ביאור:בראשית כז יט
בראשית כז יט: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז יט.
אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ
[עריכה]יעקב ידע שיצחק מחכה שעשו ישוב מהציד ויביא לו מטעמים. ליעקב לא היתה ברירה אלא לומר לאביו שהוא עשו. יעקב שיקר כמו שקרן מנוסה: ללא היסוס ובלי להתבלבל הוא חזר על דברי אמו שסיפרה לו על דברי אביו. לא היה טלפון שבור. יעקב חזר מילה במילה על דברי יצחק, אך עם זאת, היה הבדל משמעותי בין דברי רבקה ודברי יעקב, כאילו שגם יעקב שמע את דברי יצחק לעשו:
- יצחק אמר: "וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה (צָיִד) ועֲַשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמותּ" (ביאור:בראשית כז ד)
- רבקה ציטטה את יצחק: "הָבִיאָה לִּי צַיִד ועֲַשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה: וַאֲַבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה, לִפְנֵי מוֹתִי" (ביאור:בראשית כז ז), ועוד הוסיפה: "וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ" (ביאור:בראשית כז י). בפעם השנייה רבקה החסירה את הדגש "לִפְנֵי יְהוָה".
- יעקב אמר: "קוםּ נָא שְׁבָה, וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ".
- עשו אמר: "יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (ביאור:בראשית כז לא).
יעקב השתמש במילות המפתח הנכונות: 'אָכְלָה', 'מִצֵיּדִי', 'בַּעֲבורּ', 'תְּבָרְכַנִּי', וכך גם עשה עשו.
למרות שרבקה לא הזכירה את המילה "נַפְשִׁי" - יעקב ידע להוסיף את המילה וחזר במדויק על דברי יצחק: "תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ". בנוסף, למרות שרבקה אמרה: "וַאֲַבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה", יעקב לא השתמש במילים האלה שאותן יצחק לא אמר לעשו.
איך יעקב ידע להגיד "תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" ולא להוסיף "לִפְנֵי יְהוָה"?
[עריכה]גם אם יעקב היה מחסיר את המילה "נַפְשֶׁךָ", יצחק כנראה היה ממשיך בחקירתו ובסופו של דבר מברך אותו. אם כן, כיצד ידע יעקב לנהוג כך?
- יעקב גם הקשיב ליצחק בדברו עם עשו (או שהיו לו מרגלים משלו שדיווחו לו על השיחה).
- יצחק יברך בשמו, בנפשו - ולא בפקודת אלוהים. ניתן להניח שיעקב הבין שיצחק לא הזכיר את אלוהים משום שרבקה לא סיפרה שיצחק אמר שהוא יברך בשם אלוהים, אלא רק שיצחק יברך אותו 'לפני אדוני', ואף לא הזכירה את אלוהים בפעם השנייה.
נראה שיצחק לא ניסה לדבר בשקט באוהלו ושרבים שמעו את דבריו.
קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה
[עריכה]זוהי רשימת פקודות. ניתן להסיק ממנה שיצחק היה חלש ושכב במיטתו, ולכן היה עליו לקום מהמיטה ולהתיישב כדי שיוכל לאכול. בכל אופן, יצחק עשה זאת בכוחות עצמו וגם אכל ארוחה גדולה ושתה יין, מכאן שהוא לא היה מאוד חלש.
בַּעֲבוּר / בַּעֲבֻר
[עריכה]- יצחק אמר לעשו: "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (ביאור:בראשית כז ד).
- רבקה אמרה ליעקב: "בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ" (ביאור:בראשית כז י)
- יעקב אמר ליצחק: "בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ".
- עשו אמר ליצחק: "בַּעֲבֻר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (ביאור:בראשית כז לא).
הצורה "בַּעֲבֻר" מופיעה רק פעמים בתנ"ך, כאן. ייתכן שזאת שגיאת כתיב והמנקד ניסה לכסות עליה. סביר שזאת אותה מילה.
אולם, אלוהים אמר ליצחק בשובו לבאר שבע אחרי הגרוש מגרר: "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי" (ביאור:בראשית כו כד).
ייתכן שיצחק השתמש במילה "בַּעֲבוּר" כרמז שהוא מתכונן להעביר את ברכת אברהם לבנו. רבקה רצתה להוריד בערך ברכת יצחק והשתמשה "בַּעֲבֻר". יעקב קיווה לקבל את ברכת אברהם, ותיקן ל-"בַּעֲבוּר" . עשו שידע שהוא מכר את הבכורה ליעקב ואינו זכאי לברכת אלוהים לאברהם, חזר לשיבוש ""בַּעֲבֻר".