פרק ט הלכה אמתני': מי שמת והניח בנים ובנות ט_א§בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו והבנות ייזונו, נכסים ממועטין הבנות ייזונו והבנים ישאלו על הפתחים. °אדמוןאדמון תנא · דור א׳אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי. אמר °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה: רואה אני את דברי °אדמוןאדמון תנא · דור א׳אדמון.
גמ': בגרסא שלהם היה כתוב הבנים ישענו על הפתחים כיני מתני' כך כוונת המשנה: הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. כמה הם נכסים מרובים? אמררבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: והוא שיהא שם לאילו ולאילו מזונות שנים עשר חדש. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: זו דברי °רבן גמליאל בר רבירבן גמליאל בר רבי, אבל לדברי חכמים שיהיה בהם כדי לזון הבנותט_ב§עד שיבגרו או עד שינשאו. ואית בה לקולא ואית בה לחומרא, דפעמים שסמוכין לבגר פחות משנים עשר חדש ופעמים שרחוקות מן הבגר.
פרק "יש נוחלין" - סוףמתני': הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים ניזונין על הגדולים, אלא חולקין בשוה. כלומר בעצם הפרנסה, הבגדים וכל הצרכים, הגדולים צריכים יותר, אבל אם הוא הניח בנים גדולים וקטנים, הגדולים לא יכולים להשתמש בירושה כדי להוציא בגדים לעצמם וכדומה על חשבון הקטנים, ולא הקטנים ניזונים על הגדולים, הקטנים בדרך כלל צריכים יותר אוכל, אלא חולקים בשווה.
נשאו גדולים ישאו קטנים. כל אחד מהם מקבל את החלק שלו לצורך הנישואים. עכשיו אם האב הנשיא את הגדולים בחייו ולאחר מכן הוא מת, אז אם אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן, אלא מה שנתן להן אביהן נתן. מה שהגדולים קיבלו מהאבא, קיבלו.
הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות קטנות ולא הקטנות ניזונות על הגדולות, אלא חולקות בשוה. כלומר בנות גדולות שצריכות להתחתן, נותנים להן את הפרנסה לנישואים, אז הן לא מקבלות את זה על חשבון הקטנות, וגם לא הקטנות ניזונות על הגדולות, אלא חולקות בשווה. נישאו גדולות ישאו הקטנות. כן, כלומר באותה כמות כסף שהוציאו על הנישואים של הגדולות, אותו דבר יוציאו גם על הקטנות.
וזה חומר בבנות מבנים שהבנות ניזונות על הבנים ואינן ניזונת על הבנות. כלומר אם יש מעט מאוד נכסים, הבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים, אבל אם יש רק בנות, הבנות מתחלקות בשווה.
גמ': רבי ירמיה בעא קומי רבי זירא, נסבין רברבייא מאה גרבין ואינון טבין עשרים דינרין. לא יודעים איך הגדולים לקחו מאה חביות לצורך חתונה, אבל השווי הכספי שלהם היה עשרים דינרים רק. לאחר מכן הוזלו, זעירייא מאה גרבין דינון טבין עשרה דינרין. עכשיו אחרי זה הקטנים שהם לא התחתנו, גם הם לקחו מאה חביות, אבל המאה חביות האלה שוות רק עשרה דינרים. האם הולכים לפי השווי או לפי המוצר? אמר ליה כמה דנסבין אילין יסבין אילין. גם הולכים לפי הכסף.
הדרן עלך פרק יש נוחלין.
פרק תשיעי, הלכה א'
תלמוד המשנה, מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו והבנות ייזונו, נכסים ממועטין הבנות ייזונו והבנים ישאלו על הפתחים. אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי. אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.
גמ': כיני מתני': הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. כן, היתה להם גרסה שכתוב שם "ישאלו על הפתחים", אז הוא בא ומגיד שהגרסה הנכונה זה "ישאלו על הפתחים".
שואלת הגמרא כמה הם נכסים מרובים. אמרנו נכסים מרובים, הבנים יורשים והבנות ניזונות, אז מה זה נקרא נכסים מרובים? רבי ירמיה בשם רב: והוא שיהא שם לאילו מזונות שנים עשר חדש. כלומר אם יש יותר ממזון לשנה לכולם, אז לבנות משאירים את חלק המזונות, והבנים יורשים את כל השאר.
שמואל אמר: זו דברי רבן גמליאל בר רבי, אבל דברי חכמים עד שיבגרו או עד שינשאו. לא מספיק שנה. ואית בה לקולא ואית בה לחומרא, פעמים שסמוכין לבגר ופעמים שרחוקות מן הבגר. יש פה גם לקולא וגם לחומרא. פעמים שהם סמוכים לבגר, אז אם נניח פחות משנים עשר חודש, בעצם הבנות יקבלו פחות, ופעמים שהם רחוקות מבגר, נניח כתינוקות, אז יש להם עוד יותר משנים עשר חודש. אז לכן, פעמים זה לקולא, פעמים זה לחומרא.
בעון קומי רבי חייה בר ווה: איך שמעתנה מרבי יוחנן? מה רבי יוחנן אמר? אמר לון: אנא לא שמעית מיניה הדא מילתא, אלא מה דנתן בר הושעיה בעא קמי רבי יוחנן. מהשאלה ששאל נתן בר הושעיה את רבי יוחנן, הוא שאל אותו, היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש ונתמעטו נכסין, מהו? כלומר אם בהתחלה היה מזון שנים עשר חודש, אבל התמעטו הנכסים, חלק התקלקל וכדומה, מה הדין? הואיל והתחילו בהיתר התחילו. כלומר, אם היה יותר ממזון שנים עשר חודש, כך שבעצם הבנים ירשו חלק, ואחרי זה זה התמעט - התקלקל, ויש פחות משנים עשר חודש, מה הדין? אמר לו, מכיוון שהתחילו בהיתר, התחילו, כלומר הבנים מה שירשו, ירשו.
משמע דסבר כרב. שהשיעור הוא שנים עשר חודש - זה שאמר רבי יוחנן שאם התחילו בהיתר התחילו, מוכיח שרבי יוחנן סובר כמו שרב אמר, שהשיעור הוא בעצם שנים עשר חודש.
רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° ורבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה חלקו בדין מועטים ונתרבו: חד אמר: והוא שיהא בסוףמתחילה ועד הסוף מזון שנים עשר חדש. וחרנה אמר: אפילואם מתחילה היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש, כבר זכו הבנים.
רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°י בעי: לא היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש והותירו יש שם מזון לאילו ולאילו שנים עשר חדש ארבשעתאמי בבלייאמיתה והוקירו הנכסים, נישמעינה מןמהדאהדאדאמררבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° אמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי בשםרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°אם בר נפחא: ט_ג§עמדו היתומין ומכרו אפילו בנכסים מועטים שלהן מכרו. כלמשמע שאף שהבנות נזונות הנכסים שיכים לבניםשכןולכןאםאף הכאהותירוהוקירושלהןיחלוקוהוקירווהם יורשים את המותר.
לא היה שם מזון י"ב חדש לאילו ולאילו אלא רק לבנות ועוד קצת מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון, מהו שיאמרו בנים לבנות: כלוםטלואיןאתשלכם וצאו?אלא מזון שנים עשר חדש אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°אבדומי נישמעינה: מהדאהדאמתניתא אמר ה שאינם יכולים לומר להן כך, דתנינן תמן אם לא היה מותר דינר: אם אמרו היתומיםהיתומין הרי אנו מעלין על ניכסי אבינו יותר דינר כדי שיטלו כתובת אימן, אין שומעין להן. אלא שמין את הנכסים בבית דין, אף כאן אין שומעין להם.
רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° בעי: היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון ובגלל שנוספה אלמנה אין די לזון שנים עשר חדש, מהו שיאמרו בנים לבנות: אין לכם אלא מזון שנים עשר חדש קחוודא דתימרואנו נזון את האלמנה? נישמעינה מן הדא דתנן: והוא שיהא שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש, חוץ מכתובת אשה, חוץ ממזונות אלמנה, חוץ מפרנסת בנות, חוץ ממלוה בשטר, חוץ ממלוה בעדים, חוץ מקבורתה.
אם אין בנים אלמנה ובנות שתיהם שוות. אלמנה ובנים שניהן שוין. אין אלמנה דוחה לבנות ולא בנות דוחות לאלמנה. פעמים שאלמנה דוחה לבנים על ידי בנות שאם יש נכסים מרובים ואחר שמורידים את מזונות האלמנה נעשו הנכסים מועטים הבנים נדחים והבנות ניזונות. האם כשם שהאלמנה דוחה לבנותאת הבנים על ידי בנים כשם שהאלמנ דוחה לבנותהבנות על ידי בנים, כך תדחה אלמנה לבנים בנכסים מועטים גם כשאין בנות שהיא תזון והם יחזרו על הפתחים?
