באר היטב על אבן העזר ל
סעיף א[עריכה]
(א) ידה: ואם אמר לה טלי קדושך מע"ג קרקע כתב הרש"ך דהוי ס"ק עיין ב"ש.
(ב) לה: הריצוי קאי על הקדושין ולא על הזריקה. ח"מ בית שמואל ט"ז ולא כב"ח. מיהו אם אמרה תן הקדושין בידי וזרק לה לא הוי קידושין. ט"ז בית שמואל.
(ג) חצירה: עיין בית שמואל.
סעיף ד[עריכה]
(ד) לתוכם: ואם שניהם באו כאחד לתוך ד"א הוי ס"ק עיין ח"מ ב"ש.
סעיף ה[עריכה]
(ה) קרוב לו: עיין ב"ש. ובית הכנסת הוי כסימטא לענין ד"א. ובה"י כתב דהוי כחצר שותפות ע"ש.
סעיף ז[עריכה]
(ו) בפניו: דוקא זרקתו בפניו אבל זרקתו לפניה קרוב לה או לתוך ד' אמותיה הוי קידושין כ"כ ב"ח בסי' מ"ב ע"ש. לכאורה לא מקשה הש"ס מידי בקדושין דף ח' ע"ב הא שדתינהו קמיה הוי קדושין הא קאמר' ליה שקול לא בעינא וכו' ע"ש דילמא איירי דזרקה בחצירה כסברת הב"ח. עיין בטור ועיין ח"מ ופרישה ודו"ק.
סעיף ח[עריכה]
(ז) חזר: מ"מ מיירי כשנתן להם אמר תזכו בקידושין אלו לפלונית אבל אם נתן להם בסתם מנא ידעי שיזכו לה וא"כ לא קנתה היא הקדושין ח"מ. עיין ב"ח שכתב וכן מ"ש בסיפא דמקודשת וכו' משום שאפשר לומר דאם לא אמר אלא תנהו לפלוני שיקבלם לי לא קבלה לשם קדושין קאמרה אלא לשם מתנה בעלמ' ע"ש. ואינו משמע כן ממה שעשו צריכותא ממנה לפלוני דלא מקרב' דעתה ע"ש וק"ל. וכ"כ בנחלת צבי.
סעיף ט[עריכה]
(ח) הסלע: הרש"ך ח"א סימן קנ"ב כתב אם הסלע קרוב לד' אמותיה יש לחוש לקדושין ועיין ב"ש ס"ק ט"ז. נתן הכסף ע"ג קרקע ונטלתו משם אינה מקודשת כלל. תשובת מהרי"ל סי' ע"ד. אבל הרשד"ם חא"ה סימן כ"ד והרנ"ח ח"א סימן פ"ד והרא"ש בתשובתו סימן כ"ב פסקו דהוי מקודשת גמורה. דמהריב"ל ח"ב סי' ל"ו כתב שאין בידו להכריע אם היא מקודשת גמורה או ספק מקודשת. והרש"ך ח"א סי' קנ"ב כתב דהוי ספק מקודשת. זרק הקדושין לתוך שוליה לא הוי כטלי קדושין מע"ג קרקע והוי מקודשת הרשד"ם חא"ה סי' פ"ו ועיין כנה"ג דף ס"א ע"ב.
סעיף י[עריכה]
(ט) לעני: היתה בעלת חובה. ובעל חובה דוחק אותה ואמר לה א' התקדשי לי בזה ואמרה תנהו לבעל חובי אם היה בעל חובה גוי מקודשת גמורה. ואם היה ישראל ופרע לו בפניה הוי ס"ק רשד"ם חא"ה סימן ל"ז.
סעיף יא[עריכה]
(י) בדבר: ר"ל דהוי ס"ק ח"מ ב"ש צ"צ.