רמב"ם הלכות מכירה יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קנין · הלכות מכירה · פרק שמונה עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), hebrewbooks.org , alhatorah.org

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם ואחד עובד כוכבים ואחד ישראל שוים בדבר זה היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור.

הלכה ב[עריכה]

אין מפרכסין את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים הישנים כדי שיראו כחדשים אבל מפרכסין החדשים כגון שישוף ויגהץ וייפה כל צרכיו.

הלכה ג[עריכה]

אין משרבטין את האדם במים של חזרין וכיוצא בהן כדי שיתפח ויראו פניו שמנים ולא צובעין את הפנים בשרק וכיוצא בו ולא נופחין את הקרביים ולא שורין את הבשר במים וכן כל כיוצא בדברים אלו אסורין ואין מוכרין בשר נבילה לנכרי בכלל שחוטה אע"פ שהגבילה אצלו כשחוטה.

הלכה ד[עריכה]

מותר לבור את הגריסין אבל לא על פי המנורה שאינו אלא כגונב את העין וידמה שהוא הכל ברור ומותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות ולשפחות כדי להרגילן לבא אצלו ופוחת משער שבשוק כדי להרבות במקיפין ממנו ואין בני השוק יכולין לעכב עליו ואין בזה גניבת הדעת.

הלכה ה[עריכה]

אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר ישנים בחדשים אפילו הישנים ביוקר והחדשים בזול מפני שהלוקח רוצה ליישנן ביין הוא שהתירו לערב קשה ברך בין הגתות בלבד מפני שמשביחו אם היה טעמו ניכר מותר לערב בכל מקום שכל דבר הניכר טעמו מרגיש הלוקח ולפיכך מותר לערב אותו.

הלכה ו[עריכה]

אין מערבין מים ביין ומי שנתערב לו מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו ולא לתגר אע"פ שמודיעו שמרמה בו אחרים ומקום שנהגו להטיל מים ביין יטיל והוא שיהיה בין הגתות.

הלכה ז[עריכה]

התגר נוטל מחמש גתות ונותן לתוך פיטם אחד מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת ובלבד שלא יתכוין לערב.

הלכה ח[עריכה]

אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן ואפילו כל שהוא ואפילו שמרים של אמש בשמרים של יום אסור אבל אם עירה היין מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו.

הלכה ט[עריכה]

המוכר לחבירו שמן מזוקק אינו מקבל שמרים מכר לו שמן סתם מקבל לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג ומקבל בשאר שמרים שמן עכור העולה למעלה על פני השמן יתר על השמרים הידועים באותו מקום.

הלכה י[עריכה]

במה דברים אמורים כשנתן לו מעות בתשרי שהשמן עכור ולקח השמן בניסן כמדת תשרי שהיא גדולה מפני אותו השמן הקופה למעלה אבל אם לקח במדת ניסן שהיא קטנה מפני שכבר צלל השמן אינו מקבל אלא השמרים בלבד.

הלכה יא[עריכה]

המוכר חטים לחבירו מקבל עליו רובע קטנית לכל סאה שעורים מקבל עליו רובע נישובות לכל סאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתלועות לכל מאה מכר לו שאר פירות מקבל עליו רבע טנופות לכל סאה נמצא מהן יתר על השיעורים האלו כל שהוא ינפה את הכל ויתן לו פירות מנופין וברורין שאין בהן כלום.

הלכה יב[עריכה]

ואין כל אלו הדברים אמורים אלא במקום שאין להם מנהג אבל במקום שיש להם מנהג הכל כמנהג המדינה.

הלכה יג[עריכה]

יש מקומות שנהגו שיהיו כל פירות מנוקים וברורים מכל דבר ושיהיו היינות והשמנים צלולין ולא ימכרו השמרים כלל ויש מקומות שנהגו אפילו היו בהן מחצה שמרים או שהיו בפירות מחצה עפר או תבן או מין אחר ימכר כמות שהוא לפיכך הבורר צרור מתוך גרנו של חבירו נותן לו דמי חטים כשיעור צרור שבירר שאילו הניחו היה נמכר במדת חטים ואם תאמר יחזירנו הרי אמרו אסור לערב כל שהוא.

הלכה יד[עריכה]

המוכר קנקנים בשרון במקום שאין מנהג מקבל לכל מאה עשרה פיטסות והוא שיהיו נאות ועשויות בגפרית.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.