ט"ז על אבן העזר קכה

►| ט"ז • על שולחן ערוך אבן העזר קכה |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

שרישומו ניכר פירוש הרושם מתקיים וניכר תמיד לאפוקי מדבר שאינו מתקיים כמו משקין ומי פירות:

קומוס הוא גומא וקנקנתום פירש התוספות קרקע ירוקה:

סעיף ד

שלא לבא לידי חקיקה בכה"ג כשר דהוא חק ירכות וצ"ל דמתחלה אסרו כל החקיקות בשביל חק תוכות ע"כ נראה דאם הוה צריך לכתוב בקולמוס של ברזל אין להחמיר כלל:

אבל אם עדיין צריך לתקן כו' פי' שצריך לכתוב כף כפופה וכתב נו"ן כפופה ונמשכה רצועה מקצה אל קצה וצריך למחוק הרצועה ועדיין נשארה נון וצריך למשוך ולעשותה כף זה לא מיקרי חק תוכות דלא הוי חק תוכות אלא במחוסר מעשה כההיא דמ"ם פתוחה שטעה וסתמה וכשיגרור הסתומות ה"ל ממילא פתוחה ולפ"ז אם סתם המ"ם קודם הגמר בזה יכול לגדור הסיתום כיון שעדיין צריך להוסיף ברצוע' המשופעת כמין יו"ד ע"כ יגרור תחלה הדבוק ואח"כ יגמור:

סעיף ו

וי"א דאין להפריד כו' ב"י הביא דברי הרא"ש בפסקיו דאם האותיות דבוקים יכול להפרידם ואפי' בתפילין ומזוזות מהני זה וכ"כ הטור ובתשובה ב' הרא"ש דביקות האותיות פוסלין בארצנו ולא אשכח לה שריותא אלא היכא דא"א להביא אחר ואפילו אפשר יגרד הדביקות ובסמוך מזכיר שאין מזה סתירה על דבריו בפסקיו וכ' ב"י ושמא סובר הרא"ש דנהי דבגרירו' האות לא מפסיל משום חק תוכות מ"מ צריך שיגדרו הסופר שכ' הגט במצוה הבעל אבל אחד לכתחלה לא אלא היכא דלא אפשר ואע"ג דגבי תפילין שרי לגרור הדביקות אלמא לא חשיב כ' דא"כ ה"ל כתב למפרע ופסולים האי טעמא סגי לאכשורי בדעבד או היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר לכתחילה צריך שלא יגרר' אלא מי שצוה הבעל לכתבו כיון שע"י גרירה זו חשוב גט כשר עכ"ל ונראה דהך במצוה הבעל שזכר ב"י לא קאי על הצווי לגרר ולתקן דזה אין לו שום צורך ואדרבה חומרא דאתי לידי קולא היא כיון שאתה מצריך לזה ה"ל מחוסר בין כתיבה לנתינה אלא דאפשר שאין זה פסול אלא במידי דהיה יכול לעשות קודם הכתיבה כההיא דסי' קנ"ד לענין מחובר משא"כ בזה שאין שייך קודם הכתיבה ואין זה מספיק אם נא' שהבעל צריך לצוות מחדש על הגרירה אלא ודאי שאין זה כלל ולא נתכוין הב"י לזה אלא דהך במצוה הבעל דנקט קאי על הכתיבה ור"ל אותו הסופר שכ' הגט במצות הבעל הוא יגרור מעצמו הדביקות ורמ"א כ' כאן כשהבעל מצווה לתקן נראה שהבין פי' בדברי ב"י בדרך זה שצריך ציווי ע"ז מחדש ולא יתכן כלל וגם הב"י לא נתכוין לזה כלל וזה מבואר עוד בסו' דברי ב"י שכ' מי שצוה הבעל לכתבו משמע דאין צווי (רק) על הכתיבה לחוד וכן איתא בטור סי' קנ"ו בסופו בשם רב האי גאון וז"ל יהיב בעל רשות לסופר למכתב וטעה במקצת אי איתי' לסופ' מתקן להו כו' עכ"ל הרי שלא הצריך לצווי שנית על התיקון ובמהרי"ל כ' שאם ראה מהרי"ל בשע' הנתינה שום אות שלא היה נוגע כתיקונ' אמר לסופ' שיתקננו ולא צריכים להעדי':

דאין להפרי' באותיות אם נוגעים נראה דהיינו אם הוא דבוקות ממש אבל בנגיעה דקה אין קפידא להפריד וכן מסיק מו"ח ז"ל:

ויש מקילים כו' זהו כל זמן שלא נתנו הגט יש מחמירין לכתוב אחר ויש מקילין בזה ועכ"פ אם כבר ניתן הגט ונמצ' אח"כ דיבוק דא"צ לגט שני כי א"צ היקף גויל בגט לא מבעיא לתשו' הרא"ש שזכרנו בסמו' ונראה שפירושה כך הוא דבארצנו אין היתר לתת גט שיש בו דבוק אותיו' אלא יתן אחר אם אפשר ואפילו אפשר מ"מ יש להקל לגררו ולתתו ונמצא דבריו כמו בפסקיו אלא לשאר דיעו' כגון ר"י מינץ בשם א"ז דכת' לפסול נראה דמודי' אחר שניתן וכבר פסק מהר"מ מלובלין בתשוב' סי' ק"ג להקל באם ניתן כבר ונמצא בו דיבוק אותיו' ובסדר גיטין של מהר"מ פדוו' סי' קכ"ד כתב הלכה למעשה שהסופר נגע האותיו' זו בזו ועדיין לא חתמו שצוה לגרר ולהפריד משמע דאחר שנחתם אין לגרר הנגיעו' כלל כיון דאפשר באחר כנ"ל למעשה בדבוק וכ"ש במה שיש פסול ממש שאין מועיל בו תיקון אחר חתימו' עדים כגון וכדין שכתב כדו:

סעיף ז

מוחין בידו דשמא יעשה איזה תג שע"י זה תתקלקל צורת האות כמו שהוא רגיל בס"ת:

סעיף ח

ואינה ניכרת כ' בלבוש דאין לפסול אלא בנפלה טיפת דיו על האות בעוד שהיא לחה דנתערבה הדיו יחד אבל אם לאחר שנתייבש היטב נפל' טיפת דיו ונפל הדיו מעל האות כשר דלא עשה שום דבר אלא גילוי הכסוי ולא נלע"ד דמשמעו' הלשון של ואינה ניכרת שכתב בטור ובש"ע משמע דשוב אין תקנה לפסול ההוא שהיה בזמן שאינ' ניכר' וההיכר שבא אחר הגלוי הוא כחק תוכות ודמות ראיה נראה להביא מבור דחייבה רחמנא ואם כסהו פטור כיון דכיס' נתבטל הבור כאלו לא היתה ה"נ נתבטל הכתב אות שהיה קודם הכסוי ותו אמרי' שם שגילה אותו המגלה הוא חייב והכור' הבור הוא פטור א"כ ה"נ עכשיו בגלוי הכסוי נעשה האות וכתב (הראשון) הלך לו ותו נראה דודאי יש לדמותו למי שסתם בעפר בור שכרה חברו דאמרי' (נסתלק) מעשה ראשון לגמרי כדאית' בח"מ סי' ת"י ה"נ (אם) נסתמה האות ראשון (ע"י הדיו נסתלק האו') משם ומו"ח ז"ל חולק ג"כ על הלבוש ומביא ראיה מטיפ' שנפלה לתוך חלל אות ב' ונעשה פ"א דאפי' בדיו לח אינו מתערב ואפ"ה פסול לגרור הטיפה שבחלל האות כמ"ש בהגהו' סמ"ק:

סעיף ט

אינו יכול לגרור הדביקו' עמ"ש בסעי' ד' מזה וכ' מו"ח ז"ל ואין תקנה אלא לגרו' הכל ואח"כ לכתו' אצל הגרר דעל הגרר אסור לכתוכ עכ"ל ועיין מ"ש סעי' ט"ו מזה וכת' בכל בו אמנם מיו"ד וא"ו וכיוצא בהם לעשו' מטיפה אות שלימה אין בכך כלום וכשר כי זהו חק יריכות עכ"ל ופי' ב"י דה"ק שאם נפלה טיפת דיו והוסיף עליה לעשו' יוד או משך אותה לעשותה ואו אע"פ שתחלת האות ע"י טיפת הדיו דליכא כתיבה כיון שגם הכת' מסייע בעשיית האות שפיר מקרי חק ירכו' כמ"ש בתרומ' הדשן הבאתיו בסעיף ד' משמע דצריך כתב חדש להוסיף והטיפ' כדקאי קאי וזה תמוה לי דודאי כל גוף האות צ"ל ע"י כתיב' ומה מועיל מעט התוספו' שנתהוה ע"י הכתב ונראה לי דאינו מוסיף כלום דיו חדש אלא שהטיפ' שנפלה היא לחה ומזיז בה ומושכ' ע"י איזה דבר לכאן ולכאן ועושה מזה אות שלם כגון וי"ו או יו"ד הוה כאלו כות' הכל ע"י דיו מחדש ומה שהוא מושך הטיפה בסכין הוה כותב בקולמוס מדיו אחר וע"ז סיים שפיר כי זה חק יריכות דקרי ליה חקיקה לפי שאין כאן כ' ע"י קולמוס רק מוליך הדיו ע"י סכין דלפי' ב"י קשה במאי הוא חק הא אם אינו אלא מוסיף בדיו ע"י כ' גם לשון לעשו' מטיפ' מורה על פירושנו שפיר אבל נדון הב"י לא נראה לסמוך להקל לענין מעשה וכאשר כתבנו הוא נכון בס"ד:

סעיף יא

י"ב שיטין רמז לדבר בשם ר"ת גט עולה י"ב:

סעיף יב

וישרטט הכל קודם כו' שלא יהיה שום מעשה בין כתיבה לנתינה כ"כ בסדר גט וכתב ע"ש שיחתוך הקלף קודם השריטה דכך הוא דרך הספר:

צריך לשרטט מבחוץ וא"ת א"כ אמאי אין משרטטין באבר י"ל דאפ"ה ה"ה נראה מבפנים צבע אבר אבל בברזל או בקנה אינו נראה כשמשרטין בחוץ אלא כשמשרטין בפנים אפי' בברזל יש לחוש שלפעמים נראה לכך התקינו שישרטט מבחוץ ב"י בשם קונטרסים:

במקום שער יש פוסלין הוא מהרי"ל שבא לפניו גט נכתב לצד השער לא מצאתי יד ורגל לפיסול זה דודאי לכתחלה יש לדמותו לס"ת כיון דוכתב לה ספר כריתות כתיב ואע"ג דדרשינן לה לספירת דברים מ"מ גם זה נלמד ממנו כמ"ש התו' דף כ"ז. כ"ז הוא לכתחלה אבל בדעבד ודאי כשר דהא קי"ל אפילו על עלה של זית כותבין אפילו לכתחלה והיאך נפסל כאן דיעבד וכמדומה לי שמהרי"ל אמר כן (מפני) הוראת שעה כי כתב שם לעיל מזה שהיה מזהיר לכתוב על צד הבשר ופעם אחת (היה) נכתב לצד השער ופסל אותו להראות שלא יפה הם עושים שאינם נשמעין לו אבל אין בזה הוראה למעשה לפסול מכח זה ועכ"פ במקום עיגון או חשש עיגון בשום צד אין להחמיר בזה:

סעיף יג

יתר על רחבו כשיהיה כדין ספר ולא יהיה מקרא אגרת ונקרא ארכו דרך קריאתו מתחלתו עד סופו לצד העדים:

סעיף יד

דאפילו אות אחת נ"ל הטעם דאם נלך בתר מה שכתוב לחוץ לשיטה אפשר שיזייף לפעמים להוסיף מה שירצה חוץ מן השטים ומו"ח ז"ל כ' דאין טעם לפסול זה ואפי' בלא עיגון יש להקל באות אחת ובשנים במקום עיגון:

