש בדבר באמת אסור לעשות כן מכמה טעמים והרא"ש כתב בפרק האיש מקדש קטן שהשיאו אביו לא חשיב כאילו היא בזנות אצלו אפילו היא גדולה ובת עונשין אע"ג דלא תקינו רבנן נישואין:
המקדש קטנה אינם קדושין פשוט בתלמוד בכמה דוכתי ומ"ש אבל לאמר שתגדיל תלין הקדושין ואינה צריכה קדושין אחרים ז"ל הרמב"ם בפ"ד גבי ממאנת ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קדושיה קדושין גמורים מן התורה אלא מד"ס והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קדושיה ונעשית א"א גמורה ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה ואם לא רצתה צריכה למאן ותצא בלא גט וכתב ה"ה דע שמ"ש רבינו שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושיה ונעשית א"א גמורה הוא דוקא כשבעל אחר שגדלה אבל לא בעל אחר מכאן אינה א"א אלא מד"ס וקידושי אחר תופסין בה וכבר ביאר רבינו זה בארוכה פי"א מה' גירושין ומ"ש כאן נעשית א"א גמורה לומר שצריכה גט ואם בא עליה אחר שגדלה היא א"א מן התורה ואם לא בא עליה היא א"א מד"ס וזה מבואר שם בהלכות גירושין עכ"ל וגם רבינו כ"כ בסימן קנ"ה וצ"ל הביאה סימנין אחר י"ב ולא בעל אח"כ הוי ספק קדושין ואם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן ומיהו אם לא גירש ועמדה ונתקדשה לאחר צריכה גט משניהם ואם ירצו מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון שמא יאמרו החזיר ראשון גרושתו משנתארסה וכתב הרמב"ם דוקא היכא שלא בעל אחר שגדלה ונתקדשה צריכה גט מהב' ואסורה לחזור לראשון אבל בעל אחר שגדלה ונתקדשה לאחר אפילו גט אינה צריכה מהב' ומותרת לחזור לראשון עכ"ל וא"כ צ"ל שמ"ש כאן רבינו סתם דלאחר שתגדיל חלין הקדושין ומשמע דאפילו לא בעל נמי חלו הקדושין היינו מדרבנן ונ"מ שאינה צריכה קדושין אחרים וכדמסיים בה ואינה צריכה קדושין אחרים כלומר לענין זה בלבד הוא דחלו הקדושין אבל לענין אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר לא דהא ודאי תפסי בה קדושי אחר כל שקדשה אחר קודם שבעל ומהרי"ק בשורש ל' כתב בדינים אלו עיין עליו: ומ"ש ומיהו תקינו לה נשואין ע"י אחיה ואמה וכו' ומ"מ אם רצתה לצאת ממנו אינה צריכה גט אלא יוצאת במיאון בפרק ב"ש (קז:) תנן איזו קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן וכבר כתבתי בסמוך דבר"פ חרש קאמר דקטנה תקינו לה רבנן נישואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר: ומ"ש דהשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה דינה כמי שאין לה אב מבואר במשנה פרק נערה (מג:) ופרק ב"ש (קט:):
ומ"ש ודוקא שיש בה קצת דעת וכו' בפרק התקבל (סה.) אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה הגיעו לעונת הנדרים נדריהם נדר וכו' זו היא גירסת ספרים דידן והיא גירסת רש"י אבל הרי"ף מחליף הגירסא בשתי מדות ראשונה ושניה וגורס במדה ראשונה וכנגדו מתגרשת בקדושי אביה ובמדה שניה גורס וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון וכתב הרא"ש דמסתבר כגירסת הספרים שהוא גירסת רש"י ופרש"י וכנגדו בקטנה חשיבה לה יודעת לשמור קידושיה ומתקדשת בקדושי אמה או אחיה לדעתה או בקבלת עצמה אם יתומה היא למיאון שצריכה למאן ואינה יוצאה בלא מיאון דתנן ביבמות כל תנוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן וזו יודעת לשמור הוא ומ"ש או אפילו יש בה דעת והשיאוה אמה או אחיה שלא לדעתה לא הוי קדושין כלל במשנה פרק ב"ש (דף קז:) איזו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחוה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן:
