בית שמואל על אבן העזר קכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר קכה |

סעיף א[עריכה]


(א) שרישומו עומד:    כ"כ הרמב"ם והטור כתב שרשומו ניכר משמע אפילו אינו עומד הוי כתב ועי' ב"ח:

סעיף ב[עריכה]


(ב) באבר עצמו פסול:    ל"ד פסול אלא הגט בטל מדאורייתא דהא לי"א אלו הלכה כשמואל דאמר רושמי' להעדים באבר ש"מ דלאו כתב הוא ושחור נמי דוקא כשמעורב במים ושחור היינו פחמים, שיחור אדרמנט בלע"ז, ואיתא במתניתין דיו סם סיקר' פרש"י סם רירפימנ"ט:

סעיף ד[עריכה]


(ג) אינו גט:    מדאורייתא דכתיב וכתב ולא וחקק והיינו דוקא בתורף בטל מדאוריית' אבל אם חוקק יריכי אותיות הוי כתב אף על גב לענין שבת הוי כתב אפילו אם חק תוכות דקי"ל אם נטל גובהו של חית ונשאר שני זיי"ן חייב שאני שבת דילפינן ממשכן דהוי כתב אפילו רשימה מה שהיו רושמים על הקרשים אבל בעלמ' לא כ"כ הסמ"ג והמ' ואם ניתן גט שנדפס נראה לכאורה דכשר בדיעבד דהוי כתב ממש וכ"כ בתשו' מ"ע ועיין תשובת מ"ב ובט"ז סוף סימן רע"א:


(ד) שלא לכתוב בקולמוס של ברזל:    אף על גב דהוי חק הירכות מ"מ יש לחוש שמא יבוא לידי חקיקת תוכות ועיין בלבוש:


(ה) אלא כשכל האות וכו':    ואם נפל מעט דיו יכול להוסיף דיו ולעשות מדיו שנפל ומדיו שהוסיף יוד או וא"ו ולא הוי חק תוכות אף על גב תחלת האות הוא ע"י הדיו שנפל מ"מ כל שצריך לסייע לגמר האות כשר כ"כ הב"י, ועיין סימן ק"כ שם כתבתי אם שנים יכולים לכתוב הגט ואפשר לומר אם פסול כתב האות ועדיין לא נגמר וגומר הכשר כשר ויש לדחות:

סעיף ה[עריכה]


(ו) ויש מי שמכשיר בשניהם:    ס"ל להרמב"ם דרושם ע"ג עור הוי כתב אף על גב לענין שבת ס"ל להרמב"ם דרושם ע"ג עור לא הוי כתב כתב המגיד לענין שבת בעינן דבר המתקיים כלומר מה שעושה יהי קיים אם רושם צריך להיות הרושם קיים וע"ג עור אינו מתקיים לכן פטור אבל בגט אם הוא כתב לפי שעה כשר ואם כותב ביד השמאל פטור אף על גב הכתב מתקיים מ"מ לא הוי מלאכת מחשבת ובעינן דבר המתקיים ומלאכת מחשבת לענין שבת ועיין מ"ש בסימן קכ"ג קכ"ד:

סעיף ו[עריכה]


(ז) נהגו להחמיר וכו':    הטעם דאין האות נראית יפה כשהאותיות דבוקים אבל על פי הדין כשר דיבוק בגט אף על גב בס"ת פסול משום בס"ת כתב וכתבתם היינו כתיבה תמה ולא ילפינן גט מס"ת כמה דלא ילפינן קלף ודיו כ"כ הסמ"ג והרא"ש פ"ב דגיטין, ונ"מ מזה אם כתב איזה אות ואין מוקף גויל למטה לכ"ע כשר דאז האות נראית יפה מיהו הרא"ש לא כתב טעם זה אלא כתב נהגו להחמיר שיהא מוקף גויל י"ל הטעם דעושים לכתחלה כעין ס"ת לפי זה אפילו למטה בעינן מוקף גויל, וע' תשובת מ"ב סימן כ"ג שהבאתי סס"ז, וכתב המגיד פ"ד דוקא כשהתינוק יכול לקרותו אז כשר לדעת המכשירים אבל כשאין התינוק יכול לקרותו לכ"ע פסול, ולדעת המחמירין אפילו אם התינוק יכול לקרותו פסול וכן משמע מהסמ"ג ובתשובות ריב"ש סימן נ"ו וכ"פ בתשובת מהר"מ מלובלין סימן ק"א, ולכאורה לא משמע כן מהרא"ש והטור מדכתבו אם נפל דיו לתוך האות ואינה נכרת א"י להעביר הדיו מכלל אם אותיות דבוקות אפילו אינו נכר יכול לתקן:


