ביאור:בראשית לד ב

בראשית לד ב: "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד ב.

מי הוא שכם?

שכם

האם חמור הוא מלך שכם ובנו הוא שכם, או ששכם הוא מלך שכם ואביו הוא חמור החיוי? שכם מתואר "שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ", ולא ברור הפיסוק במשפט הזה שיסביר את מעמדו של שכם.

"שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי, נְשִׂיא הָאָרֶץ" - שכם הוא נשיא הארץ ושליט שכם.

או

"שְׁכֶם, בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ" - חמור הוא נשיא הארץ ושליט שכם, ושכם הוא בנו.

כאשר אנשי חברון פנו בכבוד לאברהם הם אמרו לו: "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (ביאור:בראשית כג ו). מהמשך הסיפור רואים שנשיא שכם אינו מלך כל יכול, והוא צריך לבקש את הסכמת נכבדי העיר לעשות מילה ולא יכול לכפות עליהם, בניגוד לאברהם שמל את כל אנשיו ללא הסברים (ביאור:בראשית יז כג).
ניתן למצוא את העובדות הבאות בהמשך סיפור דינה:

שכם הוא "נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו" (ביאור:בראשית לד יט), ולא רק ששכם היה נכבד מכל אחיו, אלא הוא הנכבד מכולם בבית אביו, האם הוא יותר נכבד אפילו מאביו?
אם חמור היה מלך שכם, שמו גם הוא היה נקרא 'שכם' ולא חמור, או שם העיר היה חמור ולא שכם. אולם ייתכן שחמור מלך שכם קרא לבנו שכם.
שכם ביקש שאביו יעזור לו לקבל את דינה (ביאור:בראשית לד ד). מלך מצרים ואבימלך מלך גרר לקחו את שרה, ללא בקשת רשות מאברהם. ניתן לראות ששכם אינו חזק כמלך.
חמור מצא תוכנית לפייס את בני יעקב ולאחד את העמים (ביאור:בראשית לד ט-י), וכך דרך אגב, להשיא את דינה לשכם בנו. חמור הראה שהוא בעל נסיון בניהול מדינה.
חמור פתח בדברים עם בני יעקב אבל כתוב: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו" (ביאור:בראשית לד ז), וכך האחים שמו את שכם לפני אביו כאילו שהוא הגבוה במעלתו. אולם בכל שאר המקומות חמור מופיע לפני שכם בנו.
אביו של שכם מדבר ראשון עם בני יעקב, אולם שכם מפסיק אותו ממשיך ומוסיף בלי לבקש רשות "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן" (ביאור:בראשית לד יא). אולם בהמשך האחים מתעלמים ממנו, וחמור הוא זה שמפתח את הרעיון לאיחוד העמים ומציג אותו לנכבדי שכם.
שכם מוכן לשלם מוהר גבוה עבור דינה. שכם לא התיעץ עם אביו ולא הרשה לאף אחד להגביל אותו, כדבריו: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי, וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית לד יב). אולם זה מראה שהוא נער פזיז שלא חושב, כפי שכתוב עליו: "וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר" (ביאור:בראשית לד יט).
" וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (ביאור:בראשית לד כד), חמור מדבר ושכם עומד לידו ולא מפריע לו. המילה "עִירוֹ" ביחיד מראה שהעיר היא של אחד מהם.
שמעון ולוי הרגו את חמור לפני שהם הרגו את שכם, ככתוב: "וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ" (ביאור:בראשית לד כו), כלומר היה יותר חשוב להרוג את חמור ראשון כי הוא היה יכול להשיב מלחמה, ורק אחר כך להרוג את שכם בנו.

ניתן לראות ששכם הוא נער פזיז חסר אחריות שחטף את דינה ועינה אותה, ועכשו אביו צריך לעזור לו לצאת מהצרות. נראה שחמור הוא השליט בשכם.

מה שכם עשה לדינה?