אמרי: ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. וכיוון שיכולים להביאה לכך לא תקנו שתדחה את הבנים בנכסים מועטים. כהדא: ארמלתיהארמלתא דרבי שובתירבי שובתי°
📖 באר משה — דף כז עמוד א
נכלל בתלמוד ירושלמי מסכת בבא בתרא, דף כז. רבי חנינא ורבי מנא חלקו בדין הזה של מועטים, יש נכסים מועטים והתרבו. אחד אמר והוא שיהא מזון שנים עשר חדש. כלומר אני צריך שהנכסים משעת מיתה ועד שעת החלוקה הם יהיו כל הזמן של לפחות מזון של שנים עשר חודש, רק אז הבנים יורשים והבנות ניזונות. וחברו אמר מתחילה, אם בתחילה היה שם לאלו ולאלו מזון שנים עשר חודש אז כבר זכו הבנים. כלומר לא צריך שיהיה כל הזמן, מספיק שבתחילה כשאבא נפטר היה בזה כדי שיהיה מזון שנים עשר חודש לאלו ולאלו, אז כבר הבנים ירשו בחלק שלהם.
רב חסדא בעי: לא היה שם מזון לאילו ולאילו שנים עשר חדש, כלומר בשעת המיתה לא היה מזון, לא היה מספיק, אבל עוקר הנכסים כך זה נהיה יותר יקרים. אז האם הבנים כן יורשים או לא? [מדבר מהיר מדי] אמר רבי חנינא, וכן אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: עמדו יתומין ומכרו שלהן מכרו. משמע שגם כשהבנות ניזונות הנכסים שייכים לבנים. לכן גם אם הנכסים הוקרו שלהם הוקרו והם יורשים את המותר.
שואלת הגמרא: היה שם לאילו ולאילו, אלא רק לבנות ועוד קצת. אז מהו שיאמרו בנים לבנות: קחו את שלכם וצאו? [מדבר מהיר מדי] ניקח. אמר רבי אבא: אם אמרו הרי אנו מעלין ניכסי אבינו יותר דינר, כדי שתהא כתובת אימן, אין שומעין להן, אלא שמאים נכסים בבית דין.
כתוב שם לגבי שאמרנו שכל בן מקבל את כתובת אמו, אבל זה בתנאי שאם אנחנו נוריד את כתובת אימם של כל אחד מהבנים לאחר מכן עדיין יישאר דינר אחד שילכו לחלק אותו בתור ירושה. אבל אם לא נשאר בכלל אפילו דינר אחד, אז אין להם כתובת אימם, כלומר מחלקים את הירושה כמו שהיא. אז אמרה הגמרא שהיורשים לא יכולים להוסיף דינר. נניח אם חסר בדיוק דינר אחד, יש בדיוק את כתובת אימם של כל אחד מהבנים. אז האם יכולים הבנים לומר אנחנו נוסיף דינר אחד לאבא ואז בעצם יהיה דינר מיותר ונוכל כל אחד לקבל את הכתובת אימו? אז הגמרא אומרת שהם לא יכולים. הם צריכים שיהיה מספיק לכתובת אימם של כל אחד מהבנים ובתוספת עוד דינר. אבל אם אין לאבא, הבנים לא יכולים להוסיף את זה. אז גם כאן הבנים לא יכולים להגיד אנחנו נוסיף עוד, ניתן לכם את החלק שלכם ותצאו ואנחנו נשתמש בכל השאר.
רב חסדא בעי: היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון, אבל בגלל שנוספה אלמנה אז אין דין לזון שנים עשר חודש. אז מהו שיאמרו בנים לבנות: אין לכם אלא מזון שנים עשר חדש, קחו ואנו נזון את האלמנה.
[מדבר מהיר מדי] ותנן: והוא שיהא שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש. כלומר כשאומרים שנכסים מרובים אז צריך שיהיה לכולם מזון שנים עשר חדש חוץ מכתובת אשה, חוץ ממזונות אלמנה, חוץ מפרנסת בנות, חוץ ממלוה בשטר, חוץ ממלוה בעדים, חוץ מקבורת. אז רואים מכאן שכדי שייחשב נכסים מרובים צריך להחסיר את הכול, רק אחרי זה אם נשאר עדיין זה נכסים מרובים. וכאן כיוון שיש מזונות אלמנה שהם מורידים את הסכום הזה והופכים אותם מועטים, אז נשאר מועטים. לכן מזונות הבנות יזונות והבנים חזור לפתחים.
ואת הגמרא: אלמנה ובנות שתיים שוות. אלמנה ובנים שניהן שוין. עכשיו אין אלמנה דוחה לבנות ולא בנות דוחות לאלמנה. יש פעמים שהאלמנה דוחה לבנים על ידי בנות, כמו שאמרנו מקרה שיש נכסים מרובים, אבל אם אני מוריד את המזונות של האלמנה, הנכסים האלה הופכים להיות מועטים, אז שהבנים ידחון והבנות ניזונות.
שואלת הגמרא: לכאורה כשם שאלמנה דוחה את הבנים על ידי בנות, אז כך תדחה אלמנה לבנים? למה לא תדחה את אלמנת הבנים בנכסים מועטים גם כשאין בנות שהיא תיזון והם יחזרו לפתחים? אמר: ראויה היא לתבוע ולאבד מזונותי. כלומר, כיוון שיכולים להביא לכך שהיא לא תקבל את המזונות, אז לכן לא תיקנו שהיא תדחה את הבנים בנכסים מועטים.
הות מבזבזה בניכסייה. אתון בנוי קרבון לרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת. אמר לון: ומה ניעבידןניעביד לכון? ואינוןואתון עמא שטייא מי נחתון. אמרון אמרו: לכתובה לסופר מה נעביד? אמר לון: איתחמון זבנון מן ניכסי ואתייא ותבעת פרנא ולית לה מזונין. עבדין כן.
בתר יומין אתת וקריבת לרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° תראו כאילו שאתם מתכוונים למכור את הנכסים והיא תתבע את כתובתה ותפסיד את המזונות, עשו כךואחרי כמה ימים באה לפני ר"א לתבוע כתובתה. אמר ה ליה יבוא עלי אם אמרתי להן דבר! ומה ניעביד? ומכת פירושיןפרושין נגעו בה. שאני לא התכוונתי אלא שישאלו אותה אם רוצה ליטול כתובתה ולצאת. אמררב חננאלרב חננאל אמורא בבל · דור ב׳רב חננאל° בשם רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°שאמר בשם אבא בר ירמיהאבא בר ירמיה אמוראאבא בר ירמיה°: שני דברים אמר חנן והלכה כמותו, שבעה דברים אמר °אדמוןאדמון תנא · דור א׳אדמון: ואין הלכה כמותו.
שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: זכין לעוברין. רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אמר: ט_ד§אין זכין לעוברין. מתני' פליגא על רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת, דתנן: ט_ה§גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת, כולן חייבין להחזיר. החזירו ואחר כך מת הבן או שהפילה אשתו, המחזיק ראשון באחרונה זכה. ואי כרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת שאין העובר זוכה, המחזיק בראשונה זכה מבעי ליה אי לא.
פתר לה משום ייאוש שהראשונים החזירו והתיאשו כיוון שחשבו שהתינוק בן קימא ולכן זכו השניים. ואפילו כשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא לית הוא פליגא. או אפילו באחרונה לא כן אמררבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: אף על גב דשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמריזכהזכיןלעוברין, מודה הוא שרק אם לבסוף יצא ראשו ורובו בחיים, וכאן הרי אינו בן קיימא, ואם כך הראשון ולא האחרון היה צריך לזכות? עוד הוא משום יאוש.
מתני':ט_ו§הניח בנים ובנות וטומטום. בזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו אצל הנקביותהנקיבות. נכנסיםנכסים מועטין הנקיבות דוחות אותו אצל הזכרים. האומר: ט_ז§אם ילדה אשתי זכר יטול מנה, ילדה זכר נוטל מנה. ואם נקיבה מאתים, ילדה נקיבה נוטלת מאתים. אם זכר מנה ואם נקיבה מאתים וילדה זכר ונקיבה, הזכר נוטל מנה והנקיבה מאתים. ילדה טומטום אינו נוטל. ואם אמר: כל מה שתלד אשתי יטול, הרי זה יטול. ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל.
גמ': תני: האומר המבשריני: אם ילדה אשתי זכר יטול מאתים, ילדה זכר נוטל מאתים. אם נקיבה מנה, ילדה נקיבה נוטל מנה. זכר ונקיבה אין לו אלא מנה. מאי טעמא? אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר.
כהדא: דרבי שובתי הות מבזבזה בניכסי. הייתה מבזבזת את הכסף. אתון בנוי קרבון לרבי אלעזר. הם באו לפני רבי אלעזר. אמר לון: ומה לכון? עמא שטייא מי נחתון. אתם טיפשים, מי הפיל אתכם. אמרו: לכתובה מה נעביד? אמר להם. אמר לון: איתחמון זבנון מן ניכסי, תעשו לעצמכם כאילו שאתם רוצים למכור את הנכסים. ואתייא ותבעת פרנא ולית לה מזונין. היא תבוא, היא תפחד שלא יישאר כלום, אז היא תלך ותתבע כתובה, ואז אחרי שתובעת את הכתובה היא איבדה את המזונות.
בתר יומין אתת וקריבת לרבי אלעזר. היא באה לרבי אלעזר. אמר יבוא עלי אם אמרתי להן דבר! הוא נשבע שהוא לא גילה להם שום דבר. ומה ניעביד? ומכת נגעו בה. אני לא התכוונתי שירמו אותה, שתחשוב שהם רוצים למכור את הנכסים, התכוונתי שישאלו אותה אם היא מוכנה לקבל כתובה ולצאת.
רב חננאל בשם רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: שני דברים אמר חנן והלכה כמותו, שבעה דברים אמר אדמון ואין הלכה כמותו. [כחכוח בגרון] רבי אבא בר זבדא בשם רבי יצחק בן חקולה: כל מקום ששנינו אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון, הלכה כאדמון.
שמואל אמר: זכין לעוברין. כלומר גם לעובר אפשר לזכות למרות שהוא בבטן. רבי אלעזר אמר: אין זכין לעוברין. מתני' פליגא על רבי אלעזר: גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת, כולן חייבין להחזיר. עכשיו, החזירו ואחר כך מת הבן או שהפילה אשתו, המחזיק באחרונה זכה. כלומר, מי שהחזיק אחרי שהוא מת, אחרי שהיא הפילה, זכה.
עכשיו, ואי כרבי אלעזר בראשונה זכה. הרי מי שכבר החזיק קודם הוא זכה, כי הרי העובר לא זכה בכלום. אלא פתר לה משום ייאוש, מפני שהראשונים שהחזירו הם התייאשו כי הם היו בטוחים שהתינוק בן קימא. אז לכן בעצם השניים זכו.
עכשיו: ואפי כשמואל לית הוא פליגא? לא רבי יוסי: אף על גב דשמואל אמר זכין לעוברין, הוא מודה שזה רק אם בסוף יוצא עובר חיים, רק אז התברר שכבר גם אז בבטן הוא היה חי והוא זוכה בזה. וכאן הרי אין לו בן קימא, היא הפילה, אז אם כן הראשון לא צריך לזכות בו. ואתה אומר: עוד הוא משום יאוש. גם שמואל סובר שהסיבה שהשניים זוכים בזה זה משום ייאוש, כי הראשונים שהחזירו היו בטוחים שהתינוק חיה ולכן בעצם הם ויתרו על זה והשניים זכו בזה.
מתני': הניח בנים ובנות וטומטום. טומטום זה לא יודעים מה, הוא ספק אם הוא בן או ספק בת. בזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו לידי הנקבות, כי אם יש נכסים מרובים הזכרים דוחים אותו, מוסיפים עליו ראיה. הוא רוצה חלק מהירושה, שיוכיח שהוא זכר. מועטין הנקיבות דוחות אותו אצל הזכרים, שיוכיח שהוא נקבה.
האומר: אם ילדה אשתי זכר יטול מנה, ילדה זכר נוטל מנה. ואם נקיבה מאתים, ילדה נקיבה נוטלת מאתים. עכשיו, אם זכר מנה ואם נקיבה מאתים וילדה זכר ונקיבה, הזכר נוטל מנה והנקיבה מאתים. ילדה טומטום אינו נוטל, כי זה לא בן ולא בת, ספק בזה וספק בזה. ואם אמר: כל מה שתלד אשתי יטול, הרי זה יטול. ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל, כלומר אפילו אם הוא טומטום יורש את הכל.
גמ': תני: האומר המבשריני: אם ילדה אשתי זכר יטול מאתים. כלומר, מי שיבוא להגיד לי שאשתי ילדה זכר, יקבל מאתיים. ילדה זכר נוטל מאתים. אם נקיבה מנה, ילדה נקיבה נוטל מנה. כלומר אם האבא אומר שמי שיבשר לי שאשתי ילדה בת יקבל מנה, אז על הנקבה נוטל מנה. עכשיו, זכר ונקיבה אין לו אלא מנה. לכאורה הוא בישר גם על הבן, אז למה יש לו רק מנה? אמר רבי מנא: ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר. כלומר הוא רצה שייוולד רק זכר, על דבר כזה היה מוכן לשלם מאתיים על שמחה. כשנולד שבישר שהוא נולד גם בן וגם בת, אז השמחה שלו פחותה ולכן יטול רק מנה.
מתני': הניח בנים גדולים וקטני — השביחו גדולים את...
הנכסים השביחו לאמצע. ואם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושין ואוכלין, השביחו לעצמן. ט_ט§וכן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע. אם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת, השביחה לעצמה.
גמ':תנן: ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושין ואוכלין. אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: אם אמרו בבית דין. דבי רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן אמרי: לא רק בהניח להם שדה אלא אפילו עירניה כלי לעמוד עליו לשמור. אף שהוא לבדו שמר כיוון שהשתמש בנכס של כולם הרווח לאמצע. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: אפילו סל אפילו קורדום. תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°: אפילו מחט אפילו כלי חרס מוקף צמיד פתיל השכר לאמצע ואם אמר לבית דין ראו מה שהניח לנו אבא הרווח שלו.
אמר רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: ט_י§המשיא את בנו בבית זכה בבית. תני רב הושעיהרב אושעיא אמורארב אושעיא°: זוכה בבית ולא במטלטלין. רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא חילק את הטריקלין בינו לבין בנו כדי שבנו לא יזכה בבית. אמררבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° בעא רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: היתה חופתו בקיטון ועשה לו הסב סעודה בטריקלין, מהו? האם סעודה עיקר וקנה הכל או חופה עיקר ולא קנה אלא קיטון אמר ליה: לית חמי ליה ומפקה לא ראוי שיוציא אותו וזכה בכל הבית. ויש אומרים שזכה רק בקיטון.
רבי יהושע בן לוי° אמר: פשיטה שאם אמרו גדולים הרי אנו עושים לעצמנו ממנים בית דין אפוטרופוס וחולקין לקטנים מפני גדולים. אלא עמדו קטנים ומצאו שהגדולים לקחו דבר יתר ומיחו בבית דין מה הדין? רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אמר: הגדולים נשבעין להן. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: כל המוציא מחבירו עליו הראייה, חוץ מזו לפי שאין הקטנים בקיאים בעסק אביהם.
רבי חייה רובהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אמר: סתם אחין שותפיןכל זמן שלא חלקו בתפוסת הבית דינם כשותפיםלכל דבר עד שלשה דורות וכל מה שהשביחו השביחו לאמצע, ומה שאכלו אכלו מן האמצע, אבל הנינים מה שעשו עשו לעצמם. אמר רבי בר בוןרבי בר בון°: אף רב המנונארב המנונא אמורא בבל · דור ב׳רב המנונא° הורי כן.
אמר רבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן: בן שנראה חלוק משאר האחים בחיי אביו, מה שסיגל הרויח סיגל לעצמו. כהדא: חד בר נש איתעביד נעשה ספר. בעא אחוי מיפלג עימיה ביקש אחיו לחלוק עימו. אתא עובדא קומי רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן. אמר: וכי כך אנו אומרים: אדם שמצא מציאה אחיו חולקין עמו והרי כאן לא השתמש בשלהם כלום?
חד בר נש נפק לשליחותא נעשה שליח בתשלום. בעא אחוי מיפלוגמיפלג עימיה ביקש אחיו לחלוק עימו. אתא עובדא קומי רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן. אמר: וכי כך אנו אומרים: אדם שיצא לליסטייא לשדוד אחיו חולקין עמו?
רבי הוריינא אחוי דרבי שמואל בר סוסרטיירבי הוריינא אחוי דרבי שמואל בר סוסרטיי° בעא אחוי מיפלוגמיפלג עימיה ביקש אחיו לחלוק עימו. אמר לו: אלכסנדרי אחוי ידע את דשבק אבונן אלפים והשאר הרווחתי לעצמי. תנן: וכן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע. אם וכו אר לא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת השביחה לעצמה. אמררבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: בשאמרה בבית דין.
📖 באר משה — דף כח עמוד א
ירושלמי בבא בתרא, דף כח
נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ט' הלכה ג'. אומרת המשנה: "הניח בנים גדולים וקטנים, השביחו על גדולים את הנכסים, השביחו לאמצע". כלומר, כולם מתחלקים בזה. "ואם אמרו ראו מה שהניח אבא, הרי אנו עושים ואוכלים, השביחו לעצמן. וכן האישה שהשביחה את הנכסים, השביחה לאמצע. אבל אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי, הרי אני עושה ואוכלת, השביחה לעצמה".
אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא, הרי אנו עושים ואוכלים. אמר רבי אילא, אם אמרו בבית דין, אבל לא סתם ככה הם אמרו את זה, אלא חייבים להגיד בבית דין. דבי רבי ינאי אמרי, לא רק בהניח להם שדה אלא אפילו עירניה, כלומר אפילו הניח איזה כלי סתם שעליו עומדים ושומרים, כן? למרות שבעצם רק הוא לבדו שמר, האחים לא עשו בכלום, אבל בכל זאת כיוון שהוא השתמש בנכס של כולם, הרווח לאמצע. אלא אם כן הוא אמר כמובן, כל עוד שהוא לא אמר אז הרווח לאמצע.
רב אמר אפילו סל, אפילו קורדום. תני רבי חייה: אפילו מחט אפילו מוקף צמיד פתיל. כל הדברים האלה, אפילו אם הוא עצמו עבד והשתמש בכלי של המשפחה, השכר לאמצע. ואם הוא אמר בבית דין ראו מה שהניח לי אבא ומה שאני עושה לעצמי, אז זכה.
אמר רבי חנינה, המשיא את בנו בבית זכה בבית. תני רב הושעיה, בבית ולא במטלטלין. רבי אילא חילק את הטריקלין בינו לבין בנו, כדי שהבן שלו לא יזכה בבית.
בעא רבי יוסי: היתה חופתו בקיטון ועשה לו הסב בטריקלין, מהו? כלומר, אם החופה עצמה הייתה באיזה חדרון קטן, אבל את ההסבה והסעודה הוא עשה בטרקלין בחדר גדול. אז האם הסעודה עיקר וקנה את הכול, או שחופה עיקר ולא קנה לו הקיטון. אמר ליה לית חמי ליה מפקה. כלומר, בעצם זה לא ראוי שיוציא אותו לגמרי, ואז לכן הוא זוכה בכל הבית. ויש אומרים שהיה בדיוק הפוך - לא ראוי שהוא ייתן לו את הכול על דבר כזה, אלא זוכה רק בקיטון.
רבי יהושע בן לוי אמר, פשיטא שאם אמרו הגדולים הרי אנו עושים לעצמנו, אז בית דין ממנים אפוטרופוס לקטנים וחולקין לקטנים מפני גדולים. אלא מה הדין? אלא עמדו קטנים ומצאו דבר יתר ומיחו? כלומר, הקטנים הגדילו ורואים משהו שנראה להם כאילו שהגדולים לקחו יותר. האם הם יכולים לתבוע? אמר רבי אבהו, נשבעין להן - הגדולים נשבעים להם.
אמר רבי מנא, כל המוציא מחבירו עליו הראייה, חוץ מזו. כלומר סתם אדם שתובע חבר שלו צריך להביא ראיה. אבל כאן כיוון שהקטנים לא בקיאים בעסקי אביהם, לכן הם יכולים לתבוע אותם גם בלי ראיה, ולכן הגדולים צריכים להישבע להם.
רבי חייה רובה אמר, סתם אחין עד שלשה דורות - כל מה שהם לא חלקו בתפוסת הבית, נדונים כשותפים לכל דבר עד שלושה דורות, ואז כל מה שהם השביחו השביחו לאמצע, מה שהם אכלו אכלו מן האמצע, אבל בדור הרביעי, מה שעשו עשו לעצמם. אמר רבי בר בון, אף רב המנונא הורי כן.
אמר רבי אימי, בן שנראה חלוק בחיי אביו, מה שסיגל סיגל לעצמו. כלומר בן שכבר בחיי אבא היה חי בעצמו, דואג לעצמו, עובד בעצמו, אז מה שסיגל סיגל לעצמו - אני לא אומר שמה שהוא עשה זה לאמצע, כי גם בחיים הוא כבר היה נפרד.
כהדא, חד בר נש איתעביד ספר, בעא אחוי מיפלג עימיה - האחים גם רצו לקבל חלק מהרווחים שלו. אתא עובדא קומי רבי אמי, אמר: כך אנו אומרים, אדם שמצא מציאה אחיו חולקין עמו? הרי כאן הוא לא השתמש בשלהם כלום. כל מה שאמרנו שזה לאמצע זה כשהוא השתמש בדברים מהבית, אבל פה הוא לא השתמש בכלום.
חד בר נש נפק לשליחותא, הוא נוסע שליח בתשלום. בעא אחוי עימיה - האחים רצו לקבל חלק מהשכר שהוא קיבל. אתא עובדא קומי רבי אמי, אמר: כך אנו אומרים, אדם שיצא לליסטייא אחיו חולקין עמו? כן, אדם שהצטרף לשודדים אז האחים יש להם חלק במה שהוא מקבל? שוב פעם, הוא לא השתמש בשום דבר משלהם, אז הוא לא מקבל לא את העונש ולא אפילו את השכר.
רבי הוריינא אחוי דרבי שמואל בר סוסרטיי בעא אחוי עימיה - בא אחיו שלא רצה להתחלק איתו במה שהוא הרוויח. אמר לו אלכסנדרי אחוי ידע את דשבק אבונן אלפים - אבא שלנו השאיר רק אלפיים והשאר הרווחתי לעצמי, לכן אתה לא צריך לקבל.
תניא אמרינן במשנה וכן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע. ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי, הריני עושה ואוכלת, השביחה לעצמה. אמר רבי אילא, דווקא אם אמרה את זה בבית דין. כלומר, זה לא עוזר שהיא אומרת את זה סתם ככה במשפחה, צריך שתגיד את זה בבית דין.
מתני':
האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות שהמלך לוקח מכל משפחה אחד לעבודתו ומשלם למשפחה נפל לאמצע. חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו. ט_יא§האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב שהאב שלח על ידם מתנה לחתן, ונהגו שהמקבל מחזיר בדיוק טאותה מתנה בחתונה של הנותן חזרה השושבינות חזרה לאמצע, שהשושבינות ט_יב§נגבית בבית דין. אבל ט_יג§שילח לו חבירו כדי יין וכדי שמן אינן ניגבין מפני שהוא גמילת חסדים.
גמ': תני: האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות המלך. בזמן שבאין ט_יד§מכלמכחהאריסהאחין שנהוג לקחת אחד ממשפחה נוטלין מכח האריסהאחיןוהשכר לאמצע. מכח בעל הבית שדווקא הוא נלקח לפי שהיה מומחה נוטלין מכח בעל הבית. כהדא דרב נחמן בר שמואל בר נחמןרב נחמן בר שמואל בר נחמן° נתפש לבולי לשלם מס עשירים. אתא עובדא קומי רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן. אמר: אין אית בניכסוי דנחמן שהוא עשיר ובגלל זהשנתפשנתפש, לו ינתן לו מנכסיו. ואם לאו אלא נתפס בגלל אביו ינתן לו מן האמצע.
תנן: חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו. תני: חלה ונתרפא נתרפא מן האמצע כשאין לו משלו. תני °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מכה שיש לה קיצה אלמנה מתרפא מכתובתה. ט_טו§שאין לה קיצה מתרפא מן הנכסים שזה כמזונות שהבעל חייב.
ולא כן תנינן: אל תעשה עצמך כערכי הדיינין? ומדרואמררבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° בשם רבי יהושע בן לוי°: מלמד שאסור לגלות ליחיד את דינו. אמרי: ידע הוה רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דהוא איתאבה שהיא כשירה, בגין כן גלי לה. ועוד הרי בעלה בעי הןשהרופאדקצץיקצוץ, והיא בעייה הן דלא קצץ. למאן שמעין? לא לבעלה או ליורשים כך שאין חשש כי גם אם תבקש מהרופא לא לקצוץ הבעל יגיד לו לקצוץ.
אמר רבי מתנייהרבי מתניה אמורא א״י · דור ה׳רבי מתניה°: מה שאמרנו שאסור לגלות ליחיד את דינו הדא דתימר בהוא דלית בעל דיניה השני עימיה שמא ילמד מדבריו מה לטעון. ברם בהוא דאית בעל דיניה עימיה אומר לו מילתא.
מתני':
השולח סבלונות לבית חמיו. שילח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן ניגבין אם מת או גרש. לא אכל שם סעודת חתן הרי אילו נגבין. ט_טז§שילח סבלונות מרובין כדי שיבואו עמה לבית בעלה הרי אילו נגבין. סבלוניתסבלונות ממועטין כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה אינן נגבין.
גמ': חד בר נש שילח לארוסתו סבלונות מרובין. אמרו ליה קריבוי: לא תטעום תמן כלום. אזל ולא שמע לון ואכל, ונפל ביתאביתהעליו ומת וזכון בכולא.