סעיף טו

ולא יכתבו על המחק כ"כ הטור וסמ"ק וקשה הא כ' לעיל ר"ס קכ"ד כותבין על הנייר המחוק ומשמע דאפילו לכתחלה וסומך על עידי מסירה שיתננו בפניהם ונראה דכאן לא מיירי אלא באם סומך על עידי חתימה כמו שהוא ע"צ הרוב שסומכין ע"ז ולא יביא עידי המסירה לפני ב"ד ואפשר דמ"ה אמרי' לא פלוג ואפי' אם ירצה לסמוך על עידי מסירה להביאם לפני ב"ד לא יעשה כן אע"ג דמן הדין כשר ברוצה לסמוך מ"מ אין נהוג כן וראי' ע"ז מסידור לשונו כאן שכתב זה אחר שסידר דין הנהגת הגט איך יהיה וכן בטור סדרו אחר דברים שאין בהם פסול וכ"כ מו"ח ז"ל וכן ראיתי לאחי הגאון מהר"ר יצחק ז"ל בתשובה וסמך ע"ז בגט מומר שהיה חשש עיגון אם יעוכב הדבר והתיר למחוק איזה טעות שנכתוב ולכתוב על המחק והיינו כיון שיש עידי מסירה ונראה שיש לנו שפיר לסמוך על עידי חתימה שהרי אנו מנהגנו ליקח הגט אחר נתינתו ולקרוע אותו ולא יבוא הדבר לסמוך על עידי חתימה וסברא זו ראיתי בת"ה על מידי אחרינא ונראה לי במקום שיש איסור לכתוב על המחק ה"נ לא יכתוב אצל המחק כי יש חשש שמא היה שם איזה דבר ונמחק ולא כמ"ש מו"ח ז"ל בסעיף ח' שיכתוב אצל הגרד בנפלה טיפת דיו על האות אלא צריך לכתוב גט אחר כנ"ל ולענין חתימת העדים אם אירע טעות באיזה אות נראה דבזה אפילו לכתחלה יגרר האות כולו שיש בו טעות ויחזור ויכתוב על המחק דכאן אין שייך חשש זיוף שמא היה כתוב בו דבור אחר כמו ששייך בכתב הגט אלא דאם לא מחק כל האות אלא שתיקן מקצתו בענין שהוא חק תוכות ודאי יש לפסול גם בזה מידי דהוה כמו אינו כתב כלל ואפי' אם יש עידי מסירה ויש ויכוח בת"ה אם יש לגזור אטו כתב הגט כמו דגזרינן בחתמו שלא לשמה כמ"ש התו' ריש גיטין אבל במחק כל האות שיש טעות יכול לכתוב שפיר על המחק ואין כאן גזירה דגם בכתב הגט אין איסור כשיש עידי מסירה אלא אזהר' בעלמא כמו שזכרנו ולענין חתימה אין איסור אפילו בלא עידי מסירה כיון שאין שם חשש זיוף כנלע"ד וראיה עוד ממ"ש ב"י ס"ס ק"ל אחד מהעדים שחתם (אני פלוני סופר ועד) והוא לא היה סופר כתוב במרדכי פ' התקבל כשם (ר' יואל דכשר) וימחוק סופר עכ"ל ואע"ג דאנן קי"ל חתם סופר ועד פסול כמ"ש סי' ק"ל סעיף י"ח מ"מ למדנו מזה דאין מחק פוסל בחתימת העדים:

סעיף טז

קודם שיכתוב כדת משה וישראל נ"ל דהטעם שלא יהא מעשה בין כתיבה לנתינה וס"ל דהיינו אחר גמר הכתיבה וכתב בסדר גיטין דיכול לתקן באותיות שאין נוגעות כגון ראש אמצעי של שי"ן או רגל תי"ו שהסופר יתקן אפילו שלא בפני עדים ואפילו לאחר חתימת העדים:

היה קוצו של יו"ד של האל"ף נוגע גם מלפניו כזה כשר איני יודע טעם הכשר זה דהא פוסל הוא לענין תפילין כמ"ש בא"ח סי' ל"ב דאם נגע רגל האלף בגג האלף אי פני האלף בגג שתחתי' שפסול ולמה יהה כשר כאן טפי מרגל הא' שנגע למעלה. ובסדר גיטין מדמה אותם ג"כ להדדי דכתב לא יגע היוד שעל האלף ולא רגל הא' כו' וצ"ל דעכ"פ אינו מתיר אלא בנגיעת ראש שלה לחוד לא דבוק ממש ובדבוק ממש מהני תיקון ע"י קולמוס לעשות שם צורת היו"ד כנ"ל:

סעיף יח

שאף במקום כתיבתו הב"י העלה כן והגי' בטור נתינתו במקום כתיבתו לא לענין הלכה פסק לחוש אף במקום כתיבתו ומו"ה ז"ל חלק ואמר דאין לחוש למקום הכתיבה ונראין דברי ב"י שזה דומה למ"ש בסי' קכ"ט סעיף ז' ביש לו שם אחר במקום הכתיבה:

או ראש למ"ד כו' נראה דצ"ל וראש למ"ד דמכח משיכת רגל הנון של עליונה למטה וראש למ"ד למעלה ממילא תהיה מעורה אבל בחד מנייהו לא:

