אבן עזרא על שיר השירים - הפעם הראשונה
א (ב) כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, כמו "וישקהו" (בראשית לג ד). ועם הלמד – ביד או בכתף או בלחי, על פי מנהג המדינות, כמו "ושקה לי" (בראשית כז כו) "וישק לו" (שם, כז), וכן "וישק יעקב לרחל" (בראשית כט יא).
"דודיך" – אהוביך יותר ישמחו מהיין. והגאון אמר כי הוא הריר, שהוא תחת הלשון. והביא ראיה מהפסוק "לכה דודי נרוה דודים עד הבקר" (משלי ז יח).
(ג) "לריח שמניך טובים" – יש מפרשים כי הוא הפָּךְ. והקרוב אלי, כי הוא כי זה המפרש לא סך שמן מימיו, וחשב שהוא שמן זית.
"תורק" – יש אומרים שהוא שם מקום. והנכון, שהוא שמן, כשמן שיורק, שריחו נודף ועודף. ואל תתמה בעבור היות השם לשון נקבה, כי כן תמצא כל עמל ובית ומקום במקרא, במקום אחד לשון זכר ובמקום אחר לשון נקבה.
"עלמות" – הן נערות קטנות.
(ד) "נזכירה" – יש אומרים שהוא מן "אזכרתה" (ויקרא ב ב) ו"זכרו כיין לבנון" (הושע יד ח).
"מישרים" – תאר היין, כמו "יתהלך במישרים" (משלי כג לא), "הולך דודי למישרים" (שיר השירים ז י). ומ"ם "מיין" ישרת עצמו ואחר עמו, וכן ענינו: "ממישרים אהבוך" – העלמות הנזכרות. וכמוהו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה'..." (שמות ו ג) – ענינו "ובשמי ה'". ורבים כמוהו. ואחרים שאמרו כי המישרים אהבוך כמו "ומגיד מישרים" (ישעיהו מה יט). והראשון קרוב אלי.
(ה) "שחורה" – יש מפרשים שהיא יפה, כמו "האשה הכושית" (במדבר יב א), כי מרוב יפיה תפחד האם שתשלוט בה עין רעה, על כן תקרא כושית ושחורה – אין לנו צורך בפירוש הזה באשה הכושית ולא במלת שחורה, כי הנה היא העידה בנפשה ואמרה אל תראוני שאני שחרחורת.
"ונאוה" – כמו נחמדת, מן "אוה למושב לו", והנו"ן לבנין נפעל כמו "וכל נַעֲשָה במרחשת" (ויקרא ז ט), "אין אבן נִרְאָֽה" (מלכים א ו יח).
(ו) "שחרחורת" – זה הכפל למעט, וכן "ירקרק או אדמדם" (ויקרא יג מט).
"ששזפתני" – ראתני והביטה בי וגלתני. וכמוהו: "ולא שזפתו עין איה" (איוב כח ז).
"נחרו בי" – נלחמו בי, והנו"ן לבנין נפעל – מן "ויחר אפו" (בראשית לט יט).
"נטרה" – שם התואר, וענינו: שומרת.
(ז) "שאהבה נפשי" – יחסר מקום הקריאה, כמו "אתה".
"איכה תרעה" הצאן. "איכה תרביץ" אותם. ויש אומרים שענינו שאלת המקום, כמו "איכה הם".
"שלמה" – השי"ן מקום אשר.
"כעטיה" מתערבת. והיא פועלת מן מן "ויעט העם על השלל" (שמואל א יד לב). ויש אומרים: חוטפת, והוא רחוק. ויש אומרים נגערת, מן "ויעט בהם" (שמואל א כב יד).
(ח) "בעקבי הצאן" – כמו "ועקבותיך לא נודעו" (תהלים עז כ) – האותות העוקב הדורך אחריו.
"גדיותיך" – כל קטן יקרא גדי, ומסמיכתו לעזים היא הראיה.
(ט) "לסוסתי" – ביו"ד נוסף, כיו"ד "מלאתי משפט" (ישעיהו א כא), "אהבתי לדוש".
(י) "בתורים" – צורות מצויירות כמו תורים.
