ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק כג
פרק כג
[עריכה]פסוק א
[עריכה]ראו מכילתא כספא כ לפס' א. כאן נוספו מינוי הסנגורים -אנשים המלמדים זכות תמורת תשלום (במשפט אזרחי), וראו מכילתא שם פס' ז - ואי הצטרפות כעד לרשע, הדומה למנהג נקיי הדעת בירושלים המוזכרים שם. |
"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" – שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ סַנֵּיגוֹרִין לִפְנֵיהֶן.
מִנַּיִן לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יִשְׁמַע טַעֲנַת אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא חֲבֵירוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא".
וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יִטְעֹן אָדָם טַעֲנַת שֶׁקֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" – לֹא תַשִּׁיא שֵׁמַע שָׁוְא.
וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יַטְעִים אָדָם דְּבָרָיו לַדַּיָּן תְּחִלָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" – לֹא תַשִּׁיא שֵׁמַע שָׁוְא.
וּמִנַּיִן אַזְהָרָה לִמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּלְמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִשָּׂא" – לֹא תַשִּׁיא.
וּמִנַּיִן לְעֵד אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע, אַל יָעִיד עִמּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע" – אַל תִּצְטָרֵף עִמּוֹ לְעֵדוּת.
פסוק ב
[עריכה]ראו מכילתא כספא כ לפס' ב, בניסוח שונה; וראו גם סנהדרין א ו. |
"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", מִנַּיִן שֶׁדִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה... וְהִצִּילוּ הָעֵדָה" (במדבר ל"ה, כ"ד-כ"ה) – עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת.
עֲשָׂרָה מְזַכִּין וַעֲשָׂרָה מְחַיְּבִין; שְׁלֹשָׁה מִנַּיִן?
מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", מִכְּלָל שֶׁאִי אַתָּה הֹוֶה עִמָּהֶן לְרָעָה – אַתְּ הֹוֶה עִמָּהֶן לְטוֹבָה.
יָכוֹל שֶׁאִי אַתָּה הֹוֶה עִמָּהֶן לְרָעָה כָּל עִקָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"!
אֱמֹר מֵעַתָּה: הוֹאִיל וְאָמְרָה תּוֹרָה: הֲרֹג עַל פִּי עֵדִים, הֲרֹג עַל פִּי מַטִּין; מָה עֵדִים אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם – אַף מַטִּין אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.
אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל! מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד – הֲרֵי שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים.
רַבִּי אוֹמֵר: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: הֱיֵה עִמָּהֶן לְטוֹבָה.
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"? שֶׁלֹּא תְּהֵא הַטָּתְךָ לְטוֹבָה כְּהַטָּתְךָ לְרָעָה:
הַטָּתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד, וּלְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם.
"וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת" – שֶׁלֹּא תֹּאמַר 'דַּי שֶׁאֶהְיֶה כְּרַבִּי פְּלוֹנִי', אֶלָּא אֱמֹר מַה שֶּׁלְּפָנֶיךָ.
יָכוֹל אַף דִּינֵי מָמוֹנוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"!
פסוק ג
[עריכה]"וְדָל לֹא תֶהְדַּר"; יָכוֹל לֹא יְהַדְּרֶנּוּ בְּמָמוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּרִיבוֹ", שֶׁלֹּא יְהַדְּרֶנּוּ בַּדִּין.
שֶׁלֹּא תֹּאמַר: 'עָנִי הוּא זֶה', 'בֶּן טוֹבִים הוּא', אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת!
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל" (ויקרא יט, טו)
פסוק ד
[עריכה]ראו מכילתא כספא כ לפס' ד, וכן ספרי דברים רכב. |
"כִּי תִפְגַּע", אֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה; מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִרְאֶה" (דברים כב, א).
"אֶת שׁוֹר אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא אָחִיךָ; אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "שׁוֹר אֹיִבְךָ", מִכָּל מָקוֹם.
יָכוֹל אַף שֶׁלַּאֲחֵרִים של גויים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר "אָחִיךָ" – מָה אָחִיךָ, שֶׁהוּא עֲמוּת עִמְּךָ, כָּךְ כָּל אָדָם שֶׁהוּא עֲמוּת עִמְּךָ.
אִם כָּפַפְתָּ אֶת יִצְרְךָ לַעֲשׂוֹת שׂוֹנַאֲךָ אוֹהַבְךָ, מַבְטִיחֲךָ אֲנִי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה שׂוֹנַאֲךָ אוֹהַבְךָ.
"כִּי תִפְגַּע", יָכוֹל פְּגִיעָה מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי תִרְאֶה"; יָכוֹל מִשֶּׁיִּרְאֶנּוּ מֵרָחוֹק? תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי תִפְגַּע".
הָא כְּאֵיזֶה צַד? רְאִיָּה שֶׁהִיא כִּפְגִיעָה, אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שִׁעוּר רוּס!
"תֹּעֶה", כֹּל שֶׁדֶּרֶךְ תְּעִיָּתוֹ! מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: הָיָה חֲמוֹר רוֹעֶה כְּדַרְכּוֹ וְכֵלִים מוּנָחִין כְּדַרְכָּן – אֵין נִזְקָק לָהֶן.
חֲמוֹר מְפַסֵּג בֵּין הַכְּרָמִים, כֵּלִים מוּנָחִין בְּאֶמְצַע דֶּרֶךְ – הֲרֵי זֶה יִזָּקֵק לָהֶן!
"הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ", מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יב),
יָכוֹל אֲפִלּוּ אָמְרוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ אַל תַּחֲזִיר – יִשְׁמַע לָהֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ"!
הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, מִנַּיִן שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ", אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים!
פסוק ה
[עריכה]ראו מכילתא כספא כ לפס' ה. לשיעור של ריס ראו לעיל פסוק ד. |
"כִּי תִרְאֶה" – אֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה; מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִרְאֶה" (דברים כב, ד).
"כִּי תִרְאֶה" – יָכוֹל אֲפִילּוּ מֵרָחוֹק? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי תִפְגַּע". אִי "כִּי תִפְגַּע", יָכוֹל פְּגִיעָה מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי תִרְאֶה".
הָא כֵּיצַד? רְאִיָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגִיעָה; וְאֵיזוֹ הִיא רְאִיָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגִיעָה? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים: אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בַּמִּיל, וְזֶה הוּא רִיס.
"רֹבֵץ" – וְלֹא עוֹמֵד. "תַּחַת מַשָּׂאוֹ" – וְלֹא פָּרוּק.
"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ" – מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר: הָיָה אָדָם גָּדוֹל, אוֹ שֶׁהָיָה כֹּהֵן וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁחֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, שֶׁאֵין רַשַׁאי לִיזָּקֵק לָהּ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְחָדַלְתָּ" – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חוֹדֵל, פְּעָמִים שֶׁאִי אַתָּה חוֹדֵל.
"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" – זוֹ מִצְוַת פְּרִיקָה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב, ד) – זוֹ מִצְוַת טְעִינָה.
פְּרִיקָה בְּחִנָּם, וּטְעִינָה בְּשָׂכָר. מִצְוַת פְּרִיקָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת טְעִינָה.
"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" – הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: 'הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לִפְרֹק – פְּרֹק, אוֹ לֹא תִּפְרֹק' – פָּטוּר,
שֶׁנֶּאֱמַר: "עִמּוֹ". יָכוֹל אֲפִילּוּ זָקֵן וְחוֹלֶה בעל החמור? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב".
"עִמּוֹ" – לְרַבּוֹת מַשּׂוֹי שֶׁעַל כְּתֵפוֹ.
פסוק ו
[עריכה]"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ" – מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט" (דברים טז, יט), אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר!
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ"? – זֶה אֶבְיוֹן בְּמִצְוֹת!
שֶׁלֹּא תֹּאמַר 'רָשָׁע הוּא, חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא מְשַׁקֵּר, וְחֶזְקַת זֶה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁקֵּר, אֲעַבֵּר עָלָיו אֶת הַדִּין!'
תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ".
פסוק ז
[עריכה]ראו מכילתא כספא כ לפס' ז, דוגמאות בענייני ע"ז ורצח במקום הדוגמא שכאן לעניין חילול שבת. לעצם הדין של הבדיקות ראו סנהדרין ה ב. |
מִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁנּוֹשִׁין בְּאֶחָד מָנֶה, שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד בַּעַל דִּין וּשְׁנַיִם עֵדִים, וְיוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ וְיַחֲלוֹקוּ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק".
"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" – מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר: יֵשׁ לוֹ עֵדִים וְאֵין לוֹ הַתְרָאָה, יֵשׁ לוֹ הַתְרָאָה וְאֵין לוֹ עֵדִים – פָּטוּר?
שְׁנַיִם מְעִידִין בּוֹ שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת: אֶחָד מֵעִיד שֶׁלִּקֵּט תֵּינִין תאנים וְאֶחָד מֵעִיד שֶׁלִּקֵּט עֲנָבִים;
אֶחָד מֵעִיד שֶׁלִּקֵּט שְׁחוֹרוֹת תאנים סגולות וְאֶחָד מֵעִיד שֶׁלִּקֵּט לְבָנוֹת; יָכוֹל הוֹאִיל וְחִלֵּל זֶה שַׁבָּת מִכָּל מָקוֹם – יָבוֹא וְיֵהָרֵג?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג"!
"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" – מְלַמֵּד שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ לִזְכוּת! יָכוֹל יִהְיוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְחוֹבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג".
וְאֵין לִי אֶלָּא לְמִיתָה; לְגָלוּת מִנַּיִן? נֶאֱמַר כָּאן "דָּבָר" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "דָּבָר" (דברים יט, ד).
מַה "דָּבָר" הָאָמוּר לְהַלָּן – גָּלוּת, אַף "דָּבָר" הָאָמוּר כָּאן – גָּלוּת.
וְאֵין לִי אֶלָּא לְגָלוּת, לְמַכּוֹת מִנַּיִן? – נֶאֱמַר כָּאן "רָשָׁע" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "רָשָׁע" (דברים כה, ב).
מַה "רָשָׁע" הָאָמוּר לְהַלָּן – מַכּוֹת, אַף "רָשָׁע" הָאָמוּר כָּאן – מַכּוֹת.
יָכוֹל אַף בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת לֹא יִהְיוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְחוֹבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "נָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" –
לְמִיתָה אִי אַתָּה מַחֲזִירוֹ; מַחֲזִירוֹ אַתָּה לְמָמוֹן!
יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁיָּצְאוּ יָדְךָ כָּךְ יָצְאוּ יָדִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע"! "כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע" – מַצְדִּיקוֹ אֲנִי בִּתְשׁוּבָה.
פסוק ח
[עריכה]"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח" – אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר שֹׁחַד מָמוֹן, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים.
"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" – וְקַל וָחֹמֶר לְטִיפְּשִׁים;
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" – וְקַל וָחֹמֶר לָרְשָׁעִים.
דָּבָר אַחֵר: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" – אוֹמְרִין עַל טָמֵא טָהוֹר, וְעַל טָהוֹר טָמֵא;
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" – אוֹמְרִים עַל אָסוּר מֻתָּר, וְעַל מֻתָּר אָסוּר.
פסוק י
[עריכה]האורז וכו' אמנם גדל בשביעית, אבל כיוון שהשריש לפני ראש השנה הוא נחשב כיבול ששית. וראו גם שביעית ב ז. |
"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ" – מִנַּיִן לָאוֹרֶז וְלַדּוֹחַן וְלַפְּרָגִין וְלַשֻּׁמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁכּוֹנְסָם אַתָּה בַּשְּׁבִיעִית?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" – וְהַשְּׁבִיעִית.
יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁרִישׁוּ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע וְאָסַפְתָּ" – שִׁשָּׁה זְרָעִים, שִׁשָּׁה אֲסִיפִים! לֹא שִׁשָּׁה זְרָעִים וְשִׁבְעָה אֲסִיפִים.
רַבִּי נָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ" (ויקרא כה, ג)
וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ".
כְּאֵיזֶה צַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים? אֶחָד כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וְאֶחָד כְּשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה!
פסוק יא
[עריכה]ראו מכילתא כספא כ לפס' יא: בעל השדה צריך לנטוש את השדה ואין לו רשות להושיב על השדה שומרים – אפילו לא אם יחלק הכל לעניים. |
"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה" – מִלְּקַשֵּׁשׁ, "וּנְטַשְׁתָּהּ" – מִלְּסַקֵּל.
יָכוֹל יְהֵא מוֹשִׁיב עָלֶיהָ שׁוֹמְרִין עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר וְיִתְּנֶנָּה לָהֶן? לעניים תַּלְמוּד לוֹמַר "וּנְטַשְׁתָּהּ".
"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" – אֵין לִי אֶלָּא עָנִי, עָשִׁיר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה".
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ"? – רֻבָּהּ לָעֲנִיִּים.
"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה" – וְכִי שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתְךָ אֵין חַיַּת הַשָּׂדֶה אוֹכֶלֶת? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה"?
כָּל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הַשָּׂדֶה – אַתָּה אוֹכֵל מִתּוֹךְ הַבַּיִת; כָּלָה מִן הַשָּׂדֶה – כַּלֵּה מִן הַבַּיִת!
מִכָּאן אָמְרוּ: הַכּוֹבֵשׁ חֲמֵשֶׁת מִינֵי כְּבָשִׁין בְּחָבִית אַחַת,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִי שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה – מְבַעֵר אוֹתוֹ וְאֶת דָּמָיו מִן הַבַּיִת.
יָכוֹל יְהוּ כֻּלָּן מִתְבַּעֲרִין כְּאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כַּרְמְךָ". יָכוֹל יְהוּ כָּל הָאֲרָצוֹת מִתְבַּעֲרִין כְּאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֵיתֶךָ".
מַה מָּצִינוּ בִּשְׁנֵי מִינִין שֶׁבָּאִילָן, לָזֶה בִּעוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלָזֶה בִּעוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ – כָּךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בִּעוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ!
יָכוֹל תְּהֵא כָּל שָׂדֶה וְשָׂדֶה מִתְבַּעֶרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאָרֶץ" – בָּאָרֶץ דִּבַּרְתִּי, וְלֹא דִּבַּרְתִּי בְּכָל שָׂדֶה וְשָׂדֶה.
מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר שָׁלוֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר: יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל.
"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" – וַהֲלֹא הַכֶּרֶם וְהַזַּיִת בַּכְּלָל הָיוּ, וְלָמָּה יָצְאוּ? לְהַקִּישׁ אֲלֵיהֶם:
מַה כֶּרֶם מְיֻחָד, שֶׁהוּא בַּעֲשֵׂה, וְעוֹבְרִין עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה – כָּךְ כֹּל שֶׁהוּא בַּעֲשֵׂה עוֹבְרִין עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
מִנַּיִן אֵין מְזַבְּלִין וְאֵין מְפָרְקִין, אֵין מְעַפְּקִין, אֵין מְעַשְּׁנִין, אֵין מְגַזְּמִין וְאֵין מְצַדְּדִין בְּעָלִין באילן? – תַּלְמוּד לוֹמַר "כַּרְמְךָ".
וּמִנַּיִן אֵין מְקַרְסְמִין וְאֵין מְזָרְדִין וְאֵין מְפַסְּלִין וְאֵין מְצַדְּדִין וְאֵין מְגַזְּמִין בְּעָלִין באילן? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֵיתֶךָ".
פסוק יב
[עריכה]גם מי שאינו עובד בימי החול חייב לשמור את השבת. |
"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ", מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת" (שמות כ, ט)
יָכוֹל אֵין אַתָּה שׁוֹבֵת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כָּל מְלָאכָה; בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה כָּל מְלָאכָה מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת", מִכָּל מָקוֹם!
מַקִּישׁ שַׁבָּת לַשְּׁבִיעִית: וּמַה שְּׁבִיעִית, שֶׁאֵין בָּהּ עֲוֹן מִיתָה, שׁוֹבֵת הוּא מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית בִּשְׁלֹשִׁים יוֹם
שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲוֹן מִיתָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל קוֹדֶשׁ?
"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – יָכוֹל לֹא יַנִּיחֶנּוּ תּוֹלֵשׁ? לֹא יַנִּיחֶנּוּ עוֹקֵר?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְמַעַן יָנוּחַ", וְאֵין זֶה נַיָּח אֶלָּא צַעַר.
"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתֶךָ" – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הַנַּח לוֹ; וְרַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הַרְוַח לוֹ.
פסוק יג
[עריכה]השוו מכילתא כספא כ לפס' יג: ר' אליעזר בן יעקב כאן כר' אליעזר שם. |
"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ", רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל כָּל עֲשֵׂה הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה.
"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" – זוֹ אַזְהָרָה לַנָּבִיא הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה;
לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: "וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא" (דברים יח, כ) – עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ".
"לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" – אַזְהָרָה לַמַּדִּיחַ.
פסוק יד
[עריכה]דורש "רגלים" – רגליים או הרגלים. החיגר פטור מעליה לרגל, וראו גם חגיגה א א. הדרשה השניה מכירה בכך שקשה לדרוש מאנשי הגולה לעלות שלוש פעמים בשנה, ואכן נראה שבדרך כלל לא עלו כולם, וראו במבוא למסכת חגיגה. |
"שָׁלֹשׁ רְגָלִים" – וְלֹא בַּעֲלֵי קַבִּין. "שָׁלֹשׁ רְגָלִים" – הַכֹּל לְפִי רַגְלָיו הרגליו שֶׁל אָדָם:
אֵין דּוֹמֶה הַבָּא מִבֵּית פּוֹגֵי סמוך לירושלים לַהַבָּא מִבֵּית פְּרָס.
"תָּחֹג לִי" – בַּחֲגִיגָה הַבָּאָה לִשְׁמָהּ אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ; אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּחֲגִיגָה שֶׁאֵין בָּאָה לִשְׁמָהּ!
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "תָּחֹג לִי"? כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה חוֹגֵג כְּמִצְוָתוֹ – מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ נְדָבָה הֲבֵאתּוֹ;
וּבִזְמַן שֶׁאִי אַתָּה חוֹגֵג כָּרָאוּי – מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה מוֹעֵל בְּהַר הַבַּיִת וּבָעֲזָרוֹת.
כֵּן הוּא אוֹמֵר: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (ישעיה א, יב).
פסוק טו
[עריכה]השוו לדברי ר' יהודה בן בתירא במכילתא כספא כ, לפס' טו: "למועד חדש האביב, שלא תהא מביא אלא בחדש האביב". הוא לומד מכאן את עיבור השנה. אבל גם הוא יודה כנראה שאין החובה לחגוג את חג המצות תלויה בהימצאות אביב בידי החוגג אלא בחודש האביב, שהרי ביציאת מצרים לא היה בידי ישראל אביב, אלא רק מצות. |
"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר", מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח" (דברים טז, א)
יָכוֹל אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה פֶּסַח אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ אָבִיב שיבולים רכות? בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לְךָ אָבִיב מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר".
דָּבָר אַחֵר: מַה יְּצִיאַת מִצְרַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְךָ אָבִיב אֶלָּא מַצָּה – אַף כָּאן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְךָ אָבִיב אֶלָּא מַצָּה.
מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר בְּפֶסַח מִצְרַיִם בְּפֶסַח דּוֹרוֹת, וְאֶת הָאָמוּר בְּפֶסַח דּוֹרוֹת בְּפֶסַח מִצְרַיִם?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ", מְלַמֵּד שֶׁהַשָּׁנָה שֶׁיָּצְאוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיְתָה כְּתִקְנָהּ.
"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם", אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין: אֵין פָּחוֹת לְעוֹלַת רְאִיָּה מִמָּעָה כֶּסֶף וְלַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶּסֶף.
פסוק טז
[עריכה]את ביכורי החיטה וגם את ביכורי השעורה ניתן להביא למקדש החל מחג השבועות, ואם הוא חל בשבת – מ"יום הטיבוח", החל ביום א בשבוע. לעניין יום הטיבוח ראו חגיגה ב ד. |
"וְחַג הַקָּצִיר" – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁעֲצֶרֶת בְּשַׁבָּת – יוֹם טְבוֹחַ אַחַר שַׁבָּת; חוֹגֵג וְקוֹצֵר מקריב חגיגה וקוצר את הביכורים.
"בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ" – מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, כב), אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלְּחִטִּים, שֶׁלִּשְׂעוֹרִים מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"! אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע; שֶׁעָלָה מֵאֵילָיו מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר... בַּשָּׂדֶה"!
אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבַּשָּׂדֶה; שֶׁבַּגָּג וְשֶׁבֶּחָצֵר וְשֶׁבֶּחֳרָבָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם" (במדבר יח, יג)!
"וְחַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה" – מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" (דברים יד, כב),
אֵינִי יוֹדֵעַ אֵימָתַי הִיא שָׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְחַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" (שמות לד, כב).
אֵימָתַי שָׁנָה יוֹצְאָה? הֱוֵי אוֹמֵר בַּתְּקוּפָה. יָכוֹל תְּקוּפַת טֵבֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר "חַג", יָצָאת תְּקוּפַת טֵבֵת שֶׁאֵין בָּהּ חַג.
יָכוֹל תְּקוּפַת נִיסָן, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ חַג? תַּלְמוּד לוֹמַר "חַג הָאָסִיף" שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אָסִיף! יָצָאת תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁאֵין בָּהּ אָסִיף!
יָכוֹל תְּקוּפַת תַּמּוּז, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ אָסִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר "חַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "תְּקוּפַת הַשָּׁנָה",
תְּקוּפָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַג וְאָסִיף וְשָׁנָה יוֹצְאָה בָּהּ! וְהֵיזוֹ זוֹ? זוֹ תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי.
"בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ" – אֵין לְךָ בָּהֶן אֶלָּא אָסִיף. מִנַּיִן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁיְּהֵא לוֹ אָסִיף בִּפְנֵי עַצְמוֹ?
תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּאָסְפְּךָ", "מַעֲשֶׂיךָ", כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁעַת אֲסִיפוֹ.
יָכוֹל תְּהֵא רֹאשׁ שָׁנָה רֹאשׁ לְכָל פֵּרוֹת הָאִילָן? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּאָסְפְּךָ... מַעֲשֶׂיךָ", כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אָסִיף בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
מִיכָּן אָמְרוּ: בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ שָׁנָה לָאִילָן, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ!
כָּל אִילָן שֶׁחָנְטוּ פֵּרוֹתָיו לִפְנֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – הֲרֵי הוּא לְשֶׁעָבַר; לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – הֲרֵי הוּא לֶעָתִיד לָבוֹא!
פסוק יז
[עריכה]ראו מכילתא כספא כ לפס' יד, שם מוציאים את הגרים הנשים והקטנים מחובת הראיון. חיוב הקטנים כאן הוא על ילדים שיכולים ללכת. |
"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים", יָכוֹל בְּכָל רֶגֶל וָרֶגֶל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּשָּׁנָה". יָכוֹל בְּכָל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "פְּעָמִים".
אֵין פְּעָמִים אֶלָּא זְמַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים" (ישעיה כו, ו).
"יֵרָאֶה" – פְּרָט לְסוּמָה, שֶׁאֵין יָכוֹל לִרְאוֹת.
"זְכוּרְךָ" – לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. "כָּל זְכוּרְךָ" – לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים.
זוֹ הִיא שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִין: כָּל קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַם לְהַר הַבַּיִת – חַיָּב בִּרְאִיָּה. (חגיגה א א.)
"אֶת פְּנֵי הָאָדֹן", אִם עוֹשֶׂה אַתָּה אֶת כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן – הֲרֵינִי פּוֹנֶה מִכָּל עֲסָקַאי וְאֵינִי עוֹסֵק אֶלָּא בְּךָ.
פסוק יח
[עריכה]השבתת החמץ חייבת להיות לפני שחיטת הפסח וזריקת דמו על המזבח. |
"לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ" – אֵין לִי אֶלָּא זוֹבֵחַ; זוֹרֵק וּמְנַסֵּךְ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "דַּם זִבְחִי".
"זִבְחִי" – זֶה הַפֶּסַח, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'" (שמות יב, כז).
"לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר", מִכָּאן אָמְרוּ: הֶקְטֵר חֲלָבִים כָּל הַלַּיְלָה.
"לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר". לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁבִּזְמַן אֲכִילָתָן הַקְטָרָתָן, יָכוֹל אַף קָדָשִׁים קַלִּים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר".
אֵין לִי אֶלָּא חֶלְבֵי חֲגִיגָה; חֶלְבֵי פֶּסַח מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח" (שמות לד, כה)!
פסוק יט
[עריכה]ה"ראשית" שבספר דברים היא תרומה גדולה, שאינה יכולה להיות כל הגורן – ראו חלה א ט.; אבל הביכורים יכולים להיות כל היבול – ראו ביכורים ב ד, שנאמר "ביכורי אדמתך", כלומר האדמה כולה עשויה להיות ביכורים, ואכן הביכורים הם מהדברים שאין להם שיעור, ראו פאה א א. ההסבר לכינוי "ראשית" הוא שהבכורים ניתנים לפני הפרשת התרומה. |
"רֵאשִׁית" – נֶאֱמַר כָּאן "רֵאשִׁית", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "רֵאשִׁית" (דברים יח, ד).
יָכוֹל, מָה "רֵאשִׁית" הָאָמוּר לְהַלָּן – עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת, אַף "רֵאשִׁית" הָאָמוּר כָּאן – עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת?
מִנַּיִן שֶׁאִם רוֹצֶה אָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים – עוֹשֶׂה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ".
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "רֵאשִׁית"?
לִיתֵּן בָּהֶן כּוֹחַ רֵאשִׁית, שֶׁיִּהְיוּ קוֹדְמִין לִתְרוּמָה!
ראו בכורים א ב. וראו מכילתא כספא כ לפס' יט. |
"אַדְמָתְךָ" – פְּרָט לְעָרִיס; "אַדְמָתְךָ" – פְּרָט לְגַזְלָן.
"תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ" – מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב בְּטִפּוּל הֲבָאָתָן, עַד שֶׁיְּבִיאֵם לְבֵית הַבְּחִירָה.
"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי"; רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: חַיָּה וְעוֹף אֵינָן מִן הַתּוֹרָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" – שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים; פְּרָט לְחַיָּה וְעוֹף וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה" (דברים יד, כא), וְנֶאֱמַר "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".
אֶת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה – אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב! עוֹף, שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, יָכוֹל אָסוּר לְבַשְּׁלוֹ בְּחָלָב?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּחֲלֵב אִמּוֹ" – יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם!
"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" – אֵין לִי אֶלָּא גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ; פָּרָה בַּחֲלֵב אִמָּהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּחֲלֵב", מִכָּל מָקוֹם.
פסוק כ
[עריכה]תיאור הנביא כמלאך פוטר את הדרשן מעיסוק באנגלולוגיה, אבל במציאות היו ספקות רבים בזיהוי הנביא. כדוגמא לנביא הקובע את מקום המקדש מובא גד, שאישרו קבע את מקום המנוחב והנחלה, ראו זבחים יד ח. |
"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" – זֶה נָבִיא; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים" (שופטים ב, א).
"לְפָנֶיךָ" – שֶׁיְּהֵא מֵאִיר לְפָנֶיךָ, כְּנֵר שֶׁהוּא מֵאִיר לְכָל הַבַּיִת.
"לִשְׁמָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" – לְהַזְהִירְךָ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ" (דברים ה, ל).
"וְלַהֲבִיאֲךָ" – לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. "אֶל הַמָּקוֹם" – זֶה שִׁילֹה. "אֲשֶׁר הֲכִינֹתִי" – זֶה בֵּית עוֹלָמִים.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי" (שמואל ב כד, יח).
מַהוּא אוֹמֵר שָׁם? "וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א כב, א);
וְאוֹמֵר: "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד" (תהלים קלב, יד).
פסוק כא
[עריכה]הקושי של הנביא לשאת עוון הוא מוגבל, כי הנביא יכול למחול רק על פגיעות בו עצמו, ולא על חטא שפגע בקב"ה, השונה ממנו. |
"כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" – לֹא כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי "נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מיכה ז, יח), כָּךְ הוּא;
שֶׁלֹּא לְפָנָיו אַתֶּם חוֹטְאִין אֶלָּא לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ".
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'" (שמות טז, ח).
