שולחן ערוך חושן משפט רכז א

אסור להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו ואיזה מהם שאינה בין לוקח בין מוכר עובר בלאו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עובר בלאו: דכתיב (בפ' בהר) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ולאו זה בכלל גזילה היא וכמו שאין לוקין על לאו דגזילה משום דניתן להשבון כדכתיב והשיב את הגזילה כך אין לוקין על לאו זה דג"כ ניתן להשבון את האונאה. טור:

קצות החושן

עריכה

(א) כמה תהיה אונאה. כ' הריטב"א פ"ק דקידושין דף ח' לעולם דלא שוי חמש סלעים וכגון דקיבל עלי' כהן כי הא דרב כהנא כו' אמר רב אשי לא אמרן אלא רב כהנא דגבר' רבא הוא ומיבעי' ליה סדרא אבל לכ"ע דלא שוי לא ואע"ג דקבלי' עליה לאו כל כמיניה וז"ל שמעי' מהכא שהמוכר חפץ לחבירו בשיתא ובשוק לא שוה אלא חמשה אי להאי לוקח שוי שיתא אין בו משום אונאה דבתר דידיה אזלינן כי היכא דחשבינן לי' הכא שוה חמש סלעים מיהו בשוה לזבינא שיתא כי אורחי' אבל אי לדידי' לא שוה אלא מפני שהוא דחוק בדבר הא ודאי קציצה מתוך הדחק לא שמיה קציצה ואפי' נתן לו הדמים חוזר וגובה אותו ממנו והכי מוכח ביבמות דאמרי' בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאינו הגון לה אתא לקמיה דאביי ואמר ליה חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוזי לבתר דחלץ לה א"ל אביי זיל הב ליה כו' וא"ל רב פפא ולימא לי' משטה אני בך מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין וא"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו כו' מה שקצצה עמו לתת לו שכר החליצה מאתים זוז הוי קציצה מתוך הדחק ואינה חייבת בו כו' ומכאן ללוקח סימנין הרבה בדמים יקרים מפני חולי הדוחק דלא מחייב אלא בדמיהן וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. והנה מ"ש דהיכא דשוה להאי לוקח שיתא אזלינן בתר דידיה ק' מהא דקי"ל דאפי' במרגליות ושאר דברים שאדם רוצה לזווגן יש לו אונאה ומשמע דאפי' הלוקח גופי' צריך לו וכן מ"ש בקציצה מתוך הדחק דאפי' נתן לו דמים כו' לפי מה דקי"ל בטול דינר והעבירני דאם כבר נתן אין מוציאין מידו והוא בש"ע סי' רס"ד א"כ מכ"ש הכא וכ"כ הרמ"א באה"ע סי' קס"ט גבי חליצה ע"ש. ואפי' היכא דלא נתן מעות נראה דלא דמי מקח לשכירות ומשום דשכירות אינו אלא בדיבור ויכול לו' משטה אני בך אבל אם הי' קנין גם בטול דינר מחייב וע' ש"ך ריש סי' פ"א מקח ה"ל כקנין וצ"ע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}