שולחן ערוך חושן משפט רמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רמג | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין המזכה לחבירו על ידי אחר ורוצה הנותן או המקבל לחזור בו
ובו עשרים וחמישה סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכה

סעיף א[עריכה]

המזכה לחבירו מתנה על ידי אחר, כיון שהחזיק הזוכה בנכסים או בקרקע, או שהגיע השטר לידו, זכה המקבל ואין הנותן יכול לחזור בו; ויד המקבל על העליונה, אם רוצה מקבל ואם אינו רוצה אינו מקבל.

הגה: ראובן שנדר מתנה לשלוחו של שמעון, יכול שמעון להוציאה מראובן, דשלוחו כמותו (הגהות מרדכי דקידושין).

סעיף ב[עריכה]

במה דברים אמורים, כשאמר לו: זכה במתנה זו לפלוני; אבל אם אמר לו: הולך לפלוני מנה זה, יכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע ליד המקבל. ואם המקבל עני, אינו יכול לחזור בו (ואפילו בעשיר יש בו משום מחוסר אמנה) אם היא מתנה מועטת, כמו שנתבאר.

הגה: (בעני) ביו"ד סימן רנ"ח סעיף י"ב (ובעשיר) לעיל סימן ר"ד ס"ח ולקמן סימן רמ"ט.
אשת שמעון שנתנה מתנה בשעת חליה ונתרצה בעלה, ואחר כך רוצה לחזור, אם הוא מתנה לעני לא יוכל לחזור בו (מרדכי סוף פרק הזהב).

סעיף ג[עריכה]

דין אם אמר לו: תן לפלוני נתבאר בסימן קכ"ה.

סעיף ד[עריכה]

אפילו אם א"ל: זכי לפלוני, אינו קונה אלא אם כן הוא ברשותו; אבל אם אינו ג ברשותו, לא. ומיהו אפילו אם אינו ברשותו, לכשיבא לרשותו זכה בשבילו אם לא יחזור בו הנותן קודם שתבא לרשותו.

סעיף ה[עריכה]

דין אמר: הולך מנה לפלוני, ומצא שמת המקבל, נתבאר בסימן קכ"ה.

סעיף ו[עריכה]

אמר לשנים: זכו בשדה זו לפלוני וכתבו שטר עליו והחזיקו בשדה, יכול הנותן לחזור בו בשטר עד שיגיע ליד בעל המתנה, אע"פ שאינו יכול לחזור במתנה עצמה.

סעיף ז[עריכה]

אמר להם: זכו לו בשדה זו על מנת שתכתבו לו את השטר או על מנת שתתנו לו ק"ק זוז, אע"פ שהחזיקו בשדה יכול לחזור בו שלא יכתבו לו שטר או שלא יתנו לו ק"ק זוז ותתבטל גם המתנה.ואפילו כתבו לו השטר, כל זמן שלא מסרוהו בידו, אם מיחה בהם מלמסרו לו, בטלה המתנה.

הגה: וה"ה בשנים שעשו קנין שישאו זה את זו, ואמרו על מנת שיכתבו השטרות, ואחר כך חזר האחד קודם כתיבת השטרות ומוחה בכתיבת השטר, נתבטל הקנין הואיל ואמרו ע"מ שיכתבו השטרות (הרא"ש כלל ל"ד סימן ג') (וע"ל ריש סימן ל"ט סעיף ד').

סעיף ח[עריכה]

אפילו אם מכר שדהו ואמר לשנים: זכו לו בשדה זו וכתבו לו שטר והחזיקו בשדה, יכול למחות מלכתוב השטר

(מיהו חייב באחריותו לגבות מבני חורין, אבל אינו טורף ממשעבדי הואיל ומוחה בשטר) (טור).

והלוקח יכול לחזור בו ולומר: לא קניתי אלא על מנת שתכתבו לי את השטר.

סעיף ט[עריכה]

יש מי שאומר דהא שחוזר בשטר היינו דוקא כשאומר לאחרים: זכו לפלוני, אבל אם אמר ללוקח או למקבל עצמו: זכה ואכתוב לך שטר, כיון שזכה אינו יכול לחזור מלכתוב את השטר.

סעיף י[עריכה]

אפילו קנו מידו על השטר, שאמר בפירוש: אני מקנה לכתוב את השטר ולא אוכל למחות, קנין דברים הוא ויכול לחזור בו.

סעיף יא[עריכה]

אפילו אמר: כתבו וזכו לו בשטר, יכול לחזור.וי"א שכיון שנכתב זכו לו, אינו יכול לחזור בו.

הגה: אבל אם לא אמר להו: זכו לו, יכול לחזור בו אע"פ שנכתב השטר, כל זמן שלא בא ליד המקבל מתנה (טור בשם הרא"ש).

סעיף יב[עריכה]

שטר שכתוב בו שנתן קרקע לפלוני בקנין, אף על פי שלא בא שטר ליד המקבל אלא לאחר מיתת נותן, קנה.

סעיף יג[עריכה]

מי שמת, ונמצא אצלו מופקד שטר מתנה שנתן ראובן קרקע לשמעון, וראובן מת, יחזירו ליורשי נותן.

סעיף יד[עריכה]

אין אדם זוכה במתנה לחבירו עד שיהא הזוכה גדול ובן דעת, ואחד איש ואחד אשה, אפילו עבד אפילו אשת איש או שפחה הגה: (ודוקא מיד אחרים, אבל לא מרבו או מבעלה אלא במקום דזכיה לנפשיה) (המגיד פ"ד דזכיה),

אבל העו"כ אינו זוכה, הואיל ואינו ראוי לשליח לעולם,וכשם שאין ישראל נעשה שליח לעובד כוכבים,כך אינו זוכה לעובד כוכבים.


סעיף טו[עריכה]

קטן שנותנים לו צרור וזורקו, אגוז ונוטלו -- זוכה לעצמו, ודוקא כשיש דעת אחרת מקנה לו, אבל במציאה, לא. (המגיד פרק ד' דזכיה ור"נ פרק התקבל). (ועיין לעיל סימן רל"ה), ואינו זוכה לאחרים. פחות מזה -- לא לעצמו ולא לאחרים.

סעיף טז[עריכה]

השוטה אינו זוכה, לא לעצמו ולא לאחרים. והמזכה לשוטה על ידי בן דעת, זכה.

סעיף יז[עריכה]

החרש, זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים.

סעיף יח[עריכה]

זכין לקטן אפי' בן יום אחד, ולגדול, בין בפניו בין שלא בפניו.

סעיף יט[עריכה]

יש מי שאומר שמי שמתחייב לקטן, בין בשטר בין בקנין, כיון שאין אותו דבר תחת ידו (דהקטן) אינו זוכה אלא אם כן זיכהו על ידי אחר.

סעיף כ[עריכה]

חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו; אף על פי שאינו עומד שם, כיון שהגיע המתנה לחצירו כאילו זכה בה אחר.

סעיף כא[עריכה]

במה דברים אמורים, בחצר המשתמרת. אבל בחצר שאינה משתמרת, כגון שדהו וחורבתו, עד שיהיה עומד בצדה ויאמר: זכתה לי שדי.

(ויש חולקין כמו שנתבאר לעיל סימן ר').

סעיף כב[עריכה]

וכן ארבע אמות של אדם שהוא עומד בצדן, קונין לו בסימטא או בצידי רשות הרבים או בחצר שאין לה בעלים, אבל בר"ה או בשדה חבירו אינו קונה עד שתגיע מתנה לידו.

סעיף כג[עריכה]

קטנה, זכתה לה חצרה וארבע אמות שלה. (ודווקא קטנה שאין לה אב) (נ"י פ"ק דמציעא). אבל הקטן אינו זוכה עד שתגיע מתנה לידו, או עד שיזכה לו אחר.

סעיף כד[עריכה]

הזורק ארנקי לבית בפתח זה ויצא בפתח אחרת, ונתנו לבעל הבית במתנה וחזר בו בעודו באויר הבית, הוי ספק, ולא זכה בעל הבית, משום דמוקמינן ליה בחזקת מריה קמא. אבל אם הפקירו וזכה בו אחר, מוציאין מידו ונותנין לבעל הבית.

סעיף כה[עריכה]

במה דברים אמורים, באויר שאין סופו לנוח, אבל אם סופו לנוח, כגון שעומד בגג וזרקו לחצר ונתנו לבעל החצר וחזר בו בעודו באויר, כמונח דמי ואינו יכול לחזור בו, וזכה בו בעל החצר.