רמב"ם הלכות מכירה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קנין · הלכות מכירה · פרק שנים עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), hebrewbooks.org , alhatorah.org


ספר המצוות לאו רנ: "המצוה לא להונות ולהטעות במקח וממכר"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר (ויקרא כה יד): "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו" ואף על פי שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה מפני שניתן להשבון ובין שהונה במזיד בין שלא ידע שיש במכר זה הונייה חייב לשלם.

הלכה ב[עריכה]

וכמה תהא הונייה ויהיה חייב להשיב שתות בשוה כיצד הרי שמכר שוה שש בחמש או שוה שבע בשש או שוה חמש בשש או שוה שש בשבע הרי זה הונייה ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם את ההונייה ולהחזירה כולה למתאנה.

הלכה ג[עריכה]

היתה ההונייה פחות מזה בכל שהוא כגון שמכר שוה ששים דינר בחמשים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו.

הלכה ד[עריכה]

היתה ההונייה יתירה על השתות בכל שהוא כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה בטל מקח והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל ואע"פ שבטל המקח אין המאנה חייב להחזיר עד שתהיה ההונייה יתר על פרוטה היתה פרוטה בשוה אינו מחזיר שאין הונייה לפרוטות.

הלכה ה[עריכה]

עד מתי יהיה לו לחזור ולתבוע ההונייה או לבטל המקח עד כדי שיראה לתגר או לקרובו ואם שהה יותר מזה אפילו לקח שוה מאה במאתים אינו חוזר.

הלכה ו[עריכה]

במה דברים אמורים בלוקח שהרי המקח בידו ומראהו אבל המוכר חוזר בהונייה לעולם ואין צריך לומר בבטול מקח שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר בשוק לפיכך אם היה המקח דבר שאין במינו שנוי והוא כולו שוה כגון פלפלין וכיוצא בהן הרי זה אינו חוזר אלא עד כדי שישאל על שער שבשוק בלבד.

הלכה ז[עריכה]

וכן אם נודע שבא לידו כממכרו וידע שטעה ולא תבע אינו יוכל לחזור ולתבוע שהרי מחל.

הלכה ח[עריכה]

כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר אף על פי שהוא בקי וכשם שהונייה בפירות ובבהמה כך יש דין הונייה במטבעות.

הלכה ט[עריכה]

כיצד הרי שהיה דינר של זהב בעשרים וארבעה דינר של כסף וצרפה בעשרים דינר או בעשרים ושמונה הרי זה מחזיר את ההונייה היה יתר על זה בטל הצירוף פחות מכאן מחילה.

הלכה י[עריכה]

וכן אם היה הסלע חסרה שתות והיו מוציאין הסלעים במניין ולא במשקל מחזיר ההונייה.

הלכה יא[עריכה]

עד מתי חייב להחזיר הדינר או הסלע בכרכים עד כדי שיראה לשולחני בכפרים שאין השולחני מצוי שם יש לו להחזיר עד ערבי שבתות שאין מכיר הסלע וחסרונה ודמיה אלא השולחני והוא הדין למוכר ספרים אבנים טובות ומרגליות שיש ללוקח לחזור עד שיראה אותם לתגרים הבריאים בהן בכ"מ שהן שאין הכל בקיאים בדברים אלו לפיכך אם לא היה מכיר באותה מדינה והוליך המקח למקום אחר או שבא הבקי לאחר זמן מרובה והודיעו שטעה הרי זה חוזר.

הלכה יב[עריכה]

הנותן סלע חסרה לחבירו אם היה מכירה אפילו לאחר שנים עשר חדש הרי זה מחזירה ואם היה אפשר להוציאה על ידי הדחק אינו יכול להחזירה לאחר זמן אלא אם כן קבלה ממנו במדת חסידות.

הלכה יג[עריכה]

המוכר לחבירו שוה ארבע בחמש שהרי המקח בטל כמו שביארנו ולא הספיק להראות לתגר או לקרובו עד שהוקר ועמד בשבע לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר שהרי הלוקח אומר למוכר אילו הוניתני לא היית יכול לחזור ועתה שהוניתני תחזור היאך יהיה החוטא נשכר.

הלכה יד[עריכה]

וכן מוכר שמכר שוה חמש בארבע וזל ועמד בשלש מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח שהרי אומר לו המוכר ללוקח לא מפני שהוניתני תחזור בך.

הלכה טו[עריכה]

המוכר שוה חמש בשש ולא הספיק להראותו עד שהוקר ועמד בשמונה הרי המוכר חייב להחזיר האחת של הונייה שהרי נקנה המקח וחייב להחזיר וכשהוקיר ברשות לוקח הוקיר וכן אם מכר שוה שש בחמש והוזלו ועמדו על שלש הרי הלוקח חייב להחזיר סלע אחת של הונייה שהרי נקנה המקח וברשות הלוקח הוזל.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.