סמ"ג עשה עב
מצות עשה לצדק המאזנים עם המשקלות, שנאמר "מאזני צדק אבני צדק והין צדק יהיה לכם" (ויקרא יט, לו). ונאמר "אבן שלמה וצדק יהיה לך" (דברים כה, טו).
ודרשו רבותינו בפרק המוכר את הספינה [בדף פ״טח] צדק משלך ותן לו שחייב המוכר להכריע המאזנים וליתן התוספת ללוקח בעת ששקלו לו. וכמה? בלח אחד למאה, ביבש אחד לארבע מאות, כי בעי׳ הי׳ ונשאר בתיקו. ותיקו דממונא לקולא. כיצד? מסר לו עשר ליטראות לח, נותן לו גרומין אחד מעשרה בליטרא ואם מכר לו עשרים ליטרין יבש ניתן לו גרומין אחד מעשרי׳ בליטרא וכן לפי חשבון זה בין רב בין מעט. [שם] בד״א במקום שנהגו למכור עין בעין כלומר בצמצום אבל במקום שנהגו להכריע חייב להכריע לו טפח [שם דף פ״ט] היה שוקל לו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול אחד אחד. והכרע לכל אחד אלא שוקל עשר בבת אחת והכרע אחד לכולם [דף פ״ח].
במקום שנהגו למוד בדקה, לא ימוד בגסה; בגסה, לא ימוד בדקה. למחוק, לא יגדוש ויוסיף בדמים. וכן אם נהגו לגדוש, לא ימחוק ויפחות לו מן הדמים, אלא מודד הכל כמנהג המדינה כדתניא בספרי על עניין זה [תניא דף כ״ג ע״ב ומביאה שם דף פ״ט] בני מדינה שרצו להוסיף על המדות לא יוסיפו יתר על שתות שהמדה המחזקת עתה חמשה תחזיק ששה יתר על שתות לא יוסיפו ושם בפרק הספינה [דף צ׳] מפרש הטעם.
עוד שנינו בפרק הספינה [דף פ״ח] כי החנוני גדול שמוכר יין ושמן וכל דבר לח ונק׳ סיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום ובע״ה אחד לי״ב חדש רבי שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים וקיי״ל [בפרק גט פשוט דף קע״ד ובכמה דוכתי] כרשב״ג בכל מקום במשנתינו חוץ מערב וצידן וראייה אחרונה, ורבינו משה פסק [בפ״ח דהלכות גניבה] כרבנן ונראה שאומר כן מפני שיש אמוראים שאין סוברים כל זה כי אם רבי יוחנן לבדו ואף רבי יוחנן יש אמוראים אליביה. וטעמו של רבן שמעון בן גמליאל דאדרבה סיטון מפני שמוכר תדיר אין המשקה נדבק ומתייבש כל כך בתוך המדה, [בדף פ״ח דלעיל] חנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזניו על כל משקל ומשקל כדי שלא יחלידו. אמר רשב״ג בד״א בלח אבל ביבש אין צריך.
ת״ר [שם דף פ״ח] אין עושין משקלות לא של בדיל ולא של עופרת ולא של שאר מיני מתכות כאלו מפני שמעלין חלודה ומתחסרין ור״ת אמר [בתוס׳ שם בד״ה ולא] דווקא בדבר לח שנדבק אבל בדבר יבש עושין כדאמרינן בפ׳ הזהב [דף נ״ב] סלע שנפסלה והתקינה שיהא שוקל בה משקולות רק שיצור עליה עור מעט כדאמר פרק המוציא יין [דף ע״ט] עור כדי לצור בו משקלות קטנה. [סוף ברייתא דלעיל] אבל עושין של צחיח סלע היא צינמא ושל זכוכית. ת״ר [שם] אין עושין המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחיתו למוכר ולא ימחוק מעט מעט מפני שמפחיתו ללוקח ואין עושין המחק לא של דלעת מפני שמקיל ולא של מתכת מפני שהיא מכביד אבל עושהו של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע וכיוצא בהם. אמר רבי יוחנן [שם] מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערי׳ מפני הרמאין פירוש אגרדמין שוטרין ממונים לבדוק המדות ושלא יפקעו השער למכור ביוקר וכן סובר קרנא והוכיח כן גאון [שם] אע״פ ששמואל חולק על זה [שם]. בפרק הזהב תניא [דף מ״ט] מה ת״ל הין צדק והלא הין בכלל איפה היתה אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק שלא ידבר אחד בלב ואחד בפה. בירושלמי גרסינן [בפרק הספינה דף ט״ו] יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמים על המדות והתניא כל מצות עשה שבתורה שמתן שכרה כתוב בצדה אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה ומתרץ תני אין נענשין עליה משמע אבל מוזהרין עליה: