קטגוריה:בראשית יח כג
נוסח המקרא
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע.
וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃
וַ/יִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַ/יֹּאמַ֑ר הַ/אַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּקְרֵיב אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְצַלִי אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲרוּגְזָךְ שֵׁצְיָא זַכְּאַי עִם חַיָיב: |
רש"י
"האף תספה" - הגם תספה ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַאַף תִּסְפֶּה – הֲגַם תִּסְפֶּה? וּלְתַרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוּס שֶׁתִּרְגְּמוֹ לְשׁוֹן רוֹגֶז ("הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא"), כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: "הַאַף" יַשִּׂיאֲךָ שֶׁתִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(כג – לב) טענת אברהם היה שלא יספה צדיק עם רשע. ואיך שאל עי"ז שינצלו כל אנשי המקום בעבורם הלא די שינצלו הצדיקים לבד:
על שאלה של ארבעים וחמשה ושל עשרים אמר הנה נא הואלתי לדבר. ועל השאלה של שלשים ושל עשרה אמר אל יחר לאדני ועל שאלה של ארבעים אמר סתם; על שאלה של מ"ה ושל עשרים ועשרה אמר לא אשחית ועל ארבעים ושלשים אמר לא אעשה:
(כג) "האף תספה צדיק עם רשע". כי כ"מ שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, וע"כ כשעבר ה' לנגוף את מצרים כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ולא שרף וכו' כמ"ש חז"ל, כי אחר שהיה צריך לפסוח על בתי ב"י, וזאת לא יעשה המשחית שאינו מבחין בין טוב לרע, ותחלה חשב אברהם שה' ילך אתם ופסח על בתי הצדיקים, אבל כשראה שהוא עודנו עומד לפני ה' והם הלכו לבדם, והם ישחיתו את הצדיקים ג"כ לכן טען על זה:
אלשיך
ועוד כי בראשון נאמר צדיק עם רשע ובשני האף תספה סתם. ועוד שנכנס בעיר ויצא במקום, ואחר כך אמר אשר בקרבה ולא אמר בקרבו, ויחזור אל המקום דסמיך ליה. ועוד שאומר אחר כך חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע, כי מהראוי יאמר חלילה לך שלא תשא למקום למען הצדיקים אשר בקרבה. ועוד למה כופל ואומר והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועוד שיראה כמו זר אומרו השופט כל הארץ וכו':
אמנם הנה אפשר יש צדיקים אך לא יגיעו לכלל עשרה לכל עיר וזהו היותר קרוב. גם אפשר שיגיעו לסכום חמישים, עשרה לכל כרך, ואולי היה אפשר יהיה תוך כל כרך עשרה או חמישים בכרך אחד מכלן, כגון בסדום לוט וכל הנלוים אליו. ולעומת בחינות אלו אפשר כונתו יתברך, אחד מאלה, או להמית צדיק עם רשע יחד. או לבלתי המית הצדיקים אך לא יצילו את יושבי עירם, כי אם המה בצדקתם יצילו נפשם. או אפשר שגם את זולתם יצילו. ואשר נראה לי ראוי כעת הוא שאם יש פחות מעשרה יצילו את עצמם. ואם יש עשרה לכל כרך יצילו את כל חמשת הכרכים, גם שלא יהיו החמישים מחולקים עשרה בכל כרך כי אם חמשים בעיר אחת:
(כג) וזה החלו, "האף תספה צדיק עם רשע" שהוא בבחינה היותר קרובה שיש פחות מחמשים, כלומר האם לא יצילו הצדיקים את נפשם, כלומר ראוי הוא יצילו את נפשם בצדקתם ולא תמית אלו עם אלו. וזהו אם יונח שאין חמישים צדיקים שהוא היותר קרוב:
(כד) אך "אולי יש חמישים צדיקים" שיבואו עשרה לכל עיר. אין צריך לומר אם יהיו עשרה בכל עיר כי אם אפילו יהיו החמשים "בתוך העיר" האחת לבדה. והוא חשב על סדום שהיה לוט וביתו וכל הנלוים אליו. וזהו אומרו "העיר" בה"א הידיעה.
"האף תספה", ולא אמר צדיק עם רשע שאינו חוזר אלא אל זולת צדיקים, או אל הארבע העיירות הנותרות. "ולא תשא למקום", לומר לחמשה הכרכים שנכללים בשם מקום ולא את העיר שבה החמשים בלבד, ולזה אמר ולא תשא {{צ|למקום למען חמשים הצדיקים אשר "בקרבה" של עיר האחת, וזהו אומרו "בקרבה" ולא בקרבו כי אינו חוזר אל המקום הכולל את כולן, כי אם שישא את כולן בשביל החמישים שבעיר אחת:
ועל החלוקה האחת שאמר האף תספה צדיק עם רשע שהוא בהיות פחות מחמישים, אמר "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" כי אם שיצילו נפשם. והנה על חלוקה זו היה אפשר לאמר לו, כיון שלא מיחו ברשעים גם המה חייבים, והוא כקטרוג מדת הדין בעת החרבן על שלא מיחו עד שנגזר וממקדשי ממקודשי תחלו. על כן להשיב על זה אמר גם אם תחייבם על שלא מיחו, אין ראוי תהיה לקותם שוה אלא שאם הרשעים יתחייבו מיתה יתחייבו צדיקים יסורין, וזהו "והיה כצדיק כרשע חלילה לך":
ועל השני אולי יש חמשים שעם היותם בעיר אחת יצילו את כל המקום, ואל תאמר כי כל כרך אתה דן בפני עצמו באופן שלא יצילו רק את העיר שנמצאו בה, כי הלא השופט, זה "השופט כל הארץ, לא יעשה משפט", כלומר אם היה המשפט לאחד ממלכי הארץ או לשרי מעלה שלא יעצרו כח לשפוט כל הארץ כאחד, לא יפלא ישקיף אל כל כרך בפני עצמו, ולא ימחול אל עיר אחת על חמשים צדיקים שבחברתם, כי ישפטו כל אחד בפני עצמו. אך "השופט כל הארץ" שלפעמים דן את כל העולם כאחד "לא יעשה" פה "משפט". והוא כי להיותו שופט כל הארץ יחד מצרף זכיות כל העולם, ולפעמים בעיר אחת הרבה זכיות או בהפך, ואינו שופט כל עיר בפני עצמה, להיות הזכיות בשוה בכל עיר ועיר. כן תעשה עתה כי כל החמשה כרכים כאחת יחשבו כי אדון הכל אתה. ועל ידי כך הוא היות החמשים בעיר אחת כבהיותן מוחלקים, כי תדונם חמשתן יחד:
או יאמר על דרך המתרגם שאומר הברגז תשיצי, וכן יראה בבראשית רבה. והוא כי יקרא אף אל מידת הדין. ואמר הנה "האף" - הוא מדת הרוגז - "תספה צדיק עם רשע" על שהצדיק לא מיחה כענין בחרבן, אך לא כן מדתך שם ה' של מדת רחמים הדובר בי, וכל שכן כי "אולי יש חמשים צדיקים" כו'. כי הנה "האף תספה" מטעם הנזכר שתכריע את מדת הרחמים, אדרבה ראוי שמדת הרחמים תכריע את מדת הדין למחול על כולן בזכותם. וזהו אומרו כמתמיה "ולא תשא" שם הרחמים הדובר בי ותכריע את מדת האף. ומה שאני מייחס האסיפה והכליון אל האף, הוא כי "חלילה לך" שם הרחמים "לעשות כדבר הזה":
ושמא תאמר כי אין מספיקים לכל, כי אם אחר הרוב, שאם יש אלף רשעים יהיו אלף ואחד צדיקים. זה לא יתכן, כי אם כן צדיק ורשע שוים לפניך להכריע הכף, ואין צדיק אחד מכריע כנגד רשעים רבים, ולא יאות כי יהיה "כצדיק כרשע" בגדר אחד. "חלילה לך" כי הלא מרובה מדה טובה, ועשרה צדיקים יצילו את כל יושבי עירם. וכל זה מבחינת הרחמים, וכל שכן שאפילו היה נעשה על ידי מידת הדין "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", כי אינו חלילה כמשחית שכשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע, כי אתה שופט כל הארץ שודאי יעשה משפט לבלתי המית צדיק עם רשע, ולישא למקום בחמשים הצדיקים אשר בקרבה: עוד יתכן במה שכתבנו בפרשת נח כי בעשותו יתברך פקודת העון על ידי אף או חימה אינו מבחין בין צדיק לרשע, וכמאמרם ז"ל (בבא קמא ס א) כיון שניתן רשות כו', אך בהעשות על ידו יתברך מבחין. ובזה יאמר הנה אפשר תהיה פקידה זו על ידי האף שהוא משחית או על ידך. והנה מדת "האף" היא שתספה צדיק עם רשע כיון שניתן רשות כו'. ולא עוד אלא שאולי יש חמשים וכו' - מדת "האף" הוא שתספה ולא תשא כו'. אך מדתך לא כן היא, כי חלילה לבלתי הבחין וזהו "חלילה לך" וכו'. ולא זו בלבד כי אם גם בהיות הצדיק ראוי ליענש על שלא מיחה אינך מדמה פקידה של זה לזה. ועל כן מה שאשאלה ממך לא תניח המשפט ביד משחית כי אם על ידך. וזהו "השופט כל הארץ" לזכות או לחייב, "לא יעשה" הוא בעצמו המשפט באופן שיבחין אפילו
יהיה במדת הדין:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויגש אברהם ויאמר וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה, "ויגש יואב והעם אשר עמו" וגו' למלחמה. רבי נחמיה אומר, הגשה לפיוס, כמה דאת אמר: "ויגשו בני יהודה אל יהושע" לפיוס. רבנן אמרין, הגשה לתפילה, כמה דאת אמר: "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל" וגו'. ר' אליעזר פשיט ליה: אם למלחמה – אני בא; אם לפיוס – אני בא; אם לתפילה – אני בא. ר' פנחס ורבי לוי בשם רבי יוחנן: זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה, בוא וקרב, בוא ועשה קרבן של ציבור, אלא בוא וקרב להתפלל. אמר ר' תנחומא: למה התקינו ברכת חמש עשרה עד שומע תפילה? כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב", שהוא מכלה את הפורענות מלבוא לעולם.
ר' הונא בשם ר' אחא: האף תספה, אתה גורר את האף והאף לא יגררך. אמר ר' יהושע ברבי נחמיה: אף שאתה מביא לעולם אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים, ולא דייך שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה הצדיקים עם הרשעים? ר' ורבי יונתן. ר' אומר: בשר ודם חמה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את החמה, שנאמר: "נוקם ה' ובעל חמה". ר' יונתן אומר: בשר ודם קנאה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את הקנאה, שנאמר: "אל קנוא ונוקם ה'". האף תספה. ר' שמלאי שאל לר' יונתן, מאי דכתיב: "יש נספה בלא משפט"? אמר ליה: בלא משפט מקומו. מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי, כשהוא גובה בטבריא ראה אחד מציפורי ותפסו. אמר לו: מציפורי אני! אמר לו: יש בידי לגבות בני ציפורי. לא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחא לציפורי, נמצא נספה בלא משפט מקומו. ר' לוי אמר: לדוב שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאה לשכל בחיה ושיכלה בבהמה. למגל כוסחת כובין ולא שלים לה, שושנה ולא שלים לה:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח כג.
צַדִּיק
אלוהים הגדיר את דרך אלוהים: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט).
צדיק פועל לפי חוק עליון, חוק אלוהי. צדיק הוא אדם הגון העושה מעשה אפילו בניגוד למשפט (חוק) מקומי, ומסכן את עצמו כדי למנוע עוול.
היו בעיר הרבה חפים מפשע: ילדים קטנים, נשים ואנשים שלא פשעו. אברהם מבין שאדם אשר אינו פועל למנוע עוול אינו צדיק, ודינו כדין הרשעים, כפי שנאמר: כדי שרשעים יצליחו כל שנדרש הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר.[1] העובדה שהחף מפשע פוחד לחייו אינה פוטרת אותו משותפות לפשע מכיוון שהוא נהנה מפירות הפשע.
בסדום היה רק צדיק אחד: לוט. לוט הזמין את הזרים לביתו ולחסותו, ובזכותו קיבלה משפחתו את האפשרות לנוס בשלום. בנוסף לוט קיבל את הזכות להציל את כל האנשים שהוא חושב שמגיע להם,[2] אבל לוט לא הלך לאף אחד לאחר שחתניו צחקו עליו. לוט ניסה להציל את העיר בכך שהוא לא יצא מהעיר בבוקר, אולם המלאכים לקחו אותו בכוח מהעיר.
גם אברהם היה צדיק, הן הוא יצא להציל את לוט ומשפחתו וסיכן את נפשו ועתידו (ביאור:בראשית יד יד).
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם
"וַיִּגַּשׁ" - הלך לקראת, התקרב, הקריב את עצמו כמנחה.
וכך נאמר על יהודה: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי ... וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר" (ביאור:בראשית מד יח,לג), וכך יהודה התקרב ליוסף, וגם היה מוכן להקריב את עצמו לעבדות כתחליף של בנימין.
למה אברם התערב לטובת אנשי סדום הרשעים?
- אברהם הבין שהוא אחת מהסיבות להחרבת סדום.
עוד מקודם סדום היתה עיר של חוטאים, מאז שלוט נפרד מאברם. אלוהים שלח את כדרלעמר והמלכי הצפון להביא להם חוקים אנושיים, אולם הם לא למדו. כדרלעומר כבש אותם ולקח אותם לעבדות והפך אותם לפליטים כדי שירגישו מה הם עושים לאחרים, אולם הם לא למדו. אברם רדף אחרי המלכים, התנהג כצדיק וסיכן את נפשו כדי הציל את אנשי סדום הרשעים, והחזיר אותם לסדום. אם אברהם לא היה נוהג ככה, ואנשי סדום היו נותרים בגלות, אזי הם היו נשארים בחיים. אך במקום זאת, הם חזרו לעירם וחזרו להיות רשעים, ולכן היה עליהם למות.
אברהם לא בקש מאלוהים להזהיר אותם, ולא הציע ללכת לעיר ולהזהיר אותם, כי אלוהים כבר הזהיר אותם פעמיים לפחות.
בנוסף, אברם נשבע לא לקחת דבר מרכוש סדום, כדבריו: "אִם מִחוטּ וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג).
- שבועה זו גרמה לבעיות:
- אברם נשבע בשם אלוהים, ושבועתו לגבי סדום, תקפה גם ליורשיו. והנה שרה עומדת ללדת בן, ולוט או אנשי סדום אחרים, הרי יביאו לו וליצחק מתנות.
- כל עוד סדום קיימת ישנה סכנה שאנשיה ייתנו מתנות לבני ישראל, וכך בעצם תופר שבועת אברם שנעשתה בשם אלוהים.
- אנשי סדום היו רשעים עוד לפני שלוט בא לעיר, ולא סביר שאנשי סדום נעשו רשעים יותר בדיוק עכשו. .
- מכאן שדבריו של אברהם, כמו כן לידת בנו העתידית, הם בין הגורמים להחרבת העיר, ומכאן שהרס העיר הוא על מצפונו של אברהם. .
ואכן, אברם מבין זאת ונבהל, ומבקש מאלוהים לא להרוג צדיקים הגרים בעיר ואולי גם לא להרוס את העיר, אלא לפגוע רק ברשעים, כדבריו: "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע ... חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה).
אלוהים משיב: לא רק שלא ימתו צדיקים בעיר, אלא גם שהוא לא יחריב את העיר אם יימצאו בה עשרה צדיקים. אולם סביר שאלוהים ידע שאין בעיר עשר צדיקים ואין סיכויים שהעיר תשרוד.
- בזאת תמה אחריותו של אברהם להפיכת סדום. אם הם לא ימצאו אשמים – דמם בראשם..
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ Edmund Burke
- ^ המלאכים אישרו ללוט להציל את "כֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר" (ביאור:בראשית יט יב).
דפים בקטגוריה "בראשית יח כג"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.