שולחן ערוך חושן משפט רנג כז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנג · כז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים, וילדה זכר, נוטל מנה. ילדה נקבה, נוטלת מאתים.
ילדה זכר ונקבה, הזכר נוטל מנה והנקבה ק"ק. ילדה טומטום ואנדרוגינוס, נוטל בפחות שבשניהם. ואם נקרע ואחר כך נמצא זכר, יטול מנה.
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
אם תלד אשתי זכר כו': כן הוא ל' הרמב"ם שקיצר בל' המשנה והטור נקט באריכות דאם אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה וילדה זכר נוטל מנה וכ"כ בנקיבה לחוד ואח"כ כתב ואם אמר שניהן יחד ובכל חד קמ"ל רבותא וכמ"ש בפרישה ע"ש:
ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל כו': קמ"ל בזה דל"ת דמדקאמר אם ילדה אשתי זכר כו' אם ילדה נקבה כו' בתרי אם ולא אמר תרוייהו יחד אם ילדה אשתי זכר ונקבה יטול הזכר מנה והנקבה ר' מוכח מזה דאו או קאמר ולא עלתה על דעת המצווה שתלד אשתו תאומים ואהא לא צוה אלא אם תלד זכר לחוד או נקיבה לחוד וכפי' רשב"ם והביאו הטור סמ"ב קמ"ל דאף דאו או קאמר מ"מ אמרי' דדעתו הי' דה"ה אם תלד תאומים כיון דאמר כן בשניהן ועפ"ר שפי' זה מוכח ועמ"ש בספ"ח עוד מזה:
נוטל בפחות שבשניהן: ר"ל אם צוה שהזכר יטול יותר מהנקבה אזי אין נותנין לו אלא כנקבה ואם צוה שהנקבה תטול יותר אין נותנין לו אלא כמו שצוה ליתן לזכר:
ואם נקרע ואח"כ כו': קמ"ל דלא בעי' שיהא ניכר שהוא זכר בשעת ליד הטור:
נמצא זכר יטול מנה: כן הוא בס"י וט"ס הוא וצ"ל יטול כפי תנאו וכ"כ בטור וה"ק עד דלא נקרע יטול הפחות שבשניהם מטעם כיון דלא ידענו מה הוא המע"ה אבל אחר שנקרע וידעינן מה הוא יטול כפי מה שהתנה עליו אם זכר יהיה או נקבה:
ש"ך - שפתי כהן
(לה) אמר אם ילדה אשתי כו'. כ' הב"ח וז"ל הרמב"ם כ' פ"ח מה' זכיה וז"ל ש"מ שצוה לתת מתנה לעובר שבמעי אמו זכה העובר מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמו שבארנו משמע דוקא ש"מ וכדעת רבותיו הרי"ף והר"י הלוי וכן פירש הרב המגיד והא דכתב הרמב"ם פכ"ב מה' מכירה דין זה בסתם אין זה אלא לפי שלא כתב שם דין זה אלא אגב אחריני דמקנ' לדשלב"ל נקט בקצרה אבל כאן בהל' זכייה הוא עיקר דין זה ביאר דעתו דדוקא בש"מ ואיכא לתמוה דהרב המגיד בה' מכירה כתב דדעת הרמב"ם דאין לחלק בדין זה בין בריא לש"מ דסתם אמרו דלא כי"ח דדוקא בש"מ דהיינו דלא כהרי"ף והר"י הלוי ובה' זכייה כתב דדעת הרמב"ם דדוקא בש"מ וכדעת רבותיו ז"ל ודבריו סותרים את דבריו ודבריו האחרונים מיקר וכדפרישית עכ"ל ולפענ"ד לא יפה כוון ודברי הר' המ"מ ברורים ואין סותרי' זא"ז כלל דבפ' כ"ב מהל' מכירה כתב דהא דמזכה לעובר בבנו קנה היינו אפי' בבריא ודלא כי"א בש"מ דוקא אבל