(ח) וי"א דאין להפריד:    לדעת רמ"א אין תקנה אלא בג' אופנים, א' כשהוא עת הדחק, ב' ברצון הבעל, ג' דוקא קודם החתימה ולמ"ש איירי כאן דוקא שהתינוק יכול לקרותו לפ"ז צריך ישוב מ"ש בסמוך סעיף ט"ז אם רגלי ה"א וקוף נוגעי' בגט כשר במקום עיגון וצ"ל שם איירי שכבר ניתן הגט, מיהו הב"י כ' אם כבר ניתן הגט כשר אפילו בלא עיגון או כשיש עיגון ולא ניתן וכ"פ בתשובת מהר"מ פדוו' סימן קכ"ד ובתשובת מ"ב סימן צ"ב (ואם עדיין לא חתמו העדים כשרים אפילו בלא דחק ועיגון) וכן עיקר, ואז טוב לתקן כיון דכשר ע"פ הדין בלא תיקון יותר טוב לתקן מפני מראית העין ואם עדיין לא חתמו יש לתקן אפילו בלא עיגון והיינו כשהבעל מצוה לתקן או כשסופר הבעל כאן יש לו לתקן אפילו בלא ציווי הבעל וכ"כ בט"ז וענין דביקות מחלק ב"ח וט"ז ומחלקים בין אם נדבק קצת לבין אם נדבק כל האות ובח"מ פסק דתליא הכל בקריאת התינוק:


(ט) וכן נוהגין:    אף על גב בתפילין וס"ת גורדין שם הטעם כדי שלא להצטרך גניזה לדבר שבקדושה אבל גט שאין בו קדושה הוי לכתחלה ויכתוב גט אחר ח"מ:

סעיף ז[עריכה]


(י) מוחין בידו:    משום לעז גיטין הראשונים ודוקא דבר שאינו אלא חומרא בעלמא חיישינן משום לעז וע' ת"ה סימן רל"ב ובדיעבד ובשעת הדחק כשר ח"מ:

סעיף ח[עריכה]


(יא) דה"ל חק תוכות:    משמע מדאורייתא בטל אפילו אם נפל טפת דיו אחר שנגמר האות כמ"ש בהגה"ת סמ"ק ואין חילוק בין אם האותיות לחים או יבישים כ"כ ב"ח ובלבוש כתב אם נתייבש האות ואח"כ נפל הדיו ונטל הדיו כשר דלא עשה שום דבר אלא מגלה הכיסוי ובסדר מהר"מ מפרש דברי הלבוש דכוונתו אם נפל טפת דיו על האות ולא נתפשט כלל אז אם האות כבר נתייבש דומה לעפרות זהב דקי"ל דיכול לגרד הזהב כמ"ש באורח חיים סימן ל"ב ול"ד לנפל לתוך החלל דשם הטפה מקלקל האות לפ"ז ל"ק עליו קושית הב"ח מיהו בט"ז השיג נמי על הלבוש ואם רוצה לגרד כל האות אין יכול משום דאסור להיות גט בשום מחק או טשטוש אפילו בין אות לאות משום חשש זיוף מיהו במקום עיגון יש תקנה בכל הטעות אפי' טעות גמור יכול לגרד ולכתוב אפילו לדידן דאין מקיימי' שום מחק מ"מ כשר בעת הדחק אף על גב דהרגיש בטעות אחר שכתב כל הגט יכול למחוק הטעו' ולכתוב אף על גב שכותב שלא כסדר אין עיכוב בגט אלא בתפילין צריך לכתוב כסדר משום דכתיב והיו בהווייתן יהו אבל בגט כשר וכ"פ בט"ז ועשה עובדא בגט מומר והורה למחוק הטעות ולכתוב, וכתב בחתימת העדים אם אירע טעות באיזה אות מותר אפי' לכתחילה למחוק כל האות ולכתוב על המחק ואם כבר חתמו העדים בגט אין תקנה לתקן בגט דהא עכ"פ העדים חתמו בפסול וכ"כ בח"מ:


