קטגוריה:בראשית יד יד
נוסח המקרא
וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃
וַ/יִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑י/ו וַ/יָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜י/ו יְלִידֵ֣י בֵית֗/וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּ/שְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַ/יִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּשְׁמַע אַבְרָם אֲרֵי אִשְׁתְּבִי אֲחוּהִי וְזָרֵיז יָת עוּלֵימוֹהִי יְלִידֵי בֵיתֵיהּ תְּלָת מְאָה וּתְמָנַת עֲסַר וּרְדַף עַד דָּן׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְכַד שְׁמַע אַבְרָם אֲרוּם אִשְׁתְּבִי אָחוּי וְזַיַין יַת עוּלֵימוֹי דְחָנִיךְ לִקְרָבָא מַרְבְּיָינֵי בֵּיתֵיהּ וְלָא צְבוּ לִמְהַלְכָה עִימֵיהּ וּבָחַר מִנְהוֹן יַת אֱלִיעֶזֶר בַּר נִמְרוֹד דַהֲוָה מְתִיל בִּגְבוּרְתֵּיהּ כְּכֻלְהוֹן תְּלַת מְאָה וְתַמְנֵסַר וּרְדַף עַד דָן: |
ירושלמי (קטעים): | מַרְבִּיצֵי בֵּיתֵיהּ תְמַנֵי עַשְרֵי וּתְלַת מְאָה וּרְדַף בַּתְרֵיהוֹן עַד דָן דְקִיסְרִיוֹן: |
רש"י
"חניכיו" - חניכו כתיב (ס"א קרי) זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן (משלי כב) חנוך לנער (במדבר ז) חנכת המזבח (תהלים ל) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו איצניי"ר (אונטערריכטען) וברש"י כ"י אישטרייני"ר (צום ערשטען מאהל ברויכען)
"שמונה עשר וגו'" - (נדרים לב) רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין גימ' של שמו
"עד דן" - שם תשש כחו שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל (סנהדרין צו)
[כו] חניכו כתיב כו'. "שמנה עשר ושלש מאות" זה גמטריא שלו. ויש מקשים (רבנו בחיי) על דברי רז"ל (ב"ר מג, ב) מה טעם לדבר בלשון גימטריא, ואומר אני כי דברי רז"ל אמת, כי לא לחנם היה מספר הנערים כמספר שם אליעזר, וכתב לך בתורה מספר הנערים לדקדק עליהם שהוא מנין אליעזר, אבל דע כי מה שרדף אברהם את המלכים האלה ונצח אותם - הכל היה בשביל מעלת אברהם, אשר היה אברהם מיוחד בו, ובשביל זה רדפם ונצח אותם, ואל מעלת אברהם לא היה מיוחד להיות עבד לו כי אם אליעזר, שלפי גודל מעלת העבד הזה היה מיוחד לאברהם, ולפיכך אל נצוח המלכים האלה לא היה מיוחד רק אברהם ועבדו אליעזר, שיש להם לגבר ולנצח האויבים. אמנם לא רצה שיהיה לבד עם אליעזר לרדוף המלכים, כדי לעשות לנס דבר טבעי, גם כן כדי שיהיו נבהלים המלכים האלו, ואם אברהם ואליעזר לבד רודפים יהיו מתחזקים בנצוח שלהם, וכן תמצא בכל הניסים אשר היה לנס התחזקות מן הטבע, לכך לקח עבדיו עמו, אבל לקח אותם במנין 'אליעזר' שי"ח, כדי שיהיה בהם ענין אליעזר גימטריא של שמו, שהכל בשביל אליעזר, כמו שהתבאר - כדי שלא יהיה רודף אברהם לבד עם עבדו, שאם היה רודף אברהם עם עבדו היו מתחזקים בנצוח, שאין בטבע שירדפו כמה רבבות. ודברי חכמה גדולה הוא זה, כי אלו הנערים - אליעזר הוא צורתן, כי לא לקחם רק בשביל שיהא בהן אליעזר, ולא יהיה כל כך נס נגלה, ומפני שאליעזר הוא צורתן - לכך מנין שם אליעזר, שהשם הוא מורה על עצם צורתו - נסתר באלו נערים:
[כז] שם תשש כחו כו'. דאם לא כן "עד דן" למה לי, שכבר כתיב (פסוק טו) "וירדפם עד חובה" שהוא דן (רש"י שם), אלא ללמד שלא היה יכול לרדוף יותר מפני ששם תשש כחו, ומה שהיה יכול להרוג עד כאן - הרג, ויותר מכאן לא רדף אחריהם (כ"ה ברא"ם):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חֲנִיכָיו – "חֲנִיכוֹ" כְּתִיב, זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת. וְהוּא לְשׁוֹן הַתְחָלַת כְּנִיסַת הָאָדָם אוֹ כְּלִי לָאֻמָּנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמוֹד בָּהּ. וְכֵן: "חֲנוֹךְ לַנַּעַר" (משלי כב,ו), "חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז,י), "חֲנֻכַּת הַבַּיִת" (תהלים ל,א). וּבְלַעַ"ז קוֹרִין לוֹ איניציי"ר [inicier = לחנוך[4]].
שְׁמוֹנָה עָשָׂר... – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה, וְהוּא מִנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁמוֹ (בראשית רבה מג,ב; נדרים ל"ב ע"א).
עַד דָּן – שָׁם תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, שֶׁרָאָה שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְהַעֲמִיד שָׁם עֵגֶל (סנהדרין צ"ו ע"א).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש י"ח ושלש מאות זה אליעזר שעולה בגימטריא שי"ח. ויש לשאול כי לפי המדרש הזה שמנה עשר ושלש מאות אינו כפשוטו אלא חידה על אליעזר לבדו, ואין לנו להוציא המקרא מידי פשוטו, שהרי הכתוב מעיד על ילידי ביתו שהם שי"ח.
אבל הענין היה כי כל המספר הזה היו ילידי ביתו של אברהם אוכלי שלחנו, ואחר שנזדרז לצאת למלחמה מיעט אותן וריקנן, לפי שהזכות הוא המנצח לא רבוי עם, ולכך צוה שיחזרו כל החוטאים כדין תורה ביוצאי מלחמה שאמר הכתוב (דברים כח) מי האיש הירא וגו'. וזהו לשון וירק שכולל לשון זיין ולשון מיעוט מלשון רק. וכיון שנתמעטו מצא אברהם את עצמו עם אליעזר לבדו, ואע"פ שכתוב חניכיו ביו"ד יש בכלל מאתים מנה ויש בכלל חניכיו חניכו, ולומר כי כל חניכיו עמדו עם חניכו, הוא אליעזר לבדו. ומה שאמר אחיו והיה בן הרן אחיו, הודיענו בזה יופי מדתו ומעלתו של אברהם, כי קנא אל הדבר ופנה אל האחוה ולא פנה אל המריבה שהיה ביניהם, אבל נזדרז בדבר כאלו היה אחיו ממש.
וירדוף עד דן. עד שחלה עליהן מדת הדין. וכן אמר ישעיה (ישעיה מא) ירדפם יעבור שלום וגו'.
ובמדרש וירדף עד דן, שם תשש כחו לפי שעתידים בניו להעמיד שם ע"ז, הוא שכתוב (מלכים א יב) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישמע אברם כי נשבה אחיו. "משמועה רעה לא יירא", זה אברהם, "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". נכון לבו בטוח בה', "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". סמוך לבו לא יירא, "אל תירא אברם אנכי מגן לך". עד אשר יראה בצריו, "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם".
כי נשבה אחיו. וכי אחיו היה? אלא קלסתר פניו היה דומה לו.
וירק את חניכיו. ר' יהודה אומר: הן הוריקו פנים כנגד אברהם, אמרו: חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולין לעמוד בהם? ר' נחמיה אומר: אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר: אצא ואפול על קדוש שמו של הקב"ה. ר' אבא בר זבדא אמר: בכלי זיין הוריקן, כמה דאת אמר: "והרק חנית וסגור לקראת רודפי". ריש לקיש אמר: באבנים טובות ומרגליות הוריקן, כמה דאת אמר: "ואברותיה בירקרק חרוץ". ר' לוי אומר: בפרשת שוטרים הוריקן, כמה דאת אמר: "מי האיש הירא ורך הלבב".
חניכיו ילידי ביתו. בעלי חניכתו, שמם אברהם כשמו. שמונה עשר ושלש מאות. ריש לקיש בשם בר קפרא: אליעזר לבדו היה; מנין אליעזר הכי הוי.
וירדוף עד דן. שם עבודה זרה היא, מכה לפניה, וירדוף עד דן; מכה לאחריה, "מדן נשמע נחרת סוסיו".
וירדוף עד דן. אמר ר' יוחנן: כיון שהגיע אותו צדיק לדן – תשש כחו, ראה שעתידין בניו לעבוד עבודה זרה. ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר: "מדן נשמע" וגו':
רבי יהודה ור' נחמיה; חד מנהון אמר: אברהם היה משליך עליהם עפר, והוא נעשה חרבות; קש, והוא נעשה חצים. א"ל חבריה: 'יתן עפר' אין כתיב כאן אלא "כעפר"; הן היו משליכין חרבות על אברהם ונעשות עפר, חצים ונעשו קש, הדא הוא דכתיב: "ירדפם יעבור שלום". פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין. ר' יהודה בר ר' סימון אמר: מיל, שנאמר: "אורח ברגליו לא יבא". ר' נחמיה בשם ר' אבהו: לא נתאבקו רגליהם, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד יד.
וַיִּרְדֹּף עַד דָּן
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו
מדובר שלוט נשבה, ולוט היה בן אחיו של אברם, ככתוב: "לוֹט בֶּן הָרָן" (ביאור:בראשית יא לא), ולא אחיו של אברם.
ניתן להבין שהמילה "אח" במקרא היא רחבה וכוללת מאח אמיתי, חצי אח כשם שחלק מבני יעקב היו מאמהות שונות, ולבן לקח את אחיו שלמעשה כללו גם את בניו (ביאור:בראשית לא כג), וגם יעקב לקח את בניו לבנות את הגל ולא את אחיו עשו (ביאור:בראשית לא מו), וגם קרובי משפחה רחוקים יותר, ואפילו זרים כפי שיעקב פנה לרועים ושאל: "אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם" (ביאור:בראשית כט ד).
העורך מקרב את לוט לאברם ומעניק לו כבוד להיות אחי אברם, אולם גם מנתק את האחריות של אברם לעזור ללוט בן אחיו שהוא הוציא מחרן, הביא לכנען וגרש אותו מקרבתו (ביאור:בראשית יג ט).
וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ
"חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ" - נערים, בני עבדים או נספחים לאברם, שנולדו במחנה של אברם וראו בו מנהיג ואב, והם התחנכו תחת ידו באמונה באלוהיו. חניכי ביתו גם היו עבדיו, ככתוב: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו" (ביאור:בראשית יד טו), אולם הם נולדו במחנה שלו וחונכו אצלו.
לאברם היו עבדים ורועים רבים, ככתוב: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ, וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים, וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת, וּגְמַלִּים" (ביאור:בראשית יב טז), כלומר לאברם היו עבדים שהוא הביא מחרן, ועוד עבדים שהוא קיבל מפרעה במצרים, ועוד עבדים שהוא רכש. וכך אנו רואים שלאברם היו רועים שידעו לריב ולהלחם, ככתוב "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט" (ביאור:בראשית יג ז), ובכל זאת אברם לוקח רק את "חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ".
מדוע בחר אברם את "חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ"?
- נראה שאברם השאיר חלק מהרועים לשמור על שרי והמחנה מאחור, כדי שיהיה שריד במקרה והוא יכשל במלחמה.
- אברם פחד שעבדים שלא גדלו תחת חינוכו, יפחדו לצאת לקרב ויפקירו אותו לבדו בהתקפת הלילה.
- אברם העדיף מחנה קטן אולם נאמן, כשם שעשה גדעון בפקודת אלוהים (שופטים ז ז), ואכן סביר שגדעון עשה כמעשה אברם והתקיף בלילה ויצר מהומה במחנה רב לאומי.
- לאברם היתה שפה משותפת עם חניכיו, והם ברגע המהומה והרעש הבינו את פקודותיו.
- אברם האמין שאלוהים יציל אותו הן לא היה לו יורש עדיין, והוא רצה נס גדול כדי ללמד את חניכיו את גדולת אלוהים.
וַיִּרְדֹּף עַד דָּן
לא ברור אם האזור שמוכר היום כנחלת שבט דן, נקרא דן עוד לפני הולדת דן בן יעקב בנה של בלהה שפחת רחל.
סביר שהאזור נקרא אחרת, בשם הערים או התושבים בזמנו, אולם כדי שאנחנו, הקוראים המאוחרים, נבין באיזה אזור מדובר, העורך השתמש בשם המקום שהיה ידוע בזמן כתיבת הסיפור. אפשר היה לכתוב את השם המקורי ולציין את השם החדש כשם שנאמר: "בֵּית אֵל, וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (ביאור:בראשית כח יט), אולם אפשרי שהעורך לא ידע את שם האזור לפני כן, או שלמקום לא היה שם, או שהמקום נקרא דן, ולכן שבט דן נטה להתישב שם.
בהמשך אברם רודף אחרי הצבאות הנמלטים עד אזור דמשק, ככתוב: "וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" (ביאור:בראשית יד טו), אולם בשלב הראשון הוא רדף בחשאי עד דן והגיע קרוב למחנה המלכים. שם הוא חיכה ללילה ואז, "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה" (ביאור:בראשית יד טו).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ חסר בדפוסים הרגילים, אבל נמצא בכתבי־היד ובדפוס הראשון.
- ^ רש"י אינו מתרגם את "חניכיו" אלא את הפועל שבשורשו. דרמססטר־ברנדין מפענחים: אנציניי"ר ancinier, שהיה צריך להיות אינשיניי"ר ensenier ("ללמד"), אולם אין בכתבי־היד השי"ן המתבקשת (s). גם יש ב-incinier שני המובנים של "לחנוך" ו"לחנך". כתבי־יד אחדים כנראה כותבים אישטריני"ר estrener "להשתמש בפעם הראשונה".
- ^ חסר בדפוסים הרגילים, אבל נמצא בכתבי־היד ובדפוס הראשון.
- ^ רש"י אינו מתרגם את "חניכיו" אלא את הפועל שבשורשו. דרמססטר־ברנדין מפענחים: אנציניי"ר ancinier, שהיה צריך להיות אינשיניי"ר ensenier ("ללמד"), אולם אין בכתבי־היד השי"ן המתבקשת (s). גם יש ב-incinier שני המובנים של "לחנוך" ו"לחנך". כתבי־יד אחדים כנראה כותבים אישטריני"ר estrener "להשתמש בפעם הראשונה".
דפים בקטגוריה "בראשית יד יד"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.