ביאור:בראשית לב
קיצור דרך: A0132
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
א
וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו לנכדיו וְלִבְנוֹתָיו, וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם. וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ.
ב
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ ופגשו אותו (ויש מפרשים: פגעו בו פיזית, והכוונה במשפט כאן לשמש ככותרת למסופר בהמשך הפרק: "...וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ... וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב") מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.
ג
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם ראה אותם, את המלאכים: "מַחֲנֵה אֱלֹהִים של מלאכי אלוהים זֶה הוא המקום הזה", וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא "מַחֲנָיִם שני מחנות, של המלאכים ושלו". {פ}
|
פרשת וישלח
|
ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים שליחים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה בחבל ארץ אֱדוֹם. ה וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר: "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב: עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר והתעכבתי עַד עָתָּה. ו וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי שאני בא כדי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט וַיֹּאמֶר: "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק, יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי לעיל לא, ג: שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. יא קָטֹנְתִּי אינני ראוי לקבל מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת הבטחותיך שהתקיימו אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ עם עבדך, איתי, כִּי בְמַקְלִי כל רכושי היה מקל עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים עם בניה. יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".
| ציור מאת גוסטאב דורה, 1855 (וראה גם ציור של רמברנדט משנת 1659) |
יד וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו. טו עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים זכר העז, ותמיד יש פחות זכרים מנקבות, על פי היחס הנדרש, על פי ניסיונו של יעקב עֶשְׂרִים, רְחֵלִים נקבת הכבש מָאתַיִם וְאֵילִים הזכר בכבשים עֶשְׂרִים. טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים, פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם כינוי לזכר החמור עֲשָׂרָה. יז וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ. וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו: "עִבְרוּ לְפָנַי כאשר אני רואה שאכן ביצעתם את מה שביקשתי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר". יח וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: "כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וִשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר: 'לְמִי אַתָּה למי אתה שייך וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי ולמי מיועדות בהמות אלו שלפניך אֵלֶּה לְפָנֶיךָ'? יט וְאָמַרְתָּ: 'לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ' ". כ וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. כא וַאֲמַרְתֶּם: 'גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ, כִּי אָמַר: אֲכַפְּרָה פָנָיו אכסה את כעסו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו - אוּלַי יִשָּׂא פָנָי יסלח לי' ". כב וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו, וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה. כג וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא ההוא, וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק מקום שהמים רדודים ואפשר לחצות בו את נחל יבוק. כד וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ.
כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ מעבר הנהר, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא המלאך כִּי לֹא יָכֹל לוֹ לנצח את יעקב, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ בחלק העליון של הרגל של יעקב, וַתֵּקַע נקעה, נתנתקה ממקומה כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר המלאך ליעקב: "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר". וַיֹּאמֶר: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו המלאך בירר את שמו, כדי להתייחס לשמו בברכה: "מַה שְּׁמֶךָ"? וַיֹּאמֶר: "יַעֲקֹב". כט וַיֹּאמֶר: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל בעתיד (להלן לה, י), כִּי שָׂרִיתָ התמודדת (מלשון שׂרָרָה, שילטון) עִם אֱלֹהִים עם המלאך וְעִם אֲנָשִׁים כגון עשו ולבן וַתּוּכָל ויכולת לעמוד כנגדם". ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר בנימוס, לאחר שהמלאך שאל אותו לשמו: "הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ". וַיֹּאמֶר: "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי"? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ המלאך את יעקב, בשנית (המלאך אמר ליעקב "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי" כדי לרמוז שהוא לא זקוק לברכה מצידו - כי הוא מלאך, או בגלל שהוא הפסיד במאבק, ולכן לא ראוי לכך) שָׁם. לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם 'פְּנִיאֵל', "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי". לב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל אל מעבר לנחל יבוק, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. לג עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה שזז ממקומו ("וַתֵּקַע-נתנתקה ממקומה כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב") אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָגַע המלאך בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" (פסוק ד) - עשו, משפחתו ואנשיו היו רבים כל כך שהאזור כונה "אֱדוֹם" על שם "הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" ועל שם כך שעשו היה אדמוני. יתכן שגם שם הארץ "שֵׂעִיר" הושפע מהעובדה שעשו היה איש שעיר.
- "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (פסוק כט) - לא תכונה "יעקב" שיש בו משמעות של דבר עקום, ולשון של רמיה (כמו שאמר עשו לעיל כז, לו) אלא "ישראל" מלשון, ישר, יושר.
- "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (פסוק לא) - בראיית פני ה' או מלאך ישנה סכנה. ראה: שמות ג, ו; שופטים ו, כג; שופטים יג, כב; ישעיהו ו, ה ועוד.
- לאחר שיעקב חצה את המשפחה לשתי מחנות, שלח את המנחה לעשו, הוא הולך לישון: "וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה" (כב) - מדוע פתאום הוא מתעורר ומעביר את משפחתו את הנחל (פסוק כג)? ומה פירוש המאבק עם המלאך? נראה שלמרות ההכנות שעשה יעקב הוא לא מצליח להרדם מרוב דאגה, ומחליט לברוח מעשו. יעקב מעביר את משפחתו את הנחל ומתכוון להמשיך בהליכה לילית אך ה' שולח מלאך לעכב אותו עד הבוקר, וגם לאחר מכן משאיר אותו צולע כך שלא יתעקש להמשיך לברוח, כך ליעקב אין ברירה אלא לעמוד מול עשו. הרשב"ם מראה על ידי הקבלות לסיפור על בריחת דוד מבנו אבשלום שכפי ששם דוד בורח מבנו כך כאן יעקב בורח מאחיו. (על פי מאמר של הרב חנוך וקסמן)