"וַיִּקַּח אֹתָהּ" - צעד ראשון, ללא רשות לקח נערה בתולה שגרה בבית אביה.
"וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" – שכם שכב עם דינה, במשמעות שהוא קיים איתה יחסי מין בביתו.
"וַיְעַנֶּהָ" – שכם הפעיל כוח והכריח את דינה לעשות את רצונו. לא בטוח ששכם התעלל בה מינית, מעל יחסים נורמלים, הן הוא אהב אותה והיה מוכן להקריב הרבה למענה.
החזיק אותה אצלו. שכם לא נתן לדינה לחזור לביתה לאחר שהוא שכב איתה, כי כתוב שהאחים הוציאו אותה מביתו רק לאחר שהם הרגו את שכם, ככתוב: "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ" (ביאור:בראשית לד כו). שכם לא נתן לדינה הזדמנות לחזור למשפחתה לדבר איתם ולהגיד להם מה היא רוצה, ואם היא רוצה להיות אשתו של שכם.

שכם התנהג כעריץ. הוא עושה כרצונו בבאים לעירו. הוא לא היה רחוק מהתנהגותם של אנשי סדום. בכל זאת ניתן לראות ששכם הרשה לאביו ואחיו למכור חלקת אדמה ליעקב (ביאור:בראשית לג יט), וגם התיעץ בנכבדי עירו, היושבים בשער העיר, כדי לקבל את הסכמתם, ככתוב: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ".

וַיִּקַּח אֹתָהּ

סביר שדינה היתה יפה ומיוחדת כמו שרה. ייתכן שגם עורה ושערה היה בהיר, כמו יושבי הצפון בניגוד לאנשי כנען הכהים. כך קרה לשרה במצרים, ככתוב: "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה" (ביאור:בראשית יב טו), ובגרר "וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה" (ביאור:בראשית כ ב), אולם אלוהים הציל וריפא את שרה כדי שתמלא את תפקידה להקים את עם ישראל. לצערה של דינה, לא היה לה תפקיד להקים את עם ישראל, והיא לא זכתה בישועה מאלוהים, ולא זכתה להקים שבט בבני ישראל.

היא נלקחה. אמנם אחיה השיבו אותה, אולם מאז, כנראה שהיא היתה שבורה ובודדה מהעולם, כאילו שהיא לא חזרה ומתה יחד עם שכם בן חמור.

וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ

סיפור דומה עבר על תמר מיד אמנון שהיה נסיך הכתר של דוד:

"וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל: אַל תַּעֲשֵׂה, אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת" (שמואל ב יג יב)

"וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ; וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" (שמואל ב יג יג).

"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ; וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן, קוּמִי לֵכִי" (שמואל ב יג טו).

הרבה מילים חוזרות בסיפור תמר כבסיפור דינה: "וַיְעַנֶּהָ", "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ", "הַנְּבָלָה", "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל", וכך בסוף, שכם ואמנון נרצחו. אולם בסיפור דינה, שכם המשיך לאהוב אותה.

"וַיְעַנֶּהָ" = שכם הפעיל כוח וכפה על דינה את רצונו, בניגוד לרצונה. שכם עינה אותה בזה שהוא לקח אותה ללא רשות משפחתה, הביא אותה לביתו, הכריח אותה לקיים יחסי מין איתו, לא שיחרר אותה לביתה, וכל זה לפני שהוא ביקש את ידה מאחיה או עשה טקס נשואין מכובד.

השוואה

בסיפור אמנון ותמר כתוב: "וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" (שמואל ב יג יג). בסיפור שכם ודינה כתוב: "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" סדר המילים "שכב" ו"עינה" בשני המקרים הוא הפוך: ניתן להבין שאמנון קודם תפס והחזיק בכוח (עינה) את תמר ואז הוא שכב איתה. וששכם לא עינה את דינה, כי היא באה מרצונה, הוא שכב איתה, ואז החזיק אותה בכוח שלא תשוב לביתה.