שולחן ערוך אבן העזר קכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קכה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז

במה נכתב הגט, ותקון הכתיבה והקלף
ובו עשרים ושלושה סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכג

סעיף א[עריכה]

אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד, כגון דיו וסקרא וקומוס וקנקנתום (פרוש, מיני צבעים) וכיוצא בהם; אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד, כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהם, אינו גט:


סעיף ב[עריכה]

כתבו בדיעבד באבר, בשחור, בשיחור -- כשר. (פרוש אבר - עופרת. ושחור -- הוא כלי של ברזל שרושמין בו. ושיחור -- הוא הפחם ערוך).

הגה: יש אומרים הא דבאבר כשר, הינו חתוכי אבר מערבים במים (הטור והרא"ש), אבל אם כתב באבר עצמו, פסול, ויש לחוש לזה. ולכתחלה נוהגין לכתבו בדיו טובה כמו שכותבין ספרים (סדר גיטין), ואין לשנות. ויש מחמירין עוד לומר, דהסופר יקרא כל אות תחילה קודם שיכתוב, כמו בספרים (גם זה שם):

סעיף ג[עריכה]

כותבין אותו במי עפצים. והוא שלא יהיה הקלף מעופץ, מפני שאין מי עפצים ניכר בו; ואם כתב, אינו גט. וכן כל כיוצא בו:

סעיף ד[עריכה]

חקק גט על הלוח או על האבן או על טס של מתכת אם חפר יריכי האותיות, כשר; וכן אם חקק יריכי האותיות מאחורי הטס עד שבלטו בפני הטס. אבל אם חפר תוך האות עד שיראו היריכות גבוהות מכאן ומכאן, או שהכה על פני הטס בחותם עד שנמצאו האותיות בולטות כדרך שעושין דינר זהב, אינו גט.

הגה: יש אומרים דלכתחלה יש להחמיר שלא לכתוב בקולמוס של ברזל, שלא לבוא לידי חקיקה (סדר גיטין). ועיין לקמן סימן זה סעיף כ"ב. ולא מקרי חק תוכות אלא כשכל האות נעשה כך, אבל אם צריך עדיין לתקן שיהיה אות, כשר (תרומת הדשן סימן רכ"ח):


סעיף ה[עריכה]

הקורע על העור תבנית כתב, כשר; אבל הרושם על העור תבנית כתב, פסול. ויש אומרים בהפך. ויש מי שמכשיר בשניהם:

סעיף ו[עריכה]

נהגו להחמיר שיהיו האותיות מוקפות גויל, ואם יש בו אותיות דבוקות יגרור ביניהם להפרידם,

הגה: ויש אומרים דאין להפריד האותיות אם נוגעין (כן הוא בסדר גיטין), וכן נוהגין. ויש מקילין בשעת הדחק (תשובת הרא"ש) לתקן קודם שיחתמו העדים (מהר"ם פדוואה), כשהבעל מצוה לתקן (בית יוסף לדעת הרא"ש):

סעיף ז[עריכה]

אם יש מי שרוצה לזיין האותיות, מוחין בידו:

סעיף ח[עריכה]

אם נפלה טפת דיו בתוך האות (טור) ואינה ניכרת, אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות, דהוה ליה חק תוכות.

ויש מחמירין אפלו האות ניכר (מהרי"ק שרש צ"ח), וכן נוהגין:

סעיף ט[עריכה]

אם רוצה לעשות מ"ם פתוחה, ונמשכה ידו ונסתמה, אינו יכול לגרור הדבקות, דהוה ליה חק תוכות. ועיין בארח חיים סימן ל"ב:

סעיף י[עריכה]

נוהגין לשרטטו. ויש לזהר מלשרטט באבר, מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב:

סעיף יא[עריכה]

נוהגין לעשותו שתים עשרה שיטין:

סעיף יב[עריכה]

נוהגין לעשות שיטה שלש עשרה וחולקים אותה לשתים, שבה חותמים העדים זה תחת זה.

הגה: ומשרטטין אותן שתי שורות קטנות גם כן. וישרטט הכל קודם שיתחיל לכתוב הגט. גם ישרטט מן הצדדין, ויהיו שורות הגט שוות, לא אחת ארוכה ואחת קצרה. ואם לא שרטט כלל, כשר. והוא הדין אם הוסיף או פחת משנים עשר שיטין (כ"ז גם בסדר גיטין גם במרדכי ריש גיטין). יש אומרים דאין להכשירן כי אם במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות. ונראה לי, דהוא הדין לענין שרטוט. וצריך לשרטט מבחוץ שלא במקום הכתב (בבית יוסף בשם הקונטרס ובסדר גיטין). ויכתוב לצד הבשר ולא בצד שער; ואם כתב במקום שער, יש פוסלין אותו (מהרי"ל). ולי נראה, דבמקום עיגון אין להחמיר. וכשהסופר כותב, לכתחלה יזהר שלא יגע בשרטוט שבצדדין. ונוהגין לכתחלה להניח גליון מן הצדדין כחצי אצבע, ולמעלה כאצבע (סדר גיטין), ולמטה כדי תפיסת יד (מהרי"ל) ויותר (דעת עצמו):

סעיף יג[עריכה]

נוהגין לעשותו שיהיה ארכו עם הגליון של מטה (בית יוסף בשם הקונטרס) יתר על רחבו:

סעיף יד[עריכה]

נוהגין שלא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל.

הגה: ואם כתב חוץ לשיטין, יש אומרים דאפילו אות אחת שיצא לחוץ, פסול (בית יוסף בשם הגהות מימוני); ובמקום עיגון ושעת הדחק יש להקל (סברת הרב):

סעיף טו[עריכה]

לא יהא בו שום טשטוש, ולא יכתבו על המחק.

הגה: אם בא זבוב ומשך הדיו, לא ימחוק (בסדר גיטין). ולא יכתוב על שום נקב שאין הדיו עובר עליו (שם):

סעיף טז[עריכה]

לא יהא הכתב מעוקם ולא מבולבל, שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה.

הגה: רגלי ה"א וקו"ף שנוגעין, יש לפסול אפילו בדיעבד (תרומת הדשן סימן רל"ו ובפסקיו סימן מ"ה). מיהו, אם תינוק יכול לקרותו, יש מכשירין במקום עיגון (מהרי"ק שרש ע"א). ולכתחלה אסור להפריד בסכין, אלא יכתוב גט אחר (שם שרש צ"ח). ודוקא שלא במקום עיגון, אבל במקום הדחק שיש לחוש לעיגון, יתקן (סברת הרב) ועיין בארח חיים סימן ל"ב כיצד יתקן. ועיין סימן קכ"ו סעיף מ"ח. ואם צריך לתקן אותיות, כגון שלא נוגעין במקום שראוי ליגע או שהיו קצרים וצריך להאריכן, יתקנן קודם שיכתב "כדת משה וישראל" (בהגהות סדר גיטין בקבלה משם מהרי"ו כן מ"כ בשם מהר"ם מאור עינים), או לכל הפחות קודם החתימה (מהר"ם פדוואה). וצריך ליזהר שיגע כל מה שראוי ליגע, ושלא יגע מה שראוי שלא יגע, כספר תורה ותפלין ומזוזות (בסדר גיטין, וכן משמע בהגהות מרדכי דגיטין). ואם אינו נוגע מה שראוי ליגע, כגון יו"ד שאחורי הצדי"ק ויו"ד שבאל"ף וכיוצא בזה, יש אומרים דאפילו תינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותו, פסול אפילו בדיעבד (בתרומת הדשן ובפסקיו סימן מ"ג). ויש אומרים דבמקום עיגון יש להכשיר בכי האי גוונא. ואם הוא בטופס הגט, אפילו בלא עיגון יש להקל (בית יוסף). כתב למ"ד אל"ף של ישראל ביחד, יש אומרים דכשר אם הוא בטופס (תשובת הרא"ש); ובמקום עיגון יש להקל. היה קוצו של יו"ד שעל האל"ף נוגע גם מלפניו כזה כשר (מ"כ בשם מהר"י מרפורק). נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאס"ן, עד שנראין כדבוקין ומכל מקום נראה שאין האותיות נוגעין, כשר (מ"כ בשם מהר"י ברי"ן):


סעיף יז[עריכה]

היה בו משמעות שני עניינים, או שהיה בכתבו עיקום או בלבול, או שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר, הרי זה פסול:

סעיף יח[עריכה]

צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו לתינוק דלא חכים ולא טפש. ויש מי שאומר, שאף במקום כתיבתו צריך שיהיה נקרא כן.

הגה: ואין צריך לכסות מן הצדדין של האות שיש בו ספק, אלא מראין לו כך, ואם יוכל לקרותו, כשר (מ"כ בתקון ישן). ונוהגין לערות השיטות, דהינו שימשך ן' או ף' שבשיטה עליונה עד שיטה שלמטה ממנה, או ראש למ"ד שבתחתונה לשורה שלמעלה ממנה. ואם לא עירה, יש אומרים שהוא פסול, ולי נראה דבמקום עיגון אין להחמיר. ויזהר שלא ימשך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה, או להפך (הר"ן פ"ב דגיטין בשם יש אומרים), ואם עשה כך ונשתנה צורת האות, כגון שמשך ראש למ"ד לחלל דל"ת שאז נראה כה"א, פסול. (סברת הרב דוקא בכי האי גונא, וכן משמע בהגהות סמ"ק):

סעיף יט[עריכה]

גט שמחק בו אות או תיבה, או שתלה בין השיטין, אם מטופס הגט, הרי זה כשר. ואם מן התורף, אינו גט. ואם חזר ופירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על המחק, אפלו מתורף הגט, כשר כשאר שטרות. והקיום יכתבנו קודם "כדת משה וישראל". ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים מחק הגט:

סעיף כ[עריכה]

גט שנמצא קרוע שתי וערב, שהוא קרע של בית דין, הרי זה גט בטל כשאר שטרות. אבל אם נתקרע ואינו קרע של בית דין, כשר. נמוק או שהרקיב או שנעשה ככברה, כשר. נמחק או שנטשטש, ובבואה שלו קיימת, אם יכול לקרות, כשר; ואם לאו, אינו גט:

סעיף כא[עריכה]

במה דברים אמורים, כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה, ואין שם עדי מסירה. אבל אם יש עדים שנמסר לה הגט בפניהם והיה כשר, הרי זה כשר אף על פי שהיה תורף הגט על המחק או בין השיטין או שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם. ויש מי שפוסל בקרוע שתי וערב, והוא הדין כשנטשטש עד שאינן יכולין לקרותו (כן כתב המגיד משנה):

סעיף כב[עריכה]

יש מי שכתב, שיש להקפיד מלכתוב הגט בקלומוס של כנף, אלא בשל קנה. ועיין לעיל סימן זה סעיף ד':

סעיף כג[עריכה]

אם רקם או ארג או עשה כמעשה מחט אותיות הגט, יש אומרים דלאו כתב הוא: