רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות מעשר שני ונטע רבעי · פרק תשיעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה קיט: "המצוה לאכול נטע רבעי (פרי העץ בשנה הרביעית לנטיעתו) בקדושה לפני ה'"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

נטע רבעי הרי הוא קודש שנאמר ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי' ודינו להאכל בירושלים לבעליו כמעשר שני וכשם שאין מעשר שני בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא ובנטע רבעי הוא אומר ואיש את קדשיו לו יהיו שאין לך קדש שלא נתפרש דינו בתורה למי שהוא חוץ מנטע רבעי.

הלכה ב[עריכה]

הרוצה לפדות נטע רבעי פודהו כמעשר שני ואם פדהו לעצמו מוסיף חומש ואין פודין אותו עד שיגיעו לעונת המעשר שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שיעשה תבואה ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני והרי הוא ממון גבוה כמעשר לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר ודינו בשאר הדברים לענין אכילה ושתיה ופדייה כמעשר.

הלכה ג[עריכה]

והפודה כרם רבעי רצה פודהו ענבים רצה פודהו יין וכן הזיתים אבל שאר הפירות אין משנין אותן מברייתן.

הלכה ד[עריכה]

כרם רבעי אין לו לא שכחה ולא פאה ולא פרט ולא עוללות ואין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות כשם שאין מפרישין ממעשר שני אלא כולו עולה לירושלים או נפדה ויעלו הדמים ויאכלו בירושלים כמעשר.

הלכה ה[עריכה]

ענבים של כרם רבעי התקינו ב"ד שיהיו עולין לירושלים מהלך יום לכל צד כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ומשחרב בהמ"ק נפדה אפילו סמוך לחומה ושאר כל הפירות אפילו בזמן בהמ"ק נפדין סמוך לחומה.

הלכה ו[עריכה]

כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל ע"פ שלשה ואומדין כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת שיוציא יציאות השומרים והחמרים והפועלים מביתו ואחר שקוצבין את השער מניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות אלו משער כך וכך סלים בסלע ובשביעית פודהו בשוויו שאין שם לא שומרים ולא פועלים ואם היה הפקר אין לו אלא שכר לקיטה בלבד.

הלכה ז[עריכה]

מי שהיה לו נטע רבעי בשנת השמטה שיד הכל שוה צריך לציינו בקוזזות אדמה כדי שיכירו בו ולא יאכלו ממנו עד שיפדו ואם היה בתוך שני ערלה מציינין אותו בחרסים כדי שיפרשו ממנו שאם ציינו בקוזזות אדמה שמא יתפררו שאיסור ערלה חמור הוא שהיא אסורה בהנייה והצנועין היו מניחין את המעות בשנת שמטה ואומרין כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעות האלו שהרי אי אפשר לפדותו במחובר כמו שביארנו.

הלכה ח[עריכה]

באחד בתשרי ראש השנה לערלה ולרבעי ומאימתי מונין להם משעת נטיעה ואינו מונה מראש השנה לראש השנה אלא ל' יום בשנה חשובין שנה והוא שתקלוט הנטיעה קודם שלשים יום וכמה הוא סתם הקליטה לכל האילנות שתי שבתות.

הלכה ט[עריכה]

נמצאת למד שהנוטע מ"ד יום קודם ראש השנה עלתה לו שנה ואעפ"כ אין פירות הנטיעה הזאת מותרות בערלה אלא ברביעית עד ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות.

הלכה י[עריכה]

כיצד הנוטע אילן מאכל בט"ו באב משנה עשירית ביובל הרי הוא בתוך שני ערלה עד ט"ו בשבט משנת י"ג וכל מה שיוציא האילן בתוך זמן זה הרי הוא ערלה אף על פי שנגמרו לאחר כמה ימים ומט"ו בשבט משנת י"ג ביובל עד ט"ו בשבט משנת י"ד הוא נטע רבעי וכל מה שיוציא בתוך זמן זה הרי הוא רבעי וצריך פדיון ואם נתעברה השנה נתעברה לערלה או לרבעי.

הלכה יא[עריכה]

נטען בי"ו באב משנת עשר לא עלתה לו שנת עשר אלא הרי הוא ערלה שנת י"א וי"ב וי"ג כולה והרי הוא נטע רבעי מראש השנה של שנת י"ד עד סופה.

הלכה יב[עריכה]

נטע הנטיעה מראש חדש תשרי עד ט"ו בשבט מונה לה ג' שנים מיום ליום לערלה ומיום ליום לרבעי וראיתי לגאונים דברים בחשבון ערלה ורבעי אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן ובודאי טעות סופרים הם והאמת כבר ביארנו דרכה.

הלכה יג[עריכה]

העלין והלולבין ומי גפנים והסמדר מותר בערלה וברבעי והענבים ששרפם הקדים והפסידן והחרצנים והזגין והתמד שלהן וקליפי רמון והנץ שלו וקליפי אגוזים והגרעינים אסורין בערלה ומותרין ברבעי והנובלות כולן אסורות.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.