רמב"ם הלכות מכירה יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קנין · הלכות מכירה · פרק ארבעה עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות לאו רנב: "המצוה לא להונות (לצער) את הגר בדברים"
ספר המצוות לאו רנג: "המצוה לא להונות הגר בממון"
ספר המצוות לאו רנא: "המצוה לא להונות ולצער בדיבורים"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

כבר ביארנו שהנושא ונותן באמונה ואמר כך וכך אני משתכר אין לו הונייה ואפילו אמר זה לקחתי בסלע ובעשר אני מוכר מותר אבל בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם ולא ישתכר המוכר יתר על שתות.

הלכה ב[עריכה]

במה דברים אמורים בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין להם שער אלא ישתכר כל מה שירצה.

הלכה ג[עריכה]

ואין משתכרין פעמים בביצים אלא התגר הראשון הוא מוכרן בשכר והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד.

הלכה ד[עריכה]

אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש אלא זה מביא מגרנו ומוכר וזה מביא מגרנו ומוכר כדי שימכרנו בזול ובמקום שהשמן מרובה מותר להשתכר בשמן.

הלכה ה[עריכה]

אין אוצרין פירות שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל וכן בכל מקום שרובו ישראל שהרי מגיע מדבר זה צער לישראל בד"א בלוקח מן השוק אבל המכניס משלו מותר לעשות לו קבו אוצר.

הלכה ו[עריכה]

מותר לאצור פירות שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור מפני שמכניס מארה בשערים וכל המפקיע שערים או שאצר פירות בארץ או במקום שרובו ישראל הרי זה כמלוה ברבית.

הלכה ז[עריכה]

במה דברים אמורים בפירות שיש בהן חיי נפש אבל התבלין כגון כמון ופלפלין מותר לאצור אותן בארץ ישראל ולהוציא אותן ממקום למקום כשאר העיקרין.

הלכה ח[עריכה]

אין מוציאין פירות שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות מארץ ישראל לחוצה לארץ או לסוריא ולא מרשות מלך זה לרשות מלך אחר בארץ ישראל.

הלכה ט[עריכה]

רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ואפילו בשר ולחם ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך.

הלכה י[עריכה]

רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו וכיוצא בזה וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך.

הלכה יא[עריכה]

בד"א במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה אבל אם יש בה אדם חכם חשוב אין התנאי שלהן מועיל כלום ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קיבל התנאי אא"כ התנה עמהם ועשו מדעת החכם וכל מי שפהסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם.

הלכה יב[עריכה]

כשם שהונייה במקח וממכר כך יש הונייה בדברים שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך אני ה' זה הוניית דברים.

הלכה יג[עריכה]

כיצד היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה היו חלאים ויסורים באין עליו או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכור נא מי הוא נקי אבד.

הלכה יד[עריכה]

היו חמרין מבקשין תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שלא מכר תבואה מעולם נשאלה שאלה על דבר חכמה לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה תשיב בדבר זה או מה דעתך בדבר זה וכן כל כיוצא בדברים הללו.

הלכה טו[עריכה]

כל המאנה את הגר בין בממון בין בדברים עובר בשלשה לאוין שנאמר וגר לא תונה זה הוניית דברים ולא תלחצנו זה הוניית ממון הא למדת שכל המאנה את הגר עובד בשלשה לאוין משום לא תונו איש את עמיתו ומשום אל תונו איש את אחיו ומשום וגר לא תונה.

הלכה טז[עריכה]

וכן אם לחצו והונהו בממון עובר בשלשה לאוין משום אל תונו איש את אחיו ומשום ולא תונו איש את עמיתו ומשום ולא תלחצנו.

הלכה יז[עריכה]

ומפני מה עובר בגר על לאו של הוניית דברים אף בהניית ממון ועל לאו של הוניית ממון אף בהונאת דברים מפני שהוציא הכתוב את שניהם בלשון הונייה סתם וכפל לאוין בגר בשני הדברים בפירוש לא תונו ולא תלחץ.

הלכה יח[עריכה]

גדולה הוניית דברים מהוניית ממון שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון וזה בממונו וזה בגופו והרי הוא אומר בהוניית דברים ויראת מאלהיך לפי שהדבר מסור ללב הא למדת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך וכל הצועק מהוניית דברים נענה מיד שנאמר כי אני ה'.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.