(יב) ויש מחמירים:    בסדר מהר"מ מחמיר בזה אם הוא בתורף אפילו במקום עיגון אבל לא משמע כן במהרי"ק שורש צ"ח וכ"כ בח"מ:

סעיף ט[עריכה]


(יג) ועיין באורח חיים:    כלומר שם מבואר דיש למחוק כל החרטום וא"צ למחוק כל המ"ם ולא כהגמיי' שהביא בד"מ דס"ל דיש למחוק כל המ"ם ונ"מ במקום הדחק אם נמחק החרטו' לבד כשר אף על גב דיש ליזהר שלא יהיה שום מחק וטשטוש מ"מ במקום הדחק כשר כמ"ש בסמוך גם בזה החמיר בסדר מהר"מ בתורף אפילו במקום עיגון:

סעיף י[עריכה]


(יד) נוהגים לשרטטו:    משום דגט נקרא ספר אף על גב לספירת דברים אתא מ"מ עושים כעין ספר ועיין ברש"י מנחות דף ל"ב כתב דצריך שרטוט מדאורייתא וע"ש בתוס':


(טו) ויש ליזהר מלשרטט באבר:    אף על גב דמשרטטי' מבחוץ מ"מ נראה קצת מבפנים כ"כ הב"י מיהו נראה אם כבר נכתב אין קפידא בדבר:

סעיף יא[עריכה]


(טז) י"ב שיטין:    משום גט עולה י"ב ועיין בתוס' ריש גיטין ובסמ"ג כתבו עוד טעמים אחרים ועיין בלבוש:

סעיף יב[עריכה]


(יז) שיטה י"ג:    כתב בד"מ אותן ב' שורות יהיו רחבים כמו שיטה א' דכל מה שאנו יכולים לקרב העדי' אל הגט אנו מקרבים:


(יח) וישרטט הכל:    קודם שיתחיל לכתוב כדי שלא יפסיק בין הכתיבה להנתינה מיהו בדיעבד או במקום הדחק י"ל דאין קפידא דלא דמי להדינים שכתבתי בסימן קכ"ד:


(יט) במקום עיגון:    עיין ב"י וד"מ מבואר בכל הני דינים בסימן זה במקום עיגון ועדיין לא נתן הגט או בדיעבד שניתן הגט ואינו במקום עיגון כשר וכן מ"ש בסמוך אם כתב בצד השער במקום עיגון כשר וכן הוא בכל הסימן:

סעיף יג[עריכה]


(כ) יותר על רחבו:    הטעם כדי שיהיה כדין ספר ונראה דיש קפידא בדבר כמו בשרטוטים:

סעיף יד[עריכה]


(כא) דאפי' אות א':    אפילו רוב אות ב"ח ושם מיקל אם נכתב הגט אפילו לא ניתן עדיין ואנ"ל להקל אם לא ניתן וכן משמעות כאן בש"ע ובד"מ דאין להקל אלא במקום הדחק או בדיעבד שניתן הגט ואז כשר אפילו נכתב כמה אותיות וכ"פ בח"מ ובטופס מכשיר הרשב"ץ:

סעיף טו[עריכה]


(כב) שום טשטוש:    הטעם משום חשש זיוף וכתב בד"מ יזהר שלא ירד שום זילוף או שום לכלוכית על הקלף משום כשכותבים עליו נראה כמחוק וכשיפלו גשמים על הכתב אין נותנים הגט דנעשה שחור והוי כדבר שיכול לזייף ולא יכתוב על המחק מטעם הנ"ל אף על גב ע"פ הדין מותר לכתוב ע"ג דבר שיכול לזייף כמה שכתב בסימן קכ"ד והיינו אם ע"מ לפנינו מכל מקום לכתחלה יש ליזהר כי שמא ימותו ע"מ וכן אם זבוב מושך מאות לא ימחוק ואל יהיה בין תיבה לתיבה ובין אות לאות שום דבר מחוק ודבר שיכול לזייף לכן אין כותבים ע"ג דבר גרד, וכבר כתבתי במקום עיגון כשר כתב בד"מ ניקב בצד האות ולא באות כשר:

סעיף טז[עריכה]


(כג) יש לפסול:    אפילו בדיעבד כלומר אפילו אם תינוק דלא חכים יכול לקרותו דכל שאין צורת האות עליו כמו שנמסרה למשה בסיני אין שם אות עליו:


(כד) יש מכשירים וכו':    תרי בבות כתב כאן א' אם כבר ניתן הגט בלי תיקון כשר במקום הדחק וא' איירי אם עדיין לא ניתן הגט מ"מ במקום דחק יתקן ויתן הגט כתב בתשובת מ"ב סימן נ"ב אפי' קודם החתימות א"י לתקן אא"כ במקום עיגון אף על גב בדבקות אותיות יכול לתקן קודם החתימות אפילו בלא עיגון כמ"ש לעיל שאני דיבוק ה"א וקוף שהוא תיקון בגוף אותיות אף על גב בתפילין יכול לגרד שאני גט כמ"ש בסמוך לכן אם אינו נוגע היודין שעל האלפין יכול לתקן בתפילין לובגט אסור לתקן וכן עיקר כמ"ש המ"ב דהא לדעת הרב רמ"א א"י לתקן אפילו דיבוק האותיות וכ"כ בסדר מהר"מ יש להכריע להקל בדיבוק אותיות אבל בדיבוק הההי"ן וקופי"ן אין להקל ולא כנ"ש דמיקל בזה ועיין סימן קכ"ו:


(כה) יתקנן קודם שיכתוב כדת משה וישראל:    הטעם כתב בט"ז שלא יהיה מחוסר מעשה אחר גמר הכתיבה קודם הנתינה ויכול לתקן אפילו אינו שעת הדחק כיון דליכא תיקון כ"כ ול"ד לפירוד אותיות לכן יכול לתקן כאן כל זמן שלא חתמו העדים אם צוה הבעל או יתקן הסופר כמ"ש בסמוך:


(כו) בכה"ג:    כבר כתבתי לדעת רמ"א דוקא בדיעבד ובמקו' הדחק כמ"ש בסמוך אם צריך לתקן כגון שלא נוגעים וכו' יתקן משמע אפילו בלא עיגון יתקן צ"ל דאיירי קודם חתימות העדים יכול לתקן אפילו בלא עיגון אבל לאחר החתימות אין תקנה אלא בדיעבד ובמקום עיגון וכ"כ בסדר מהר"מ דיבוק אותיות או נגיע' ההי"ן או קופי"ן ואפילו קודם החתימה אין לתקן אא"כ במקום עיגון ותיקון אבל אם אינו נוגע שפיר יש לתקן קודם החתימה אפילו בלא עיגון ועיין באורח חיים שם מבואר אם לא היו נוגעים היודין דינם שוה לתיקון אותיות דבוקים גם מבוא' שם אם כתב במקום צדי"ק נו"ן יו"ד גרע טפי:


(כז) אם הוא בטופס:    כלומר לאפוקי אם שם הבעל ישראל אז הוי תורף ומ"ש בח"מ ל"ד וכן אם שני תיבות נקראים כתיבה א' בטופס כשר ובתורף פסול ד"מ:


(כח) היה קוצו של יוד:    היינו כפיפה שבצד השמאל נוגע אבל היו"ד גופי' אין נוגע מ"ה מכשיר כאן ומ"ש באורח חיים סימן ל"ב דפסול היינו כשהיוד בעצם נוגע ולא כח"מ וכ"כ במ"א שם באורח חיים, ועיין בת"ה סימן ר"ל רל"ו בענין קוצו של יוד ויש ליזהר בזה ובסדר מהר"מ מחמיר בזה ע"ש:


