סמ"ג לאו קעא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · קעא · >>


מצות לאו קעא - לא להונות ולצער בדברים

בפרשת בהר אל תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך אני ה'. ותניא בת"כ [בהר רפ"ד כל הסוגיא] ומביאה בפרק הזהב [דף כ"ח] שבאונאת דברים הכתוב מדבר, שאם לאונאת ממון הרי כבר אמר לא תונו איש את אחיו.

כיצד? אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמד תורה שנתנה למשה מסיני מפי הגבורה. אם היו ייסורין באין עליו או היה מקבר בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכור נא מי הוא נקי אבד. [מבואר שם בתוס' ועי' באשירי שם] [זה אינו מן הברייתא והוא מן המיימו' עי' שם במ"מ פי"ד דהלכות מכירה] ובכלל לאו זה השואל דבר חכמה למי שאינו יודע אותה חכמה שזה דבר המסור ללב. [בברייתא דלעיל] ותניא רבי יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהוא דבר המסור ללב. וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך.

תניא בפ' הזהב [דף נ"ט] לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך עם שאתך בתורה ובמצוה אל תונו. למדנו שלא הזהיר הכתוב באונאת דברים אלא על יראי ה'. ואמרינן במדרש שאם הונה אותך אתה רשאי להנותו שאינו קרוי עמיתך. ואמרינן במגילה [דף ל"ה] האי מאן דסני שומעניה פי' שיצא עליו ש"ר בודאי שרי לבזוייה בגימ"ל ושי"ן פי' גייפא שיטא פי' אחר בן גויה או בן שפחה פי' אחר גערת שמת' כמו ששנינו במועד קטן [בדף י"ז] ברב יודה שנדה לאותו תלמיד דסני שומעניה ואמרי' [בפר' כירה דף ט'] נמי האי מאן דעבד אדרבנן שרי למיקריה עבריינא. [בפר' הזהב דף נ"ח]

בשלשה דברים גדולה אונאת דברים מאונאת ממון: שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, זה בממונו וזה בגופו, זה לא נאמר בו ויראת וזה נאמר בו ויראת. וכל הצועק מאונאת דברים נענה מיד, שנ' כי אני ה'. ואמר רב חסדא [שם דף נ"ט] כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה.