קטגוריה:בראשית ל לז
ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּֽקַּֽח־ל֣/וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְ/ל֣וּז וְ/עֶרְמ֑וֹן וַ/יְפַצֵּ֤ל בָּ/הֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַ/לָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַ/מַּקְלֽוֹת׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְסֵיב לֵיהּ יַעֲקֹב חֻטְרִין דִּלְבַן רַטִּיבִין וּדְלוּז וְדִדְלוּב וְקַלֵּיף בְּהוֹן קִלְפִין חִיוָרִין קִלּוּף חִיוָר דְּעַל חֻטְרַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְסֵיב לֵיהּ יַעֲקב חוֹטֶר דְפָרַח לָבָן וְדִילוֹז וְאַרְדְפוֹי וּקְלַף בְּהוֹן קְלִיפִין חִיוְורִין לְגַלָאָה חִיוְורָא דְעַל חוּטְרַיָא: |
רש"י
"לח" - כשהוא רטוב
"ולוז" - ועוד לקח מקל לוז עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדר"י בלע"ז (האזעלנוס שטרויך)
"וערמון" - קשטניי"ר (בלע"ז קאסטאניס בוים)
"פצלות" - קלופים קלופים שהיה עושהו מנומר
"מחשף הלבן" - גלוי לובן של מקל כשהיה קולפו היה נראה ונגלה לובן שלו במקום הקלוףרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לַח – כְּשֶׁהוּא רָטֹב.
וְלוּז – וְעוֹד לָקַח מַקַּל לוּז, עֵץ שֶׁגְּדֵלִין בּוֹ אֱגוֹזִים דַּקִּים, קולדר"א [colder = אלסר[4]] בְּלַעַז.
וְעַרְמוֹן – קֿשטיניי"ר [chastenier = עץ ערמון] בְּלַעַז.
פְּצָלוֹת – קִלּוּפִים קִלּוּפִים, שֶׁהָיָה עוֹשֵׂהוּ מְנֻמָּר.
מַחְשֹׂף הַלָּבָן – גִּלוּי לֹבֶן שֶׁל מַקֵּל (תרגום יונתן); כְּשֶׁהָיָה קוֹלְפוֹ, הָיָה נִרְאֶה וְנִגְלֶה לֹבֶן שֶׁלּוֹ בִּמְקוֹם הַקִּלּוּף.
רשב"ם
לח: שאינו יבש:
מחשוף: גילוי כמו וזרועך חשופה, חשף ה' את זרוע קדשו:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
לבנה לוז וערמון — עצים הם, רק לח שם התואר. והגאון אמר כי לוז – שקדים, בעבור שנקרא כן בלשון ישמעאל, כי הב' לשונות והארמית ממשפחה אחת היו.
מחשוף הלבן — שחשף הקלף, כמו "חשף ה'" (ישעיהו נב, י):רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ולוז וערמון. פירושו מקל מאילן ששמו לוז והוא שקדים, ומאילן ערמונים.
ויפצל בהן פצלות לבנות. פי' קלף באותם המקלות מקצת הקליפות שהם שחורות ובמקום הקלף נראה לבן ובמקום שהקליפה עומדת בו הוא שחור. זהו מחשוף הלבן החשוף הוא הלבן שעל המקלות, והמקלות האלה אשר פצל הציג אותם ברהטים בשקתות המים, כשהיה רוצה נקודים היה מקלף מקומות מן המקלות מלשון נקודות הכסף כן היו נקודים, מקום הסרת הקליפה היה לבן ומקום הקליפה שחור ואז היו נולדים נקודים. וכשהיה רוצה עקודים היה מקלף מקצת המקלות למעלה ומקצת המקלות למטה נשאר בהם הקלוף. וכשהיה רוצה חום בכבשים לא היה מקלף כלל אך הגוון שהוא שחור נשאר בו ואז היו נולדים שחורים. וכשהיה רוצה ברודים לא היה מקלף כלל כי הגוון ההוא היה שחור עשני. ויעקב היו לו מקלות רבות במיני הארז בגוון זה.
והיה הענין הזה ליעקב דבר חכמה וסוד הטבע מעורב בנס. כי היה ענין טבעי מצד פצול המקלות ומצד אחר היה נס גמור שלא היו נולדים כפי האמהות אם שחורים שחורים אם לבנים לבנים. וא"ת שציור המקלות לעיני הצאן היה גובר על הטבע הפשוט, מ"מ שיהיו כולם בגוון המקלות שהוא הציור ואין גם אחד שיהא בגוון האמהות א"א זה בלא נס. וכן אמר יעקב ואלהי אבי היה עמדי. בא ללמד כי לולא הנס וסיוע אלהי לא היה הענין נגמר בפצול המקלות בלבד. וכן אמר עוד ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי. ייחס הענין לאלהים שעשה עמו להפליא.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון. חוטר רטיב חיור דלוז ודדלוב. כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בתוך הבורות של מים. היתה הבהמה באה לשתות, והיתה רואה את המקלות, והיא נרתעת לאחוריה ובא הזכר ורובעה, והיא יולדת כיוצא בה. אמר ר' הושעיא: נעשו המים זרע בתוך מעיהם, ולא היו חסרות אלא צורת הולד. אמר ר' הונא דבית חורין: מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן ונותנין בתוך צאנו של יעקב; הדא הוא דכתיב: "שא נא עיניך וראה כל העתודים", 'עולים' אין כתיב כאן אלא "העולים", מאליהם. ר' תנחומא אמר: שטף של גשמים. רבנן אמרין: ענני כבוד.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל לז.
תוכניתו של יעקב
בחלום, יעקב ראה "וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹאּן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים ובְּרֻדִּים" (ביאור:בראשית לא י) והבין שכך עליו לעשות כדי שהצאן יהיה לפי צרכיו. יעקב הבין שהזכר קובע את צבע הוולד אפילו אם הנקבה היא בצבע לבן.
יעקב עסק בכבשים מילדותו בכנען, ועוד כ-14 שנים בשרות לבן. יעקב צבר ניסיון רב ברבייה של כבשים (ונשים).[5] יעקב הבין את תהליך התאמת הזוג לסוג הוולד שיתקבל. הן צמר בצבע אחיד שווה יותר והבגדים ממנו שווים יותר. צמר בצבע מעורבב מחירו נמוך. סביר שיעקב ידע למיין את הכבשים כדי לשפר את איכות הצמר.
אולם כאן היה עליו לעשות ההפך - לקלקל את איכות הכבשים ולשנות את צבע הצאן מלבן לחום. כל כתם חום קבע שהכבשה שייכת לו. יעקב ידע שבעתיד הוא יכול, בהדרגה, לחזור על התהליך ולהפריד לצבעים אחידים.
וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב, מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן; וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן
יעקב לקח מספר מקלות מעצי לבנה, לוז וערמון. יעקב קילף פצלות, רצועות, מהקליפה של המקלות וחשף את צבע העץ הבהיר מתחת לקליפה. כך יעקב יצר פסים לבנים וחומים על המקלות.
יעקב הציג את המקלות לפני הכבשות המיוחמות. לפי הכתוב מתקבל הרושם שיעקב חשב שכאשר נקבה רואה מראה מסוים זה משפיע על הוולד, ובצורה זו יעקב התכוון לקבל וולדות עם צבע חום.}}הערה|קיימות דעות במספר תרבויות שאוכל וחפצים משפיעים על מין העובר ותכונותיו.}} מכיוון שאין בסיס לדעה הזאת, אין ספק שיעקב עשה יותר מאשר להראות לנקבות את המקלות. ייתכן שיעקב השתמש במקלות כדי לוודא מתי הנקבות מיוחמות או שהמקלות נועדו לבלבל את לבן ולהסתיר ממנו את הטכניקה האמיתית שבזכותה הצליח.
וכך יעקב עשה בכבשים:
במחזור הלידות הראשון יעקב קיבל מספר זכרים עם כתמים חומים מרחלות לבנות שהיו בהריון בזמן ההפרדה.
- אחרי כשנה וחצי הזכרים והנקבות עם הכתמים החומים היו מוכנים לרבייה. יעקב הרביע אותם וכך נולדו מספר זכרים חומים לגמרי.
- יעקב הפריד את האיילים החומים שהיו ברשותו מכל שאר הצאן.
- את הזכרים הלא רצויים יעקב מכר או נתנם כאוכל לעבדיו.
- יעקב הכין מקלות של לבנה ולוז, ניקה את הקליפה, עשה פצלות וחשף את החלק הפנימי הלבן והחלק.
- יעקב הניח את המקלות ליד שקתות המים כדי לגרות את הרחלות להשתפשף על המקלות, או שהוא השתמש במקלות לדחוף את הרחלות, כפי שאייל עושה, כדי לוודא מי מהן מיוחמת.
- מהשנה השלישית ואילך, יעקב הביא את הרחלות המיוחמות רק לאיילים החומים שלו.
- כך, מכל הנקבות בעדרו, נולדו רק ולדות עם כתמים חומים השייכים ליעקב.
- יעקב מכר את הזכרים המיותרים וקנה שפחות, עבדים, גמלים, חמורים ופרות.
- מדי כל שנה בשלושת השנים האחרונות יעקב הכפיל את עדרו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ רש"י מזהה את הלבנֶה עם הצפצפה הרעדנית (tremble), הנושאת המון פרחים לבנים. בעברית של היום מזהים את הלבנֶה עם עץ, שקליפתו לבנה (bouleau).
- ^ "עץ שגדלים בו אגוזים דקים", כדברי רש"י. אולי העניין קשור עם שם הפרי בצרפתית של היום noisette, כלומר "אגוז קטן"; יכול להיות, שכבר בימי רש"י היו משתמשים בכינוי זה, ליד השם הרשמי colder. בכמה כתבי־יד יש גרסאות הקרובות למלה noisette, שאין עדות ידועה עליה לפני 1280.
- ^ רש"י מזהה את הלבנֶה עם הצפצפה הרעדנית (tremble), הנושאת המון פרחים לבנים. בעברית של היום מזהים את הלבנֶה עם עץ, שקליפתו לבנה (bouleau).
- ^ "עץ שגדלים בו אגוזים דקים", כדברי רש"י. אולי העניין קשור עם שם הפרי בצרפתית של היום noisette, כלומר "אגוז קטן"; יכול להיות, שכבר בימי רש"י היו משתמשים בכינוי זה, ליד השם הרשמי colder. בכמה כתבי־יד יש גרסאות הקרובות למלה noisette, שאין עדות ידועה עליה לפני 1280.
- ^ אפילו רחל ידעה את יכולתו של יעקב כשדרשה ממנו "הָבָה לִּי בָנִים" (ביאור:בראשית ל א), אולם מעשה שכזה היה מעל ליכולתו של יעקב, ולכן הוא כעס עליה.
דפים בקטגוריה "בראשית ל לז"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.