"חרוזים" – הם הקשורים מהאבנים היקרות, ואין לו חבר. ויש אומרים כי "וארוזים במרכולתך" (יחזקאל כז כד) כמוהו, ויתחלף האל"ף בחי"ת, וזה איננו נכון, כי לא יתחלפו בלשון הקודש חוץ מאותיות יהו"א לבדם.
(יא) "נקדות הכסף" – שיהיו בצורות התורים נקודות הכסף, שהוא לבן.
(יב) "במסבו" – כמו מקום מעולה ונכבד, כמו "ו(ב)מסבי ירושלים" (מלכים ב כג ה). והקרוב אלי, שהוא המקום שיש בו מסבה לשתות, כמנהג שותי היין.
"נרדי" – בושם כמין כרכום.
(יג) "צרור המר" – פירוש: דבר צרור, כמו "וצרת הכסף בידך" (דברים יד כה). ויש אומרים: חתיכה, והוא רחוק. ופירוש "מור", יש אומרים כי "מֹר דרור" (שמות ל כג) הוא המוס"ק, וזה רחוק, בעבור שאמר "אריתי מורי" (שיר השירים ה א), והנה הוא בושם ממיני הצמחים שילוקט. ועוד "וידי נטפו מור" (שם, ה), והנה הוא נוטף, והמוס"ק אינו נוטף. ויש אומרים כי מֹר יתפרש לשני ענינים.
(יד) "אשכל הכפר" – יש אומרים שהוא הכותבת. והקרוב, שהוא כמו בלשון ישמעאל, כן בלשון לע"ז, כי הוא כמו אשכולות.
"עין גדי" – מקום בארץ ישראל שימצא שם אשכול הכופר.
(טו) "עיניך יונים" – כעיני יונים, כי מנהג בני יונה שלא להתחבר אלא עם הזוג שלה.
(טז) "רעננה" – דומה כעץ רענן.
(יז) "רהיטנו" – מדברי רבותינו ז"ל. "ברותים" – אין לו חבר, ויש אומרים שהוא ברושים. ויש אומרים כי רהיטנו הוא כמו "ברהטים בשקתות המים" (בראשית ל לח), אם כן יהיו ברותים כמו אבני שיש.
ב (א) "חבצלת" – יש אומרים שהיא ורד. ויש אומרים שהיא צמח אחד נכבד, יש לו ריח טוב ועינו כעין שחרות.
"שושנת" – יש אומרים שהוא צמח לבן ויש לו ריח טוב, והוא חם מאד, עד שריחו יכאיב הראש. ויתכן להיותו כן, יהיה פירושו מן שש, כי לעולם הוא ששה עלים לבנים, גם בתוכו כדמות בד סעיפים ארוכים, גם הם ששה. ויהיה פירוש "שפתותיו שושנים" (שיר השירים ה יג) – בריח, לא בעין.
(ג) "כתפוח" – כאילן התפוח.
(ד) "ודגלו" – מן "דגל מחנה יהודה" (במדבר ב ג).
(ה) "באשישות" – כלי זכוכית מלאות יין.
"רפדוני" – בלשון ישמעאל, כמו חזקוני. ויש אומרים: שימו היציע תפוחים, מן "רפידתו זהב" (שיר השירים ג י), "ירפד חרוץ עלי טיט" (איוב מא כב), שענינו הצעה, והוא רחוק בעיני.
(ו) "שמאלו תחת לראשי" – עולת הערב והבקר.
(ח) "מקפץ" – תרגום "לנתר בהן" (ויקרא יא כא), לקפצא בהון.
(ט) "לצבי" – לשון זכרים: צבי, צבאים "וכצבאים על ההרים" (דברי הימים א יב ט). ולנקבות, צבאות.
"עפר האילים" – הוא הקטן.
"כתלנו" – ידוע בלשון תרגום: "ואע מתשם בכתליא" (עזרא ה ח);
וכן "חרכים", תרגום "בעד החלון" (שופטים ה כח) – "מן חרכיא";
(יא) וכן "הסתיו" כתרגום "וקיץ וחרף" (בראשית ח כב) – "סתוא".
"חלף" – נכרת, כמו "עלתה נצה" (בראשית מ י), והנו"ן השני נוסף.
"הזמיר" – כמו "(ו)זמיר עריצים יענה" (ישעיהו כה ה), וענינו זמירות העופות, ויש אומרים כי הוא מן "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה ד) ואיננו עתו.
"התור" – כמשמעו, מן התורים.
(יג) "חנטה" – המתיקה, ויש אומר כי עשתה כדמות אבק, וכן הוא בלשון ישמעאל.
"סמדר" – כשיצא ציץ הגפן.
(יד) "בחגוי הסלע" – מן "חוג הארץ" (ישעיהו מ כב), שפירושו גלגל הסובב על הארץ והוא הפוך, או הם שני שרשים והענין אחד.
"המדרגה" – כמו מעלות, וכמוהו: "ונפלו המדרגות" (יחזקאל לח כ), וכן תרגם אונקלוס: "לא תעלה במעלות" (שמות כ כב) – "לא תיסק על דרגין", וכן בלשון ישמעאל.
"ערב" – כמו "וערבה לה'" (מלאכי ג ד), שפירושו טוב ונחמד.
"נאוה" – תאוה לעינים.
(טו) "אחזו" – לשון צווי כמו "אהבו את ה'" (תהלים לא כד), "שחדו בעדי" (איוב ו כב).
"מחבלים" – משחיתים, כמו "וחבל את מעשה ידיך" (קהלת ה ה).
(יז) "עד שיפוח" – היום.
"הרי בתר" – הרי נדוד, מן "ויבתר אותם בתוך" (בראשית טו י), כלומר שיתפרד ממנו.
ג (ב) "בשוקים" – תרגום חוצות.
(ו) "כתמרות" – כמו עמודים, כמו (מלכים א ו לה): "כרובים ותמרות", ויש אומרים שהם דומות לאילן התמר.
"אבקת" מן "אבק עפר רגליו".
"רוכל" – סוחר, כמו (יחזקאל כז יז): "המה רוכליך".
(ח) "מלמדי" – רגילים, כמו (ירמיהו לא יז): "עגל לא למד".
(ט) "אפריון" – אין לו דומה, ופירושו לפי ענינו: בנין נכבד.
"אפריון" – ואחר כן עשה שלמה המלך אפריון והוא בית ה'.
(י) "רפידתו" – היציע שלו.
"מרכבו" – הוא המרכב המסתיר הקורות מבפנים, כי כן דרך ארמוני המלכים.
"רצוף" – יש אומרים מן "רצפת בהט ושש", שענינו ענין הצעת אבנים בקרקע, ויש אומרים שהוא כמו שרוף מן (ישעיהו ו ו): "ובידו רצפה" שפירושה גחלת, והוא הישר בעיני כאשר אפרשנו במקומו.
ד (א) "מבעד לצמתך" – מבפנים, כמו "בעד החלון", פירוש: שער הרב.
"שגלשו" – שנשקפו ונראו או יתדלגו מן העין. ויש אומרים שנקרחו – תרגום "קרח" הוא גליש – והוא רחוק בענין.
(ב) "כעדר הקצובות" – יחסר מקום "רחלים", כמו (חבקוק): "ומאכלו בריאה" שענינו שה בריאה. וענין "הקצובות" שיש להן מדה אחת כאלו נחצבה כל אחת כמו חברתה. וכמוהו (מלכים א ו כה): "וקצב אחד" וממנו (מלכים ב ו ו): "ויקצב עץ".
"מתאימות" – כמו תואמות, ויש אומרים שיש לפני כל אחת תאומים.
(ג) "ומדברך" – כמו דיבורך.
"כפלח הרמון" – יש אומרים כחצי. והקרוב שהוא ציץ הרמון האדום. ויש מפרשים אותו מלשון (שמואל א ל יב): "פלח דבלה" שהוא לשון ביקוע, כן זה ביקוע הרמון.
"רקתך" – בין המצח והעין.
"צמתך" – הוא השער הרב וכמוה (ישעיהו מז ב): "גלי צמתך".
(ד) "לתלפיות" – יש אומרים לתלות פיות שהם חרבות, ויש אומרים כי התי"ו נוסף ויחסר אל"ף והוא מן (איוב לה יא): "מלפנו מבהמות ארץ", ומדקדקים אמרו אין לו דומה.
"שלטי" – מיני הנשק וכן "והשלטים", ענינו כמו מגינים.
(ח) "תשורי" – כמו (במדבר כד יז): "אשורנו ולא (עתה) [קרוב]".
(ט) "לבבתני" – לקחת לבי.
"ענק" – מיני חלי קשורים על הצואר וכמוהו (משלי א ט): "וענקים לגרגרותיך".
(יב) "גל נעול" – נהר יוצא והוא קטן, וכמוהו "גלות עלית" ו"גלות תחתית".
(יג) "שלחיך" – כמו סעיפיך, קרוב מן "תשלח קציריה עד ים" וכן "שלחותיה נטשו".
{"פרדס" – בלשון ישמעאל כדמות גן יש בו מין אחד.
"כפרים" – לשון רבים מן "אשכול הכופר".
(יד) "ואהלות" – מין בושם, וכמוהו "כאהלים נטע ה'".
ה (א) "אריתי מורי" – לקטתי, וכמוהו "וארוה כל עוברי דרך".
"יערי" – מן יערת הדבש.
"חלבי" – יש אומרים שהוא הלובן העולה על היין, ויפרש כמוהו (יחזקאל כז יח): "ביין חלבון", והוא רחוק כי חלבון הוא שם מקום ואיננו תאר, לכן חלבי הוא כמשמעו.
(ב) "דופק" – מציק, כמו "מתדפקים".
"תמתי" – התמימה שלי.
"קוצותי" – קצות השער, והוא הפוך.
"רסיסי לילה" – מגזרת (יחזקאל מו יד): "לרוס את הסלת".
(ג) "אטנפם" – בלשון רבנן ז"ל לשון גיאול.
(ד) "מן החור" – הנקב שיש בין שתי הדלתות.
(ו) "חמק" – כמו הלך, מן "חמוקי ירכיך", ויש אומרים כמוהו "עד מתי תתחמקין" בעניין רחוק.
(ז) "רדידי" – בלשון ישמעאל כמו צעיף.
(י) "דגול" – מן דגל.
(יא) "כתם" – דבר עגול ממיני חלי.
"פז" – אבנים יקרות.
"קוצותיו" – קצת שערו.
"תלתלים" – מן תל, כמו "על הר גבוה ותלול".
(יב) "על מלאת" – על מתכנות כמו "ומלאת בו מלואת אבן".
(יג) "ערוגת" – חתיכת מקום בגן.
"מגדלות" – יש אומרים מן גדול, והנכון שהוא לשון רבים ממגדל.
(יד) "גלילי" – כמו גלילי, וכן "על גלילי כסף".
"ממלאים" – כמו "ומלאת בו".
"בתרשיש" – אבן יקרה, כמו "תרשיש שהם וישפה", ויש אומרים שהיא כעין השמים.
"מעיו" – בטנו.
"עשת" – כלי עשוי מ"שן" הפיל שהוא לבן, ונקרא עשת בעבור שהוא צח כמו "שמנו עשתו".
"מעלפת" – כמו "ויתעלף".
"ספירים" – אבן יקרה אדומה, ויורה עליו (איכה ד ז): "אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם", בו כבר משל הלובן כחלב ושלג. וטעם המפרש (שמות כד י): "כמעשה לבנת הספיר" מן לבן, כי אין פירושו אלא מן (יחזקאל ד א): "קח לך לבנה" ויורה עליו "כמעשה", כי מה עניין כמעשה עם הלובן? כי היה לו לומר כמראה לבנת.
(טו) "שש" – אבני שיש ומשקלו "עש" ו(איוב לח לב): "עיש".
ו (ד) "כתרצה" – שם מדינה, תמצאנה בדברי אחאב.
"אימה" – שיש אימה ממנה לכל רואיה, כמו "איום ונורא".
"כנדגלות" – כמחנות בעלות הדגלים.
(ה) "הרהיבני" – חזקו ממני, או הסירו כחי וממשלתי, כמו (ישעיהו נא ט): "המחצבת רהב", (תהלים צ י): "ורהבם עמל ואון".
(יא) "אגוז" – ידוע בדברי קדמונינו ז"ל.
"באבי" – כמו בפרי הנחל, כמו "ואנביה שגיא" וכן "עודנו באבו לא יקטף". ויש אומרים שהיא המבוכר, ומן "אביב" ומן "אב" יוציאנו.
(יב) "עמי נדיב" – שתי מלות. ויש אומר כי יו"ד "עמי" נוסף כיו"ד "בני אתונו", ויתכן שלא תהיה היו"ד במלת בני נוסף.
ז (א) "השולמית" – שהיא מן "שלם" היא ירושלם, וענינו יראו שלם.
"כמחולת המחנים" – מן (ישעיהו ה יב): "תוף וחליל" ו(תהלים קנ ד): "מחול".
(ב) "חמוקי ירכיך" – יש אומרים שהוא המקום שיסוב הירך, וכן יפרש "תתחמקין" גם "חמק עבר".
"חלאים" – לשון רבים מן "וחלי כתם" כמו "צבאים" שהוא לשון רבים מן צבי.
"אמן" – חרש, וזה הלשון ידוע.
(ג) "שררך" – טבורך, כמו (משלי ג ח): "רפאות תהי לשרך".
"אגן" – כלי עגול, וכן "וישם באגנות".
"הסהר" – תרגום ירח, וכן (שופטים ח כא): "השהרונים" כדמות ירח, וכן יקראו בלשון ישמעאל.
"המזג" – ידוע בלשון רבנן, כמו (משלי ט ב): "מסכה יינה". ויש אומרים שפירושו כפי עניינו, וכן אפרשנו במקומו ואין לו ריע דומה.
"סוגה" – כמו בדברי חכמינו: סייג.
(ו) "ככרמל" – יש אומרים ההר הכרמל, ואיננו כן כי אם עין, וכן בדברי הימים כתוב "וכרמל" עם ארגמן.
"ודלת" – בלשון ישמעאל קצה השער.
"ברהטים" – כמו (בראשית ל לח): "ברהטים בשקתות המים", והם מקומות עשויות להתחבר שם המים.
(ט) "בסנסניו" – אין לו דומה, והוא למעלה ששם הפרי.
(י) "למישרים" – תאר היין, כמו (משלי כג לא): "יתהלך במישרים".
"דובב" – כענין דבור, ואולי כמוהו "דבה".
(יא) "תשוקתו" – כמו (בראשית ג טז): "ואל אישך תשוקתך".
(יג) "את דודי" – אוהבי, או ריר הלשון.
(יד) "הדודאים" – צמח כדמות צורת אדם.
ח (ב) תי"ו "תלמדני" חוזר על האם.
(ה) "מתרפקת" – מתחברת, ואין לו דומה במקרא. וכן ענינו בלשון ישמעאל.
"חבלתך" – לשון הריון, כמו "הנה יחבל און" ויתכן שהוא הלידה מענין (הושע יג יג): "חבלי יולדה".
(ו) "רשפיה" – גחליה, וכן (איוב ה ז): "ובני רשף יגביהו עוף".
"שלהבת יה" – מחלוקת בין אנשי המסרה אם היא מלה אחת או שתים. והקרוב שהיא שתים וסמיכת השם, כמו (תהלים לו ז): "כהררי אל". ושי"ן "שלהבת" שורש, וכמוהו (יחזקאל כא ג): "להבת שלהבת", והנה היא מלה מרובעת מארבע אותיות.
(י) "כמוצאת" – לשון נקבה על משקל (זכריה ה ה): "מה היוצאת הזאת", והמלה מן "מצא", (ונעלם)[ונאלם] האל"ף כמנהגו.
(יא) "בבעל המון" – שם מקום שם כרמים רבים.
והעומד על זה החבור אולי יתמה: למה אומר כאן "בלשון ישמעאל"? בעבור קוצר דעתנו, כי לא נדע מלשון הקדש כי אם הכתוב במקרא שהוצרכו הנביאים לדבר, ומה שלא הוצרכו לא נדע שמו, ובעבור היות לשון ישמעאל קרוב מאד ללשון הקדש, כי בניניו ואותיות יה"וא והמשרתים ונפעל והתפעל והסמיכות דרך אחת לשתיהן, וכן בחשבון ויותר מחצי הלשון ימצא כמוהו בלשון הקדש, על כן כל מלה שלא נמצא לה חבר במקרא ויש דומה בלשון ישמעאל נאמר אולי פירושה כן, אף על פי שהדבר בספק.