נתיבות המשפט/חידושים/רמג

<< · נתיבות המשפט · חידושים · רמג · >>

לשלוחו של שמעון:    פי' כגון שהגזברים דברו עם ראובן שידור לצדקה ואותו הצדקה היה בשביל שמעון ולא הודיעו שהוא בשביל שמעון ונדר צדקה וכיון שהגיזברים הודו שהוא לצורך שמעון יכול שמעון בעצמו להוציא מידו (ט"ז):

הולך לפלוני:    דוקא בהלואה הוי הולך כזכי מה שאין כן במתנה כמבואר לעיל סימן קכ"ה:

המקבל עני:    ודוקא בממון אבל אם נדר להטריח בגופו מסתפק המהרי"ק אי חייב לקיים דבריו ובנדר ממון ולא היה בידו לקיים בשעה שנדר עיין לעיל בסימן קכ"ה:

בשעת חליה:    עיין ביאורים:

אינו ברשותו:    אבל הוא ברשות הנותן דאם לא כן הוי דבר שלא בא לעולם ועיין לעיל סימן קכ"ה דלדעת הרמ"ה בעינן דוקא ידו ולא רשותו ועיין ביאורים:

יכול לחזור בו שלא יכתבו:    והטעם כיון דבשטר בעינן שליחות וכיון שמבטל השליחות אין העדים יכולין לכתוב מה שהוא חובתו וממילא נתבטל המעשה כיון שתלאן זה בזה ובתנאי דמאתים זוז אף דלא הוי חובת הנותן לא אמרינן יקיימו התנאי בע"כ כמו בכל התנאים והטעם הוא כיון דלאו תנאי הוא יתקיים המעשה אף בלא תנאי זה אינו דדוקא לטובת הלוקח הוא כאילו אינו אבל מה שיש בהתנאי טובת המוכר התנאי במקומו עומד וכיון שמבטל התנאי ממילא נתבטל המעשה:

שישאו זא"ז:    פירוש שעשו קנסות למי שיעבור על השידוך אבל אם עשו קנין על שישאו זה את זה גרידא לא מהני קנין דהוי קנין דברים:

ומוחה בכתיבת השטר:    וה"ה אם כבר נכתב דמוחה בהנתינה:

נתבטל הקנין:    ופטורים מהקנס ואפילו משום בושת אין צריך ליתן:

אבל אינו טורף ממשעבדי:    אף שהיה קנין ומבואר לעיל סימן ל"ט דלהרבה פוסקים גובה בעידי קנין ממשעבדי וגם אפילו מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי כיון דאיכא קלא מכל מקום כשמוחה בעדים אף הם נזהרים למלאות רצונו ולא מפקי קלא ועיין ביאורים דעיקר הטעם משום דכ"ז דלא נכתב השטר והלוה מיחה ושוב ידוע להלוה שלא יהיה השטר ביד המלוה עביד הוא לפרוע בלא שובר משום הכי נאמן לומר פרעתי ומש"ה אינו גובה ממשעבדי ולפ"ז אם הוא תו"ז גובה ממשעבדי:

הואיל ומיחה בהשטר:    אבל כשלא מיחה אף שלא נכתב עדיין השטר מ"מ גובה ממשעבדי דהמוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי משום מאן דזבין בפרהסיא זבין:

להלוקח או להמקבל עצמו:    הטעם דכשמזכה להמקבל או להלוקח בעצמו יודע המזכה שכל כוונת הזוכה הוא על השטר משום הכי אמרינן דגם כוונת המזכה היה לכך מה שאין כן באחר שזכה בעדו אין משגיח שיהיה דעתו בשעת זכיית הקרקע על השטר:

וזכו לו בהשטר:    הטעם דכיון דבהא שעתא ליתא לשטרא בעולם אין אדם מזכה דבר שלא בא לעולם ועיין ביאורים טעם מחלוקתן ודוקא כשהיה הקנין בקנין סודר אבל בשטר מקנה שאמר כתבו וזכו ודאי דצריכין להמלך בו קודם שיזכו בשבילו ואפילו לאחר שנכתב:

אלא לאחר מיתת נותן:    פירוש שהשטר הוא ביד המקבל שמודה שבא לידו אחר מיתת נותן רק שטוען שקיבל קנין מחיים בלי שום תנאי והשטר הוא לראיה נאמן במיגו דאי בעי אמר מחיים בא לידי (סמ"ע):

יחזרו ליורשי נותן:    מיירי בשטר שאין בו קנין ויודעין שבא מיד הנותן כגון שהיה קשור עם שאר שטרי הנותן ולכך מחזירין ליורשי נותן אבל בא"י מהיכן בא אין מחזירין לא לזה ולא לזה כמו בשטר הנמצא בשוק ובשטר שיש בו קנין אז כשידוע שבא לידו מנותן לא יחזיר לא לזה ולא לזה דחיישינן שמא התנה עם העדים ואמר תנו לידו אם לא שידוע בעדים שהקנה בסתם ואם א"י שהשטר בא מהנותן מחזירין אותו למקבל אם לא שידוע בעדים שאמר תנו לידו (ש"ך דלא כסמ"ע):

גדול:    פירוש בן י"ג שנים:

אפילו אשת איש:    כגון ראובן שמזכה לשמעון על ידי אשת לוי או על ידי שפחתו של לוי:

במקום דזכי לנפשיה:    כגון שראובן נותן מתנה לאשתו ולשמעון יחדיו דאמרינן מיגו דיש לה יד ברשות בעלה לזכות לה זכיא נמי לאחריני (סמ"ע):

שאין ישראל נעשה שליח לעכו"ם:    אבל עכו"ם לעכו"ם נעשה (ש"ך) ועיין במגן אברהם באורח חיים שחולק על זה:

אבל במציאה לא:    אבל עכ"פ יש בו גזל מפני דרכי שלום (סמ"ע) ואפי' בפחות מכן שהוא בבחינת צרור וזרקו והש"ך כתב דכשהגיע לבחינת צרור וזרקו זוכה אפילו במציאה מדאורייתא ומהא דתנן דמציאות חש"ו זוכה רק מפני דרכי שלום הוא כשהוא פחות מכשיעור זה צרור וזרקו ועיין ביאורים דהעיקר דכשהגיע לצרור וזרקו יש בו גזל במציאתו מפני ד"ש ופחות מזה אפי' מפני ד"ש אין לו דכמונח באשפה דמי ואם נתן חמש סלעים דבכור לקטן אז אם נאבד מהקטן חייב ליתן אחרים אבל אם אכלו הקטן יצא:

השוטה אינו זוכה:    אפילו על ידי דעת אחרת מקנה:

והמזכה לשוטה:    דלא גרע מקטן בן יומו. לענין אם הקטן יכול לזכות לגדול על ידי אחר עיין ביאורים:

בן יום אחד:    עיין ביאורים לענין אם מת אביו של בכור תוך שלשים אי הבית דין חייבין לפדותו:

שמי שמתחייב לקטן:    וכן מבואר בסימן רל"ה מסעיף ה' עד סעיף יו"ד שאין לקטן אפילו הגיע לפעוטות שום קנין רק בהגבהה או משיכה שבא לידו אבל קנין אגב קרקע או חליפין שלא בא לידו אין לו עד שיגדיל (סמ"ע) אבל כשמזכה לקטן על ידי אחר אפילו על ידי קנין סודר מהני ועיין ביאורים:

ויש חולקין:    דכיון דדעת אחרת מקנה אין צריך שיהא משומר אלא לדעת המקנה:

ד' אמות:    ולענין מו"מ ומתנה עיין בסימן ר' ובגניבה לא תיקנו ד' אמות אפילו בסימטא (ש"ך):

קטנה:    עמ"ש לעיל בסימן ר':

קטנה שאין לה אב:    והש"ך מסיק דאפילו יש לה אב ועיין ביאורים דבמציאה או במתנה כשהיא סמוכה על שולחנו המתנה הוא לאב ואין חצירה קונה להקטנה אבל במתנה כשאינה סמוכה על שולחנו מתנה הוא שלה זוכה לה חצירה המתנה:

הזורק ארנקי:    בעיא דלא איפשטא הוא בש"ס אי אויר שאין סופו להניח כגון שזרקו בכח וידוע בשעת זריקה דאין סופו לנוח אי כמונח דמי וזכה בעה"ב בין במתנה בין בהפקר ואין הנותן או המפקיר יכול לחזור בו או לאו כמונח דמי מש"ה במתנה מוקמינן לה בחזקת מ"ק אבל בהפקר שכבר יצא מרשות מר"ק ובא לתוך אויר ביתו קודם שזכה בו אחר נותנין אותה לבעה"ב שזכה בו מספיקא קודם לאחר:

בעודו באויר בית:    וה"ה אם חזר אחר שיצא מהבית:

ולא זכה בעה"ב:    ואפילו תפס מוציאין מידו (סמ"ע וש"ך):