ומ"ש בשם הרמב"ם דפחות מבת שש אפי' היא נבונת לחש ביותר וכו' עד ואם לאו אינה מתקדשת ואינה צריכה מיאון הכל בפ"ד והוא ז"ל גורס כגרסת הרי"ף וכתב ה"ה דברי רבינו בזמנים אלו לומדים ממה ששנינו ביבמות פרק ב"ש (דף קז:) רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תנוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן ואמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ובפרק התקבל (דף סה.) אמר רבא הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ושני המאמרים האלו בהלכות וזמן הפעוטות ידוע בפרק הניזקין שהוא מבן ו' עד י' כל חד לפום חורפיה וכבר נזכיר זמן זה בהלכות כאן בפרק התקבל והסכים רבינו בין המאמרים האלו שפי' יכולה לשמור קידושיה שאמר רבי חנינא יודעת לשמור כסף קדושים במקחם וממכרם בפעוטות וכן פירש בפי' המשנה ששיעורו של רבי חנינא היא מבת ו' ועד בת י' וכ"כ בעל העיטור וכן מוכח בירושלמי כמו שכתב הרשב"א וכן הסכים הוא ז"ל וכן עיקר ויש בהשגות בזה שטה אחרת עכ"ל: וכתב נ"י בפרק ב"ש שפר"ח מדקאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן ש"מ דבפנוייה היא ואם לא נבעלה כלל שריא לעלמא ואפילו גדלה וכתב עליו הרשב"א שאינו רואה הכרח בדבר זה לפי שיש לפרש דאינה צריכה למאן דקאמר לומר דאינו יורשה ואינו מטמא לה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה ואיפשר דלרבי חנינא בן אנטיגנוס אף הקטנה שאונה יכולה לשמור קדושיה אונה יוצאה בכדי אלא במיאון דאינה צריכה מיאון דקאמר אינו אלא לדברים הללו בלבד כמו שכתבתי:
וכל זמן שלא תמאן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה וכו' בפרק ב"ש (דף קח.) איפליגו ר' אליעזר ורבי יהושע ופסקו הרי"ף והרא"ש כרבי יהושע דאמר קטנה הצריכה מיאון בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון: ומ"ש וחייב במזונותיה ובפדיונה כל זמן שהיא תחתיו ואוכל פירותיה אבל אם הלך למ"ה ולותה ואכלה או לצורך פדיונה וכו' בס"פ אלמנה נזונית (דף ק:) תנן דממאנת אין לה פירות ולא מזונות ובפ' שני דייני גזירות (ד' קז:) תניא כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונות אלא כגון שהלך בעלה למ"ה ולותה ואכלה עמדה ומיאנה ואהא דתנן דאין לה פירות כתבו התוספות והרא"ש אין לומר תקנת פירות דהיינו פרקונה דבעודה יושבת תחתיו פשיטא דאם נשבית חייב לפדותה ואם מיאנה ואח"כ נשבית פשיטא דאינו חייב לפדותה ואם נשבית ומיאנה ועודה שבויה פשיטא דאינו חייב לפדותה דאלמנה בכה"ג שנשבית בחיי בעלה ומת אמרינן (כתובות נב.) דאין היורשין חייבים לפדותה ובפירות שאכל נמי אין לפרש דאפילו קרן גופיה אם אכלו אין לה דאמרי' בגמרא אי דליתנהו אידי ואידי לית לה אלא איצטריך לאשמועינן דאין לה פירות שליקט אפילו הן מונחין בעין בתוך ביתו ועוד יש לפרש תקנת פירות כגון שנשבית ולותה ופדתה עצמה ואח"כ מיאנה דומיא דמזונות דמפרש בפרק שני דייני גזירות כתב הרא"ש בתשובה סוף כלל ל"ג כיון שהגיע לכלל שנותיו ומשכחינן ביה השתא סימנים מחזקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנותיו והביא ראיה לדבר וכ' ועוד ראיה מדאמרינן בפרק מי שמת (קנו.) אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין פירוש אם הגיע לכלל שניו וקדש בודקין אותו אם הביא שתי שערות קידושיו קדושין והא דבדקינן ליה לאו משום דאי לא משתכחי ליה סימנים לא חיישינן לקידושיו דהא אמרינן בפרק יוצא דופן (מו.) קטנה שהגיע' לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים וכו' אלא להכי מהניא בדיקה דאי מצא שערות ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שאינה צריכה גט משני אם לא מצא שערות צריכה גט משניהם דחיישינן שמא נשרו ופר"י דצריכים למימר דהך בדיקה קודם קידושין היא דאי לאחר קידושין אפילו אם ימצאו שערות צריכה גט משניהם דשמא השתא הוא דאתו ובשעת קידושין לא הוו דהכי אית ליה לשמואל גופיה בפרק בתרא דקידושין גבי קדשה אביה בדרך וקדשה היא את עצמה והרי היא בוגרת לפנינו וכו' ומיהו לא דמו דהתם וכו' אבל הכא כיון שהגיע לכלל שנותיו ודאי אית לן למימר כיון שלאחר קידושין מצאו חזקה שגם בשעת קדושין היו בה כל זה פר"י וכ"ש אליבא דהלכתא דקי"ל כרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו עכ"ל וכ"כהתוספות בפרק מי שמת (שם.) וכתב מורי הר"י בי רב ז"ל שה"ר דוראן והרשב"א חולקין על זה וכתב שצריך שיעידו עדים שו' חדשים קודם היה לה שתי שערות כדאמרינן (לט.) אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים וכל זמן שלא יעידו על זה אפילו תהיה בת ט"ו שנים היא בספק קידושין ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם ועיין בחידושי הרשב"א בפרק מי שמת (שם) :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
קטן שקדש או נשא פי' קטן שקידש בלבד או אפילו קדש וכשא אינו כלום דאע"ג דלקטנה תקנו נשואין ה"ט שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל לקטן לא הוצרכו לתקן לו נשואין ה"א ר"פ חרש והיינו לומר דאינה צריכה ממנו גט ואם מת אינה זקוקה ליבם אבל מ"מ לא הוי להו ביאת זנות אם נשא כדכתב הרא"ש פרק האיש מקדש ואביו יכול נמי להשיאו לכתחילה אם הוא בן י"ב שנה ויום אחד כדלעיל בסי' א' וע"ש ובמ"ש בס"ד וע"ל בסימן ל"ז:
ומ"ש ואפילו שלח סבלונות וכו' משנה פרק האיש מקדש והיינו כשקדש ולא נשאה ומשהגדיל שלח לה סבלונות לא אמרינן דלשם קידושין שלחן אלא מסתמא ע"ד הקידושין הראשונים שלחן: ומה שכתב ולאחר שיגדיל חלין וכו' כלומר אבל אם נשאה ג"כ והגדיל חלין הקידושין מיד דכיון דבעל ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודאי אסיק אדעתיה דאין קידושי קטנות כלום וגמר ובעל לשם קידושין וע"ז אמר דאפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל וכו'. וכ"כ הרא"ש פ' המדיר וע"ל בסימן ל"ט:
המקדש קטנה אינן קידושין אבל לאחר שתגדיל חלין הקידושין דאם בעל חלו הקידושין מן התורה ואם קידשה אחר אין חוששין לקידושי שני ואם לא בעל חלין הקידושין מדרבנן לענין זה דוקא שאין צריך קידושין אחרים אבל אם קדשה אחר חוששין לקידושי שני וצריכה גט משניהם וכדלקמן בסוף סי' קנ"ה ועיין בב"י שפירש דברי רבי' דוקא בלא בעל ואין צורך אלא אפילו בעל ולצדדין כדפירש':
ומ"ש ומיהו תקנו לה קידושין ע"י אחיה ואמה שאם אין לה אב או וכו' הא דלא כתב שאם היא יתומה וכתב שאם אין לה אב הוא לפי שהשאלתות ס"ל דאף במי שהלך למ"ה תקנו שישיאוה אמה ואחיה והוו קידושין וצריכה מיאון אלא שהתוס' כתבו שאינן קידושין וכדלעיל בתחילת סי' ל"ז לפיכך כתב רבינו שאם אין לה אב דאיכא לפרושי לצדדין לשאלתות אף בהלך האב למ"ה ולתוספות דוקא כשמת האב: ומ"ש ודוקא שיש בה קצת דעת וכו' מימרא דרבא בפרק התקבל ולפי גירסת רש"י: ומ"ש משם הרמב"ם הוא על פי גירסת האלפסי והרא"ש הסכים לגירסת רש"י ולכך כתב רבינו לסברא זו בסתם:
ומ"ש וכל זמן שלא תמאן וכו' בפ' ב"ש פליגי בה ר"א ור' יהושע ופסק כרבי יהושע ומ"ש אבל אם הלך למ"ה ולותה ואכלה וכו' כ"כ התוס' והרא"ש ס"פ אעפ"י אהא דתנן ממאנת אין לה פירות:
דרכי משה[עריכה]
(א) ובמרדכי ריש הבא ע"י דאע"ג דקטן הוא מ"מ אין ביאתו ביאת זנות הואיל ונשאה דרך נשואין ומותרת לעמוד אצלו וכן משמע באשר"י והתוס' פרק האיש מקדש וכתב הרא"ש בתשובה סי' ל"ה קטן שהגיע לשנותיו וקידש אשה ולא ידענו אם הביא ב' שערות הוי קדושי ספק ואם בדקוהו אח"כ ונמצאו ב' שערות אמרינן דמשעה שהגיע לשנותיו הביאן:
(ב) ובהגהות אלפסי ריש מי שהיה נשוי ואם לא כתב לה כשהוא קטן כשיגדיל א"צ לכתוב לה אלא מנה דהא משהגדיל בעולה היא עכ"ל:
(ג) וכתב נ"י פרק חרש דיש רשות לב"ד לפסוק על הקטנה בנדונייתה ובכל צרכיה לבעל ההגון לה מידי דהוי אאחיה ואמה ולא עוד שיכולין להתנות על נכסיה שאם תמאן תפסי נדונייתא דכל שהוא לתקנתה ולטובתה יש להן רשות בנכסיה אבל קטן שאין לו נישואין אין לב"ד רשות על כך עכ"ל:
- ^ כנראה צריך לומר "פירותיה".