(כט) שאין האותיות נוגעים:    משמע אם האותיות נוגעים פסול אף על גב דנעשה אחר הכתיבה מחמת הלחות ועיין באורח חיים סי' ל"ב פסק שם אחר הכתיבה אירע שנפסק או שאינו מוקף גויל כשר וכאן משמע בגט פסול וצ"ל מ"ש שם כשר היינו אם אינו למטה מוקף גויל אבל אם אינו מוקף גויל בין אות לאות גרע טפי ופסול שם וכאן אפילו אם נעשה אחר הכתיבה ועיין שם בב"י תירץ שני תירוצים ולמ"ש פסק כחומרא של שני תירוצים ועיין בתשובת מ"ב סי' כ"ג כ"ד גם י"ל בל"א זה גיפלאסן גרע טפי דהוי כאלו נעשה מיד כן כיון דאינו ראוי להיות מוקף גויל ונ"מ אפילו אם הוא למטה אינו מוקף גויל פסול:

סעיף יז[עריכה]


(ל) ה"ז פסול:    ולא בטל הואיל ונקרא ענין גירושין ויש בו משמעות גירושין שם ברמב"ם:

סעיף יח[עריכה]


(לא) יש מי שאומר וכו':    כן מדייק הב"י מתשוב' הרא"ש וב"ח כתב דאיתא ט"ס בתשובה ומ"מ נראה אף על גב דאינו מבואר הדין בתשובת הרא"ש יש לדמות לשמו' דצריך לכתוב שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה וכ"כ בח"מ ועיין תשובת ראב"ח סי' ל"ו:


(לב) וא"צ לכסות הצדדין:    עיין ד"מ כתב בשם אגודה תינוק היודע אותיות וא"י לצרף התיבות ותו' כתבו היודע לקרות אותה תיבה:


(לג) ונוהגין לערות:    כתב בד"מ הטעם כדי דלא אתי לזיוף בין שיטה לשיטה ובזה נדחו כל הראייות שהביא הב"ח בסי' זה ובסי' ק"ל מש"ס דא"צ לערות כי בודאי לדינא דש"ס דמותר לכתוב על דבר שיכול לזייף א"צ לערו' אבל לדידן דאין כותבין ע"ג דבר שיכול לזייף צריך לערות ואין להקל, כתב ב"ח יעקם הנו"ן של פיטראין קצת לימין כדי שיוכל להאריך הלמ"ד של ישראל למעלה:


(לד) לחלל ד':    דאז נשתנה האות ונעשה ה"א וה"ה בשאר אותיות אם נשתנו אלא בדלית מסתמא משתנה וכ"כ בח"מ:

סעיף יט[עריכה]


(לה) ועכשיו נהגו להחמיר וכו':    מיהו במקום עיגון או בדיעבד כשר אפי' אינו מקוים כיון דאיתא ע"מ ובסי' קכ"ד כתבתי היכא דאיכא חשש זיוף צריכים ע"מ להיות בפנינו ועיין ב"י איזה נקרא תורף וזמן נקרא ג"כ תורף:

סעיף כ[עריכה]


(לו) גט שנמצא קרוע:    עי' תשובת מ"ב עסי' כ"ג אפילו אם קרוע לתוך האות והוא מתורף כשר לכ"ע ליתן לה הגט לכתחלה כשאינו קרע שתי וערב והיינו כשהאות אינו משתנה אף על גב דהשתא אינו מוקף גויל למטה כשר כיון שנעשה אחר הכתיבה כמ"ש בסמוך ועיין עוד שם סי' כ"ד ומ"ש ביורה דעה סי' ר"פ ואם נחלק שום אות פסול איירי בנשתנה אות וכ"כ בש"ך שם והט"ז כתב ג"כ בסי' זה כל קרע שכשר בס"ת כשר כאן ומ"מ נראה למעשה אין להקל שלא במקום הדחק אם נקרא תוך האות ועיין בתשובת בן ששון סי' ל' כמה חלוקי דינים בזה והביא שם תשובת ב"י שפסק אפילו נקרע שתי וערב כשר לא כרשב"א:

סעיף כא[עריכה]


(לז) וה"ה כשנטשטש:    עיין במגיד כתב נטשטש לכ"ע הגט בטל אפילו להרמב"ם ולא כמשמעות מלשון רמ"א:

סעיף כב[עריכה]


(לח) אלא בשל קנה:    ולא נוהגין כן והרוצה להחמיר אין שומעין לו דלא אתי להוציא לעז על גיטין הראשונים ועיין בש"ע קטנים ד"א שנת תנ"ג ובלבוש כתב בקולמוס של כנף אין הסופרי' נזהרי' אבל בקולמוס של ברזל יש להקפיד: