הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רכז

סימן רכז

[שו"ע] שתות. נ"ב ואם להאי לוקח שוה שית לזבוני כי אורחי' בשית אין בזה אונאה כי בתר דידי' אזלי' ריטב"א פ"ק קדושין דף ח' בד"ה לעולם:

[שו"ע] ונקנה המקח. נ"ב ולענין מי שפרע עיין ב"ח סי' זה ובש"ך סי' ר"ד ס"ק ב':

[סמ"ע אות יא] אבל המ"מ א"א ליישבו. נ"ב עיין תשובת מהר"י לבית לוי סי' ו':

[שו"ע] יש להסתפק. נ"ב עיין ט"ז ועיין במאור סוף בב"ק משם תלמוד דעתו דאפי' איסורא ליכא ודו"ק:

[שו"ע] ואם שהה יותר. נ"ב ואם אין תגרי' בעיר אע"פ שהי' שהות לשלוח לעיר אחרת שיש בה תגרי' לא אמרינן דמחל תשובת לחם רב סי' רכ"ו:

[ש"ך אות ד] מגו דיכול. נ"ב עיין ספר בית מאיר סי' צ"ג ס"ק י"ד:

[ש"ך אות ה] וכן בקרקע. נ"ב זה ט"ס וצ"ל דמשא"כ בקרקע להסוברים דבפלגא חוזר אף במוכר אם שהה כדי להראות לתגרי' אינו חוזר כיון דגלוי ועומד יכול להראות:

[שו"ע] אבל אם נשתנה. נ"ב עיין הפי' בזה בפרישה ובדבריו שם יש לדקדק מדברי הנ"י עיי"ש ודו"ק:

[שו"ע] לוקח יכול לחזור. נ"ב אבל מכר שוה ה' בו' או בשאר גווני דליכא ביטול מקח אין יכול לחזור. ועיין תוס' בסוגיין שכתב בחד תירוצא דנתייקר אח"כ עוד שנעשה ליותר מכדי אונאה אצל המוכר יכול הלוקח לחזור ע"ש וצ"ע:

[שו"ע] והוליך המקח. נ"ב ודוקא כה"ג שהלך ואח"כ שתק הוא דהוי מחילה. אבל הוליך הסחורה למקום אחר אף שהה בכדי שהי' לו לשלוח לעיר אחרת ולהראות לבקיאי' מ"מ לא הוי מחילה. תשובת לחם רב סי' רנ"ו:

[שו"ע] בכרכי' עד כדי. נ"ב ובזה גם אם מכר הטלית בדינר ונתן לו חסר שתות אף דנתאנה המוכר אף דקיי"ל מוכר לעולם חוזר כדלעיל ס"ח. מ"מ הכא דדוקא בטעות בטלית דיוצא מיד המוכר אבל הכא יש ביד מוכר להראות לתגר מבואר מדברי תוס' ד"ה ב' פונדין ודו"ק:

[שו"ע] אבל לא יקבנה. נ"ב עיין בהרמב"ם דרך אחרת בזה. ועיין בת"ח שכתב לעיקר כהרמב"ם:

[שו"ע] על חציו מותר. נ"ב ובפחות מחציו אסור לקיימו כדאית' בש"ס ודעת רש"י דאף בכל שהוא אסור לקיימו. ודעת רוב פוסקים ה"ה הנ"י והרמב"ם חלקו. דבעי פחות מחציו ואונאתו. וכן הובא בשיטה מקובצת בשם הרשב"א עיי"ש ולדעתי דפחות משתות בכל הדברים אפי' לכתחילה מותר לאנות עיין לעיל סי' ס"ו בודאי בעי' פיחת גם אונאתו ועיין מהרש"א ודו"ק:

[ש"ך אות י] סי' שפ"ג. נ"ב שמסיק אף אם אינו רוצה לתשמישו רק לסחורה בני חיי' בשם הרשד"ם:

[שו"ע] ואינה את הלוקח. נ"ב משמע דאם נתאנה או דקנה ואינה יש בו דין אונאה הרא"ש דלא כהרמ"ה ובראב"ן סי' כ"ו כתב דגם נתאנה אינ' יכול לתבוע אונאתו:

[שו"ע] משתכר בו אין לו. נ"ב ומ"מ ביש בו מום בטל המקח תשו' מהריט"ץ ס' כ"ה רש"ך ח"א סי' ס"ט שבות יעקב ח"ג סי' קס"ט:

[ש"ך אות טו] וה"ה. נ"ב עיין תשו' תשב"ץ ח"ד חוט המשולש הטור השני סי' י"א:

[סמ"ע אות מח] יהי' נמי ש"ט. נ"ב ע' תשו' חוט השני סי' מ"ה:

[שו"ע] שאין להם אונאה. נ"ב הרמב"ן בפי' החומש והרא"ה בספר החינוך כ' דמ"מ גם הלאו עובר גם באלו ולא מיעט הכתוב אלא מדין תורת אונאה וביטל מקח. ועיין מ"ל פ"ד ה"א ממלוה כתב דמדברי תוס' רפ"ה דב"מ מבואר שחולקים ע"ז וס"ל דאפילו לאו ליכא:

[הגה] הוי אונאה. נ"ב ומספיקא דדינא אוקי אחזקת מרא קמא ובטל המקח. מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' כ'. מהר"י לבית הלוי כלל ו' סי' נ"ב מהריב"ל ח"א סי' ק"ח ועיין תשו' מור"ם לובלין סס"י ה':

[סמ"ע אות נ] צ"ל דלאו דוק'. נ"ב וכ"כ במהרש"ל:

[שו"ע] אבל השליח. נ"ב ושותף שמכר ונתאנה. ע' ש"ך לעיל סי' עז ס"ק יח ובמחנה אפרים ה' אונאה סי' יח:

[שו"ע] כשם שאין לקרקעות. נ"ב מכר לו קורת ביתו כיון שעיקר המכיר' לעוקרם ולתולשם הוי כמטלטלי' ויש בהם אונאה. תשו' מהריט"ץ סי' רסה:

[שו"ע] לאח"ז מרובה. נ"ב ע' תשו' פני משה ח"א סי' ל':

[שו"ע] הקבלן. נ"ב והרשב"א והרמב"ן חולקים דאין עליו אונאה: