קטגוריה:בראשית ל לד

ראו שכרו של יעקב

לבן הסכים וקבע שהכול יהיה כפי שיעקב קבע.

לפי דברי יעקב ומעשיו של לבן נראה שהם לא הסכימו על אותו הסכם. יעקב הגביל את לבן לקחת רק את השה והטלה, ולבן חשב שיעקב הציע שהוא ייקח את כל הצעירים והבוגרים. לבן חשב שאם הוא ישאיר כבשים עם חום ששייכים לו, ויולדו טלאים עם חום ששייכים ליעקב, אחרי מספר שנים, אי אפשר יהיה לדעת מי מהבוגרים הם הטלאים של יעקב שנולדו עם חום ומי הם הבוגרים שהיו עם חום לפני כן ושייכים ללבן. לבן לא היה יכול לצבוע את הכבשים הבוגרים, כי כל שנה בתקופת הגז הוא יצטרך לצבוע מחדש, והדבר יפגע בערך הצמר. לבן לא רצה לסמן את הבוגרים בכוויה, שכן הם היו מאבדים מערכם כי כך הם אינם כשרים לקורבן.

לבן הוציא את כל הכבשים הצעירים והבוגרים שיש בהם חום והשאיר ליעקב עדר כבשים שכולו לבן. לבן חשב שהצעתו של יעקב היא בלתי אפשרית ושאין כל סכנה שיעקב ירוויח אפילו כבשה חומה אחת ביושר. ייתכן שלבן חשב שיעקב טיפש ושיעקב יעבד בשבילו בחינם. ייתכן שלבן רצה לראות אם אלוהים יוכל לעזור ליעקב להשיג רווח בתנאים הקשים האלה.

הביטוי הזה מציין תקווה שמשהו יקרה, אף על פי שאומר הביטוי לא מאמין שהדבר יקרה.
לבן כאילו אמר שהוא אינו מאמין שיעקב יצליח להתעשר, אבל בעזרת אלוהים ונס, יעקב יעבור ניסיון קשה וילמד את גדולת אלוהים שתביא לו הצלחה בלתי צפויה או אפשרית.

לבן הסכים להצעתו של יעקב. לבן לא שינה דבר מדברי יעקב, וכאילו שגם הוא הסכים בצורה מוחלטת להיות כפוף לדברי יעקב. לבן קבע שיעקב חייב לקבל את ההסכם שיעקב הציע. בחוק קיימת הנחה שזה שכתב את ההסכם נמצא בעדיפות, משום שהכותב לבטח העניק לעצמו עדיפות והגן על עצמו כנגד הצד השני. לבן לא שינה דבר כדי שלא יאשימו אותו שהוא רימה בדבריו. ניתן להבין שלבן חשב שהעסקה טובה בשבילו, ושיעקב יעבוד עבורו בחינם וימשיך להביא לו עושר. לכן כאשר התברר ללבן שיעקב בכל זאת הצליח, הוא לא התווכח. הוא ציפה להרוויח, הימר והפסיד.
בצורה דומה פקדו המלאכים על אברהם: "כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (ביאור:בראשית יח ה), עשה כדבריך, לא יותר ולא פחות.
כך נכתב: "וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (ביאור:בראשית כא א).

לבן נשבע שכך יהיה ואין להפר או לשנות.

יעקב הסכים, אך לא הבין שלבן לא ייקח רק את הצעירים, אלא ייקח את כל הצעירים והבוגרים וישאיר לו עדר שלם של כבשים לבנים ומהם רק כבשים חומים שייוולדו בעתיד יהיו שלו. כאשר לבן התעלם מהמילים: "כָּל שֶׂה" (צעיר) ולקח גם את הבוגרים, ליעקב כבר היה מאוחר להתנגד ולהסביר.