בבריא עובר בנו הוא כמו עובר אחר והי"א אנו הם בעל העיטור שהביא הרב המגיד שם בשם רבינו האי והיא דעת הרמב"ן שהבאתי לעיל סי' ר"י דס"ל דבבריא דין עובר בנו כמו עובר אחר ולא קנה בשום דבר וא"כ אפי' במטלטלים ומקנה מיד ולא בלשון אם נמי לא קנה דכיון דלית ליה לעובר זכיה כלל וע"ז כתב הרב המגיד שם דברי רבינו הרמב"ם עיקר דבעובר דידיה קנה ובפ"ח מה' זכייה לא כ' על מ"ש הרמב"ם ש"מ שצוה לתת מתנה לעובר זכה העובר כו' כמו שבארנו ע"כ דהיינו דוקא בש"מ ואדרבה כ' ה"ה שם כמו שבארנו פכ"ב מה' מכירה ע"כ אלא אמ"ש הרמב"ם שם אח"כ אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה אהא כ' הרב המגיד שם וז"נ אמר ילדה כו' משנה פרק מי שמת ופירשה המחבר ז"ל דוקא בש"מ וכדברי רבו ז"ל שכ' דבבריא לא משכחת לה דאי נמי קנו מידו הא קי"ל דאין מטבע נקנ' בחליפין ועוד דאסמכתא היא אם ילדה קאמר כו' עכ"ל ור"ל מדקבע הרמב"ם הך מתני' הכא בפ"ח מה' זכיה גבי דיני ש"מ ולא כתבה לעיל גבי דיני בריא אלמא דס"ל כרבו דבבריא לא משכחת לה משום שאמר אם ילדה אשתי זכר יטול כו' אין מטבע נקנה בחליפין וגם כיון שאמר אם ילדה כו' הוי אסמכת' אבל הך דצוה לתת מתנה מיירי אפי' בבריא דהיינו שצוה במטלטלים שניקנין בחליפין ולא אמר בלשון אם אלא צוה לתת מטלטלים אלו מיד לבנו העובר ובהכי מיירי בפ' כ"ב מהלכות מכירה זהו ברור דעת הרב המגיד והרמב"ם לפי עניות דעתי ולא כהבית חדש כן נ"ל ברור וכן מוכרח דעת הטור שכאן הביא דעת הר"י הלוי והרי"ף ולעיל בסי' ר"י כתב בסתם במזכה לעובר בנו קנה א"ו התם מיירי במזכה מיד במטלטלים וכי האי גוונא ולא במטבע בלשון אם כנ"ל. מיהו מ"ש הטור בדעת הרי"ף כבר כתבתי לעיל דל"נ לי אלא גם הרי"ף מודה דאף בבריא משכחת להאי דינא ואפשר גם דעת הרמב"ם כן והא דכ' הך דינא גבי דיני ש"מ היינו נמי משום דנקט אמר אם ילדה אשתי זכר כו' דמשמעו באמירה לחוד סגי וה"ה בבריא בקנין או שאר קנינים המועילים ועמ"ש שם וכן נראה עיקר לדינא עיין בתשו' מהרי"ט סי' כ"ד:
באר היטב
(נג) ונקבה: קמ"ל בזה דל"ת דמדקאמר ב' פעמים אם ולא אמר תרווייהו יחד אם תלד אשתי זכר ונקבה יטול הזכר ק' והנקבה ר' מוכח מזה דאו או קאמר ולא עלתה על דעתו שתלד תאומים ולא צוה אלא כשתלד זכר לחוד או נקבה לחוד וכפרשב"ם הביאו הטור סמ"ב קמ"ל דאמרינן דדעתו היה אף אם תלד תאומים יטלו כמו שצוה עכ"ל הסמ"ע ואם שייך דין זה אף בבריא או דוקא בשכיב מרע לחוד עיין בש"ך מה שהביא בשם הב"ח דהקשה דברי הה"מ אהדדי בזה והוא השיג עליו וכ' דלק"מ ודעתו דאין חילוק בזה כלל בין שכיב מרע לבריא אם עשה קנין המועיל וכן נראה עיקר לדינא ע"ש ובתשובת מהרי"ט סי' כ"ד ובתשובת מהרשד"ם סי' רל"א.
(נד) נקרע: קמ"ל דלא בעינן שיהא ניכר בשעת לידה שהוא זכר. טור.