ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא בתרא/פרק תשיעי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק תשיעי – מי שמת[עריכה]

פרק ט הלכה א מתני’: מי שמת והניח בנים ובנות. ט_אבזמן שהנכסים מרובים, הבנים יירשו והבנות ייזונו. נכסים ממועטין, הבנות ייזונו והבנים ישאלו על הפתחים. °אדמון אדמון אומר, בשביל שאני זכר הפסדתי. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל, רואה אני את דברי °אדמון אדמון:


גמ’: בגרסא שלהם היה כתוב הבנים ישענו על הפתחים כיני מתני'  כך כוונת המשנה, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. כמה הם נכסים מרובים? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° והוא שיהא שם לאילו ולאילו מזונות שנים עשר חדש. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, זו דברי °רבן גמליאל בר רבי רבן גמליאל בר רבי. אבל לדברי חכמים, שיהיה בהם כדי לזון הבנות ט_בעד שיבגרו או עד שינשאו. ואית בה לקולא ואית בה לחומרא. דפעמים שסמוכין לבגר פחות משנים עשר חדש, ופעמים שרחוקות מן הבגר. בעון קומי רבי חייה בר ווה רבי חייה בר ווה°. איך שמעתנה מרבי יוחנן רבי יוחנן°? אמר לון. אנא לא שמעית מיניה הדא מילתא. אלא ממה דנתן בר הושעיה נתן בר הושעיה° בעא קמי רבי יוחנן רבי יוחנן°, היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש ונתמעטו נכסין מהו? ואמר לו, הואיל והתחילו בהיתר התחילו. משמע דסבר כרב רב (אמורא)° שהשיעור הוא שנים עשר חדש

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ט_א מיי' פ י"ט מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"א, סמ"ג עשין מח, סמ"ג עשין צו:

2 ט_ב מיי' פ י"ט מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"א, סמ"ג עשין מח, סמ"ג עשין צו:


-----------------------------------דף כז[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא בתרא כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ורבי מנא רבי מנא° חלקו בדין מועטים ונתרבו. חד אמר, והוא שיהא מתחילה ועד הסוף מזון שנים עשר חדש. וחרנה אמר אם מתחילה היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש, כבר זכו הבנים. רב חסדא רב חסדא°י בעי, לא היה שם מזון לאילו ולאילו שנים עשר חדש בשעת מיתה, והוקירו הנכסים? נישמעינה מן הדא, דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ט_געמדו היתומין ומכרו אפילו בנכסים מועטים, שלהן מכרו. משמע שאף שהבנות נזונות, הנכסים שיכים לבנים. ולכן אף הכא הוקירו שלהן הוקירו והם יורשים את המותר. לא היה שם מזון י”ב חדש לאילו ולאילו אלא רק לבנות ועוד קצת, מהו שיאמרו בנים לבנות, טלו את שלכם וצאו? אמר רבי אבא רבי אבא° הדא מתניתא אמרה שאינם יכולים לומר להן כך. דתנינן תמן, אם לא היה מותר דינר אם אמרו היתומין הרי אנו מעלין על ניכסי אבינו יותר דינר כדי שיטלו כתובת אימן, אין שומעין להן. אלא שמין את הנכסים בבית דין. אף כאן אין שומעין להם. רב חסדא רב חסדא° בעי. היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש, ואלמנה לזון. ובגלל שנוספה אלמנה, אין די לזון שנים עשר חדש. מהו שיאמרו בנים לבנות אין לכם אלא מזון שנים עשר חדש, קחו ואנו נזון את האלמנה? נשמעינה מן הדא דתנן, והוא שיהא שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש, חוץ מכתובת אשה, חוץ ממזונות אלמנה, חוץ מפרנסת בנות, חוץ ממלוה בשטר, חוץ ממלוה בעדים, חוץ מקבורתה. אם אין בנים אלמנה ובנות, שתיהם שוות. אלמנה ובנים, שניהן שוין. אין אלמנה דוחה לבנות, ולא בנות דוחות לאלמנה. פעמים שאלמנה דוחה לבנים על ידי בנות, שאם יש נכסים מרובים ואחר שמורידים את מזונות האלמנה נעשו הנכסים מועטים הבנים נדחים והבנות ניזונות. האם כשם שהאלמנה דוחה את הבנים על ידי הבנות, כך תדחה אלמנה לבנים בנכסים מועטים גם כשאין בנות, שהיא תזון והם יחזרו על הפתחים? אמרי, ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. וכיוון שיכולים להביאה לכך, לא תקנו שתדחה את הבנים בנכסים מועטים. כהדא ארמלתא דרבי שובתי רבי שובתי°,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] הות מבזבזה בנכסייה. אתון בנוי קרבון לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אמר לון. ומה ניעביד לכון ואתון עמא שטייא מי נחתון אמרו לכתובה לסופר מה נעביד? אמר לון איתחמון זבנון מן ניכסי ואתייא ותבעת פרנא ולית לה מזונין. עבדין כן בתר יומין, אתת וקריבת לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°  תראו כאילו שאתם מתכוונים למכור את הנכסים והיא תתבע את כתובתה ותפסיד את המזונות, עשו כךואחרי כמה ימים באה לפני ר”א לתבוע כתובתה. אמר יבוא עלי אם אמרתי להן דבר. ומה ניעביד ומכת פרושין נגעו בה. שאני לא התכוונתי אלא שישאלו אותה אם רוצה ליטול כתובתה ולצאת. אמר רב חננאל רב חננאל° בשם רבי זעירא רבי זעירא° שאמר בשם אבא בר ירמיה אבא בר ירמיה°. שני דברים אמר חנן, והלכה כמותו. שבעה דברים אמר °אדמון אדמון, ואין הלכה כמותו. אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° בשם רבי יצחק בן חקולה רבי יצחק בן חקולה°. כל מקום ששנינו אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל רואה אני את דברי °אדמון אדמון, הלכה כ°אדמון אדמון. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, זכין לעוברין. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, ט_דאין זכין לעוברין. מתני' פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דתנן, ט_הגר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת, כולן חייבין להחזיר. החזירו, ואחר כך מת הבן או שהפילה אשתו. המחזיק ראשון באחרונה זכה. ואי כרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאין העובר זוכה, המחזיק בראשונה זכה מבעי ליה. פתר לה משום ייאוש. שהראשונים החזירו והתיאשו כיוון שחשבו שהתינוק בן קימא. ולכן זכו השניים. ואפילו כשמואל שמואל (אמורא)° לית הוא פליגא? לא כן אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אף על גב דשמואל שמואל (אמורא)° אמר זכין לעוברין, מודה הוא שרק אם לבסוף יצא ראשו ורובו בחיים, וכאן הרי אינו בן קיימא, ואם כך הראשון ולא האחרון היה צריך לזכות. עוד הוא משום יאוש

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ט_והניח בנים ובנות וטומטום. בזמן שהנכסים מרובין, הזכרים דוחין אותו אצל הנקיבות. נכסים מועטין, הנקיבות דוחות אותו אצל הזכרים. האומר, ט_זאם ילדה אשתי זכר יטול מנה. ילדה זכר, נוטל מנה. ואם נקיבה, מאתים. ילדה נקיבה, נוטלת מאתים. אם זכר מנה, ואם נקיבה מאתים. וילדה זכר ונקיבה. הזכר נוטל מנה, והנקיבה מאתים. ילדה טומטום, אינו נוטל. ואם אמר, כל מה שתלד אשתי יטול. הרי זה יטול. ואם אין שם יורש אלא הוא, יורש את הכל:

גמ’: תני, האומר המבשריני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתים. ילדה זכר, נוטל מאתים. אם נקיבה, מנה. ילדה נקיבה, נוטל מנה. זכר ונקיבה, אין לו אלא מנה. מאי טעמא? אמר רבי מנא רבי מנא°, ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ט_חהניח בנים גדולים וקטנים. השביחו הגדולים את

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 ט_ג מיי' פ י"ט מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ד, סמ"ג עשין מח, סמ"ג עשין צו:


[ע"ב]

4 ט_ד מיי' פ כ"ב מהל' מכירה הלכה י', מיי' פ ח' מהל' זכיה ומתנה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"י סעיף א', סמ"ג עשין פב:

5 ט_ה מיי' פ ב' מהל' זכיה ומתנה הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' ער"ה סעיף ל', סמ"ג עשין פב:

6 ט_ו מיי' פ ה' מהל' נחלות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"פ סעיף ט', סמ"ג עשין צו:

7 ט_ז מיי' פ ח' מהל' זכיה ומתנה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"י סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ז, סמ"ג עשין פב:

8 ט_ח מיי' פ ט' מהל' נחלות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ז סעיף א', סמ"ג עשין צו:


-----------------------------------דף כח[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא בתרא כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] הנכסים, השביחו לאמצע. ואם אמרו, ראו מה שהניח לנו אבא, הרי אנו עושין ואוכלין. השביחו לעצמן. ט_טוכן האשה שהשביחה את הנכסים, השביחה לאמצע. אם אמרה, ראו מה שהניח לי בעלי, הריני עושה ואוכלת. השביחה לעצמה:

גמ’: תנן, ואם אמרו, ראו מה שהניח לנו אבא, הרי אנו עושין ואוכלין. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° , אם אמרו בבית דין. דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרי, לא רק בהניח להם שדה אלא אפילו עירניה כלי לעמוד עליו לשמור. אף שהוא לבדו שמר כיוון שהשתמש בנכס של כולם הרווח לאמצע. רב רב (אמורא)° אמר אפילו סל, אפילו קורדום. תני רבי חייה רבי חייא רבה° אפילו מחט, אפילו כלי חרס מוקף צמיד פתיל השכר לאמצע ואם אמר לבית דין ראו מה שהניח לנו אבא הרווח שלו. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ט_יהמשיא את בנו בבית, זכה בבית. תני רב הושעיה רב הושעיה°, זוכה בבית ולא במטלטלין. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° חילק את הטריקלין בינו לבין בנו כדי שבנו לא יזכה בבית. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. בעא רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. היתה חופתו בקיטון ועשה לו הסב סעודה בטריקלין מהו? האם סעודה עיקר וקנה הכל, או חופה עיקר ולא קנה אלא קיטון? אמר ליה, לית חמי ליה ומפקה לא ראוי שיוציא אותו וזכה בכל הבית. ויש אומרים שזכה רק בקיטון. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, פשיטה שאם אמרו גדולים הרי אנו עושים לעצמנו, ממנים בית דין אפוטרופוס וחולקין לקטנים מפני גדולים. אלא עמדו קטנים ומצאו שהגדולים לקחו דבר יתר ומיחו בבית דין מה הדין? רבי אבהו רבי אבהו° אמר הגדולים נשבעין להן. אמר רבי מנא רבי מנא°. כל המוציא מחבירו עליו הראייה חוץ מזו, לפי שאין הקטנים בקיאים בעסק אביהם. רבי חייה רובה רבי חייא רבה° אמר. סתם אחין כל זמן שלא חלקו בתפוסת הבית, דינם כשותפים לכל דבר עד שלשה דורות. וכל מה שהשביחו, השביחו לאמצע, ומה שאכלו, אכלו מן האמצע. אבל הנינים, מה שעשו, עשו לעצמם. אמר רבי בר בון רבי בר בון°, אף רב המנונא רב המנונא° הורי כן. אמר רבי אימי רבי אמי°. בן שנראה חלוק משאר האחים בחיי אביו, מה שסיגל הרויח סיגל לעצמו. כהדא. חד בר נש איתעביד  נעשה ספר. בעא אחוי מיפלג עימיה  ביקש אחיו לחלוק עימו. אתא עובדא קומי רבי אמי רבי אמי° אמר. וכי כך אנו אומרים, אדם שמצא מציאה אחיו חולקין עמו והרי כאן לא השתמש בשלהם כלום? חד בר נש נפק לשליחותא נעשה שליח בתשלום. בעא אחוי מיפלג עימיה  ביקש אחיו לחלוק עימו. אתא עובדא קומי רבי אמי רבי אמי°, אמר. וכי כך אנו אומרים, אדם שיצא לליסטייא  לשדוד, אחיו חולקין עמו? רבי הוריינא אחוי דרבי שמואל בר סוסרטיי רבי הוריינא אחוי דרבי שמואל בר סוסרטיי°, בעא אחוי מיפלג עימיה  ביקש אחיו לחלוק עימו. אמר לו, אלכסנדרי אחוי. ידע את דשבק אבונן אלפים והשאר הרווחתי לעצמי. תנן, וכן האשה שהשביחה את הנכסים, השביחה לאמצע. אם אמרה, ראו מה שהניח לי בעלי, הריני עושה ואוכלת. השביחה לעצמה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. בשאמרה בבית דין:

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ד[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] מתני’: האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות שהמלך לוקח מכל משפחה אחד לעבודתו ומשלם למשפחה, נפל לאמצע. חלה ונתרפא, נתרפא משל עצמו. ט_יאהאחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב שהאב שלח על ידם מתנה לחתן, ונהגו שהמקבל מחזיר בדיוק טאותה מתנה בחתונה של הנותן. חזרה השושבינות, חזרה לאמצע. שהשושבינות ט_יבנגבית בבית דין. אבל ט_יגשילח לו חבירו כדי יין וכדי שמן. אינן ניגבין, מפני שהוא גמילת חסדים:

גמ’: תני האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות המלך בזמן שבאין ט_ידמכח האחין שנהוג לקחת אחד ממשפחה נוטלין מכח האחין והשכר לאמצע. מכח בעל הבית שדווקא הוא נלקח לפי שהיה מומחה נוטלין מכח בעל הבית. כהדא. דרב נחמן בר שמואל בר נחמן רב נחמן בר שמואל בר נחמן°, נתפש לבולי לשלם מס עשירים. אתא עובדא קומי רבי אמי רבי אמי°, אמר. אין אית בניכסוי דנחמן שהוא עשיר, ובגלל זה נתפש לו, ינתן לו מנכסיו. ואם לאו אלא נתפס בגלל אביו, ינתן לו מן האמצע. תנן, חלה ונתרפא, נתרפא משל עצמו. תני, חלה ונתרפא, נתרפא מן האמצע כשאין לו משלו. תני, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל מכה שיש לה קיצה, אלמנה מתרפא מכתובתה. ט_טושאין לה קיצה, מתרפא מן הנכסים שזה כמזונות שהבעל חייב. כהדא. קריבתיה דרבי שמעון בר ווא רבי שמעון בר אבא°, הוות חששה עיינה. אתת לגבי רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לה, אם היית אצל רופא וקציץ הוא אהין אסייך  ורפותך קצובה, הרפואה מן פרניך  מכתובתך. אין לא קציץ בעליך יהיב ליך. אמרה ליה, לא קצצו לי את עלות הטיפול. ולא כן תנינן, אל תעשה עצמך כערכי הדיינין ואמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° מלמד שאסור לגלות ליחיד את דינו. אמרי ידע הוה רבי יוחנן רבי יוחנן° בה שהיא כשירה בגין כן גלי לה. ועוד הרי בעלה בעי שהרופא יקצוץ. והיא בעייה הן דלא קצץ. למאן שמעין, לא לבעלה או ליורשים? כך שאין חשש כי גם אם תבקש מהרופא לא לקצוץ הבעל יגיד לו לקצוץ. אמר רבי מתנייה רבי מתניה°. מה שאמרנו שאסור לגלות ליחיד את דינו הדא דתימר, בהוא דלית בעל דיניה השני עימיה. שמא ילמד מדבריו מה לטעון. ברם בהוא דאית בעל דיניה עימיה, אומר לו מילתא.

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ה[עריכה]

מתני’: השולח סבלונות לבית חמיו. שילח שם מאה מנה, ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר, אינן ניגבין אם מת או גרש. לא אכל שם סעודת חתן, הרי אילו נגבין. ט_טזשילח סבלונות מרובין כדי שיבואו עמה לבית בעלה, הרי אילו נגבין. סבלונות ממועטין כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה, אינן נגבין:


גמ’: חד בר נש שילח לארוסתו סבלונות מרובין. אמרו ליה קריבוי, לא תטעום תמן כלום. אזל ולא שמע לון, ואכל, ונפל ביתה עליו ומת, וזכון בכולא. חד בר נש שילח לארוסתו עשרים וארבע

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ט_ט מיי' פ ט' מהל' נחלות הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ז סעיף א', סמ"ג עשין צו:

10 ט_י מיי' פ ו' מהל' זכיה ומתנה הלכה ט"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' נ"ט סעיף א', סמ"ג עשין פב:


[ע"ב]

11 ט_יא מיי' פ ט' מהל' נחלות הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ו סעיף ד', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ו סעיף ה', סמ"ג עשין צו:

12 ט_יב מיי' פ ז' מהל' זכיה ומתנה הלכה ב', מיי' פ ז' מהל' זכיה ומתנה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ס', סמ"ג עשין צו:

13 ט_יג מיי' פ ז' מהל' זכיה ומתנה הלכה ט"ו, טור אבן העזר סי’ ס:

14 ט_יד מיי' פ ט' מהל' נחלות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ז סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ט סעיף ג', סמ"ג עשין פב:

15 ט_טו מיי' פ י"ח מהל' אישות הלכה ג', מיי' פ י"ח מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ד סעיף ז', סמ"ג לאוין פא :

16 ט_טז מיי' פ ו' מהל' זכיה ומתנה הלכה כ"א, מיי' פ ו' מהל' זכיה ומתנה הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' נ' סעיף ג':


-----------------------------------דף כט[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא בתרא כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] קריות קרונות מיני חרת ירקות, בין פסח לעצרת. ולא איתקשי לרבנן מניין הוא השיג כל כך הרבה מיני ירקות בזמן זה של השנה, אלא מנין אייתי זרע דכיתן  פישתן וזיתין טריים. רבי פרידא רבי פרידא° אוקר כיבד ל°רבי יהודה נשייא רבי יהודה נשייא תרין פוגלין  שני צנונות בין ריש שתא לצומא. והוה פקי  מוצאי שמיטתא. והוה אית בון טעונא דגמלא שהיה לו הרבה מהם. אמר ליה °רבי רבי יהודה הנשיא. לית אינון אסירין? לאו ספחין אינון? אמר ליה, בפקי שמיטתא איזדרעין  במוצאי שביעית נזרעו. באותה שעה, התיר °רבי רבי יהודה הנשיא ליקח ירק ט_יזמוצאי שביעית מיד

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ט_יחשכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים. שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. ט_יטלא שייר קרקע כל שהוא, אין מתנתו קיימת. לא כתב בה שכיב מרע. והוא אומר שכיב מרע הייתי, והן אומרין בריא היה. צריך להביא ראייה ששכיב מרע היה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר שיד בעל השטר על העליונה. וחכמים אומרים, המוציא מחבירו ט_כעליו הראייה:


גמ’: תנן, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. לא שייר קרקע כל שהוא, אין מתנתו קיימת. אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° דווקא שייר קרקע אבל אם שייר מטלטלין, לא עשה כלום. אלא אם השכיב מרע הניח לו מעות ולקח בהם קרקע, כמי ששייר לו קרקע. ודא דתימר דאם לא שייר קרקע כל שהוא, אין מתנתו מתנה ויכול להתחרט, באותו שהבריא. אבל אם לא הבריא. מתנתו מתנה, הדא היא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. עשו דברי שכיב מרע, כבריא שכתב ונתן שמתנתו מתנה. והוא שמת מאותו החולי. מסוכן שחילק נכסיו ללא קניין בין בחול בין בשבת, מה שעשה עשוי. ואם היה בריא, עד שיכתוב שטר ויעשה קניין בכסף בשטר ובחזקה. תנן, לא כתב בה שכיב מרע. והוא אומר שכיב מרע הייתי, והן אומרין בריא היה. צריך להביא ראייה ששכיב מרע היה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר שיד בעל השטר על העליונה. וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראייה. ספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא, ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור. תנן התם, (משנה טהרות ו ז) הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ובימות הגשמים רשות היחיד לכך ולכך. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ניטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים, מחלוקת °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים. ל°רבי מאיר רבי מאיר שאמר שצריך להביא ראייה ששכיב מרע היה, כי הולכים לפי המצב עכשיו וכעת הוא בריא, בא לישאל בימות החמה, נשאלין לו כבימות החמה וספקו טהור. בא להישאל בימות הגשמים, נשאלין לו כבימות הגשמים וספקו טמא. אבל לרבנן שאמרו שדנים לפי המצב שהיה והמוציא מחבירו עליו הראייה, אף כאן צריך לברר מתי נכנס לבקעה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° אף ל°רבי מאיר רבי מאיר, ובלבד ימים הסמוכים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] לגשמים שהספק האם היה נכנס בסוף הקיץ בתחילת הגשמים או סוף הגשמים תחילת הקיץ אז הולכים בתר השתא אבל אם היה אמצע הקיץ או אמצע החורף לא. אמר רבי ינאי רבי ינאי° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, ט_כאיד בעל השטרות על התחתונה. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן°, ולאו מתניתא היא? דתנן, לא כתב לה בשטר שהיה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע, המוציא מחבירו עליו הראיה ויד בעל השטר על התחתונה. והוה רבי ינאי רבי ינאי° מקלס ליה (ישעיהו מ"ו, ו') הזלים זהב מכיס (משלי ג', כ"א) בני אל יליזו מעיניך וגו'. חד טלי  ילד זבין ניכסוי, הקונים טענו שהיה גדול כשמכר והקרובים טענו שהיה קטן כשמכר. אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° אמר, אין העדים חותמים עד שיבדקו שהיה גדול ובן דעת, חזקה על בן דעת חתמו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, הנכסים היו בחזקת המשפחה, מכיון שקיבל עליו לעקור נכסין ממשפחה, עליו להביא הראייה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בישיבה יד בעל השטרות לעליונה. רבי יסא רבי אסי° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. מה תעשה לדברי °רבי רבי יהודה הנשיא, ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר יד בעל השטר לתחתונה? אמר ליה, דברי הכל היא יד השטרות לעליונה. אמר לו, והרי אתון אמרין דאתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° ואמר, חזקה על בן דעת חתמו. ואת אמרת, מכיון שקיבל עליו לעקור נכסים ממשפחה למשפחה, עליו להביא ראייה. משמע שיד בעל השטר על התחתונה? אמר ליה, אנא לא אמרית הדא מילתא  לא אמרתי דבר זה. אמר רבי זירא רבי זירא° קומי רבי יסא רבי אסי°. אפילו בעי רבי יוחנן רבי יוחנן° מיכפור. ולא כן אמר רבי ינאי רבי ינאי° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, יד בעל השטר על התחתונה. ואמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן°. ולאו מתניתין היא? משמע שסובר רבי יוחנן רבי יוחנן° כ°רבי רבי יהודה הנשיא שיד בעל השטר על התחתונה. אלא רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר שחכמים במשנה סוברים כ°רבי רבי יהודה הנשיא. אבל הוא עצמו סובר כ°רבי מאיר רבי מאיר שיד בעל השטר על העליונה. דאמר °רבי רבי יהודה הנשיא ירמיה בשם רב רב (אמורא)°, הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר שיד בעל השטר על העליונה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, חילופין היא מתניתא. °רבי מאיר רבי מאיר סובר ידו על העליונה וחכמים אומרים ידו על התחתונה. תנן, וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראייה. מהו חילופין היא מתניתא? חברייא רברבייא אמרי, מה שכתוב במשנה שצריך להביא ראיה, הכוונה, ששואלים את העדים החתומים בשטר אם היה שכיב מרע או לא. חברייא זעירייא אמרי, אין העדים כלום. לא פליגי אלא על העדים? למה שלא יהיו העדים נאמנים על זה? אמר °רבי אחא רבי אחא (תנא). דאמר להוא, כיון שאמרתי לכם לכתוב שכיב מרע, ולא כתבתם. שקרים אתם

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ז[עריכה]

מתני’: המחלק נכסיו על פיו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. ט_כבאחד בריא ואחד מסוכן צריך לעשות קנין. נכסים שיש להן אחריות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. ושאין להן אחריות, אין נקנין אלא במשיכה. אמרו לו, ט_כגמעשה באימן של בני רוכל, שהיתה חולה ואמרה, תינתן כבינתי לבתי, והיא בשנים עשר מנה. ומתה, וקיימו חכמים את דבריה אף שלא עשו קנין. אמר להן, בני רוכל, תיקברן אימן:

גמ’: תנן התם, נכסים שאין להם אחריות, נקנים עם נכסים שיש להם אחריות, בכסף בשטר ובחזקה. עד כדון, בשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. היו קרקעות במקום אחד, ומטלטלין במקום אחר מהו? אמר רבי בון רבי אבין° , נישמעינה מהדא דתנן, אמר להן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מעשה במרוני ממירון אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה, וביקש לחלקן וליתנן במתנה. אמרו לו, אין לך תקנה אלא אם כן קנית קרקע, ותקנה להם אגב קרקע. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד סמוך לירושלים. אמר. חצייה צפוני אני נותן לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות של יין. וחצייה דרומי, אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 ט_יז מיי' פ ד' מהל' שמיטה ויובל הלכה ז':

18 ט_יח מיי' פ ח' מהל' זכיה ומתנה הלכה ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"נ סעיף ד', סמ"ג עשין פב:

19 ט_יט מיי' פ ח' מהל' זכיה ומתנה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"נ סעיף ב':

20 ט_כ מיי' פ ט' מהל' זכיה ומתנה הלכה כ"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רנ"א סעיף ב', סמ"ג עשין פב:


[ע"ב]

21 ט_כא טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ב סעיף ה', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ב סעיף ז':

22 ט_כב מיי' פ ג' מהל' זכיה ומתנה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"א סעיף א', סמ"ג עשין פב:

23 ט_כג מיי' פ ח' מהל' זכיה ומתנה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"נ סעיף א', סמ"ג עשין פב:


-----------------------------------דף ל[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא בתרא ל


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א] , וקיימו את דבריו. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° קומי רבי מנא רבי מנא°. ולא שכיב מרע הוא? ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע. שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, ובשכיב מרע אפילו בדברים. אף כאן אולי בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, ורק כאן בשכיב מרע הקלו שאפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר, ואין ללמוד מכאן. אמר לו, ולא °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס היא? והא שכיב מרע ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, כבריא דרבנן. דהא כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שכיב מרע צריך קנין. אם כן, אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא. ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים דתמן תנינן °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובביכורים, ולקנות נכסים שאין להם אחריות בקנין אגב. ואם צריך שיהיו עליה למה זה ראוי? אמר רבי מתניא רבי מתניה°, תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו: תנן, בני רוכל תקברן אימן. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, עילא היה רוצה לקללן, שהן זורעין כורכמין בכרם

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ח[עריכה]

מתני’: וחכמים אומרים, בשבת דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב, אבל לא בחול. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, בשבת אמרו, ט_כדקל וחומר בחול . כיוצא בו, זכין לקטן ואין זכין לגדול. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר. לקטן אמרו, ט_כהקל וחומר לגדול:


גמ’: אית תניי תני ומחליף, שחכמים הם האומרים בחול דבריו קיימים אבל לא בשבת. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר אין להחליף כיני מתניתא  כך כוונת המשנה צריך לגרוס כמו אצלנו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר. אם בשבת אמרו, קל וחומר בחול. אית תניי תני ומחליף וגורסים בסיפא, זכין לגדול ואין זכין לקטן. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר אין להחליף, כיני מתניתא  כך כוונת המשנה צריך לגרוס כמו אצלנו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר. אם בקטן אמרו, קל וחומר בגדול

ירושלמי בבא בתרא, פרק ט, הלכה ט[עריכה]

מתני’: נפל הבית עליו ועל אביו, או עליו ועל מורישיו. והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חוב. יורשי האב אומרים, הבן מת ראשון ואחר כך מת האב. ובעלי החוב אומרים, האב מת ראשון ואחר כך מת הבן. °בית שמאי בית שמאי אומרים, יחלוקו. ו°בית הלל בית הלל אומרין, ט_כוהנכסים בחזקתן. נפל הבית עליו ועל אשתו. יורשי הבעל אומרים, האשה מתה ראשון ואחר כך מת הבעל. ויורשי האשה אומרים, הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה. °בית שמאי בית שמאי אומרים, יחלוקו. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ט_כזהנכסין בחזקתן. כתובה בחזקת יורשי הבעל. ונכסין הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב. נפל הבית עליו ועל אמו. אילו ואילו מודין שיחלוקו. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] מודה אני בזה, ט_כחשהנכסים בחזקתן. אמר לו °בן עזאי שמעון בן עזאי. על חלוקין אנו מצטערין, אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין:


גמ’: אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. זאת אומרת ש°בן עזאי שמעון בן עזאי חבר ותלמיד ל°רבי עקיבה רבי עקיבא אחרת לא היה פונה אליו בלשון כזו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

24 ט_כד מיי' פ ח' מהל' זכיה ומתנה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"נ סעיף א', סמ"ג עשין פב:

25 ט_כה מיי' פ ד' מהל' זכיה ומתנה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ג סעיף י"ח, סמ"ג עשין פב:

26 ט_כו מיי' פ ה' מהל' נחלות הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"פ סעיף י"ב, סמ"ג עשין צו:

27 ט_כז מיי' פ ה' מהל' נחלות הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' צ' סעיף ו', סמ"ג עשין צו:


[ע"ב]

28 ט_כח מיי' פ ה' מהל' נחלות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"פ סעיף י', סמ"ג עשין צו:


הדרן עלך פרק מי שמת