י"א שהוא פסול מו"ח ז"ל תמה על דבר זה דהא איתא בפ"ג דף ו' בעי רב פפא בין שיטה לשיטה מהו פי' שהוא מתנה שהנייר שבין השיטות יהיה שלו תיקו ותיפוק ליה דספר א' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים לא צריכה דמעורה א"כ נשמע מכאן טעם על מעורה כדי שיהא ספר א' א"נ שלא יהא אפשר לזייף ולכתוב בין שיטה לשיטה כמו שנמצא כתוב הני טעמי כסדר גיטין אבל מ"מ לא נשמע פסול וכדמשמע לישנא ל"צ דמעורה משמע דסתם גיטין אינן מעורים אלא דהכא מיירי בכך וכך נוהגין בכל שאר מלכיות אינן כותבין כלל מעורה ולכך אפי' שלא במקום עיגון אם טעה וכתב שיטין שאינן מעורין אין צריך לכתוב גט אחר וינתן זה לכתחילה עכ"ל ולעד"נ להראות פנים יפות שמוכח מן הסוגי' שצ"ל מעורה דק"ל במה דאמר ל"צ דמעורה מאי בעי בהאי עירוי דהא עיקר הקושיא היתה ותיפוק לי ספר א' אמר רחמנא היה לו לתרץ דמשייר קצת מהקלף בין השורות שמדבק הגט להדדי והשאר דבין השיטין יהיה שלו ועירוי הכתב של השורות מאי בעי הכא ותו נראה לדקדק בלשון דאמר ל"צ דמעורה למה אמר ל"צ היה לו לומר הב"ע במעורה וגם דלי"ת של דמעורה אינו מיושב שפיר אלא נלע"ד דהבעיין היה מסופק אם צריך שיהיה אפי' בין השיטות להאשה וע"כ צריך שיהא שלם בין השיטות ולא סגי שיהא נחתך שם החלק ההוא אף אם ישתייר בכל קצה קצת וע"ז פריך פשיטא דפסול דהא ספר א' א"ר בעינן והיינו שגם החלק שבין השיטין יהיה שלם דאז היא דוקא ספר א' ומתרצינן ל"צ דמעורה פי' אין לך ראיה מן הפסוק דהפסוק לא איצטרך לבין השיטות אלא לענין כתב הגט שיהיה השורות מעורין זה לתוך זה אבל מהקלף הפנוי מן שיטות לא מיירי קרא והיינו בעיין ונשאר בתיקו וא"כ קרא מורה על העירוי של הכתב וע"כ הוא הכרח לנו:

עוד הקשה מו"ח ז"ל ממ"ש בסי' ק"ל ששייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שכתבו שני דפין כשר והא לא הוה מעורה שורה של סוף עמוד הראשון עם שיט' הראשונה של עמוד השני זה נראה לתרץ דודאי חישבינן עמוד השני כאלו הוה נסתם ממש תחת עמוד הראשון למטה וראיה מפתוחות וסתומות דחשבינן כך לענין שיעור שתהיה פתוחה או סתומה כך איתא בהלכות תפילין ה"נ כן הוא ונמצא מה שמושך למטה בשורה התחתונה הוא כאלו נמשך לשיטה הראשונה של עמוד הב' כ"ז נ"ל נכון והגון בענין דין דמעורה דהוא הכרח ע"פ הפסק וכדפרשנו ונהי שבמלכות אחרות אינם חשים לפרש הפשט כמו שזכרנו מ"מ כתבנו להציל הדיעה שהיא פוסלת דאינן מעורה והוא נכון וע"כ יפה פסק רמ"א שאין להקל אלא במקום עיגון דוקא ולא זולת זה כנ"ל בס"ד:

סעיף יט

ואם מן התורף אינו גט נראה דאפי' אין כתוב שם דבר על המחק אלא חללו ג"כ אינו גט דשמא היה שם כתוב דבר אחר ונמחק כמ"ש בסעיף ט"ו ולענין מחק בחתימת העדים עיין ג"כ מה שכתבתי בסעיף ט"ו:

סעיף כא

ויש מי שפוסל בקרוע כו' ואם נקרע הגט תוך האות אם הוא שפוסל בס"ת ותפילין פסול גם בגט כנלע"ד: