תשובות ריב"ש/נו
גם מה שכתבת שנמצאו בגט אותיות דבוקות אמנם יוכל לקרותן תנוק לא טפש ולא חכים וכן אותיות קצרות היש לחוש לזה:
תשובה הרשב"א ז"ל כתב בתשובה שבאותיות דבוקות אין קפידא אלא שטוב ליזהר מזה לכתחלה והביא ראיה ממש"א בפרק המביא תניין (גיטין כ:) גבי בין שיטה לשיטה מהו דאקשינן ותפוק ליה דספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים ומתרצינן לא צריכא דמעורה ולפי הפשט נראה שר"ל דנדבקו אותיות שלמטה באותיות של מעלה כגון צואר הלמד דבוק למעלה או רגל הקוף דבוק למטה ואפילו הכי כשר והרמב"ם ז"ל כן כתב מזאת הראיה וכתב שאותן שדוחים זאת הראיה ומפרשים כגון שצואר הלמ"ד נכנס בחלל החי"ת בלי דבוק או רגל הקו"ף בחלל העי"ן אינם אומרים נכונה דלשון מעורה בדבוק משמע כמו נדלדלה הכבד ומעורה בטרפשין ועוד דפסול דבוקה בס"ת מפני שאינה מוקפת גויל מארבע רוחותיה ואי בעינן בגט הכי היכי בעי בין שטה לשטה הרי כיון שהנייר שבין שטה לשטה הוא לבעל הנה לא נשארו האותיות מוקפי' גויל מארבע רוחותיה ומאי קא מיבעיא ליה אלא ודאי אין בגט פסול דבוקה כל זה כתב הרמ"ה ז"ל גם קצור האותיות כמו הואוי"ן הצריכין להאריך הגאונים ז"ל כתבו שאין פסול זה אלא כשהבעל מערער גם יש מהם שכתבו שאין ערעור הבעל כלום בזה אלא בשכתב הוא בעצמו או שצוה לסופר לכותבו כן ואח"כ בא וערער שלקלקלה נתכוין אבל במצוה לסופר לכתוב גט כשר והסופר טעה ולא דקדק באותן הדקדוקין אין משגיחין בערעורו של בעל והרשב"א ז"ל כתב גם כן בתשובה שלא לאמרו דברים הללו אלא כשבא הבעל וערער אבל בלא ערעור אין חוששין לו וכ"ש כשלא כתב הגט הבעל עצמו אלא הסופר והרא"ש ז"ל סובר שבשעת הדחק ב"ד מתקנין הואוי"ן וזה רחוק בעיני כי אם צריך תקון איך יתקן אחר זולתי הסופר שהוא שליח הבעל לכתוב הגט אבל בזה אני רגיל לסמוך על מ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו וז"ל והא דאמרינן ולורכיה לוא"ו דתרוכין ולוא"ו דשבוקין ולוא"ו דכדו לאו לאורוכינהו משאר ואוי"ן קאמרי' אלא כשאר ווי"ן כדי שלא יראו יודי"ן דהא אין הטעם אלא כדי שלא יבא הבעל ויערער ויאמר כדי פטרית וכ"כ בתוספות והעולם רגילין להאריכם ממש ונכון הדבר לעשות כן כדי שיזכרו ולא יבאו לידי קצור עכ"ל הרשב"א ז"ל וגם מלשון הר"ם ז"ל כן נראה שכל שלא תדמה ליו"ד אלא נראית וא"ו לכל מי שיקרא כשר וכדאי הם דברים אלו לסמוך עליהם וזה בשעת הדחק שאי אפשר לתקן ויש לחוש לעגונא. גם מה שלא כתבו העדים בחתימתן עד אלא כתבו שמם ושם אביהם אין לחוש לזה כלל כי אין צריך להזכיר עד רק כשאין מזכיר שם אביו בחתימה אלא שמו בלבד או שמזכיר שם אביו ולא שמו ואז אם לא יכתוב עד הוא פסול לפי שאין נראה שחתם לשם עדות אבל כשמזכיר שמו ושם אביו ואף אם לא כתב עד כשר דלהכי טרח לכתוב שמו ושם אביו לפי שמכוין לעדות ומשנה שלמה שנינו בפ' המגרש (גיטין פז:) איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין ר"ל שהיו מפרשים שמם ושם אביהם אף בלא עד ובוחרים בזה יותר משיכתבו עד עם שמם לבד או עם שם אביהם לבד כדי שהרוצה לקיים חתימתן ידע מי הם וילך אחר קרוביהם ושכניהם לקיים חתימתן ולכן על כל אלה הספקות אפשר להקל בהן: