באר היטב על אבן העזר לא
סעיף א
[עריכה](א) מקודשת: ר"ל למפרע משעת נתינה חלו הקדושין.
סעיף ב
[עריכה](ב) שומא: ואם לא שמו קדושין ושמו אח"כ לדעת רש"י אינה מקודשת כלל. ולדעת הרמב"ם לפי פירש הר"ן והכ"מ אינה מקודשת למפרע משעת נתינה אבל מקודשת לאחר שומא. וב"ש כתב דמדברי הרמב"ם אין מוכרח ע"ש. ועיין ב"ח ובהרש"ך ח"ב סי' ט"ו בחידושי מהרי"ט על קידושין.
(ג) אבן: עיין הרש"ך ח"ב סי' ע"ו ובהרדב"ז ח"ב סי' קל"ד.
(ד) אותן: וא"כ אף שנמצא הטבעת של נחושת אין כאן קידושי טעות. ואין חילוק בין מקדשה בשל נחושת ממש או בשל זהב ונמצא של נחושת רק שיהיה שוה פרוטה. ואם אינה ש"פ והיא אומרת לדידי ש"פ מסופ' הר"ן אי מהני. וכתב המרדכי דאין מקדשין במטבע והיינו מדרבנן אין מקדשים ב"ש ועיין כנה"ג דף ס"א ע"ב.
סעיף ג
[עריכה](ה) אחר: הרא"ש פ"ק דקדושין כתב בשם ר"י אפילו אם יודע שש"פ במקום אחר אינו אלא קידושין מדרבנן דאין להקדש אלא מקומו ושעתו. והרא"ש ס"ל ג"כ כר"י וכ"כ המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א. וכתב גם הרמב"ם ס"ל כן. מיהו הרא"ש כתב שם דהרמב"ם ס"ל כשידוע שש"פ במקום אחר היא מקודשת מדאורייתא וכן ס"ל הר"ן. וכתב הב"ש דאיירי דהעדים יודעים שש"פ במקום אחר אז י"ל דהיא מקודשת מדאורייתא. אבל אם א"י להעדים אז הוי כאלו קדשו בלא עדים. ועיין ב"ש שהקשה מסוגיא דקדושין דף נ"ג ע"ב תוספות סד"ה איהו לא ניחא וכו' ע"ש. ועיין מהרש"ל ומהרש"א שהביאו ח"י שכתבו צ"ל דהמעשר ש"פ מצומצם וכו' ע"ש. א"כ לפ"ז יש לומר הא דבמזיד קידש איירי שקדשה באינו מצומצם דאז מתקדשת בגבולין דשוה פה כמה פרוטות כסברת ת"י. ולא הקשה הב"ש מידי ודו"ק. וכ"ה בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ב. הרב ח"מ מסופק אם יש לה דרך להלך לאותו מקום ששם ש"פ אי הוי קידושין דאורייתא ע"ש ועיין ב"ש. משרת שבקשה המשרתת ממנו לחתוך לה לחם וחתך לה ואמר הרי את מקודשת לי פסק בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ב דמידי ספק קידושין לא נפקא דשמא ש"פ במקום אחר. ודוקא שאמר כן בשעה שנתן לה ושתקה אבל לא בשתיקה דלאחר מתן מעות ע"ש.
סעיף ד
[עריכה](ו) אחרים: ואם ידוע שש"פ במקום אחר א"צ קדושין אחרים אלא בביאה יתכוין לשם קידושין. ב"ח ב"ש עיין ב"י סוף סימן מ"ד.
(ז) גמורים: ואם השני קידש ג"כ באותו דבר פחות מש"פ מותרת לראשון וא"צ גט משני ממ"נ. ואם השני קידש בדבר אחר שאין ש"פ צריכה גט אף משני וכתב הח"מ דמותרת לראשון אחר גירושי השני.
(ח) כשר: כ"כ הטור בשם הרמ"ה ודוקא בכה"ג דאינו אלא חשש בעלמא שמא ש"פ במקום אחר. אבל אם יצא קול שש"פ אז הבנים ספק ממזרים. עיין ח"מ מה שהקשה. והב"ש רוצה לתרץ ע"ש. ולא נראה לי יפה דא"כ למה אמר הש"ס ולאו משום דס"ל דשמואל וכו' הא אפי' אי הוי ס"ל כשמואל נמי לא הוי הבנים ספק ממזרי'. והראיה דלדידן דקיי"ל כשמואל וקי"ל כהרמ"א. והכי הל"ל ולאו משום דשמואל. דאפילו לשמואל נמי לא הוי ספק ממזרי' אלא משום וכו' אבל השתא דאמר ולאו משום דס"ל כשמואל וכו' משמע אי הוי ס"ל כשמואל הוי פרשי משום דשמואל א"כ הקשה הח"מ שפיר ודוק. כתב הרמ"ה אם א"י אם היה ש"פ בעת הקדושין אזלינן בתר השתא אם עכשיו ש"פ אמרינן מסתמא היה ש"פ בעת הקדושין וה"ה להיפך עיין ח"מ ב"ח ב"ש.
סעיף ז
[עריכה](ט) בני וכו': עיין מ"ש התוספות בקדושין דף ז' ע"ב בד"ה שתי בנותיך וכו' וכתב מהרי"ט בחידושיו על קידושין שני בני אדם שנתנו לאב פרוטה בעד שתי בנותיו קטנות אין לחוש לקדושין כלל כיון דכל חד וחד לא נתן ש"פ וכך העתיק הכנה"ג דף ס"א ע"ב. וב"ש לא העתיק יפה ע"ש.
סעיף ט
[עריכה](י) מש"פ: כלומר במטבע של כסף אבל בשוה כסף חיישינן שמא ש"פ במדי ח"מ ועיין ב"ש.
(יא) קידושין: משמע דהוי קדושין גמורים ואם קדשה אחר אינה צריכה גט משני אבל הר"ן כתב דלא הוי רק ס"ק וכ"כ הכ"מ בפ"ז מה"א. ואם קידש בפחות מש"פ ואח"כ נתייחד עמה הוי כמו ביאה הרא"ש.
(יב) שקידש: לאו בחדא מחת' מחתינהו. כאן בקטן שנתגדל קידושין גמורים הם. וקשה על הרב רמ"א שכתב וה"ה קטן וכו'. ש"מ דס"ל בפחות מש"פ ג"כ קדושין גמורים הם ולעיל בסי' כ"ח סעיף ט"ז כתב הרמ"א ה"ה פחות מש"פ הוי ס"ק עיין ח"מ ב"ש.
(יג) למיטעי וכו': היינו דלא ידע שטבעת קידושין לא היה ש"פ ולבסוף נודע לו. עיין בתשובת מיימון סי' י"ט ועיין ב"ש.