שולחן ערוך אבן העזר לא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · לא · ט

צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה

שולחן ערוך

קדשה בכסף פחות משוה פרוטה, אף על פי ששלח לה סבלונות (פירוש דורונות, כי הוא לשון סבל ומשא, ונמצא משא בלשון מתנה, כמו "וישא משאת" (בראשית מג, לד)) אחר כך, אין חוששין ששלח אותן סבלונות לשם קדושין. אבל אם קדשה בפחות משוה פרוטה, ואחר כך בא עליה סתם בפני עדים, צריכה גט, שודאי בעל לשם קדושין.

הגה: הוא הדין קטן שקדש ונתגדל אצלה, צריכה גט, דודאי בעל כשהגדיל לשם קדושין (טור סימן מ"ג ותשובת הרא"ש כלל ל"ה). ודוקא בכהאי גוונא, שכל אדם יודע דאין קדושי קטן או בפחות מפרוטה כלום, ולכן בעל לשם קדושין. אבל במקום דאיכא למיטעי, צריך קדושין אחרים (תשובת מימוני סוף נשים), כמו שנתבאר סימן זה סעיף ד':

מפרשים

חלקת מחוקק

(טז) קדשה בכסף פחות מש"פ:    כלומר במטבע של כסף אבל בשוה כסף חיישינן שמא ש"פ במדי:


(יז) אין חוששין:    כלומר אפילו באתרא דמקדשי והדר מסבלי דק"ל חוששין לסבלונו' הכא אין חוששין דהני סבלונו' ע"ד קידושי קמאי נשלחו:


(יח) צריכה גט:    שבודאי בעל לשם קידושין מל' זה משמע דהוי קידושין גמורים ואם קדשה אחר אינה צריכה גט מהשני אבל הר"ן והמ"מ כתבו שי"א דלא הוי רק ספק ואם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהם וסיימו בדבריהם דראוי לחוש ולהחמיר ובכ"מ מפרש גם דברי הרמב"ם דאינם אלא קידושי ספק (פ"ז מה"א):


(יט) וה"ה קטן שקידש ונתגדל אצלה:    הר"ן בפרק המדיר דף תק"ה ע"ב כתב דקטן שקידש ונתגדל קידושין גמורים הם ומדמה לה לקטנה שלא מיאנה והגדילה ובעל משהגדילה דודאי בעל לשם קידושין דק"ל כרב וכמבואר לקמן סימן קכ"ה וא"כ למה שכתבתי בס"ק שלפני זה דהר"ן גופיה כתב בפחות מש"פ דצריכה גט משני ואם כן לא יצדק מ"ש הרב וה"ה לקטן שקידש דלאו בחדא מחתא מחתינהו:


(כ) אבל במקום דאיכא למטעי וכו':    שם בתשו' מיימון סימן י"ט קאי אדם שיש לו בנים מאשתו ולבסוף נודע שטבעת קידושין/ לא /היה ש"פ ע"ז פסק דצריך לחזור ולקדש ואם בא עליה לאחר שנתברר דליכא ש"פ רק דליכא עידי יחוד מסתפק שם אם נאמר דסתם איש ואשה הדרים יחד הוי כעידי יחוד ועיין שם:

בית שמואל

(יט) אין חוששין:    ואין בהם אפילו קדושי ספק כמ"ש בתוספתא אפילו באתר' דמקדשי והדר מסבלי דקי"ל חוששין לסבלונות הכא אין חוששין דהני סבלונות על דעת קידושי קמאי שלחו לכן אפילו היו עסוקים באותו ענין לא חיישי', ועיין ר"י סימן ת"ה, אף על גב אם בעל קי"ל דמקדש אותה עם הביאה כתב הר"ן אדם יודע דאין קידושין פחות משוה פרוטה ואין יודע שפי' לכן בבעיל לא נחית לספיקא ומקדש כי היכא דלא יהיה שום חשש איסור בביאה אבל אם שולח סבלונות אינו מקדש אותה:


(כ) אין חוששין כו':    גם אין חשש שמא שוה פרוטה במקום אחר כי בכסף לא חיישינן לזה כמ"ש בב"ה שיעור קדושין הוא כסף חצי שעורה וכל כסף פחות משיעור זה אפילו שוה טובא דברים אחרים אין כאן שיעור כסף שצריכה התורה לקדושין, ולא כח"מ שכתב דאיירי במטבע של כסף וכבר כתבתי דאין מקדשין במטבע:


(כא) שודאי בעיל לשם קדושין:    הנה בש"ס פ' המדיר איתא ג' דינים קידש על תנאי קידש פחות משוה פרוטה קידש במלוה ומדייק המגיד מרמב"ם ספ"ז ה"א דס"ל פחות משוה פרוטה ומלוה מקדש אותה בביאה בודאי וי"א בשלשתם הוי קדושי ספק ויש לחוש לדבריהם כ"כ המגיד והר"ן ותימא על המחבר שפסק בפשיטות כרמב"ם ויותר קשה על הרב רמ"א מ"ש וה"ה קטן וכו' ודאי בעיל וכו' ש"מ דס"ל בפחות משוה פרוטה כהמחבר דודאי בעיל לשם קידושין ובסימן כ"ח סעיף ט"ז כתב ה"ה פחות משוה פרוטה הוי קידושין מספק אבל עיקר נראה בשלשתן צריכה גט לחומרא וקידושין של אחר תופסין בה ואם קידש בפחות משוה פרוטה ואחר כך נתייחד עמה הוי כמו ביאה ואמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה כ"כ הרא"ש ובש"ג פ"ב דקדושין:


(כב) במקום דאיכא למיטעי:    היינו דלא ידע שטבעת קידושין לא היה שוה פרוטה ולבסוף נודע לו, וכתב בתשו' מיימוני אם אחר שנודע לו שלא היה שוה פרוטה דר עמה כדרך איש עם אשתו ולא היה עידי יחוד י"ל דהוי כעידי יחוד ובתשו' ריב"ש סי' קי"ג כתב בשם הרא"ה דהוי כעידי יחוד ובסוף תשובה ו' חולק ע"ז וכתב כל הראשונים כתבו דצריך עידי יחוד ועיין ריש סימן קמ"ט:

ט"ז

באר היטב

(י) מש"פ:    כלומר במטבע של כסף אבל בשוה כסף חיישינן שמא ש"פ במדי ח"מ ועיין ב"ש.


(יא) קידושין:    משמע דהוי קדושין גמורים ואם קדשה אחר אינה צריכה גט משני אבל הר"ן כתב דלא הוי רק ס"ק וכ"כ הכ"מ בפ"ז מה"א. ואם קידש בפחות מש"פ ואח"כ נתייחד עמה הוי כמו ביאה הרא"ש.


(יב) שקידש:    לאו בחדא מחת' מחתינהו. כאן בקטן שנתגדל קידושין גמורים הם. וקשה על הרב רמ"א שכתב וה"ה קטן וכו'. ש"מ דס"ל בפחות מש"פ ג"כ קדושין גמורים הם ולעיל בסי' כ"ח סעיף ט"ז כתב הרמ"א ה"ה פחות מש"פ הוי ס"ק עיין ח"מ ב"ש.


(יג) למיטעי וכו':    היינו דלא ידע שטבעת קידושין לא היה ש"פ ולבסוף נודע לו. עיין בתשובת מיימון סי' י"ט ועיין ב"ש.







▲ חזור לראש