חד בר נש שילח לארוסתו עשרים וארבע
📖 באר משה — דף כח עמוד ב
פרק י'
תחילת המשנה. האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות נפל לאמצע. כלומר, שהמלך היה רגיל לקחת כל פעם מכל משפחה אחד לעבודה ומשלם למשפחה, אז מה שהוא משלם נפל לאמצע. חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו - הוא משלם על הרפואה.
האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב. והיה מקובל שאדם שמתחתן, חבר של המשפחה שולח מתנה מאוד יקרה ורושמים את זה, ואז לאחר מכן בחתונה של המשפחה השנייה אותו אדם מחזיר חזרה אותו דבר בדיוק. אז אם אחד האחים עשה שושבינות בחיי האבא, כלומר האבא שלח אותו לתת מתנה לחתן מסוים, חזרה השושבינות חזרה לאמצע. כלומר כשמחזירים, כשאותו החתן בא ומחזיר, זה לא לאותו אדם שהביא לו את זה, אלא לכל המשפחה. שהשושבינות נגבית בבית דין - אם אדם לא מוכן להחזיר את זה אפשר לגבות את זה בבית דין, זה כמו הלוואה.
אבל שילח לו חבירו כדי יין וכדי שמן אינן ניגבין מפני שהוא גמילת חסדים. כלומר, אם האבא שלח לו לא כסף וכדומה, אלא שלח כדי יין ושמן לחתונה, פה זה כמו גמילות חסדים, אי אפשר לתבוע את זה.
תני: האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות המלך, בזמן שבאין נוטלין מכח - נותנים מכוח האחים והשכר לאמצע. מכח בעל הבית נוטלין מכח בעל הבית, כלומר בעצם אם המלך לקח את אותו אח בגלל שלוקחים אחד מהמשפחה, אז בעצם הכסף שהוא משלם זה לכל המשפחה, כי היו לוקחים אותו דווקא בגלל שהוא משפחה, לא בגלל שמשהו מיוחד בו. אבל אם לקחו אותו מכוח בעל הבית, כלומר דווקא המלך רצה אותו כיוון שהוא מומחה, פה נוטלים מכוח בעל הבית, מהכסף שלו.
כהדא דרב נחמן בר שמואל בר נחמן נתפש לבולי, כלומר לחיוב מס עשירים. אתא עובדא קומי רבי אמי, אמר: אין אית בניכסוי דנחמן, לו ינתן לו מנכסיו. כלומר, אם נחמן הוא אדם עשיר ובגלל זה המלך תפס אותו, ינתן מנכסיו - הוא משלם בעצמו. ואם לאו ינתן לו מן האמצע - אם הוא לא עשיר אלא נתפס בגלל אבא שלו, שהאבא היה עשיר, אז ינתן לאמצע, ייקחו את הכסף מכולם.
חלה ונתרפא נתרפא מן האמצע. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מכה שיש לה קיצה מתרפא מכתובתה, שאין לה קיצה מתרפא מן הנכסים. מחלה שאין לה קצבה, אין לה זמן, זה מחלה כרונית, כל הזמן צריך לשלם על זה, זה כמו מזונות שהבעל חייב, אז גם כאן לוקחים נכסים. אבל אם יש לזה קצבה אז האישה משלמת מכתובתה.
כהדא, קריבתיה דרבי שמעון בר ווא הוות חששה עיינה - היה לה כאב בעיניים. אתת גבי רבי יוחנן, אמר לה: קציץ הוא אהין אסייך, מן פרניך - אם היית אצל רופא והרופא קצץ, קצב את הסכום ואת הזמן, אז הרפואה מכתובתך. אין לא קציץ בעליך יהיב ליך - אם הוא לא קצץ, בעלך חייב לשלם את זה כמו מזונות.
שואלת הגמרא, איך הוא יכול לגלות לה דבר כזה? ולא כן תנינן: אל תעשה עצמך כערכי הדיינין? רבי חגי בשם רבי יהושע בן לוי: אסור לגלות ליחיד דינו. אז איך הוא גילה לה? אמר: ידע הוה רבי יוחנן כשירה, בגין כן גלי לה - כיוון שרבי יוחנן הכיר אותה שהיא אישה כשרה ולא תשקר, לכן הוא אמר לה את זה.
ועוד, בעלה בעי, והיא בעייה הן דלא קצץ. למאן שמעין? לא לבעלה - הרי הבעל בסופו של דבר הוא זה שמשלם, הוא יבוא אל הרופא ויגיד לו "תקצוץ לי", ודאי שישמע לבעל, כיוון שאין חשש שהדין ישתנה בגלל זה.
אמר רבי מתנייה: הדא דתימר בהוא דלית דיניה עימיה, ברם בהוא דאית דיניה עימיה אומר לו מילתא. מה שאמרנו שאסור לגלות את הדין זה כשרק אחד מבעלי הדין נמצא, שמא ילמד מדברי הבעל דין לטעון. אבל אם שניהם נמצאים, גם התובע וגם הנתבע, במקרה כזה הוא יכול להגיד.
המשנה החדשההשולח סבלונות לבית חמיו. היה מקובל ששולחים מתנות לחתן. שילח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן ניגבין - כלומר אם הוא מת או גירש את האישה, הוא הפסיד את זה. לא אכל שם סעודת חתן הרי אילו נגבין - אם לא נגע בכלום, יכול לגבות את זה חזרה.
שילח סבלונות מרובין כדי שיבואו עמה לבית בעלה הרי אילו נגבין. כלומר, אם נתן לה דברים מתוך כוונה שתחזיר את זה, שכשהיא תבוא עם זה לבית בעלה תיראה יפה ומכובדת, הרי הוא נגבין, כי זה לא נתן למשפחה, נתן כדי שתחזיר לו את זה. ומעטין כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה אינן נגבין.
מספרת הגמרא, חד בר נש שילח לארוסתו סבלונות מרובין. אמרו ליה קריבוי: לא תטעום תמן כלום. אמרו לו הקרובים שלו, של החתן: אתה הולך אליהם, לחמם אל תטעם כלום. אזל ולא שמע לון ואכל, ונפל וזכון בכולא. לא שמע להם, אכל שמה, נפל [הבית] ומת, וזכו המשפחה של אשתו בכל מה שהוא שלח להם.
קריות קרונות מיני חרת ירקות בין פסח לעצרת. ולא איתקשי לרבנן מניין הוא השיג כל כך הרבה מיני ירקות בזמן זה של השנה, אלא מנין אייתי זרע דכיתן פישתן וזיתין טריים.
מתני':ט_יח§שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים. שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת. ט_יט§לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת. לא כתב בה שכיב מרע והוא אומר: שכיב מרע הייתי, והן אומרין: בריא היה, צריך להביא ראייה ששכיב מרע היה. דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא שיד בעל השטר על העליונה. וחכמים אומרים: המוציא מחבירו ט_כ§עליו הארייההראייה.
גמ':תנן: שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת, לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת. אמררב ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: דווקא שייר קרקע, אבל אם שייר מטלטלין לא עשה כלום. אלא אם השכיב מרע הניח לו מעות ולקח בהם קרקע כמי ששייר לו קרקע.
ודא דתימר דאם לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה ויכול להתחרט, באותו שלא הבריאשהבריא. אבל אם לא הבריא מתנתו מתנה. הדא היא דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן שמתנתו מתנה, והוא שמת מאותו החולי. מסוכן שחילק נכסיו ללא קניין בין בחול בין בשבת מה שעשה עשוי. ואם היה בריא עד שיכתוב שטר ויעשה קניין בכסף בשטר ובחזקה.
תנן: לא כתב בה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרין בריא היה צריך להביא ראייה ששכיב מרע היה דברי°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא שיד בעל השטר על העליונה וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראייה. ספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא, ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור. תנן: התם (משנה טהרות ו ז): הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה, ובימות הגשמים רשות היחיד לכך ולכך. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: ניטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים מחלוקת °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא וחכמים.
ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא שאמר שצריך להביא ראייה ששכיב מרע היה, כי הולכים לפי המצב עכשיו וכעת הוא בריא: בא לישאל בימות החמה נשאלין לו כבימות החמה וספקו טהור. בא להישאל בימות הגשמים נשאלין לו כבימות הגשמים וספקו טמא אבל לרבנן שאמרו שדנים לפי המצב שהיה והמוציא מחבירו עליו הראייה, אף כאן צריך לברר מתי נכנס לבקעה. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אף ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ובלבד ימים הסמוכים
📖 באר משה — דף כט עמוד א
בבא בתרא דף כט
נקרא את כל מה שיש לי מסכת בבא בתרא דף כט. נתחיל במשנה פרק ט הלכה ו'. ואומרת המשנה: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כלשהי מתנתו קיימת. לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת. הסברה היא שאם הוא השאיר קרקע כלשהי כנראה הוא לקח בחשבון שאולי הוא יבריא, אז לכן המתנה קיימת בכל מקרה. אבל אם הוא לא שייר שום קרקע, כנראה בטוח שהוא ימות, ולכן בעצם אם הוא הבריא אז המתנה לא קיימת.
עכשיו, אם הוא לא כתב בה שכיב מרע, כלומר אם בשטר לא כתוב שהוא היה שכיב מרע כשהוא אמר את זה, והוא אומר: שכיב מרע הייתי, והן אומרין: בריא היה, צריך להביא ראייה ששכיב מרע היה כי הרי כרגע הוא בריא, ולכן צריך להביא ראיה שהוא היה שכיב מרע, כי הרי יש שטר. אלו דברי רבי מאיר, כי הוא סובר שיד בעל השטר עליונה, ווחכמים אומרים: המוציא מחבירו עליו ראיה. כלומר, כיוון שהם רוצים להוציא ממנו את הכסף, את הקרקעות והכול, הם צריכים להביא ראיה שהוא לא היה שכיב מרע.
ואמת אמרת ולמדנו במשנה: שייר קרקע כלשהי מתנתו קיימת, לא שייר קרקע כלשהי, אין מתנתו קיימת. אמר רבי ירמיה בשם רב: שייר מטלטלין לא עשה כלום, כי רק על קרקע אדם סומך, על טלטלין הוא לא סומך. עכשיו, אלא הניח לו מעות ולקח קרקע כמי ששייר לו קרקע. אבל אם הוא הניח מעות, הניח טלטלין, אבל בטלטלין האלו הוא לקח בעצמו קרקע, אז עדיין זה כמו שהוא שייר קרקע ומתנתו קיימת.
ודא דתימר לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה, ויכול להתחרט - מה שמענו, שאם הוא לא שייר קרקע כלשהי אז אין מתנתו מתנה ויכול להתחרט באותו שיהבריא. כלומר, אם הוא לא מת מהחולי הזה אלא הבריא, מגיע לזה אז הוא מתחרט. כלומר, בעצם הכול חוזר, כי הוא יכול להגיד שכל מה שהוא נתן זה רק מתוך מחשבה שהוא ימות. אבל אם הבריא - אלא הוא מת מאותו חולי, מתנתו מתנה, למרות שנתן את הכול.
הדא היא דמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, שמתנתו מתנה, והוא שמת מאותו החולי. מסוכן שחילק נכסיו בלי קניין, לא עשה קניין, הוא חילק את הנכסים שלו בין בחול בין בשבת מה שעשה עשוי. ואם היה בריא עד שיכתוב - עד שיכתוב שטר ויעשה קניין, כי לא מספיק. צריך שיכתוב ויעשה קניין. עכשיו, הקניין שיכול לעשות זה בכסף בשטר ובחזקה, בכל דרך שהוא רוצה.
תנן: לא כתב בה שכיב מרע, והוא אומר שכיב מרע הייתי, והם אומרים שהוא היה בריא, אז צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה, כיוון שכרגע הוא בריא. אלו דברי רבי מאיר, כי הוא סובר שיד בעל השטר עליונה, וחכמים אומרים: המוציא מחבירו עליו ראיה.
עכשיו ספק טומאה בשתי יחיד הלכה היא ספיקות טמא, למדו את זה מסוטה. כמו שסוטה הרי זה רק ספק, אבל ברם - היא אסורה על בעלה, כיוון שהיא נסתרה בין שתי יחיד, במקום שרק היא והוא, ואותו אחד שהיא נסתרה איתו רק הם היו ביחד. אבל אמרנו שההלכה שם שהיא אסורה, היא כמו טמאה. אז מכאן למדו ספק טומאה בשתי יחיד ספיקות טמא, וספק טומאה בשתי רבים ספיקות טהור.
תנן: הביקעה בימות החמה נקרא שתי יחיד לעניין שבת ונקרא שתי רבים לטומאה. כי לעניין טומאה לא צריך שיהיה רשות הרבים בפועל, צריך שיהיה מספר אנשים יותר מאשר שתי אנשים. אז כיוון שאנשים הולכים שמה אפילו למעט אבל הולכים, אז יש לזה דין של שתי רבים לטומאה, והספק טומאה שם יהיה טהור. בימות הגשמים זה שתי יחיד לכך וכך, כיוון שזה אסור לאנשים ללכת שמה, וגם לא הולכים, יש שם בוץ גם כן, אבל גם כן לא הולכים כי זה הורס את התבואה. אז לכן זה שתי יחיד בין לשבת בין לעניין של טומאה.
אמר רבי יוחנן: ניטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים מחלוקת רבי מאיר וחכמים. ל°רבי מאיר: בא לישאל בימות החמה נשאלין לו בימות החמה - כי פוסקים לו כמו ימות החמה. הרי בימות החמה אמרנו שזה נחשב לשתי יחיד לשבת ולשתי רבים לטומאה. אז גם ככה פוסקים לו כאילו זה ימות החמה, כיוון שהוא בא בימות החמה לשאול אז פוסקים כמו עכשיו, ואז זה כאילו הספק טומאה התרחש בימות החמה וספיקות טהור כי זה שתי רבים. עכשיו, בימות הגשמים נשאלין לו בימות הגשמים וספיקות טמא. אבל לרבנן שהם אומרים שדונים לפי המצב שהוא היה אז - שכשנכתב השטר ומוציאים מחברו עליו ראיה, אז גם כאן צריך לברר מתי הוא נכנס לביקעה, אם זה היה בקיץ או בחורף.
אמר רבי יוחנן: אף לרבי מאיר - כלומר לגבי העניין של ביקעה גם רבי מאיר מודה - ובלבד ימים הסמוכי לגשמים. כלומר, רק אם הספק היה אם הוא נכנס בסוף הקיץ וזה בתחילת הגשמים או בסוף הגשמים בתחילת הקיץ, רק אז הולכים אחרי בתר אשתא, לפי רבי מאיר. אבל אם זה היה באמצע הקיץ או באמצע החורף ודאי שלא.
אמר לו: והיךוהרי אתון אמרין דאתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסףרב חיא בר יוסף אמורא, אמוראים — דור שנירב חיא בר יוסף° ואמר חזקה על בן דעת חתמו, ואתאואתאמרת מכיון שקיבל עליו לעקור נכסים ממשפחה למשפחה עליו להביא ראייה משמע שיד בעל השטר על התחתונה? אמר ליה: אנא לא אמרית הדא מילתא לא אמרתי דבר זה.
שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: חילופין היא מתניתא °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא סובר ידו על העליונה וחכמים אומרים ידו על התחתונה. תנן: וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראייה. מהו חילופין היא מתניתא? חברייא רברבייא אמרי: מה שכתוב במשנה שצריך להביא ראיה הכוונה ששואלים את העדים החתומים בשטר אם היה שכיב מרע או לא. חברייא זעירייא אמרי: אין העדים כלום. לא פליגי אלא על העדים למה שלא יהיו העדים נאמנים על זה.
אמר °רבי אחארבי אחא (תנא) תנא · דור ד׳רבי אחא (תנא)דאמר להוא: כיון שאמרתי לכם לכתוב שכיב מרע ולא כתבתם שקרים אתם.
מתני':
המחלק נכסיו על פיו. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: ט_כב§אחד בריא ואחד מסוכן צריך לעשות קנין, נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה. אמרו לו: ט_כג§מעשה באימן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה: תינתן כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה, ומתה, וקיימו חכמים את דבריה אף שלא עשו קנין. אמר להן: בני רוכל תיקברן אימן.
גמ':תנן: התם: נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה. עד כדון בשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר מהו? אמר רבי בוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°: נישמעינה מהדא דתנן: אמר להן °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס: מעשה במרוני ממירון אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה, ומבקשוביקש לחלקן וליתנן במתנה. אמרו לו: אין לך תקנה אלא אם כן קנית קרקע ותקנה להם אגב קרקע. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד סמוך לירושלים. אמר: חצייה צפוני אני נותן לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות של יין, מחצייהוחצייה דרומי אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים
📖 באר משה — דף כט עמוד ב
רבי ינאי בשם רבי: יד השטרות על התחתונה. כלומר בניגוד לרבי מאיר. אמר לו רבי יוחנן: ולא מתניתא היא: לא כתב לה שכיב מרע, והוא אומר שכיב מרע? המוציא מחברו עליו הראיה. רבנן לא חולקים על חכמים שסוברים מוציאים עליו ראיה. אז רואים מכאן שיד בעל השטר על התחתונה. והוה רבי ינאי מקלס ליה - שיבח אותו על הראיה הזאת - זהב מכיס, בני אל יליזו מעיניך וגו.
חד טלי זבין ניכסוי - ילד אחד מכר את הנכסים. הקונים טענו שהוא היה גדול כשהוא מכר, כי לאחר מכן כנראה הוא מת. אז הקונים טענו שהוא היה גדול כשהוא מכר, אז לכן בעצם המכירה היא מכר, והקרובים טענו שהוא היה קטן כשהוא מכר, אז לכן בעצם זה חוזר והם יורשים את זה.
אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ורבי יוחנן. רבי חייה בר יוסף אמר: חזקה על בן דעת חתמו - שיבדקו שהוא היה גדול בן דעת, ולכן בעצם המכירה היא מכר. רבי יוחנן אמר: מכיון שקיבל עליו לעקור נכסין ממשפחה עליו להביא הראייה. אתם רוצים לעקור את הנכסים האלה מהמשפחה? אתם צריכים להביא ראיה. רבי יוחנן: יד השטרות לעליונה.
רבי יסא בעא קומי רבי יוחנן: מה °רבי ד°רבי אמר יד בעל השטר לתחתונה? הרי רבי אומר בעל השטר התחתונה. אמר ליה: דברי הכל היא יד השטרות לעליונה. גם רבי מודה לזה.
אתון אמרין אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ואמר חזקה על בן דעת חתמו. במקרה שלמדנו שאם הילד מכר את הנכסים והקונים אומרים שהוא היה גדול והקרובים אומרים שהוא היה קטן. מרת מכיון שקיבל עליו לעקור נכסים ממשפחה למשפחה עליו להביא ראייה? רואים מכאן שיד בעל השטר התחתונה, אלא הקונים יש להם שטרות. אמר ליה: אנא לא אמרית הדא מילתא - אני לא אמרתי את זה.
אמר רבי זירא קומי רבי יסא: אפילו בעי רבי יוחנן מיכפור - מכיוון גם אם רבי יוחנן כופר שהוא אמר את זה, ולא כן אמר רבי ינאי בשם רבי: יד בעל השטר?רבי יוחנן: ולאו מתני היא? הרי רבי יוחנן סייע לרבי ינאי, אפשר לראות את זה מהמשנה. משמע שרבי יוחנן סובר כרבי שיד בעל השטר על התחתונה.
אז אלא, מה רבי יוחנן אמר כאן? רבי יוחנן אמר שחכמים במשנה סוברים כרבי - זה מה שהוא התכוון להגיד, אבל הוא לא אמר שזה הסברה שלו. מה שהוא הביא ראיה לרבי ינאי - הרי רבי ינאי אמר שחכמים סוברים שיד בעל השטר על התחתונה כמו רבי. אז בא רבי יוחנן ואמר שהחכמים בברייתא שם הם כרבי, אבל הוא עצמו סובר כמו רבי מאיר. רבי יוחנן חכמים כרבי אבל הוא עצמו סובר כרבי מאיר.
רבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מאיר. שמואל אמר: חילופין היא מתניתא. עכשיו יש מחלוקת איך להסביר בדיוק מה המשמעות. מה הכוונה? מהו חילופין היא מתניתא? חברייא רברבייא אמרי: עדים. כלומר שואלים את העדים החתומים בשטר האם הוא שכיב מרע היה או לא. חברייא זעירייא אמרי: אין עדים כלום. כלומר לא מתייחסים לדברי עדים. פליגי אלא על העדים. כלומר, כיוצא למה שהעדים לא היו נמנים על זה.
אמר רבי אחא: כיון שאמרתי לכם לכתוב שכיב מרע ולא כתבתם שקרים אתם. אז לכן בעצם הוא כופר בעדים, וממילא אי אפשר לסמוך עליהם.
מתני': המחלק נכסיו על פיו. רבי אליעזר אומר: אחד בריא ואחד מסוכן, נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה. אמרו לו: מעש באימן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה: תינתן כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה. התכשיט הזה היה שווה שתים עשרה מנה. ומתה, וקיימו חכמים את דבריה. למרות שבעצם לא עשו קניין. אמר להן: בני רוכל תיקברן אימן.
גמ': עד כדון בשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. מה היה קורה היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר? האם גם ככה הוא יכול לקנות את המטלטלין אגב קרקע? אמר רבי בון: נישמעינה מהדא: אמר להן רבי אליעזר: מעשה במרוני שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה. הוא ביקש לחלקן וליתן מתנה. אמרו לו: אין לך תקנה אלא אם כן קנית קרקע. ותקנה להם את זה אגב קרקע. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד סמוך לירושלים. אמר: חצייה צפוני אני נותן לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות של יין, דרומי אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו.
אז רואים מכאן שמטלטלין נקנים אגב קרקע, גם כשלא נמצאים על הקרקע עצמה. הרי אי אפשר לשים מאה צאן ומאה חביות על חתיכת סלע.
אמר רבי חייא לרבי מנא: ולא שכיב מרע הוא? איך אתם מנסים ללמוד משכיב מרע לברי? הרי מצאנו שקנו בשכיב מרע הרבה, שהרי בכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, ובשכיב מרע אפילו בדברים. אז אף כאן אולי בכל מקום אין אדם מזכה אלא על ידי שקרקעות מטלטלין במקום אחד, וכאן בשכיב מרע קנו שאפילו אם הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר אז הוא יקנה. אז אתה לא יכול ללמוד מכאן.
ואמרו: ולא רבי אלעזר? הרי מי אמר את זה? מי הביא את הראיה מהמרוני הזה? רבי אלעזר. הרי לרבי אלעזר שכיב מרע דרבי אלעזר זה כמו ברי דרבנן - אין הבדל. לרבי אלעזר אין הבדל בין שכיב מרע לברי לעניין זה, וכשם שלחכמים ברי צריך קניין, כך לרבי אלעזר שכיב מרע צריך קניין. אז אם כן, למרות שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בברי.
עכשיו ועוד ראיה שלא צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע. דתמן תנינן: רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבות בפאה ובביכורים ולקנות נכסים שאין להם אחריות בקניין אגב. עכשיו אם צריך שיהיו עליה למה זה ראוי? קרקע כלשהי למה היא ראויה? אמר רבי מתניה: תיפטר שהיה שם מקום כל שיבולת אחת ומרגלית טמונה בה. גם מקום מאוד קטן שהוא מכיל הרבה מאוד נכסים, כגון שהיה מקום של שיבולת אחת ומרגלית טמונה בה.
תנן - אמרנו במשנה שהביאו ראיה מבני רוכל, אז אמר להם בני רוכל תקבירן אמן. מה הקשר? אמר רבי שמעון ורב יונה עילאה: הוציא לקללן שהם זורעים כורכומים בכרם. כלומר זה באמת לא קשור, אלא הכל הזדמנות שמזכירים אותם ומקלל אותם בגלל שהם גידלו כלאים בכרם, גידלו כורכום בתוך הכרם.
אמר רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין° קומי רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: ולא שכיב מרע הוא לפיואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע? שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאובשכיב מרע אפילו בדברים. לפיאף כאן אולישבכלבכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, ורקוכאכאן בשכיב מרע הקלושאפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר ואין ללמוד מכאן. אמר לו: ולא °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס היא? שנייא היאוהא שכיב מרע ד°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס כבריא דרבנן אמרדהא כשם שלחכמים בריא צריך קנין כך ל°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שכיב מרע צריך קנין. אם כן אף שהמעשה היה בשכיב מרע הוא הדין דר אליעזרכבריאבבריא.
דרבנןועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים דתמן תנינן °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובביכורים ולקנות נכסים שאין להם אחריות בקנין אגב. ואם צריך שיהיו עליה למה זה ראוי? אמר רבי מתניארבי מתניה אמורא א״י · דור ה׳רבי מתניה°יה: תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו.
גמ': אית תניי תני ומחליף שחכמים הם האומרים בחול דבריו קיימים אבל לא בשבת. רבי יהושע בן לוי° אמר: אין להחליף כיני מתניתא כך כוונת המשנה: צריך לגרוס כמו אצלנו °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה אומר אם בשבת אמרו קל וחומר בחול. אית תניי תני ומחליף וגורסים בסיפא זכין לגדול ואין זכין לקטן. רבי יהושע בן לוי° אמר: אין להחליף כיני מתניתא כך כוונת המשנה: צריך לגרוס כמו אצלנו °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה אומר אם בקטן אמרו קל וחומר בגדול.
נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו, והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חוב. יורשי האב אומרים: הבן מת ראשון ואחר כך מת האב. ובעלי החוב אומרים: האב מת ראשון ואחר כך מת הבן. °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: יחלוקו. ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרין: ט_כו§הנכסים בחזקתן. נפל הבית עליו ועל אשתו, יורשי הבעל אומרים: האשה מתה ראשון ואחר כך מת הבעל. ויורשי האשה אומרים: הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה. °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: יחלוקו. ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים: ט_כז§הנכסין בחזקתן. כתובה בחזקת יורשי הבעל, ונכסין הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב. נפל הבית עליו ועל אמו, אילו ואילו מודין שיחלוקו. אמר °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא:
📖 באר משה — דף ל עמוד א
הפסוקים שם ממסכת בבא בתרא, דף ל. נתחיל מהמשנה, פרק ט, הלכה ח. אומרת המשנה, במשנה הקודמת ראינו שרבי אליעזר אומר שאחד בריא ואחד המחלק הנכס על פיו, כלומר בעל פה. אז רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן צריך לעשות קניין. והמשנה אומרת עכשיו שחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב, אז לחמו שזה היה בעל פה אז זה תופס, אבל לא בחול. בחול הוא חייב גם לכתוב את זה. רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול. וכיוצא בו, זאת אומרת שזכין לקטן ואין זכין לגדול. רבי יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול. כי בכל הדברים האלה זה, רבי יהושע הולך לפי הכלל ש-- דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. כשאין ראוי לבילה, בילה מעכבת. אז אם בשבת שהוא לא יכול לכתוב, אתה אומר שאם הוא לא כתב זה בסדר, אז קל וחומר בימי חול שיכול לכתוב, שאם הוא לא כתב זה יהיה בסדר. אותו דבר, אם לקטן שהרי לקטן אין זכייה, החכמים יכולים לזכות לו, אז גדול שיש לו זכייה קל וחומר שיכולים לזכות לו.
אומרת הגמרא, "אית תניי תני ומחליף". גם הם, יש שאומרים שבעצם חכמים הם שאומרים שבכל דבריו קיימים אבל לא בשבת. רבי יהושע בן לוי אומר לא צריך להחליף, כן לימתנינה: כלומר צריך לגרוס כמו אצלנו, °רבי יהושע אמר, שהרי אם בשבת אמרו קל וחומר בחול. ואית תניי תני מחליף וגורסים בסיפא שזוכים לגדול ולא זוכים לקטן. גם פה רבי יהושע בן לוי אומר אין להחליף וכן לימתנינא צריך לגרוס כמו אצל המשנה שלנו, שאם בקטן אמרו קל וחומר בגדול.
פרק ט, הלכה ה, אומרת המשנה נפל הבית עליו על אביו או עליו ועל מורישיו, והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חוב. אז יורשי האב אומרים: הבן מת ראשון ואחר כך מת האב. אז בעצם הכול שייך לנו. ובעלי החוב אומרים: האב מת ראשון ואחר כך מת הבן. אז אם כן, אנחנו נוכל לקבל מהבן את מה שהוא חייב לנו. בית שמאי אומרים: יחלוקו. ובית הלל אומרין: הנכסים בחזקתן.
נפל הבית עליו ועל אשתו. יורשי הבעל אומרים: האשה מתה ראשון ואחר כך מת הבעל. כלומר, האישה מתה קודם ואז בעצם הבעל ירש אותה ואנחנו יורשים אותו, רק אחרי זה מת הבעל. ויורשי האשה אומרים: הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה, אז אנחנו בעצם יורשים אותה. בית שמאי אומרים: יחלוקו. ובית הלל אומרים: הנכסין בחזקתן. כתובה בחזקת יורשי הבעל, כי כתובה שהיא בעצם אצל הבעל, הבעל צריך להוציא את זה ממנו, אז יורשי הבעל זוכים בה, אבל נכסין הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב.
נפל הבית עליו ועל אמו, אילו ואילו מודין שיחלוקו. אומרת הגמרא, אמר רבי עקיבה: מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן. אמר לו בן עזאי: על חלוקין אנו מצטערין, קודם שהיה מחלוקת, כן, על זה הצטערנו. אתה עכשיו מקום שאין מחלוקת, הרי כתוב מודים שיחלוקו, אתה בא ואומר שהנכסים בחזקתן? אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין?
אומרת הגמרא, אמר רבי שמואל בר רב יצחק: זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד לרבי עקיבה. מזה שבן עזאי אומר לו "על חלוקין אנו מצטערין", "שבאת לחלק עלינו את השווין" - זה רק מראה שבן עזאי הוא לא היה תלמיד של רבי עקיבא בלבד, אחרת לא היה מדבר ככה, אלא היה תלמיד חבר.
הדרן עלך פרק מי שמת.
פרק י"א, הלכה א, אומרת המשנה גט פשוט עידיו מתוכו ומקושר מאחוריו. פשוט שכתבו עידיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין. רבי חנניה בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר. למה? מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. הוא פותח את זה, זה פשוט. רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה.
שואלת הגמרא, ומניין לגט המקושר? אמר רבי אימי, כתיב "ואקח את ספר המקנה, ואת החתום, ואת המצוה ואת החוקים, ואת הגלוי". ואת החתום זה המקושר, ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר - הגט מקושר לא הכול מקושר, רק מקום הטופס מקושר, אבל הטופס עצמו זה חלק כמו גט פשוט. ואת המצוה ואת החוקים - הכוונה החוקים והמצוות שבין זה לזה, שזה בשני עדים. כלומר גט פשוט צריכים שני עדים לכתוב עליו וגט מקושר לפחות שלושה. זה מתוכו וזה מאחוריו.
ורבנן דקיסרין אמרין - מדובר פה בכלל על שני שטרות. אז "ואקח את ספר המקנה" זה הפשוט. "ואת החתום" זה המקושר. "ואת הגלוי" זה הפשוט שבמקושר. "ואת המצוה ואת החוקים" - שבין זה לזה, שזה בשנים וזה בשלשה. זה מתוכו וזה מאחוריו.
אמר רבי אידי בשם רבי ירמיה: הלכה מקושר - כך הוא כותב. שם המלוה ושם הלווה ושם העדים וזמן, ומקשרו וחוזר וכותב כן מלמטה. היו כותבים את השורה ומקפלים - כלומר כותבים שורה, מקפלים אותה כלפי פנימה על שורת רווח, ואז תופרים וחותמים מאחורה כנגד שורת הרווח הזאתי, ומקפלים מאחורה, ואז חוזרים וכותבים שורה שוב פעם, מקפלים אותה פנימה על שורת רווח וחותמים מאחור כנגד שורת הרווח ותופרים ומקפלים לאחור.
שואלת הגמרא, חש לומר שמא זייף. הרי אם זה ככה, תמיד הוא יכול להוסיף עוד שורות ולחתום עוד פעם, אז יוסיף את כל התנאים שהוא רוצה ויחתום. והרי עדים שחותמים לא רואים מה כתוב בגט כי הכול תפור. אמר רב הונא: לעולם אין העדים חותמין עד שיקראו בו - בעצם לפני שהם בכלל חותמים, קודם כל רואים את כל השטר כולו, והיו מסיימים בסוף השטר: "אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל הכתוב למעלן" - שהכול מקובל או שריר וקיים, ורק אז הולכים להתחיל לחתום ולעשות את כל התהליך הזה של תפירה וחתימה.
אמר רבי אבא בשם רב ירמיה: צריכין העדים להיות רחוקים מן הכתב מקום שתי שיטין. רבי אידי בשם רב ירמיה: מקושר עדיו לארכו, פשוט עידיו לרחבו - העדים חותמים לאורך. בפשוט הם כותבים לרוחבו מקביל לכתב. אהן מלגיו ואהן מלבר - כלומר בשטר פשוט הם חותמים מבפנים, ובשטר מקושר הם חותמים בחוץ.
איכי עביד? איך בדיוק עושה את זה? אמר רבי מנא - חותמים לאורכו ומתחילים לחתום מכנגד השורה האחרונה כלפי השטר. הם חותמים לאורך כל השטר כדי שהוא לא יוכל לזייף את השטר, כי הרי אם החתימה מתחילה מהשורה האחרונה אז הוא לא יכול להוסיף עוד שורות, כי השטר לא מתקיים אלא מכנגד החתימות ומעלה.
עכשיו כיצד העדים חותמין בגט המקושר? אמר רב חונה: בין קשר לקשר. אמר רבי אידי: ובלבד שלא יהא בין עדים לשטר מקום שני שיטין - כשהעדים חותמים בגט פשוט אסור שיישאר שתי שורות בין הכתב לחתימות, שמא הם כותבים שמה תנאים אחרים.
שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: חלק מקום שני שיטין לעניין אחר - אפילו כל שהוא - כלומר אם הוא כתב דברים אחרים שלא מעניין הגט, אפילו כלשהו פסול. כי אני אומר לא חתמו העדים אלא על דבר זה, לא חתמו על הגט בכלל.
אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מתני' אמרה כן - דתנן "עד אחד עברי ועד אחד יווני" פסול. למרות שבעצם המרחק בין שני עדים עבריים זה רק שורה אחת. למה? כנראה בגלל שעד יווני לא בעניין אחר הוא, כלומר כיוון שהעד יווני נחשב כעניין אחר, וכמו שאמרנו שעניין אחר אפילו כלשהו פוסל את הגט, כי אני יכול להגיד שרק על זה הוא חתם, לכן זה פסול.
