שולחן ערוך אבן העזר לא ב

יש אומרים שאם קדשה בדבר שאין בקיאין בשומתן ופעמים טועים בהם הרבה, כגון אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בהם, ואמר לה: התקדשי לי באבן זו ששוה חמשים זוז, צריך שומא, דלא סמכה דעתה. ויש מי שאומר, שאפילו קדשה באבן סתם, ולא אמר לה ששוה חמשים זוז, צריכה שומא, ולכך נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן.

הגה: ואם קדשה בטבעת שיש בו אבן, או בסתם טבעת, ונמצא של נחושת, אף על פי שאין דרך לקדש בכך, חיישינן לקדושין (בית יוסף בשם תשובת הר"ש בר צמח ומרדכי פרק קמא דקדושין). ואפילו אמרו העדים תחת החופה שהוא של זהב, ונמצא נחושת, אף על גב דלענין דינא נראה דלא הוי מקודשת, אפילו הכי יש להחמיר לענין מעשה (תשובת מימוני סוף הלכות נשים). ומכל מקום נוהגין תחת החופה לשאול לעדים אם הטבעת שוה פרוטה, כדי שתדע הכלה שאין מקדשה רק בשוה פרוטה (ארחות חיים). גם נוהגין לכסות פני הכלות הצנועות, ואינן מקפידות במה מקדש אותן (מבאר בתשובת הרשב"א):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ב) צריך שומא: דלא סמכה אדעתה ואם לא שמו קודם הקידושין ושמו אח"כ לדעת רש"י אינה מקודשת כלל ולדעת הרמב"ם אינה מקודשת למפרע בשעת נתינה אבל מקודשת לאחר שומא:

(ג) אפילו קדשה באבן סתם: הוא דעת הר"ן בשם ר"ת דלעולם היא טועה אף דאמר לה בכל דהו טועה הי' בדעתה וסוברת שהאבן שוה סך גדול:

(ד) אעפ"י שאין דרך לקדש בכך חיישינן לקידושין: היינו דדברים שבלב לאו תנאי גמור ואף שהיא סומכת בדעתה שהאבן שוה כך וכך או הטבעת הוא בודאי של זהב כל שלא פירש בשעת הקידושין אפשר לומר דסברה וקבלה:

(ה) אפ"ה יש להחמיר: לענין מעשה היינו משום דאולי יש לחלק בין אם המקדש אומר התקדשי לי בדינר זהב ונמצא נחושת או אם העדים אמרו לפניה שהיא של זהב דאולי דוקא אדיבוריה דידיה סמכא ומאחר שהוא לא הזכיר בדבריו של זהב יש לחוש למעשה דאולי כוונתו היה בטבעת כמות שהוא בין זהב בין נחושת והיא סברה וקבלה ועיין בגוף התשובה דשייכים להלכות אישות סימן ך':

(ו) ומ"מ נוהגין תחת החופה לשאול לעדים: אף על גב דלענין אונאה מבואר בחושן משפט סימן רנ"ז סעיף כ"ב אם אומר המוכר חפץ זה אינו שוה אלא זוז ע"מ שאין לך עלי אונאה אפ"ה יש אונאה שיאמר הלוקח מאחר שראיתי שחפץ זה שוה יותר מזוז ידעתי שלא אמר המוכר רק להשביח דעתו שאני הכא גבי קידושין דבל"ה פסק דהמקדש בטבעת של זהב ונמצא של נחושת מקודשת אף על גב דלגבי אונאה פשיטא דהוי אונאה אלא ודאי משום חומרא דקידושין וגם מאחר שהיא אינה נותנת דמים והאשה מתקדשת בפרוטה אמרינן דילמא כוונת שניהם היה אף שלא שוה רק פרוטה שתהיה מקודשת ומ"מ לרוחא דמילתא שואלין לעדים כדי שתדע דלהכי שואלין אף אם ימצא אח"כ של נחושת מ"מ ש"פ והוא מקדש אותה רק בש"פ וא"כ פשיטא דסברה וקבלה:

(ז) ואין מקפידות במה מקדש אותן: וא"כ אף שנמצא הטבעת של נחושת אין כאן קידושי טעות דהוי כאלו אמרה תתן לי מה שתרצה רק שיהיה ש"פ וע"כ אינה רואה מה נותן לה ואין חילוק בין מקדשה בשל נחושת ממש או בשל זהב ונמצא נחושת:

בית שמואל

עריכה

(ב) ופעמים טועים בהם הרבה: היינו לפיר' הרא"ש סבורה היא שאינו שוה כ"כ לכן אין קפידא אא"כ אמר ששוה כך וכך ולהר"ן הטעם דסברא ששוה הרבה יותר לכן אין חילוק בין אם קדשה סתם בין אם אמר בכל דהוא, והרמב"ם ס"ל נמי הטעם כהרא"ש ומחלק בין תכשיטין שהאשה מתאווה אליהם אז סומכת דעתה ובשאר דברים לא סמכה דעתה:

(ג) ואם קדשה בטבע' שיש בו אבן ה"ז ס"ק: משום לכמה פוסקים לא סמכה דעתה, וכשיש בו זיוף או לדעת יש מי שאומר שהביא בסמוך אינה מקודשת כלל דהא באבנים טובות כשמקדש אותה בסתם אמרי' דסבור' ששוה סך גדול ואין רצונה להתקדש אלא בסך גדול א"כ מכ"ש בכה"ג דהיתה סבור' שהוא של זהב ואין רצונה להתקדש אלא כשהוא של זהב, מיהו לדעת הרשב"ץ חיישינן לקדושין כיון דמקדש אותה בסתם:

(ד) אפ"ה יש להחמיר: אף על גב אם הוא הטעה אותה אינה מקודשת שאני הכא דהוא לא הטעה אותה אלא העדים:

(ה) גם נוהגין לכסות וכו': אף על גב דשואלים להעדים אם הוא ש"פ מ"מ י"ל דלא סמכה דעתה כי ראתה דשוה יותר ודומה להא דאיתא בחושן המשפט סי' רכ"ז לענין אונאה אם אמר לו אינו שוה אלא זוז א' יכול לטעון טענת אונא' משום כשראה שהוא שוה יותר סבר ששוה כל דמיו שנתן כן ה"נ סבור' ששוה יותר מ"ה מכסים פניה, ואם אינה שוה פרוטה והיא אומרת לדידי שוה פרוטה מסופק הר"ן אם מהני מה שהיא אומרת לדידי שוה יותר משוי' וכתב המרדכי דאין מקדשים במטבע והיינו מדרבנן אין מקדשים ועיין בתו' ובהרא"ש פ"ק דקדושין:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שאפי' קידשה סתם כו' הטעם לפי שאבן טוב אין שומתו ידוע כלל שיש ששוה מועט ואפשר שהיא סבורה ששוה הרבה:

גם נוהגין לכסות בב"י בשם תשובת הרשב"א מבי' וז"ל ומ"מ כדי לצאת ידי ספק ראוי שיחזור ויקדשנה ואפי' באותה טבעת ואפי' לא יטלנו ממנה דה"ל כפקדון ואפי' אשתקי' מקודשת דלא גרע מדשידך עכ"ל תימ' לי דדברי רשב"א אלו סותרים מה שאמר הוא עצמו הוזכר בסי' כ"ז סעיף ג' דצריך לחזור וליטול ממנה כולי דכיון דאמר כאן דאפי' שתיקה מועיל דהוי שדיך גם שם נימא הכי ועיין מה שכתבתי שם:

באר היטב

עריכה

(ב) שומא: ואם לא שמו קדושין ושמו אח"כ לדעת רש"י אינה מקודשת כלל. ולדעת הרמב"ם לפי פירש הר"ן והכ"מ אינה מקודשת למפרע משעת נתינה אבל מקודשת לאחר שומא. וב"ש כתב דמדברי הרמב"ם אין מוכרח ע"ש. ועיין ב"ח ובהרש"ך ח"ב סי' ט"ו בחידושי מהרי"ט על קידושין.

(ג) אבן: עיין הרש"ך ח"ב סי' ע"ו ובהרדב"ז ח"ב סי' קל"ד.

(ד) אותן: וא"כ אף שנמצא הטבעת של נחושת אין כאן קידושי טעות. ואין חילוק בין מקדשה בשל נחושת ממש או בשל זהב ונמצא של נחושת רק שיהיה שוה פרוטה. ואם אינה ש"פ והיא אומרת לדידי ש"פ מסופ' הר"ן אי מהני. וכתב המרדכי דאין מקדשין במטבע והיינו מדרבנן אין מקדשים ב"ש ועיין כנה"ג דף ס"א ע"ב.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}