קטגוריה:שמואל א יז כט

• לדף התרגום על כל הפרק •

דוד התרגש מדברי גוליית ואמר: "מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" - וכך יצא בהגנה חריפה על אלוהי ישראל וכבוד העם.
אליאב, אחיו הגדול של דוד, הוכיח אותו ואמר: "אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ" וניסה להשתיק אותו.
דוד הגיב ואמר: "מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא" - מה אתה רוצה ממני, לא עשיתי דבר רע, הן העניין הוא חשוב מאוד.

אליאב לא ענה ולא פקד על דוד להסתלק משדה המערכה ולא להתערב. אליאב הבין שאנשים אחרים מעוניינים לשמוע את דוד, ואם הוא יפגע בדוד, הם יפגעו בו ואולי גם שאול יפגע בו. כבר 40 יום הם מחכים לצאת מהסבך הזה ולגמור את המלחמה. אין ספק שאפילו אם גוליית יכה את יריבו, שלא בזה תגמר המלחמה. להפך זה יתחיל את המלחמה ואלוהים יעזור להם.

גם דוד סובב את גבו לאחיו ואמר לו, בלשון הגוף: "אני איתך גמרתי. אתה מרובע ופחדן לכן לא אותך שמואל משח בשמן, ולא אתה מנגן בכינור לשאול."

לא ברור באיזה רגע דוד החליט להכות בגוליית באבן מרחוק. דוד לא חשב שהוא מוכרח להלחם בחנית עם הענק הזה. דוד חשב שהוא חופשי להכות בו בכל דרך שהיא. אולם הוא כבר החליט שהוא עומד להלחם בגוליית וכך הוא אמר לאנשים אחרי שהוא ווידא אצל עד שני מה המלך עומד לתת לאיש שיכה את גוליית.