פסוק כב
[עריכה]"כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע", כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם
הוּא נַעֲשֶׂה לָהֶן אַנְטִידִיקוֹס תובע כְּנֶגֶד אוֹיְבֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאַיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ".
אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַה שֶּׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיכֶם – אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁהִבְטַחְתִּי אֶתְכֶם!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל" (יהושע י, מב)
פסוק כה
[עריכה]השוו ספרי דברים מא. שם מציעים שני פתרונות לעבודת ה' בלי מקדש: תלמוד תורה או תפילה. גם כאן נרמז הפיתרון של לימוד התורה ב"דבר אחר". |
"וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם" – זוֹ תְּפִלָּה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא, יג).
אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ תְּפִלָּה;
וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדָנִיֵּאל: "אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִינָּךְ" (דניאל ו, יז).
וְכִי יֵשׁ עֲבוֹדָה בְּבָבֶל? אֶלָּא זוֹ תְּפִלָּה! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי" (דניאל ו, יא).
דָּבָר אַחֵר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם" – עָבְדֵהוּ בְּתוֹרָתוֹ! עָבְדֵהוּ בְּמִקְדָּשׁוֹ!
פסוק כו
[עריכה]הפסוק משיר השירים מפרש "שכולה" – חסרה. |
"לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה" – בְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָּה אֵין בָּהֶם" (שיר השירים ד, ב).
"וַעֲקָרָה" – כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ" (דברים ז, יד).
"אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" – כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה שָׁם זָקֵן וְעוּל יָמִים אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו" (ישעיה סה, כ)
"אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" – לֹא כְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהלים נה, כד).
פסוק כז
[עריכה]לוחמה פסיכולוגית כנגד האויבים, כגון הכנענים, ולוחמה ביולוגית - מביאות לנצחון במלחמה. |
"אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ" – זֶה הַמּוֹרֶךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ" (יהושע ב, יא).
"וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם" – זוֹ מַגֵּפָה. "וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף" – כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף" (שמואל ב כב, מא).
פסוק כט
[עריכה]למה יש רשעים ורשע בעולם? – כדי שיהיה לצדיקים אתגר! כלומר הרשע הוא כדי להגדיל את הנצחון עליו. שאלה טובה האם זה כדאי... |
"לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה... מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ" – מִכָּאן שֶׁהָרְשָׁעִים נִבְרְאוּ לְצַוּוֹת לַצַּדִּיקִים!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי טז, ד). יָכוֹל אַף לֶעָתִיד לָבוֹא? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה" (שָׁם).
פסוק לב
[עריכה]אמנם יהושע כרת ברית עם הגבעונים, אבל מדובר בטעות, שאפילו תוך מעשה מזכיר יהושע את האיסור. בכל אופן הברית בתוקף. |
"לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית" – הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא לִכְרֹת בְּרִית לְשִׁבְעָה עֲמָמִין.
וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: "אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית?" (יהושע ט, ז);
מַהוּא אוֹמֵר בַּסּוֹף? "וְעַתָּה אֲרוּרִים הֵם" (שם פס' כג).
פסוק לג
[עריכה]ל"גר תושב" אסור לעבוד ע"ז, וכן יש לאכוף עליו את קיום שאר שבע המצוות (בהנחה שהאכיפה אפשרית). אמנם יש הבטחה של הקב"ה שיחלץ את יריאיו מהחטא, אבל מדובר בנס, ואין לסמוך עליו! |
"לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" – הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה, שֶׁלֹּא יוֹשִׁיבוּ גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בֵּינֵיהֶם.
יָכוֹל עַל חִנָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי".
כְּבָר הִבְטַחְתִּיךָ: "חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם" (תהלים לד, ח), יְחַלְּצֵם מִלַּחְטוֹא.
הֵיאַךְ אַנִּיחֵם בֵּינֵיכֶם? "פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי", הֵן מִתְכַּוְּנִין לְהַמְרִידְכֶם בִּי! וּמַה תְּעָלָה יֵשׁ בְּיֶדְכֶם?
וְאַתֶּם נוֹקְשִׁין בָּהֶן וּמִתְחַיְּבִין לִי כְּלָיָה! לְכָךְ אֲנִי מַזְהִירְךָ: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ".