קטגוריה:בראשית לח י

במקרה קודם שאלוהים ראה התנהגות רעה הוא הביא את המבול כדי להרוג את כל הרעים, ככתוב: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו ה). אונן החליט למנוע מתמר בן כדי שנחלתו שלו תגדל. סביר שאונן לא רצח את ער, אבל התנהגותו מראה שהוא ניצל את ההזדמנות החגיגית הזאת להשאיר אותו מת. על התנהגותו הזאת, שפגעה בתוכניתו של אלוהים להגדיל את בני ישראל, אדוני החליט להמיתו.

חז"ל למדו מכאן שאין להשחית זרעך לשוא (תלמוד בבלי, מסכת נידה יג א). אולם לא ברור שהמעשה הזה היה הדבר הרע שבגללו אלוהים הרג את אונן.

לאלוהים היה חשוב מאוד שבני ישראל יתרבו ויתחזקו. אלוהים אמר לאברהם: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יב ב), אמר לאברהם בנוכחות יצחק: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (ביאור:בראשית כב יז), וליצחק: " וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (ביאור:בראשית כו ד), וליעקב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית כח יד), וליעקב: "פְּרֵה וּרְבֵה, גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ" (ביאור:בראשית לה יא). נראה שגם ער וגם אונן לא רצו למהר ולהביא ילדים, והיו מחנכים ילדים שעושים כמוהם. בצורה זאת ער ואונן פגעו בתוכניתו של אלוהים, וגזר דינם נחרץ, לאחר שאלוהים ווידא שכך הם עושים.

בנייה של תמר הביאו לחוזקו של שבט יהודה, ששיחק תפקיד חשוב בכיבוש ארץ כנען וקייום העם היהודי. משיקולים קטנוניים של בכורה וחלוקת רכוש, אונן שקיבל את הזכות להיות אבינו, נמנע והתעכב עד שתמר תזדקן או תמות. לכן אלוהים המיתו כדי לפנות את מקומו.

ייתכן שהמילה "גַּם" מעידה שער עשה את אותו המעשה הרע כמו אונן, לא רצה להביא ילדים, אולם סביר שהמילה "גַּם" אומרת שאלוהים הרג גם אותו.

אונן חשב: - - - - - - - - - "כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע" והוא לא יתן זרע לאחיו,
וכתוצאה מזה קרה לאונן: 'כִּי לוֹ לֹּא יִהְיֶה זָּרַע', ושמו הפך למילת גנאי.

ראו את הסיבות שאלוהים הרג את ער (ביאור:בראשית לח ז), וסביר שהסיבות האלה מתאימות גם לו, בנוסף לרצונו לשמור את הבכורה לעצמו וחצי מנחלת יהודה במקום שליש. הוא לא התאים שדוד המלך יבוא מזרעו.

גם על ער וגם על אונן לא נאמר שיהודה התאבל עליהם.
לא נאמר כמו שנאמר על יעקב: "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו, וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית לז לד). יהודה דאג לשמור את שם בניו, או לשמור את מספר בניו כדי ליצור שבט גדול וחזק, ולכן תגובתו הראשונה היא להתרכז בתמר.

ייתכן שיהודה הבין מה בניו עושים, וגם בעייניו זה לא מצא חן, וכך הוא הבין שהדבר "רַע בְּעֵינֵי יְהוָה" (ביאור:בראשית לח ז), ומגיע להם שהם ימותו.