איכה ה

<< | ספר איכה • פרק ה' |

הפרק במהדורה המוטעמת

　　
ה א זְכֹ֤ר יְהֹוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט הַבִּ֖יטָה וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ ב נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנׇכְרִֽים׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ אין וְאֵ֣ין אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃ ד מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא וְלֹ֥א הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃ ו מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם וְאֵינָ֔ם אנחנו וַאֲנַ֖חְנוּ עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃ ט בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃ י עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃
　　
יט אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהֹוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ ונשוב וְֽנָשׁ֔וּבָה חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃ כב כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד׃

השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א זכר יהוה מה היה לנו הביט [הביטה] וראה את חרפתנו ב נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים ג יתומים היינו אין [ואין] אב אמתינו כאלמנות ד מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו ה על צוארנו נרדפנו יגענו לא [ולא] הונח לנו ו מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם ז אבתינו חטאו אינם אנחנו [ואינם ואנחנו] עונתיהם סבלנו ח עבדים משלו בנו פרק אין מידם ט בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר י עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב יא נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה יב שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו יג בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו יד זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם טו שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו טז נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו יז על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו יח על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו

יט אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור כ למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים כא השיבנו יהוה אליך ונשוב [ונשובה] חדש ימינו כקדם כב כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד

מנוקד

א זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ הביט [הַבִּיטָה] וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ. ב נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. ג יְתוֹמִים הָיִינוּ אין [וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת. ד מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ. ה עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ לא [וְלֹא] הוּנַח לָנוּ. ו מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. ז אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם אנחנו [וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ. ח עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם. ט בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר. י עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב. יא נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה. יב שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ. יג בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ. יד זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם. טו שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. טז נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ. יז עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. יח עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.

יט אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר. כ לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים. כא הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. כב כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד.

מנוקד ובשורות

(א) זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ הביט [הַבִּיטָה] וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ.

(ב) נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים.

(ג) יְתוֹמִים הָיִינוּ אין [וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת.

(ד) מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ.

(ה) עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ לא [וְלֹא] הוּנַח לָנוּ.

(ו) מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם.

(ז) אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם אנחנו [וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.

(ח) עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם.

(ט) בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר.

(י) עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב.

(יא) נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה.

(יב) שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ.

(יג) בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ.

(יד) זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם.

(טו) שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ.

(טז) נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ.

(יז) עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.

(יח) עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.

(יט) אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר.

(כ) לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים.

(כא) הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.

(כב) כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

רעב, שיעבוד, אונס, אובדן השמחה והכבוד

הנביא ירמיהו מקונן על חורבן ביהמ"ק ה-I. (רמברנדט)

א זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ, (הביט) הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ הבושה שלנו.
ב נַחֲלָתֵנוּ אדמתנו נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים.
ג יְתוֹמִים הָיִינוּ (אין) וְאֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת.
ד מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ שילמנו כסף בשביל לשתות, עֵצֵינוּ את העצים שהיו שלנו (לצורך חימום או בישול), כעת בִּמְחִיר יָבֹאוּ.
ה עַל צַוָּארֵנוּ בזמן שהעול הכבד על צוארינו נִרְדָּפְנוּ, יָגַעְנוּ (לא) וְלֹא הוּנַח לָנוּ.
ו מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד הושטנו את ידינו בבקשה לעזרה, אַשּׁוּר ומממלכת אשור ביקשנו לִשְׂבֹּעַ לָחֶם.
ז אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ (אינם) וְאֵינָם ומתו בלי לסבול מעוונותיהם (כך גם טענו ישראל בירמיהו וביחזקאל), (אנחנו) וַאֲנַחְנוּ עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.
ח עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק מושיע אֵין מִיָּדָם.
ט בְּנַפְשֵׁנוּ בסכנת נפש נָבִיא לַחְמֵנוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב סכנת חרבם של השודדים ב- הַמִּדְבָּר.
י עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ התחממו מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת קדחת ה- רָעָב.
יא נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ נאנסו, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה.
יב שָׂרִים בְּיָדָם בידי האויבים נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ כובדו (כנגד "והדרת פני זקן" בויקרא יט, לב).
יג בַּחוּרִים טְחוֹן אבני ריחיים כבדות נָשָׂאוּ, וּנְעָרִים בָּעֵץ בסחיבת עצים כבדים כָּשָׁלוּ.
יד זְקֵנִים מִשַּׁעַר מלשבת בשער העיר (ולשפוט את העם) שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם.

הכרה בחטא וצער על החורבן הבית

"שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" (יח) - שועל מצוי. גם ביחזקאל יג ד מוזכרים השועלים כחיה המסתובבת בחורבות

טו שָׁבַת מְשׂוֹשׂ שמחת לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ הריקוד שלנו.
טז נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ.
יז עַל זֶה הָיָה דָוֶה כואב לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.
יח עַל הַר צִיּוֹן כינוי להר הבית, הר המוריה שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ. {פ}

תפילה לגאולה

יט אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר.
כ לָמָּה לָנֶצַח לתמיד תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים?
כא הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ (ונשוב) וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
כב כִּי אִם גם אם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ נמאסנו עליך, קָצַפְתָּ הרי שכבר הענשת מספיק וכעסת עָלֵינוּ עַד מְאֹד.

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פסוקי הפרק

• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •

טקסטים נוספים העוסקים בפרק

פירושים ומאמרים על הפרק:

קישורים חיצוניים